GrowTorah Core Value: Stewarding the Earth, Incubating Emunah

The Shemitah and Yovel years, explained again in Parshat Behar, are the most radical of the agricultural mitzvot. They obligate those in Eretz Israel to let their land lie fallow every seventh and fiftieth year – to cede control of their land. How do the Rabbis explain the reasons for shemitah? How can we learn from this and apply it even outside of Israel?

Lesson Title: Shemitah and Yovel!

(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָֽה׃ (ג) שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃ (ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃ (ו) וְ֠הָיְתָה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאָכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כָל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ (ס)
(2) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD. (3) Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. (4) But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard. (5) You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. (6) But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, (7) and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield.
(יא) יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃ (יב) כִּ֚י יוֹבֵ֣ל הִ֔וא קֹ֖דֶשׁ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה תֹּאכְל֖וּ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
(11) That fiftieth year shall be a jubilee for you: you shall not sow, neither shall you reap the aftergrowth or harvest the untrimmed vines, (12) for it is a jubilee. It shall be holy to you: you may only eat the growth direct from the field.
(יח) וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח׃ (יט) וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ׃ (כ) וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֤֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ׃ (כא) וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃ (כב) וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃
(18) You shall observe My laws and faithfully keep My rules, that you may live upon the land in security; (19) the land shall yield its fruit and you shall eat your fill, and you shall live upon it in security. (20) And should you ask, “What are we to eat in the seventh year, if we may neither sow nor gather in our crops?” (21) I will ordain My blessing for you in the sixth year, so that it shall yield a crop sufficient for three years. (22) When you sow in the eighth year, you will still be eating old grain of that crop; you will be eating the old until the ninth year, until its crops come in.
שבת לה' שתהיה כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו כמו שכיון בשבת בראשית באמרו שבת לה' אלהיך:

'שבת לה, so that during this whole year the farmer instead of “serving” the soil which requires cultivation, will turn his efforts to serving G’d directly instead. Just as the weekly Sabbath is a day set aside for intensive service of the Lord, so the sh’mittah year is to serve the same purpose. (compare Exodus 20,9)

שבת לה'. שתהא ניכר שהוא של הק[ב"ה] כמו שפירשו רבותינו, מאי טעמא דשביעית זרעו שש ושבתו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא, וכן הוא אומר: כי לי הארץ:

'שבת לה. That it is clear that it is The Holy One's, as our Rabbis explained: what is the reason for the shmitta? Six years of sowing and rest in the seventh, so that everyone knows that the land is mine, and thus he says: because the land is mine.

וכדי ליישב כמה דקדוקים בלשון הפר', אומר אני שטעם מצוה זו היא להשריש את ישראל במדת האמונה, והבטחון בה' כי חשש הקב"ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה' ויסורו בטחונם ממנו, ויחשבו כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה ועולם כמנהגו נוהג ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם. על כן הוציאם ה' מן המנהג הטבעי לגמרי כי בשש שנים דרך האומות לעשות שני שנים זרע ושנה אחת בור כדי שלא להכחיש חילה, והקב"ה אמר שש שנים תזרע שדך. מידי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כחה שלא תכחיש. ועוד נס בתוך נס שאחר שזרעתה שש שנים אם בשנה הששית לא יכחיש חילה הנה לכל הפחות לא יוסיף לה זה כח, ואמר ה' אדרבה שבשנה הששית יוסיף לה כח כל כך עד שנאמר וצויתי את ברכתי בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. ואם היה הנס שתעשה התבואה לג' שנים הרי זה מעשה ניסים, אבל ושלישים על כלו. שהתבואה שתעשה בשנה הששית אף אם לא יהיה בה כי אם שעור אכילה לשנה אחת מ"מ ישלח ה' את הברכה באסמיהם שיאכל קמעא ומתברך במעיו עד שתספיק התבואה לשלש שנים, מדקאמר ועשת את התבואה בה"א הידיעה, והיה לו לומר ועשת תבואה לשלש שנים. אלא שרמז בה"א הידיעה שאותה התבואה שהיא רגילה לעשות מידי שנה בשנה כן תעשה גם בשנה הששית, ויוסף ה' כח בארץ עד שאותה התבואה תספיק לשלש שנים וזה ודאי נס נגלה וגדול מכולם, ועל ידי כל המופתים הללו אשר שמתי בידך תדע כי לי כל הארץ. ועל ידי זה יהיו עיניך נשואות אל ה', כמו שמצינו בירידת המן ליומו כדי שיהיו עיניהם נשואות אל ה' תמיד ויבטחו בו תמיד, כך ענין השמיטה שלא יעבדו האדמה כל שנה שביעית אין זרע ואין קציר ויסמכו על הנס. וזה טעם נכון וברור יותר מכל מה שדברו בו המפרשים.
In order to resolve a number of fine details in the language of this parshah I would say that the reason for this mitzvah is to implant the character traits of faith and trust in Hashem in the people of Israel. Hashem was concerned that perhaps when they would come to the land they would work the soil in the natural way, and when they would be successful they would forget Hashem and remove their trust from Him. They would think that ‘their might and the power of their hand have made them this wealth,’ and the world goes along in its natural way. They would think that the land belongs to them; they are the masters and no one else. Therefore, Hashem took them out of the natural way altogether, for within six years the nations of the world plant their fields for two years and let one year lie fallow, so the land will not be weakened. However, Hashem said, “For six years you shall plant your field,” year after year, and I promise you that it will be more and more fertile and will not weaken. Also, there will be a miracle within a miracle. After having sown the fields for six years, if the sixth year would not be weaker, at least it would not be more fertile. But Hashem declares: On the contrary, in the sixth year it will be much more fertile, to the point where it says (v. 21): “I shall command My blessing to you in the sixth year and it will produce [enough] for three years”.
וע"ד הפשט ושבתה הארץ שבת לה', שתהיה הארץ בטלה מכל מלאכת אדם בשנה השביעית ולא ישתדל כלל בעבודת הקרקע לא בחרישה ולא בזריעה, כמו שאמר שש שנים תזרע שדך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, ואפילו מה שצמח מעצמו מבלתי חרישה אסור לו לקצור, זהו את ספיח קצירך לא תקצור, מה שצמח מעצמו והוא נספח לקציר השנה שעברה נקרא ספיח, מלשון (ישעיהו י״ד:א׳) ונספחו על בית יעקב, וכן הגפן שלא נעבד ולא נעדר ולא נזמר נקרא נזיר, לפי שהזירו ממנו כדבר שאינו שלו. וכלל הענין הוא שאינו רשאי שינהוג בשדהו ובכרמו מנהג אדון כלל אלא שיהיו כל פירותיו הפקר לכל העולם ושיזכה בהם אפילו הדיוט שבישראל כמוהו. ולכך צותה התורה מצוה זו שיהיו כל מיני הממשלה ואדנות שבתחתונים בטלים בעבודת הארץ, כדי שיתבונן האדם בלבו כי אין עקר האדנות והממשלה אלא לאדון הכל ב"ה.
According to the plain meaning of the text the meaning of this “sanctity” is that the land lie fallow, untouched by human hands for the entire seventh year. Man should not plough it, sow it, reap it, etc. This is the meaning of verses 3-4: “you shall sow the land for six years, and for six years you shall prune your vineyard and gather in its crop; but the seventh year shall be a complete rest for the land, a Sabbath for the Lord. Your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune.” You are not even to harvest (in the regular way) what grows by itself during that year. This is the meaning of verse 5: “the aftergrowth (that which grows without ploughing and sowing) of your harvest you shall not reap and the untrimmed grapes of your vineyard you shall not pick.” The word ספיח in verse 5 is similar to the word ונספחו in Isaiah 14,1 “and they will join the house of Yaakov” (the proselytes). Similarly, the vineyard which has not been worked or hoed and not pruned is called נזיר, (like the Nazirite who does not trim his hair) as one abstains from working it a if it did not belong to you. The general principle governing the rules of conduct during the Shemittah year is that all the activities which suggest ownership of the field or vineyard in question have to be avoided. Any fruit of produce which grows on the field or vineyard during that year is ownerless, available on a “first come first served” basis. The legislation is meant to remind us that even during the years when we treat the land as ours, protected by all kinds of laws against infringement by people who do not own it, the land is really only on loan to us from G’d.

GUIDING QUESTIONS:

What are the reasons given by commentaries for Shemittah and Yovel?

  • serve Hashem, reminder that the land belongs to Hashem

How are we serving Hashem, the land and ourselves in keeping the mitzvah?

  • refocusing, recognizing Hashem's authority

Living the Lesson

בשבת בראשית. וא"ת היאך תלי זה בזה. וי"ל לפי שפעמים אדם אינו חורש את האדמה אלא מפני טובתו כדי שתהא הארץ שמנה לכן פירש"י כשם שנא' בשבת בראשית כלומר דהתם כתיב ויום השביעי שבת לה' והטעם משום שהקב"ה שבת ביום ז' אף כאן הטעם לאזהרה כלומר לעשות שמיטה בשנה השביעית להזכיר שהקב"ה שבת ביום השביעי ולא בא הכתוב להזהיר שלא יחרוש באדמה אלא בשביל השם ולא יהא כוונתו בשביל טובתו:

The Shabbos of Creation. You might ask: What has this [Shabbos] to do with that [the Sabbatical year]? The answer is: A person sometimes stops plowing his land for its benefit, so that the land should be fertile. Therefore, Rashi explains, “As it was said regarding the Shabbos of creation.” I.e., it says there (Shemos 20:10), “But the seventh day is Shabbos to Hashem, your God,” since the Holy One rested on the seventh day. Here too, we are commanded to keep the Sabbatical year in the seventh year in order to remind us that the Holy One rested on the seventh day. And the verse is commanding to not plow the land for the sake of Hashem, and his intent should not be for his own benefit.

עוד ירצה לצד שמצוה זו של שביתת הארץ יש בה ב' דברים, הא' דבר מלך שלטון שעל עבדיו חיוב לקיים כל דבר, והב' הגם שיהיה דבר זה בין אדם לחבירו יתחייב עשותו כפי הדין, כי הנותן מתנה לחברו ומתנה עמו בשעת המתנה תנאו קיים, וכמו כן האדון ב''ה בשעת המתנה מתנה תנאים כאומרו אשר אני נותן ולא אמר אשר נתתי, אשר על כן אמר כנגד דבר מלך שלטון אמר דבר, וכנגד היות הדבר מתחייב מהמשפט אמר ואמרת פירוש בלא טעם גזירת מלך יקבלו המאמר:
Another reason why the apparent duplication of דבר ואמרת is justified is the dual nature of the "Sabbath" i.e. rest, of the land. One aspect of this legislation is that the King commanded us to let the land lie fallow, ergo we carry out this command. 2) Although the practical performance of this commandment involves the relationship between man and man rather than the relationship between man and G'd, our obligation to comply is anchored in our relationship with G'd, i.e. the fact that the gift of the land to the Jewish people had been made conditional on our observing the Torah. When G'd did not say: "I have given you the land," but "I am giving you the land," He made it plain that the condition which is attached to that gift is an ongoing one, i.e. the land never became ours irrevocably. The word דבר therefore alludes to G'd's right to legislate; the word ואמרת on the other hand, refers to the social element of this legislation which also is the prerogative of the King to legislate. The Torah is under no obligation to furnish us with the reasons which motivated G'd the legislator, when He commanded us to perform these statutes.

GUIDING QUESTIONS:

Even outside Eretz Yisrael, how can we still observe some of the laws related to shemittah?

  • We could, although are not required to still let the land lie fallow. We also could open up our gardens and farms and fields to the public. Generally the recognition of Hashem and his ownership extends beyond Eretz Israel, even if we are not obligated in the mitzvot outside of it.

How can we think of our garden as Bnei Yisrael are commanded to think of Eretz Yisrael?

  • ownerless, belongs to Hashem