(א) אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:
(1) These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the Torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the Torah is equal to them all.
(א) ...אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא...
(1) ...Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come...
(ד) איזהו עשיר השמח בחלקו. האומר די לי בחלקי אחר שאני יכול לפרנס את עצמי ואת ביתי ולעסוק בתורה. מה לי לממון אחר אך להיות לי כדי צרכי ולהקים את דבר ה'. כי מי שאינו שמח בחלקו ואינו שבע במה שנתן לו השם ית' עני הוא כמו שמפורש בפסוק (משלי ט"ו ט"ו) כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד. ר"ל כל ימי עני המתאוה לממון רעים (קהלת ה' ט') אהב כסף לא ישבע כסף. אך טוב לב ושמח בחלקו כל ימיו טובים (כי מי) [כמו] העושה משתה תמיד. על כן מדה טובה היא עד מאד להיות שמח בחלקו והוא הנקרא עשיר אחר שהשם ית' נתן לו במה שיתפרנס ויעסוק בתורה ובמצות. כי מה יתרון לאדם בכל עמלו אך לקיים את התורה והמצות:
(4) Who is the rich one? He who is happy with his lot: [This is] the one who says, "I have enough with my lot: since I am able to support myself and my household and to engage in Torah [study], what is there [for] me with [any] other money - it is only for me to have what I need and to uphold the word of God." As one who is not happy with his lot and is not satisfied with what God, may He be blessed, gave him is a poor person; as it is explained in the verse (Proverbs 15:15), "All the days of a poor man are bad, but one with a good heart has a constant feast." He wanted to say [in this verse] that all the days of a 'poor man' that desires money are bad - 'a lover of money never has his fill of money': but all the days of the one with a good heart, who is happy with his lot, are good (as the one) [like] one who makes a constant feast. Hence it is an extremely good trait to be happy with his lot. And he is called rich, since God, may He be blessed, gave him with what to support himself and engage in Torah and in the commandments. As 'what is the advantage to man in all of his toil,' except to fulfill the Torah and the commandments.
(יד) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (פ)
(א) לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע''פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
(1) You shall not covet: Many people have wondered about this commandment, how is is that a man not covet in his heart that which is beautiful [and] all that which appears pleasant in his eyes. I will give you a parable [to explain this]. You should know that a villager who thinks correctly and sees that the king's daughter is beautiful will not covet her in his heart, that he should sleep with her; as he knows that this is impossible. And this villager will not think like one of the lunatics that desires that he should have wings to fly in the sky, when it is not possible. [This is like] that which a man does not desire to sleep with his mother, even though she is beautiful, as they have accustomed him from his youth to know that it is forbidden to him. So must every enlightened person know that a beautiful woman or money is not attained by a person because of his wisdom or knowledge; rather it is from that which God apportioned to him. And Kohelet said, "(to that) [and to the one that did not toil in it], will he give it as his portion" (Ecclesiastes 2:21). And the sages said (Moed Katan 28a), "Children, life and sustenance - [this] matter does not depend on merit, but rather on the constellation." And because of this, the enlightened one will not desire and not covet. And once he knows that God forbade him the wife of his friend, it is more removed in his eyes than the daughter of the king is in the eyes of the villager. Therefore, he will 'rejoice in his portion' and he won't place in his heart to covet and desire something that is not his. Since he knows that God did not want to give it to him [and that] he is not able to take it with his power and thoughts and machinations. Hence, he will trust in his Creator, that He will provide for him and that He will do what is good in His eyes.
(ט) כָּל הַחוֹמֵד עַבְדּוֹ אוֹ אֲמָתוֹ אוֹ בֵּיתוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ וְהִכְבִּיר עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דָּמִים רַבִּים הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יד) (דברים ה יח) "לֹא תַחְמֹד". וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כה) "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ". חִמּוּד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה:
(י) כָּל הַמִּתְאַוֶּה בֵּיתוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹתָן מִמֶּנּוּ. כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ הֵיאַךְ יִקְנֶה דָּבָר זֶה וְנִפְתָּה בְּלִבּוֹ בַּדָּבָר עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה יח) "לֹא תִתְאַוֶּה" וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד:
(9) Anyone who covets the male or female servant or the house or goods of his neighbor, or anything that he can buy from him, and he exerts friendly pressure and annoys him until he buys it from him, even for a high price, breaks the prohibition: "You shall not covet" (Exodus 20:17).— —
קנאת סופרים תרבה חכמה
Jealousy among teachers increases wisdom.
(כא) רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
(21) Rabbi Elazar Ha-kappar said: envy, lust and [the desire for] honor put a man out of the world.
(א) רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה. פי' בענין הקנאה יש שני דברים שבהם שנים שלשה ענינים ואין בהם לרוע לשנים. הדרך האחד מקנא בטובה והוא הדרך רע. וענין הראשון כי יראה חבירו טוב ורע בעיניו. וכאשר עוסק בתורה ובמצות והולך בדרך טובה מקנא בו. כי הוא שונא אוהבי השם ועושי רצונו המדה הזאת מוציאתו מן העולם והיא הרעה הגדולה בקנאות ונקרא שמו שונאי ה'. הענין השני לא ירע בעיניו מצד כי שונא דרך עוסק בתורה. אך אחר שאיננו הולך בדרך ההיא לא חפץ גם בחברו שילך בה כי אם לפי רצונו לא ימצא אחר טוב ממנו לא מטובתו אך מרעת האחרים גם זה יקרא שונא ה'. כי אינו עושה מעשי ה'. גם מחבריו העושים קשה בעיניו ואם איננו שונא כראשון. ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללכת בדרך ישרה. אך יותר היא שוה אם בלא קנאה חפץ באלה כי (נאם) [יראי] ה' הם. וזאת מלאכת האדם. וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ד' ד') וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. ר"ל שגם בעושה המעשה בכשרון אם מקנאת אדם יעשהו טובה עושה. ויש בו רעה רבה. כי עושה הראוי מנדבת לבו הולך באמת ובלבב שלם. וחשוב מן העושהו מקנאת אדם כי תעלה על לבו. ואם מזה או מזה המעשה יעשה וטוב אשר תאחוז בראשון ומזה אל תנח ידך.
(1) Rabbi Elazar HaKapor says: Envy: The explanation regarding the matter of envy is that there are two things that have two or three matters, and two which are not harmful. The first way is envy of the good, and it is the [worst] way. And the first manner [of this] is that when his fellow sees good, it is bad in his eyes. And when [the latter] is occupied with Torah [study] and the commandments and goes in the good path, he [begrudges] him - as he hates those that love God and those that do His will. This trait drives him from the world and it is the greatest evil in envy. And his name is called the haters of God. And the second manner is that it is not bad in his eyes from the angle that he hates the path of involvement in Torah. Rather it is [that] since he does not walk in that path, he also does not want his fellow to go in it. As it is his will that no one find more good than he - not for his benefit, but for the harm of others. This one is also called the haters of God - since he does not do the acts of God, it is also hard in his eyes to see his fellows doing [them], and even if he does not hate like the first. But there is a good path in envy, even if there is a better one. That is what the sages, may their memory be blessed, said (Bava Batra 21a), "The envy of scribes increases wisdom" - since by his seeing that his fellows are holy and wise, he also wants to be like them. And because of envy, he increases his wisdom and he toils and intensifies doing good and walking in the straight path. However, it is more valuable if he desires these without envy, as [in that case] they (are the speech of) [are the ones that fear] the Lord - and that is the work of man. And this is what King Shlomo, peace be upon, stated (Ecclesiastes 4:4), "I have seen that all labor and skillful enterprise are from men’s envy of each other; this too is vanity and broken spirit." He meant to say that even if he does an act skillfully; if he does it from envy of men, while he does good, there is [also] much bad. As one who does what is fitting from the generosity of his heart goes truthfully and with a full heart. [Such a one] is more worthwhile than the one who does it out of the envy of men when it comes to his heart. And if from this or from that, the act is done; 'but it is good for you to grasp the first without letting your hand go of [the other].'