On 6 Marcheshvan 5702 [October 27, 1941], two days before the horrifying Black Day of the Kovno Ghetto—when some 10,000 men, women and children were taken away to be butchered—every one of the ghetto dwellers saw his or her bitter end coming. At that time of confusion, one of the respected members of the community came to me with tears on his cheeks and posed a question of life and death. He felt that he could not bear to see his wife, children and grandchildren put to death before his very eyes. For the German sadists had a system for extermination. In order for the murderers to enjoy the suffering of their victims, as a matter of course they would kill children before the eyes of their parents, and the women before the eyes of their husbands. Only after satisfying their bloodlust in this sadistic fashion would they put an end to the suffering of these men. Because he felt certain that it would be too painful to witness the horrible suffering of his loved ones, he asked whether he could terminate his own life earlier, to avoid witnessing the deaths of his loved ones. This way, besides being spared a horrible death of great suffering as the hands of the accursed murderers, he would also gain burial among the Jews in the Jewish cemetery in the ghetto.
Although the man knew he would definitely be subjected to unbearable suffering by the abominable murderers, and so hoped to be buried among Jews, he was still not allowed to commit suicide.
Moreover, permitting suicide in such a case meant surrendering to the enemy. For the Germans often remarked to the Jews, “Why don’t you commit suicide . . . ?” Suicide was viewed as an immense desecration of G‑d’s name, for it showed that one had no trust in G‑d’s capability to save one from the accursed hands of the defilers. The murderers’ goal was to bring confusion into the lives of the Jews and to cause them the deepest despondency, in order to make annihilating them all the easier.
I cite proudly that in the Kovno Ghetto there were only three instances of suicide by people who grew intensely depressed. The rest of the ghetto dwellers trusted and hoped that G‑d would not forsake His people.
During morning prayers, Reb Avrohom Yosef . . . reached the blessing, “[Blessed are You, L‑rd our G‑d . . .] who has not made me a slave,” and shouted bitterly to the Master of all Masters, “How can I recite the blessing of a free man? How can a hungry slave, repeatedly abused and demeaned, praise His Creator by uttering, ‘Who has not made me a slave?’”
I was then asked for the Torah ruling on this question: Should the blessing be omitted because it seemed to be a travesty—in which case it would be forbidden to recite it—or was it forbidden to alter or skip any part of the prayer text established by our sages?
One of the earliest commentators on the prayers points out that this blessing was formulated in order to praise G‑d not for our physical liberty, but rather for our spiritual liberty. I therefore ruled that we could not skip or alter this blessing under any circumstance. On the contrary, despite our physical captivity, we were more obligated then ever to recite the blessing, to demonstrate to our enemies that even if physically we were slaves, as a people we remained spiritually free.
(א) כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". כֵּיצַד. כְּשֶׁיַּעֲמֹד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיֶאֱנֹס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהַרְגֶּנּוּ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּצְוֹת (ויקרא יח ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
(1) It is mandatory upon the whole house of Israel to sanctify this Great Name, for it is said: "And I shall be sanctified among the children of Israel" (Lev. 22.32). They are also charged not to blaspheme Him, for it is said: "And ye shall not profane My holy Name" (Ibid.). How are these commandments to be observed? If an idolater will force an Israelite to transgress one of the commandments of the Torah and threaten him with death for disobedience, it is mandatory that he transgress the commandment and be not put to death, for it is said concerning the commandments: "That which a man may do and live by it" (Ibid. 18.5)—"live by it, but not die for it". 1Sanhedrin, 74a; Yoma 85a; Abodah Zarah, 26b. C. G.Thus, if he chose death and did not transgress, his blood be upon his own head.
ואם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך א"ל אי בעית למיקטלי קטול ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה:
(א) שאלה שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו:
(ב) תשובה הרי זה חסיד שוטה והאלקי"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק יי מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כ"ע מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל העכו"ם אבל בנ"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו. ותו דבשלמא התם הוא עובר העבירה אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא אוכל או מתרפא. ותו דבשלמא התם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה והוא כעין סייג למצות. ובזה הדרך אני מתרץ ההיא דאלישע בעל כנפים שאעפ"י שהיה שעת הגזרה למה יצא לשוק ותפילין בראשו אבל בנדון דידן אין שום גדר דהא כולי עלמא ידעי דניתנה שבת לידחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך:
(ג) כללא דמלתא איני רואה במעשה הזה שום חסידות אלא איבוד נשמה הילכך מלעיטין אותו בעל כרחו או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו והשואל הרי זה שופך דמים ופשוט הוא. וז"ל הר"ן ז"ל ביומא וכי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאין לחלל את השבת מדת חסידות הוא לו שימנע עצמו אינו אלא שופך דמים הזריז הרי זה משובח והנשאל מגונה והשואל שופך דמים וכל שכן המונע עצמו שמתחייב בנפשו עד כאן:
And upon their return, they found Rabbi Ḥanina ben Teradyon, who was sitting and engaging in Torah study and convening assemblies in public, with a Torah scroll placed in his lap. They brought him to be sentenced, and wrapped him in the Torah scroll, and encircled him with bundles of branches, and they set fire to it. And they brought tufts of wool and soaked them in water, and placed them on his heart, so that his soul should not leave his body quickly, but he would die slowly and painfully. His daughter said to him: Father, must I see you like this? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to her: If I alone were being burned, it would be difficult for me, but now that I am burning along with a Torah scroll, He who will seek retribution for the insult accorded to the Torah scroll will also seek retribution for the insult accorded to me.
me my soul should take it away, and one should not harm oneself to speed his death. The executioner [kaltzatoniri] said to him: My teacher, if I increase the flame and take off the tufts of wool from your heart, so that you will die sooner and suffer less, will you bring me to the life of the World-to-Come? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to the executioner: Yes. The executioner said: Take an oath for me, that what you say is true. Rabbi Ḥanina ben Teradyon took the oath for him, and the executioner immediately increased the flame and took off the tufts of wool from his heart, causing his soul to leave his body quickly.
(ג) קטן המאבד עצמו לדעת חשוב כשלא לדעת וכן גדול המאבד עצמו לדעת והוא אנוס כשאול המלך אין מונעין ממנו כל דבר:
(3) A minor who commits suicide wilfullly, is considered as though it were [done] unintentionally.12Sem(H). II, 4-5. Since he is of immature mind. The same is applicable to an imbecile — Tur. And likewise, one who was of age, and committed suicide wilfully, [being under pressure, as [in the case of] King Saul,13For whom suicide was permitted lest the Philistines torture him. Yeb. 78b: ‘“For Saul” (II Sam. XXI, 1) because he was not mourned for properly.’ also Gen. R. Noah XXXIV, 1 Thus also N and Asheri. On King Saul’s tragic death v. I Sam. — [the law is that] they withhold not from him a thing.
(ד) . שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַנֶּהֱרָג קִנְיַן גּוֹאֵל הַדָּם אֶלָּא קִנְיַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לא) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ".
(4) For the life of this person who was killed is not the possession of the redeemer of blood but rather the possession of the Holy One Blessed be He as it says, "Do not take a ransom for the life of a murderer."
ב"ה וכ' בא"ח בב"ר דורש אך את דמכם לנפשותיכם וכו' אזהרה לחונק את עצמו יכול אפילו כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך פי' שבשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג את עצמו אם הוא יודע שלא יוכל לעמוד בנסיון וכן יכול אפי' כשאול בן קיש שאם ירא שמא יעשו לו יסורים קשים שיכול למסור עצמו למיתה ת"ל אך ומכאן הביאו ראיה השוחטים התינוקות בשעת השמד ויש שאסרו ומפרשים הך ת"ל אך שאינו יכול להרוג עצמו וחנניה מישאל ועזריה מסרו עצמם ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמם ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה ומעשה ברב אחד ששחט תינוקות הרבה בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחד וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חש לדבריו ואמר הרב המונע אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו עכו"ם והיו פושטים עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזירה ואם לא שחט אותם אפשר שהיו ניצולים ולא היו הורגים אותם
... (בראשית ט, ד): אַךְ לְהָבִיא אֶת הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, יָכוֹל כְּשָׁאוּל, תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, ...
"And surely ('akh'-I require a reckoning for your blood - Gen. 9:5). This includes one who strangles himself [i.e., a suicide is punished].
You might think that even one in the
in the plight of Saul [who committed suicide to save himself from the Philistines, I Sam. 31:4]: therefore we have 'akh' [It is a principle of exegesis that ak and rak (excepting, save that) are limiting particles]. You might think, even one like Hananiah, Mishael and Azariah [who risked their lives, which is akin to suicide, in order to sanctify God's name]: therefore we have 'akh.
[Soncino translation and foot-notes.]
...