פרשת קדושים

ByGrowTorah Education

GrowTorah Parsha Garden Lessons

This article was written by Yael Stochel, summer inchworm 2019

GrowTorah Core Values: Tzedakah, Incubating Emunah, Stewarding the Earth

Parshat Kedoshim discusses the agricultural mitzvot of Peah, Kilaim, and Orlah. How far do these mitzvot extend? What values underlie their practice and how can we bring those values into our garden?

Lesson Title: Peah Forward

ויקרא י״ט:ט׳-י׳

(ט) וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃ (י) וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 19:9-10

(9) When you reap the harvest of your land, you shall not reap all the way to the edges of your field, or gather the gleanings of your harvest. (10) You shall not pick your vineyard bare, or gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and the stranger: I the LORD am your God.

חזקוני, ויקרא י״ט:ט׳:א׳

ובקצרכם כמו שאתם נותנים מזבח השלמים האמורים להקב״‎ה כך תתנו לעני ולגר מקציר ארצכם לכבוד הקב״‎ה.

Chizkuni, Leviticus 19:9:1

ובקוצרכם, ”and when you reap the harvest;” just as you tender the appropriate parts of the animal peace offerings to the Lord on the altar, so you must set aside the appropriate parts of your agricultural products for the needy of your people as an expression of your honour of the Lord. (Sifra)

משנה פאה א׳:ב׳

(ב) אין פוחתין לפאה מששים. ואף על פי שאמרו אין לפאה שיעור. הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי רוב הענוה:

Mishnah Peah 1:2

(2) One should not make the Peah less than one-sixtieth [of the entire crop]. And although they [the Sages] say that there is no definite amount given for Peah, it is all based upon the size of the field and upon the number of poor [who will be collecting it] and upon the abundance of the crop.

משנה פאה א׳:ד׳

(ד) כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה. והתבואה והקטניות בכלל הזה:

(ה) ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה:

Mishnah Peah 1:4

(4) They made a rule about Peah: all which is food and which is guarded and grows from the ground and collected in one crop and stored for preservation is obligated in Peah. Grain and legumes are [included] in this rule.

(5) And as for the trees: the sumac, the carobs, the nuts, the almonds, the grapevines, the pomegranates, the olives, and the dates are obligated in Peah.

ברטנורא על משנה פאה א׳:א׳:ה׳

(א) וגמילות חסדים. דבגופו, כגון ביקור חולים ולקבור מתים וכיוצא בהן, אבל גמילות חסדים דבממונו, כגון פדיון שבוים ולהלביש ערומים ולהאכיל את הרעבים וכיוצא בהן יש להן שיעור, שיתן בכל פעם שתבא מצוה כזו לידו חמישית מן הריוח שבנכסיו, ותו לא מחייב, דהכי אמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. הלכך מבעי ליה לאינש לאפרושי חמישית הריוח בכל עת כדי שיהא מצוי כל זמן שיבא גמילות חסד לידו שיקיימנו, ובהכי נפיק ידי חובתו:

Bartenura on Mishnah Peah 1:1:5

And acts of kindness. Of those which are done by a person themselves, this refers to visiting the ill and visiting mourners and what comes from them, but acts of kindness done through money, this is like redeeming captives and clothing the naked and feeding the hungry and what comes from them has a measure, that a person will give every time that they bring mitzvah like this fifth from his income when he comes, but more he is not obligated, as it says "He who spends should not spend more than a fifth." Therefore we learn from this that it is incumbent on a person to share a fifth of his income at all time in order that he be commanded every time to perform acts of kindness, and in this he can fulfill his obligation.

GUIDING QUESTIONS:

What is the underlying value behind the mitzvot of Peah and Leket?

generosity, care

How do these mitzvot help improve both our interpersonal relationships and our relationship with Hashem?

Living the Lesson

ספורנו על ויקרא י״ט:ט׳:א׳

(א) ובקצרכם לעני ולגר תעזוב אותם. באר שאחר שקבלנו אותו לאלהים ראוי לנו ללכת בדרכיו לעשות צדקה ומשפט וממיני הצדקה הם לקט שכחה ופאה האמורים בענין וזה באר באמרו אני ה' אלהיכם כלומר ומכיון שאני אלהיכם וכל ארחותי חסד ואמת ראוי לכם לשמור מיני הצדקה אלה הרצוים לפני.

Sforno on Leviticus 19:9:1

(1) ובקצרכם...לעני ולגר תעזוב אותם, The Torah now turns to how we can emulate G’d’s attributes in [practice after having accepted that it is our purpose on earth to emulate G’d’s characteristics to the extent that He has revealed them to us. We are to perform acts of charity and righteousness. Part of such acts of charity are the providing for the underprivileged out of the bounty G’d has seen fit to grant us. The specific items known as leket, shikchah, and peyah are examples of such demonstrations of our generosity towards the poor. אני ה' אלוקיכם, this recognition of G’d as our G’d is demonstrated by our meticulously fulfilling these commandments relating to the time when we gather in our harvest. Before we even give tithes of the completed harvest which has been brought into the barn we already allow for the poor to help themselves to what other, gentile farmers, might consider the product of their own hard earned labour.

משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג

(כב) אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃ (כג) כִּֽי־יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃

Proverbs 22:22-23

(22) Do not rob the wretched because he is wretched; Do not crush the poor man in the gate; (23) For the LORD will take up their cause And despoil those who despoil them of life.

משנה פאה א׳:א׳

(א) אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:

Mishnah Peah 1:1

(1) These are the things that have no measure: Peah [corner of the field which, while harvesting, must be left for the poor], Bikurim [First-fruits that must be brought to the Temple and given to the priest], the appearance-sacrifice [brought to the Temple on Pilgrimage Festivals], acts of kindness, and the study of the Torah. These are things the fruits of which a man enjoys in this world, while the principal remains for him in the World to Come: Honoring one's father and mother, acts of kindness, and bringing peace between a man and his fellow. But the study of Torah is equal to them all.

GUIDING QUESTIONS:

How does working in the garden help you understand these mitzvot better?

can see what each one is, feel the impacts of each type of tzedakah

What do we do in our garden to support the needy?

Lesson Title: Conservation and Kilaim

ויקרא י״ט:י״ט

(יט) אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃ (פ)

Leviticus 19:19

(19) You shall observe My laws. You shall not let your cattle mate with a different kind; you shall not sow your field with two kinds of seed; you shall not put on cloth from a mixture of two kinds of material.

משנה כלאים ג׳:א׳

עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע:

Mishnah Kilayim 3:1

A furrow of vegetables measuring six handbreadths by six handbreadths: it is permitted to sow in it five [different] types of seeds--four [species], one on [each of] the four sides of the bed, and one in the middle. If it had a border one handbreadth high, one may sow in it thirteen [different species] three on every border, and one in the middle. It is prohibited to plant a turnip head in the border since that would fill it [completely]. Rabbi Judah said: [it is permitted to sow] six [species] in the middle.

GUIDING QUESTIONS:

What areas of our daily life are affected by the restrictions of kilaim?

clothes!

Do we need to be concerned about kilaim in our garden?

Technically the rules of kilayim for plants only apply in Eretz Israel. But, kilayim can still be compared to planting best practices.

Living the Lesson

אבן עזרא על ויקרא י״ט:י״ט:א׳

(א) וטעם להזכיר אחר אלה המצות בהמתך לא תרביע כלאים. להזהיר אחר היותך קדוש שלא תעשה חמס לבן אדם כמוך גם לא תעשה לבהמה לשנות מעשה השם על כן כתוב את חקתי תשמרו לשמור כל מין שלא יתערב מין עם מין:

Ibn Ezra on Leviticus 19:19:1

(1) The reason for mentioning Do not interbreed different kinds of animals after the previous commandments, is to say to us: Just as the requirement to be holy implies that you must not do violence to other human beings, so also it implies that you must not do anything to animals which alters the work of God. This is why Scripture says, Preserve My decrees: you must preserve each species, and not interbreed one species with another.

רמב"ן על ויקרא י״ט:י״ט:א׳

(א) את חקותי תשמרו ואלו הן "בהמתך לא תרביע כלאים" וגו' חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר לשון רש"י ולא הזכירו רבותינו שיהיה הטעם נעלם ושיהיו יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם אלא בלבישת שעטנז לא בכלאי הבהמה ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם כי כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל ה) רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות וכן חוקי הקב"ה הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה והטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א) והנה צוה סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים וזה טעם "שדך לא תזרע כלאים" שהוא בהרכבה על דעת רבותינו (קידושין לט) ואסר אף כלאי זרעים מפני שישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין ואסור לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה ומחברינו מוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה (י ו) אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו כי הם חקות שמים וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז) וכבר כתבתי בסדר בראשית (א כו) שהצמחים כולם יסודותם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית "ובגד כלאים שעטנז" - למה נאמר לפי שנאמר (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן תלמוד לומר בגד מנין לרבות את הלבדים תלמוד לומר שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו לשון רש"י ואינו נכון בעיני שהלבדים אין איסורם מדברי תורה אלא מדברי סופרים שאינן אלא שוע בלבד וכך שנינו (כלאים פ"ט מ"ט) הלבדים אסורין מפני שהן שוע ובגמרא אמרו (נדה סא) ואימא או שוע או טווי או נוז והעלו והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא אבל הברייתא השנויה בתורת כהנים (פרק ד יח) אין לי אלא בגד ומנין לרבות הלבדים תלמוד לומר שעטנז בא לרבות הדברים שאינן בגד מ"לא תלבש שעטנז" שלא הוזכר בגד והמדרש הוא עיקר שאפילו דבר שאינו בגד אסור בכלאים מן התורה כגון הקולע חוטין ועושה מהן חגורה וכיוצא בזה ובלבד שיהא שוע וטווי ונוז ותפס לו הלבדים לאסמכתא בעלמא שהם אסורים מדבריהם ואינן בגד וכן מה שפירש הרב בשוע שהוא דבר הנמלל ושזור זה עם זה וכפירוש הזה כתב עוד בפירושיו בגמרא (יבמות ה נדה סא) כבר השיבו עליו שאין פירושו עולה ממה שאמרו (מנחות לט) שמע מינה קשר העליון בציצית דאורייתא דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא כלאים דשרא רחמנא בציצית למה לי הא קיימא לן התוכף תכיפה אחת אינו חבור והנה גלו לנו שהבגד שהוא מין פשתים ונקשור בו ציצית של צמר בשני קשרים הוא כלאים מן התורה אע"פ שאינו נמלל ושזור זה עם זה אבל הענין כך הוא שאמר הכתוב "ובגד כלאים שעטנז" לומר שכל בגד הנעשה מחוט שהוא שוע וטווי ושזור לא נלבש אותו כלאים שהוא ערובים ובמשנה תורה (דברים כב יא) הוסיף לבאר שלא נלבש שוע טווי ונוז מצמר ופשתים שיהיו "יחדו" כלומר מחוברים יחד בשתי תכיפות לומר שהצמר והפשתים שכל מין מהם שוע טווי ונוז בפני עצמו לא נחברם יחדו כי "יחדו" הוא הכלאים כמו שאמר (דברים כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו כלומר קשורים ומחוברים והחבור בבגדים בשתי תכיפות כי מלשון "יחדו" למדו כן כי שתי תכיפות הן חבור ומשם למדו שהכלאים אסורין אע"פ שאינן בגד אלא אפילו בקולע החוטין מעשה עבות ועושה מהן אבנטים אף על פי שאינו ארוג וכענין ששנינו (כלאים פ"ט מ"ט) לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו ולשון "נוז" מלה מקוצרת בתיבה המורכבת הזאת כמו הטווי שאין ממנו בה אלא הטי"ת וענינה לפי דעתי נלוז מלשון תועבת ה' נלוז (משלי ג לב) מטה ומעקם דרכיו ונלוזים במעגלותם (שם ב טו) פתלתולים ומטים כי כן הדבר השזור פתול ומעוקם וכמו ששנינו (כלאים פ"ט מ"ח) רבי שמעון אומר נלוז ומליז אביו שבשמים עליו מטה השם הנכבד מדרכי רחמיו עליו כענין שנאמר ועם עקש תתפתל (תהלים יח כז) ובלשון חכמים משמשין בו בקוצר לבן מלכים שנוז לבו עליו ונטל את הצפורן לחתור על אביו (שמו"ר לז ב) שנטה לבו לדרך רעה ומזה אמרו בתלמוד סנהדרין (מא) מנזייתיה דמר לא אמרי ביה ולא מידי כלומר אם היית רוצה להתעקם ולהטות הדברים לא היינו יודעים לנגדך כלום נזייתיה כמו נלזייתיה כלומר הטייתו וזהו האמת והנכון בענין הזה ולפיכך הוצרך להתיר כלאים בציצית אע"פ שאין הציצית ארוג ואינו בגד וזהו דין תורה אבל חכמים אסרו אפילו מה שאינו עשוי אלא באחד מהם או שוע או טווי או נוז ולפיכך שנינו (כלאים ט ט) הלבדים אסורין מפני שהן שועים פיף של צמר בשל פשתן אסורין מפני שהן חוגרין בארוג והכל מדרבנן וטעם כלאי הבגדים להרחיק התערובות במינין ואסר הרגילים להעשות מהן בגד והרב אמר במורה הנבוכים (ג לז) טעם השעטנז מפני שהיה בזמן ההוא בגד ידוע לכומרי בעלי הכשפים שבהם היו עושים כל מעשיהם ואמר שמצא זה כתוב בספריהם ולפי שהיה ענין גדול ורצוי להם מאד שיפעלו בו פעולותם הידועות לעבודה זרה ולשדים תרחיק אותו התורה מכל אדם כי התורה תבא למחות מעשיהם ולהכחיד זכרם

Ramban on Leviticus 19:19:1

(1) You shall keep my statutes: [And he cites the words of Rashi above]. But our Rabbis only mentioned that the reason is hidden and that the evil inclination and the idolaters question them about the wearing of shatnez (clothes made from linen and wool together), and not about forbidden mixtures of animals. And the intention about them is not that there be any decree of the King of the kings of kings in any place without a reason, since 'every word of God is pure' (see Proverbs 30:5). Rather, statutes are decrees of a king who imprints it with his authority without revealing their purpose to the people; such that the people do not benefit from them but rather question them in their hearts. Yet they accept them out of fear of the monarchy. So too, the statutes of the Holy One, blessed be He, are secrets that He has in the Torah that the people do not benefit from, according to their thoughts. But all [of His laws] have a correct reason and a perfect purpose. And the reason for forbidden mixtures is that God created species in the world - in all of those with spirits, in plants and in animate beings - and gave them the ability to reproduce, such that the species survive with them forever, so long as He, may He be blessed, wants the world to exist. So He commanded that they be able to produce according to their species, and that they never ever change; as it is stated about all of them, "according to its species" (Genesis 1). And this is the reason that we breed animals one with the other; for the continuation of the species - just as men have conjugal relations with women in order to be fruitful and multiply. And one who crosses two species together, changes and denies [God's] act of creation, as if he is thinking that the Holy One, blessed be He, did not perfect His world completely, and he wants to help with His creation of the world [by] adding creatures to it. [Moreover,] species of animals will not give birth when one specie is crossed with another. And even those that are close enough in nature so as to give birth - such as mules [that are born from crossing horses and mules]; their seed will be excised, as [the resultant mixed-breeds] will not give birth. And behold, on account of these two things, the act of mixing species has already been rejected and abandoned. And the fruits of plants that have been mixed from two species also do not grow afterwards; such that both of the reasons mentioned exist in their prohibition. And this is the reason for "you shall not seed forbidden mixtures" - which is grafting, according to the opinion of our Rabbis. And it also prohibited planting forbidden mixtures; because when they derive sustenance one from the other, it changes their nature, as well as their form. And it is as if each seed is grafted from two species. And the prohibition of plowing with an ox and a donkey is because it is the way of all those that work the land to bring the pair from the same barn, such that they would come to mixing [them].

GUIDING QUESTIONS:

Though we don't need to worry about kilaim in our garden for the most part, how can we still keep in mind the lesson behind the law while working in the garden?

The reasoning behind kilaim teaches us to care for species and for the continuation of the world as Hashem created it

Lesson Title: Treating the Trees

ויקרא י״ט:כ״ג-כ״ה

(כג) וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃ (כד) וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה׃ (כה) וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 19:23-25

(23) When you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden. Three years it shall be forbidden for you, not to be eaten. (24) In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the LORD; (25) and only in the fifth year may you use its fruit—that its yield to you may be increased: I the LORD am your God.

רמב"ן על ויקרא י״ט:כ״ג:א׳

וטעם המצוה הזאת, לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה' והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד לפי שהוא מועט ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה' והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים ואמת הדבר עוד כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאד מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה כדג שאין לו קשקשת (לעיל יא ט) והמאכלים הנאסרים בתורה הם רעים גם לגוף והרב נתן גם בזה טעם במורה הנבוכים (ג לז) כטעמו ברוב המצות כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף יעשו אותם בעת נטיעת האילנות ויחשבו כי בהם ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם ובבואו יקריבו את הפרי לפני העבודה זרה שעשו בשמה הכשוף ההוא ולכך צותה התורה באסור הפרי הבא קודם שלש שנים שלא יבאו לעשות המעשים הרעים ההם כי רובי האילנות יביאו פירות בשנה הרביעית ושנאכלהו לפני השם היפך אכלם אותו לפני עבודה זרה

Ramban on Leviticus 19:23:1

(1) You shall regard its fruit as closed off. The reason for this mitzvah is to honor Hashem from the first of all our produce from the fruit of trees and vineyards. We should not eat from them until we bring all the fruit of one year as praises to Hashem. The fruit from the three years is not worthy to offer to Hashem, the Honored One, since it is negligible, and the tree does not provide its fruit with taste and scent during the three years. Most of them do not bring forth fruit at all until the fourth year. Therefore we wait for them all and we will not eat from them until we bring from the orchard we have planted all its good first fruit, “holy, praises to Hashem.” There, one shall eat them and praise the name of Hashem. In this respect, this mitzvah resembles the mitzvah of first fruits.

בבא קמא ק״א א:י״ג-י״ד

דתניא (ויקרא יט, כג) ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר (ויקרא יט, כג) וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם

Bava Kamma 101a:13-14

The verse states: “And shall have planted all manner of trees for food, then you shall count the fruit thereof as forbidden; three years shall it be as forbidden [areilim] to you; it shall not be eaten” (Leviticus 19:23). From this verse I have derived only a prohibition against eating it; from where is it derived that one may not even derive benefit from it, and that one may not dye with dyes extracted from the fruit, and that one may not light a lamp with oil extracted from the fruit? The baraita answers: The verse states: “Then you shall count the fruit thereof [orlato] as forbidden [araltem]. Three years shall it be as forbidden [areilim] to you; it shall not be eaten” (Leviticus 19:23), to include all these types of benefit in the prohibition.

GUIDING QUESTIONS:

In keeping the mitzvah of Orlah, how are we both honoring Hashem and acknowledging that everything belongs to Him?

Orlah instill patience while waiting to give the fruits as an offering to Hashem. Until we fully are able to acknowledge Hashem's role in the tree's life, we cannot benefit from it.

Living the Lesson

דעת זקנים על ויקרא י״ט:כ״ג:א׳

וערלתם. הפסוק הזה על תינוק אומר שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יודע לדבר ובשנה הרביעית תאכלו את פריו שאז מתחיל לקרוא בתורה ומשם ואילך להוסיף לכם תבואתו כמו שאחז"ל מכאן ואילך תקבל ליה כתורא מכאן אמרו חכמים בן ה' שנים למקרא בן י' למשנה:

Daat Zkenim on Leviticus 19:23:1

וערלתם, the expression ערלה basically describes an infant, which during the first three years of its life is totally illiterate. After that it begins to learn to speak intelligently; in other words, it produces some “fruit,” during that year, and during the next year it learns how to read and write, i.e. to understand parts of the Torah. Subsequently such youngsters begin to make contributions to civilised society. (Compare Talmud, tractate Baba Batra folio 21, where a youngster is described as having to study Torah from the age of six as he is mature enough). Compare also Ethics of our Fathers chapter 5 Mishnah 21 where a youngster of five years is described as ready to study the written text of the Torah.

ברכות מ״ג ב:ג׳

אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם

Berakhot 43b:3

On a related topic, the Gemara cites that Rav Yehuda said: One who goes out during Nisan and sees trees that are blossoming recites: Blessed…who has withheld nothing from His world, and has created in it beautiful creatures and trees for human beings to enjoy.

GUIDING QUESTIONS:

How can we apply the lessons of Orlah in our garden?

Extra Sources

ויקרא כ׳:כ״ד-כ״ו

(כד) וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃ (כה) וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃ (כו) וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃

Leviticus 20:24-26

(24) and said to you: You shall possess their land, for I will give it to you to possess, a land flowing with milk and honey. I the LORD am your God who has set you apart from other peoples. (25) So you shall set apart the clean beast from the unclean, the unclean bird from the clean. You shall not draw abomination upon yourselves through beast or bird or anything with which the ground is alive, which I have set apart for you to treat as unclean. (26) You shall be holy to Me, for I the LORD am holy, and I have set you apart from other peoples to be Mine.

רש"י על ויקרא י״ט:כ״ה:א׳

להוסיף לכם תבואתו. הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁמְרוּ, תִּהְיֶה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, שֶׁבִּשְׂכָרָהּ אֲנִי מְבָרֵךְ לָכֶם פֵּרוֹת הַנְּטִיעָה; הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דִּבְּרָה תוֹרָה כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם הֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים אֲנִי מִצְטַעֵר בּוֹ חִנָּם לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ (ספרא):

Rashi on Leviticus 19:25:1

להוסיף לכם תבואתה [AND IN THE FIFTH YEAR SHALL YE EAT THE FRUIT THEREOF] THAT IT MAY YIELD UNTO YOU ITS INCREASE — This command (of ערלה and נטע רבעי, fruit of the fourth year) which you observe will result in its giving you its produce in larger quantities. Because as a reward for it (for the fulfilment of My command) I shall bless for you the fruit of the plantation. R. Akiba used to say: “The Torah says this because it has man’s evil inclination in mind: that one should not say, "Behold, for four years I must take trouble with it for nothing!" Scripture therefore states that the result of your obedience will be that it will give you its produce in larger quantities (Sifra, Kedoshim, Section 3 9).

אור החיים על ויקרא י״ט:כ״ג:א׳

וכי תבואו אל הארץ וגו'. ג' מצות נאמרו כאן. א' ביאת הארץ על דרך אומרם (כתובות קי:) הכל מעלין לארץ ישראל וכו'. ב' לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ. ג' לנהוג שני ערלה:

Or HaChaim on Leviticus 19:23:1

וכי תבאו אל הארץ, "and when you arrive in the country, etc." This verse contains three commandments. 1) The arrival in the land of our ancestors. We understand this in accordance with Ketuvot 110 that הכל מעלין לארץ ישראל, a father may force all the members of his household to migrate to the land of Israel as opposed to leaving the land of Israel. 2) One must plant fruit-bearing trees in order to enhance the stature of the land. 3) One has to observe the years of ערלה before one is entitled to eat or use the fruit of these trees.

אור החיים על ויקרא י״ט:כ״ג:ב׳

עוד ירמוז באומרו וכי תבאו אל הארץ שלא תהיה הכוונה לתיאבון המורגשות אלא תהיה כוונת הביאה אל הארץ לחיבוב ולחשק הארץ הקדושה אשר בחר ה' בה הר ה' שמה, ואמר כי אין כוונת דיבור זה להחליט המניעה מהשתדל בישוב הארץ אלא ונטעתם וגו', הא למדת שמה שהתנה במאמר אל הארץ הוא בבחינת תכלית המחשבה שתהיה למעלת הארץ במושכלות לא להנאת הגוף.

Or HaChaim on Leviticus 19:23:2

The introduction of the verse with the letter ו at the beginning of this paragraph indicates that one's migration to the land of Israel should not be motivated purely by self-gratification but it should be accompanied by a love for the land G'd has given us as an inheritance, the land G'd has chosen for His name to dwell in. Mount Zion bears His name. The Torah commands us to plant these trees so that we should not think all we have to do in the Holy Land is to simply it make it our home without civilising the country. You have appreciated that the words אל הארץ, to the land, etc., imply that the Torah speaks about spiritual values connected with this land.

תנחומא בובר, קדושים ח׳:א׳

כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אמר להם הקב"ה לישראל, אעפ"י שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נטעו לבניכם, שלא יאמר אדם אני זקן ולמחר אני מת, ולמה אני יגע בשביל אחרים, אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם [נתן בלבם] (קהלת ג יא), העלם כתיב, למה אילולי שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המיתה, לא היה אדם לא בונה, ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת, למה אני עומד ליגע בשביל אחרים, לפיכך העלים הקב"ה לבות בני אדם מן המיתה, שיהא אדם בונה ונוטע, זכה [יהיה] לו, לא זכה לאחרים. מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה, והיה הולך עם גייסות שלו להלחם עם מדינה אחת שמרדה בו, ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעות של תאנים, א"ל אדרינוס אתה זקן עומד וטורח ומתייגע לאחרים, א"ל לאדרינוס אדוני המלך, הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעתי, ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה, וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן, נטל כלכלה ומילא אותה ביכורים של תאנים יפות, וקירב לפני אדרינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים, שאני הוא אותו זקן שמצאת בהילוכך, ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתייגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקב"ה לאכול מפירות נטיעותי, ואלו בתוך הכלכלה מהם, אמר אדרינוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאוה אותה זהובים, ועשו כך, נטל הזקן את הכלכלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו, וסח להם את המעשה, היתה שכינתו עומדת שם שמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים, והקב"ה נותן להם, ומזמן להם טובה, ואתה יושב בביתך חשוך באופל, הרי [שכן] שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים, ומילא אותה לו זהובים, ואתה עמוד וטול סל גדול, ומילא אותו מיני מגדים מן תפוחים ותאנים, ושאר מיני פירות יפים, שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכיבדו בהן, אולי ימלא אותו לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומילא אותו תפוחים ותאנים, וטען על כתיפו, וקירב לפני המלך בקופנדר, ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך (לסדריוטין) [לסרדיוטין], טלו הסל וטפחו לו על פניו, וכן עשו וטפחו אותו על פניו, עד שנפחו פניו, ושברו את עיניו, ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה, והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים, וראתה אותו פניו נפוחות, וגופו מושבר ומוכה, אמרה לו מה לך, אמר לה ששמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון, וטפחו אותי על פני, אילולי שמעתי לך והיטלתי בסל מיני פירות קשין, כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהן, וכל כך למה, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא עוד יוסיף ויטע, אפילו זקן, אמר הקב"ה לישראל למדו ממני, כביכול אמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח).

Midrash Tanchuma Buber, Kedoshim 8:1

(Lev. 19:23:) WHEN YOU COME INTO THE LAND AND PLANT. The Holy One said to Israel: Even though you find it (i.e., the land) full of all bounty, you shall not say: Let us settle down and not plant.²⁸Tanh., Lev. 7:8. Rather, be careful in planting, as stated (ibid., cont.): AND PLANT ANY TREE FOR FOOD. Just as you came in and found plantings which others had planted, so you shall plant for your children, lest someone say: Since I am old and tomorrow I shall die, why should I toil for others. Solomon said (in Eccl. 3:11): HE HAS MADE EVERYTHING BEAUTIFUL IN ITS TIME. HE ALSO HAS PUT ETERNITY INTO THEIR HEART. ETERNITY ('LM) is what is written (without the W of the normal spelling, i.e., 'WLM.) Why? If the Holy One had not hidden (rt.: 'LM) the day of < one's > death from the children of Adam, a person would neither build nor plant; for he would have said: Tomorrow I shall die. Why should I persist in toiling for the sake of others? The Holy One, therefore, shut off (rt.: 'LM) human hearts from death, so that one would build and plant. < If > he is worthy, [it will be] for himself; < if > unworthy, < it will be > for others. There is a story about the emperor Hadrian, that he was going to war and traveling with his troops to fight with a certain country for having rebelled against him.²⁹Cf. Lev. R. 25:5; Eccl. R. 2:20:1. Now he found a certain old man who was planting fig saplings. Hadrian said to him: You are an old man. < Why are you > persisting in taking the trouble to toil for others? He said to Hadrian: My Lord Emperor, here I am planting. If I am worthy, I shall eat of the fruit of my saplings; but if not, my children will eat. < The emperor > spent three years at war, and after three years he returned. What did that old man do? He took a fruit basket, filled it with the firstfruits of beautiful figs, and drew near to Hadrian. He said to him: My Lord Emperor: Take these figs, for I am the same old man whom you found when you were on your way < to the war >, when you said: You are an old man. Why are you taking the trouble to toil for others? See, the Holy One has already found me worthy to eat some fruit from my saplings. Now this < fruit > in my fruit basket is from those < saplings >. Hadrian said to his servants: Take it from him and fill it with gold coins. And so they did. The old man took the fruit basket full of gold coins and began to go about his house boasting to his wife and children. So he told them the story. Now a woman neighbor of his was there. She heard what the old man had said. She said to her husband: When all the children of Adam go < through life >, the Holy One gives to them and prepares bounty for them. But you dwell in your dark house in dark misfortune. See, our [neighbor] honored the emperor with a fruit basket of figs; and he filled it with gold coins for him. Now you get up, take a large basket, and fill it with varieties of choice fruit, with apples, figs, and the other varieties of beautiful fruit, since he loves them a lot. Go and honor him with them. Perhaps he will fill it with gold for you, as he did for our old neighbor. He went and heeded his wife. So he took a large basket, filled it with apples and figs, and loaded it on his shoulder. Then he approached the emperor on a side road³⁰Lat.: compendairia. and said to him: My Lord Emperor, I heard that you love fruit, I have come to honor you with figs and apples. The Emperor said to his officers:³¹Gk.: stratiotai (“soldiers”). Take the basket and hit³²rt.: TPH. This root is similar to the root for “apples,” and both are transliterated identically. The only difference is that the root for “apples” is spelled with a tav, while the root for “hit” is spelled with a tet. him on his face. And so they did. They hit him on his face, until his face swelled up; smashed his eyes; and made an example³³Gk.: deigma. of him. So he went home as one of whom an example had been made and crying. Now she (i.e., his wife) thought that he was coming with a basket full of gold coins. So when she saw him with his face swollen and with his body shattered and beaten, she said to him: What is the matter with you? He said to her: When I heeded you and went to honor him with this gift,³⁴Gk.: doron. they hit me on my face. If I had listened to you and put varieties of hard fruit in the basket, they would already have pelted my face and my whole body with them. And why all this? In order to teach you that evil women destroy their husbands. Therefore one should not cease from planting. Rather, just as he found, one should still continue to plant even though he is old. The Holy One said to Israel: Learn from me. He spoke < by example >, as it were. (Gen. 2:8): AND THE LORD GOD PLANTED A GARDEN IN EDEN, IN THE EAST.