אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בסיבותיה דכירנא דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא וסייר לה לכולה מתא וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה אי אפשר למרה בני לה ואי לא אפשר בני לה איהו מדידיה וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחא לשוקא וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא וליתביה לעניים זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן ולשדייה לבהמה קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה ולא ליזבניה כלל נמצאת מכשילן לעתיד לבא כי הוה ליה מילתא דאסותא הוי מלי כוזא דמיא ותלי ליה בסיפא דביתא ואמר כל דבעי ליתי ולישקול ואיכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר והוה מנח כוזא דמיא ודלי ליה ואמר כל דצריך ליתי וליעול דלא לסתכן כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא דלא מצינא למיעבד
Rava said to Rafram bar Papa: Tell me some good deeds which Rabbi Huna did (Rafram bar Papa) said to him...On the eve of every Shabbat he would send messengers to the market and any vegetables that the (market) gardeners had left over he bought up and had them thrown into the river.
Should he not rather have had these distributed among the poor? (He was afraid) lest they would at times be led to rely upon him and would not trouble to buy any for themselves.
Why did he not give the vegetables to the domestic animals? He was of the opinion that food fit for human consumption may not be given to animals.
Then why did he purchase them at all? This would lead (the gardeners) to do wrong in the future (by not providing an adequate supply.)
...When he had a meal he would open the door wide and declare, Whosoever is in need let him come eat.
Rava said: All these things I could myself carry out except the last one because there are so many (people in Mehoza).