Chukat - Are Rabbis Helping or Hurting Us?

See R' Sacks in Covenant and Conversation Acharei Mot & Kedoshim 5770 - "The Sacrificial Crisis":

http://rabbisacks.org/covenant-conversation-5770-acharei-mot-kedoshim-the-sacrificial-crisis/

הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יקוק תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יקוק, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:

Mishnah Yoma 8:9

One who says: I shall sin and repent, sin and repent, they do not afford him the opportunity to repent. [If one says]: I shall sin and Yom HaKippurim will atone for me, Yom HaKippurim does not effect atonement. For transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow. This was expounded by Rabbi Elazar b. Azariah: “From all your sins before the Lord you shall be clean” (Leviticus 16:30) for transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow.. Rabbi Akiva said: Happy are you, Israel! Who is it before whom you become pure? And who is it that purifies you? Your Father who is in heaven, as it is said: “And I will sprinkle clean water upon you and you shall be clean” (Ezekiel 36:25). And it further says: “O hope (mikveh) of Israel, O Lord” (Jeremiah 17:1--just as a mikveh purifies the unclean, so too does he Holy One, blessed be He, purify Israel.

בראשית ל׳:א׳-ב׳

(א) וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃ (ב) וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹקִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

Genesis 30:1-2

(1) When Rachel saw that she had borne Jacob no children, she became envious of her sister; and Rachel said to Jacob, “Give me children, or I shall die.” (2) Jacob was incensed at Rachel, and said, “Can I take the place of God, who has denied you fruit of the womb?”

רמב"ן על בראשית ל׳:א׳:א׳

הבה לי בנים אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו) ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלקים אנכי ושומע אל צדיקים יקוק ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים (והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא ושם ב ד טז)) ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ולכך אמר לה שאינו במקום אלקים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו וזה ליסר אותה ולהכלימה והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה וזהו וישמע אליה אלקים (להלן פסוק כב) ואולי נתקן על דעת רבותינו כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא אלא שלא נתקבלה תפלתו ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלקים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע אבל היא נמנע ממנה פרי בטן ונכון הוא

Ramban on Genesis 30:1:1

...

במדבר כ׳:ז׳-י״ג

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃ (ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יקוק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃ (י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃ (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃ (ס) (יב) וַיֹּ֣אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃ (יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יקוק וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃ (ס)

Numbers 20:7-13

(7) and the LORD spoke to Moses, saying, (8) “You and your brother Aaron take the rod and assemble the community, and before their very eyes order the rock to yield its water. Thus you shall produce water for them from the rock and provide drink for the congregation and their beasts.” (9) Moses took the rod from before the LORD, as He had commanded him. (10) Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock; and he said to them, “Listen, you rebels, shall we get water for you out of this rock?” (11) And Moses raised his hand and struck the rock twice with his rod. Out came copious water, and the community and their beasts drank. (12) But the LORD said to Moses and Aaron, “Because you did not trust Me enough to affirm My sanctity in the sight of the Israelite people, therefore you shall not lead this congregation into the land that I have given them.” (13) Those are the Waters of Meribah—meaning that the Israelites quarrelled with the LORD—through which He affirmed His sanctity.

Need to read thru this

רמב"ן על במדבר כ׳:ח׳:א׳

(א) רש"י פירש מפני שצוה אותם ודברתם אל הסלע ולא אמר והכיתם שאלו דברו היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה ודברי אגדה הם אבל לא נתחוורו כי מאחר שצוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו ואלו היה רצונו בדבור בלבד מה המטה הזה בידו וכן במכות מצרים שאמר (שמות ז טו) והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא להכות בו ולפעמים יאמר נטה את ידך ורצונו לומר להכות במטה כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה כי הכל שוה אצל הסלע ועוד למה אמר בזה (דברים לב נא) מעלתם בי והצוואה בדבור אל הסלע הזה הוא מה שנזכר במעשה צוה שיאמרו והיא שומעת כי השם יוציא מים מן הסלע הזה כדרך כי היא שמעה את כל אמרי יקוק (יהושע כד כז) וכן עשו כמו שאמר (פסוק י) ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם וגו' והנה הסלע שומעת באמרו כן לכולן וטענות רבות למפרשים בחטא הזה כבר סתר בו ר"א דברים רבים מהם והסוד שרמז בו גם הוא אינו נכון כי אם משה אבד כוונתו בעבור מריבת העם ולא דבר אל הסלע ולכן לא יצאו מים בפעם הראשונה וחזר והכהו פעם שניה בכוונה הדבקה בכל ויצאו המים הנה חטאו בפעם הראשונה אבל אינו ראוי שיאמר בזה לא האמנתם בי להקדישני (פסוק יב) כי אין כאן חסרון אמונה כלל וה"ר רבי משה (סוף פ"ד משמנה פרקים) סבר בו סברא ואמר כי משה רבינו ע"ה חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באמרו שמעו נא המורים דקדק עליו הש"י שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חלול השם מפני שמתנועותיו כלם ומדבריו היו למדין והיו מקוין להגיע בהם אל הצלחות העולם הזה והעולם הבא ואיך יראה עליו הכעס והוא מן הפעולות הרעות ולא תבא כי אם מתכונה רעה מתכונות הנפש אבל אמרו בו מריתם פי (להלן כז יד) הוא כמו שאבאר שהוא לא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה אבל אשה קטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרו החכמים (מכילתא שירה ג) וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו וכאשר ראוהו שכעס אמרו שהוא עליו השלום אין בו פחיתות מדה ולולי שהיה יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנו אותו יתברך לא היה כועס ואנחנו לא מצאנו לשם יתעלה שכעס בדברו אליו בזה הענין אבל אמר (פסוק ח) קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם והנה התרנו ספק מספקי התורה שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים אי זה חטא חטא וראה מה שנאמר בו ומה שאמרנו בו אנחנו והאמת יורה דרכו אלו דבריו ז"ל והוסיף הבל על הבלים שהכתוב אמר מריתם פי שעברו על דברו ואמר לא האמנתם בי שלא האמינו בו אין העונש בעבור שכעס ויותר היה ראוי שיהיה העונש על משה כשקצף על פקודי החיל (להלן לא יד) בחנם והכתוב לא ספר כלל שכעס כי שמעו נא המורים תוכחת כדרך ממרים הייתם עם יקוק (דברים ט כד) ועוד כי אהרן לא כעס מימיו כי בשלום ובמישור הלך מעודו ועוד שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת השם עליהם בעשותם מריבה עם משה ובכל הנסיונות במדבר חטאם הגדול כשיאמרו למה העליתנו ממצרים שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם האלקים כבן העובד את אביו וכן אמר הכתוב (לעיל יא כ) יען כי מאסתם את יקוק אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא (שמות יז ג) והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה כמו שאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל וגו' ובכאן כתוב מפורש (פסוק יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יקוק ומה פשע גדול מזה הוי רב את יוצרו ומשה אמר (דברים א לז) גם בי התאנף יקוק בגללכם לאמר אם כן הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת ולדברי הרב אין להם בכל המעשה הזה חטא ופשע כלל ומה שאמר לא מצינו ביקוק יתברך שכעס אבל אמר קח את המטה וגו' דע כי כאשר צריכים במחיתם דבר אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח (שמות יז ה) עבור לפני העם וגו' אע"פ שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות (דברים ו טז) וכן במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) בדרך אהבה וחבה אלא שאמר בסוף בדבור השני (שם פסוק יב) שמעתי את תלונות הודיע להם חטאם בלבד אבל כאשר יתלוננו חנם ישפוך עליהם חמת אפו ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה שנאמר (פסוק ו) וירא כבוד יקוק אליהם שרומז אל הקהל הנזכר והוא מראה יד יקוק ההווה במגפות כאשר תראה במרגלים (לעיל יד י) וביום קרח (לעיל טז יט) וממחרת (לעיל יז ז) והתימה על הרב שהרי מקרא מלא הוא (תהלים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם וימנה הכתוב החטא הזה עם הנסיונות הגדולים שנסו את יקוק במדבר והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה והוא טוב לדחות השואל הם דברי רבינו חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים וראוי שיאמרו יוציא יקוק לכם מים כדרך שאמרו (שמות טז ח) בתת יקוק לכם בערב בשר לאכול וגו' וכן בכל הנסים יודיעום כי יקוק יעשה עמהם להפליא ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה וזהו לא קדשתם אותי (דברים לב נא) ומעשה הראשון בצור אמר (שמות יז ו) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב ושבעים הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור והנס מתפרסם כי מעשה יקוק הגדול הוא אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמר משה ואהרן ויתכן שיאמר בזה מעלתם בי (דברים לב נא) כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה וכן מריתם פי (להלן כז יד) שהוא צוה ודברתם אל הסלע לעיניהם והטעם שאתקדש לעיניהם או שניתם דברי מן ותמר את משפטי (יחזקאל ה ו) כי לא צויתי שתאמרו ככה ויהיה לא האמנתם בי (פסוק יב) יוצא אל בני ישראל או הוא לשון חזוק לא התחזקתם להקדישני לעיניהם מן ואמנה על המשוררים (נחמיה יא כג) היתד התקועה במקום נאמן (ישעיהו כב כה) והאמת כי הענין סוד גדול מסתרי התורה כי בראשונה אמר לו (שמות יז ו) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור יאמר כי שמי הגדול על הצור בחורב שהוא כבוד יקוק האש האוכלת בראש ההר ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחת ויצאו מים רבים אבל בכאן לא פירש לו כן והסכימו שניהם להכות בצור פעמים והנה זה חטא ועל כן אמר לא האמנתם בי לשום אמונה בשמי ובאמונה יעשה הנס ונאמר מריתם פי כי מרו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי יקוק ולכך אמר מעלתם בי ואין מעילה אלא שיקור והנה החטא מוזכר מפורש בכתוב וכן אמר המשורר (תהלים קיד ז ח) מלפני אלוק יעקב ההופכי הצור אגם מים וכן תוכל להתבונן זה בתפלת משה שאמר (דברים ג כד) יקוק אלקים אתה החלות כי התחנן לשם הנכבד שימחול לו ועל דעת רבותינו (ספרי) שמזכירין לו הכעס יתכן שהכה בצור ויצאו טיפים במיעוט כוונתו על הכעס ותמהו אל הדבר והסכימו שניהם להכות פעם שניה על הצור כאשר הזכרתי והוא החטא על שניהם ועל דעתי טעם ודברתם אל הסלע כמו על הסלע וכן כה אמר יקוק צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות בבלה יובאו (ירמיה כז יט כב) יצוה שיאמרו לעיני העדה בהיותם נקהלים כלם שהשם יוציא להם מים מן הסלע וכן עשה ואל יקשה עליך ודברתם אל הסלע לעיניהם כי טעמו כמו לפניהם שישמעו כלם וכן ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר יקוק ככה אשבר את על נבוכדנאצר מלך בבל וגו' (שם כח יא) וכן רבים או טעם לעיניהם בכאן שיהיה הדבור בהיותם נקהלים שם והסלע לעיניהם כמו שאמר בעשייה (פסוק י) ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע כי כאשר נקהלו שם וראו הסלע פנים בפנים אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים כמו שהזכירו חכמים (מכילתא בשלח ו) שלא יאמרו מעינות היו שם ויתכן שהוא כמסורס הקהל את העדה אל הסלע ודברתם לעיניהם ונתן מימיו:

Ramban on Numbers 20:8:1

(1) Rashi explains: And you shall speak to the boulder and He did not say, "And hit." "For had they spoken to the boulder and it had brought forth water the Holy One, blessed be He would have been sanctified before the whole congregation, and they would have said, "Just as the case with this boulder which cannot speak and cannot hear, it fulfills the bidding of the Holy One, blessed be He, how much more should we do so? And these are words of homiletics (aggadah), but they are not coherent [on the plain level]. As since He commanded him, "Take the staff," it is understood that he should hit with it, and if it was His will that there only be speech, what is this staff [doing] in his hand? And so [too] with the plagues in Egypt, such that He said (Exodus 7:15), "and the staff that transformed into a snake, take in your hand" - and it is to hit with. And sometimes, it will state, "Extend your hand," and it means to say to hit with the staff, since Scripture will be brief about something that is understood. And the miracle is not greater with speech than with hitting, since it is is all the same to the boulder. And also, why does it says about this (Deuteronomy 32:51), "you trespassed against Me," since the command of speech to this boulder is [also] what is mentioned in the story: He commanded that they speak and it hear that God will bring out water from the boulder, in the way of (Joshua 24:27), "since it listens to all of the sayings of the Lord" - and so did they do, as it stated (Numbers 20:10), "Moshe and Aharon assembled the congregation in front of the boulder; and he said to them, etc." and behold, the boulder was hearing his saying this to all of them. And there are many claims of the commentators about this sin and Rabbi Avraham (Ibn Ezra) already contradicted many of their words. And the secret that he hinted to is also not correct. Since if Moshe lost his concentration the first time and came back and hit it a second time with a concentration of clinging to all, and [then] the waters came out, behold his sin is in the first time, but it would [still] not be fitting to say (Numbers 20:12), "Because you did not trust Me to sanctify Me" - as there is no lack of trust here at all. And the teacher, Rabbi Moshe (Maimonides), adduced a [different] analysis and said (Eight Chapters 4) that the sin of Moshe, our teacher - peace be upon him - was that he veered to the side of ire in his saying, "Hear now, rebels." God, may He be blessed, was exacting with him, that a man like him should get angry in front of the community of the Children of Israel in a [situation] that anger was not fitting. And anything like this in the judgment of this man is a desecration of the name [of God], because they would learn from all of his movements and words, and hope to reach success in this world and in the next world. And how could anger be seen upon him, since it is one of the bad actions, and it only comes from a bad characteristic of the characteristics of the soul? But its stating (Numbers 27:14), "you rebelled against My mouth," is like I will elucidate - that he was not speaking with fools and not with someone who has no virtue - [rather] even the least woman from among their women was like Yechezkel the son of Buzi, as the sages mentioned (Mekhilta, Shira 3). And [so] everything that he would say or do, they would examine; and when they saw that he got angry, they said that he, peace be upon him, has no low quality and if it were not that he knew that God was angry with them because of the request for water and that we angered Him, may He be blessed, Moshe would not have been angry. And we do not find about God, may He be elevated, that He got angry in His speaking to [Moshe] about this matter, but [rather] said [in this verse], "Take the staff and gather the community - you and Aharon, your brother - and speak to the boulder in their eyes, and it shall give its water, and bring out for them water from the boulder and give to drink to the community and their beasts." And behold, we have solved one of the Torah's questions that many words have been spoken about and has been asked many times - which is his sin? And see what has been said about it and that which we have said about it - us - and the truth will show its path. These are his words, may his memory be blessed. And he added vanities upon vanities, as Scripture states, "you rebelled against My mouth" - that they transgressed his words; and [it also] stated, "you did not trust Me" - that they did not trust Him. [Hence] the punishment was not because he got angry. And [had it been so], it would be more fitting that the punishment be upon Moshe when he got angry upon the officers of the army for no reason (Numbers 31:14). And the verse does not recount at all that he got angry, since "Hear now, rebels" is [just] rebuke, in the way of (Deuteronomy 9:24), "You have been rebels with God." And also [another indication is that] Aharon never got angry [all of] his days, since 'he walked in peace and [tranquility]' from his beginning. And also [we see that Maimonides is wrong] since it is impossible that there was not a great anger from God upon them when they made a quarrel with Moshe. And in all of the trials in the wilderness, their great sin was when they said, "Why did you take us up from Egypt," in that they wanted to be slaves to their haters with crippling work, [rather] than being with God like a son that serves his father. And so the verse states (Numbers 11:20), "since you have rejected the Lord that is among you, and you cried in front of Him, saying, 'Why is this, that we went out of Egypt.'" And in the first time they said less than this (Exodus 17:3) - “Why did you bring us up from Egypt, to kill us and our children and livestock with thirst?” - and there was a great fury against them; and [there was also] great blame, as it stated (Exodus 17:7), "The place was named Massah and Merivah (quarrel), because of the Israelites' quarrel etc." And here it is written explicitly (Numbers 20:13), "Those are the Waters of Merivah - that the Israelites quarreled with the Lord." And what greater sin is there than this? 'Woe to the one who quarrels with his Creator.' And Moshe said (Deuteronomy 1:37), "With me too was the Lord incensed because of you, saying." If so, they sinned and caused all of this evil - but according to the words of the teacher, they do not have any sin or transgression at all in this whole story. And [about] that which he said, "We do not find about God, may He be blessed, that He got angry [...], but [rather] said, "Take the staff, etc."; know that when they need a thing for their sustenance - even though they complain and sin against Him - 'and He is merciful, expiates sin and doesn't bring all of His fury,' and doesn't mention it, but [rather] gives them their request. And so [too] with the first [incident with] water, He said calmly, "Go in front of the people, etc." (Exodus 17:5) - even though Massah and Merivah were there, which [was the source of the warning] for [all] the generations (Deuteronomy 6:16). And so [too] with the manna, [He said] (Exodus 16:4), "Behold, I am going to rain down bread from the heavens," in the way of love and affection. Except that at the end of the second statement, He said (Exodus 16:12), "I have heard their complaints," [by which] He made known just their sin. But when they complain for no reason, He pours down the fury of His ire upon them. And it also hints to a great fury and the punishment of a plague, as it is stated (Numbers 20:6), "and the glory of the Lord appeared upon them," which hints to the congregation mentioned, and [His glory involves] the appearance of the Hand of God that exists in plagues, as you will see with the scouts (Numbers 14:10), on the day of Korach (Numbers 16:19), and on the next day (Numbers 17:7). And it is a wonder on [Maimonides], as behold it is an [explicit] verse [that God was angry with them] - "And they brought fury at the Waters of Merivah and they caused evil to Moshe on their account" (Psalms 106:12). And Scripture lists this sin with the other great tests that they tested God with in the wilderness. And the closest of the words that have been said about this - and it is good in pushing off the questioner - are the words of Rabbenu Chananel, who wrote that the sin is their saying (Numbers 20:10), "shall we bring out water from this boulder?" And it was fitting that they say, "the Lord will bring out water," in the way that they said (Exodus 16:8), "in the Lord's giving you meat in the evening to eat, etc." And so [too] with all the miracles, they made known to them that God will do wondrous things. And [so] perhaps the people thought that Moshe and Aharon brought out water from this boulder with their [own] wisdom. And this is [the meaning of] (Deuteronomy 32:51), "and you did not sanctify Me." And [with] the first story [of water] at the rock, He said (Exodus 17:6), "Behold, I will stand in front of you there upon the rock at Chorev," and the seventy elders saw the pillar of cloud standing upon the rock." And the matter was publicized, that it was the act of the great God. But here they did not see a thing and they erred about the statement of Moshe and Aharon. And it is likely that it would say about this, "and you trespassed against Me" (Deuteronomy 32:51), since when one derives benefit from that which is consecrated, it is called trespassing. And so [too], "you rebelled against My mouth" (Numbers 27:14), since He commanded them, "and you shall speak to the boulder in their eyes," and the reason [for this] is that I should be sanctified in their eyes; or that you changed My words, [as in] "And she switched My judgments" (Ezekiel 5:6), as I did not command you that you should say this. And "and you did not trust (he'emantem) Me" goes on [what they did to] the Children of Israel; or it is an expression [denoting] strengthening - you did not strengthen yourselves to sanctify me in their eyes; [as in] (Nehemiah 11:23), "and it is secure (amana) upon the singers"; and (Isaiah 22:25), "the peg stuck in a strong (ne'eman) place." And the truth is that the matter is a big secret from among the secrets of the Torah: For at the beginning, He said to him (Exodus 17:6), "Behold, I will stand in front of you there upon the rock at Chorev and you will hit the rock." He is saying that My great name is upon the rock at Chorev, which is the glory of God - a consuming fire on top of the mountain - and because of that, [Moshe] only hit it once and much water came out. But here, He did not explain this to [Moshe] and both [he and Aharon] agreed to hit the boulder twice, and behold, this is a sin. And therefore it stated, "you did not trust Me," to place trust in My name, that the miracle would be done with trust. And it states, "you rebelled against My mouth," because they rebelled against His holy spirit, which is called, "the mouth of God," in every place. And hence He said, "you trespassed against Me," since trespassing is always falsification. And behold, the sin is mentioned explicitly in Scripture. And so [too] did the Psalmist state (Psalms 114:7-8), "From in front of the God of Yaakov; Who turns the rock into a pool of water." And so [too] can you detect it in the prayer of Moshe, who said (Deuteronomy 3:24), "Lord, God, You have begun," that he supplicated to the glorious name [of God], that it should forgive him. And according to the opinion of our rabbis (Sifrei) who mention [Moshe's] anger, it is likely that he hit the rock and [only] a few drops came out, because of the paucity of his concentration due to his anger. And [Moshe and Aharon] wondered about the thing and both of them aggreed to hit the rock a second time - as I mentioned - and that was the sin for both of them. And according to my opinion, the explanation of "and you shall speak to (el) the boulder," is like "about (al) the boulder." And so [too], "So did the Lord of Hosts say to (el) the posts, about the sea and about the bases, [...] To Babylonia will they be brought" (Jeremiah 27:19,22). [This means] that He commanded that they should say in the eyes of all of the community when they were all congregated that God will bring out water from the boulder, and so did He do. And you should not see a problem in "and you shall speak to the boulder in their eyes," since its explanation is like "in front of them," that they should all hear. And so [too], "And Chananiah said in the eyes of all the people, saying, 'So did the Lord say, "So will I break Nevuchadnetsar, the king of Babylonia"'" (Jeremiah 28:11). And so [too] many [other examples]. Or the explanation of "in their eyes" here is that the speech be while they are gathered there and the boulder is in their eyes, as he it states in the action (Numbers 20:10), "And Moshe and Aharon gathered the congregation in the face of the boulder." Since when they were gathered there and saw the boulder face to face, they said, "shall we bring out water from this boulder," as the sages mentioned (Mechilta, Beshalach 6), so that they not say there were springs there. And it could be that it is as if [the words are] jumbled [and it should be understood as if it were written], "Assemble the community to the boulder and speak in their eyes, and it shall give its waters."

כלי יקר על במדבר כ׳:ח׳

(א) קח את המטה והקהל את העדה וגו'. אם צוהו יקוק לדבר אל הסלע א"כ מטה זה למה לו מדלא קאמר קח את מטך ואמר את המטה ש"מ במטה ידוע הוא מדבר, ומ"ש מלפני יקוק וכי מטה משה עמד לפני יקוק, ולמה קראם מורים דווקא בתלונה זו והנה במהות חטא זה באו י"א דעות זכרם מהרי"א בספרו ושם תמצא דיעות הרבה רחוקים מפשוטו ועתה הבט ימין וראה ולבך תשית לדעתי. (ב) ותדע ותשכיל כי מצאתי בחזקוני, שמטה זה היה מטה אהרן אשר הונח לפני יקוק ודבריו בלתי מתובלים כי לא פירש מה טיבו של מטה אהרן לכאן, ואני אומר שבאמת הלשון מוכיח שמטה זה היה מטה אהרן מדכתיב המטה משמע הידוע אשר הונח למשמרת לפני יקוק, והוא היה עץ יבש שלא היה בו לחלוחית מים כלל ומ"מ הוציא פרח וציץ ואין פרח וציץ בלא מים אלא שהקב"ה גזר עליו שיוציא מים והפריח יקוק עץ יבש ע"י המים שהוציא בגזירת האל ית', ורצה הקב"ה שמשה יקח מטה אהרן ויראהו אל כל ישראל לומר כשם שהוציא יקוק מים מן עץ יבש זה כך יוציא מים מצור החלמיש זה היבש ומ"ש ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, כי כך תדבר אל הסלע שיעשה גם הוא כמו שעשה המטה הזה ויען כי לא פורש במקרא נוסח הדבור שידבר משה אל הסלע ודאי הנוסח הוא ב' תיבות ונתן מימיו, כי ונתן משמש לשעבר והוא שידבר אל הסלע ענין המטה שהוציא פרח ונתן מימיו כי בסתם פרח וציץ יש לחלוחית מים וכאשר ישמע הסלע שהמטה כבר נתן מימיו אז יעשה גם הוא כמותו, ועי"ז והוצאת להם מים מן הסלע רמז לדבר סלע בגימטריא עץ שילמד מן עץ יבש לעשות כמעשהו, אבל לא צוה להכות בו כלל. וכשהכה בו משה כתיב במטהו משמע במטה שלו הכה ולא במטה אהרן. ויקח משה את המטה מלפני יקוק כאשר צוהו. כי הבין זה מדקאמר המטה הידוע ולא אמר מטך והודיע לנו שרק קיחה זו היתה כאשר צוהו יקוק אבל מה שעשה מכאן והלאה לא עשה כאשר צוהו יקוק.

(ג) וענין חטא ההכאה הוא, כי מצינו לרז"ל (שמו"ר כא ט) בקריעת ים סוף כתיב (שמות יד טז) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, והרמה זו לשון סילוק ותרומה, לומר הרם את מטך וסלקהו ונטה את ידך ולא במטך לפי שהיו מרננים אחר המטה ואמרו שכל הניסים שעשה משה במטהו הכל היה דרך איזו כישוף שהיה לו במטה זה לפי שאנו רואין שאין כחו כ"א במטה זה, לכך נאמר הרם את מטך כדי להוציא מלבם. ולכך נאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ר"ל שראו שנס זה נעשה ביד ולא במטה לפיכך ויאמינו ביקוק ובמשה עבדו, מכלל דעד עתה היו בנים לא אמון בם כי לא האמינו ביקוק ובנבואת משה עבדו לפי שהיה להם מקום לתלות הניסים במטה.

(ד) והנה בעת הזאת זה ימים רבים לישראל שנקרע הים, ודור זה לא ידעו אם עשה משה הנס ההוא בידו או במטהו, וסברו כשם שכל הניסים נעשו במצרים במטה כך קי"ס, וע"י שהכה צור במטה חזר והביא את ישראל בחסרון האמונה שחזרו ואמרו שלא יקוק פעל כל זאת אלא במטהו שלו יש איזו צד כישוף ושם נאמר ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, נאמר לשון הרמה וסילוק במטה ולשון נטיה ביד ועי"ז ויאמינו ביקוק, וכאן נאמר ממש הכל בהפך וירם משה את ידו ויך במטהו, לשון הרמה וסילוק ביד כי מאחר שלא עשה מעשה זה בהטית יד בעלמא דומה כאלו סלק את ידו ויך במטהו וע"י זה החזיר מיעוט האמונה למקומה הראשון כאשר היה רינון של המטה קודם קי"ס, לכך נאמר יען לא האמנתם בי לא אמנתם לא נאמר אלא האמנתם שהוא לשון יוצא לשני, שגרמו שלא להאמין בי אלא יאמרו בכח המטה עשה זה ולא יקוק פעל כל זאת...

Kli Yakar on Numbers 20:8

The “sin” of hitting was as follows: Chazal teach (Shemot Rabbah 21:9) that at the Splitting of the Sea the Torah says (Shemot 14:16) “And now lift up your staff and outstretch your hand”, this “lifting” is a language of removal, that is to say “Lift up and throw away your staff, outstretch your hand, without the staff.” For the people were murmuring that the staff was the cause for all the miracles through some means of sorcery within the staff, for the people had not seen miracles without this staff. Therefore HaShem instructed Moshe to throw away the staff and remove that doubt from their minds. So when it says (14:31) “Israel saw the Mighty Hand” meaning they saw the miracles that was done by hand, and not through the staff, and therefore “they believed in HaShem and Moshe His servant.”

משך חכמה, חקת כ״ו

הר"י אלבו, פרק כב (המאמר הרביעי) חשב כי חטא מי מריבה הוא על שלא קידש משה שמו, כי כאשר ראה כי העם צמא למים, היה ראוי לאיש כזה לקדש שמו יתברך ולעשות מעצמו להוציא מים מסלע, ויקוק יעשה רצון צדיק ועצת עבדיו ישלים. ובזה כבר דברו החכמים, וספריהם אין אתי.

ובאמת ראוי להתבונן, כי לא מצאנו למשה שיעשה דבר וענין בלי ציווי השם קודם, בכל המופתים ופלאות שעשה, כמו מן, ושליו, ובאר, וקריעת ים סוף, מה שמצאנו בשאר הנביאים שעשו מעצמם, והש"י הקים דבריהם, כמו הראשון היה יהושע בעמידת השמש, וכמאמר הכתוב (יהושע י, יד) "ולא היה(ביום ההוא לפניו ואחריו) לשמוע יקוק בקול איש". וכן באליהו בהר הכרמל (מלכים - א, יח), ושמואל במטר (שמואל - א, יב), זולת מה שמצאנו לו בדבר קרח - הלא דבר הוא!

ונראה בזה, כי נביא אחר שהשגתו אינה באספקלריא המאירה, ונבואתו הוא כמשתגע, שהוא מופשט החומר ומשוללהחושים, בזה הלא עין בעין נראה כי לא אלקים הוא, ורק כוחות הנבואה האלקית באים מהמשפיע היחיד אלקי רוחות לכל בשר. לא כן משה! כי הוא נשאר בחושיו, ומדבר כאדם עם חבירו וכמאמר השם (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו" [ועיין ספרי (שם) ומדע]. אילו היה עושה כן, אז אמרו עליו כי הוא בעצם כח משפיע משדד הטבע, ועשאוהו לאלקי לעבדו. לכן מפני שהיה קל הטעות להמיר כבודו בא - ל שדי, לא עשה שום נס ופלא מעצמו בלי מה שיצוהו השי"ת מקודם.

אחרי סבלו תלונות ורגשות בני ישראל, שידעון כל ישראל כי הוא "איש משה", והוא לא יעשה דבר מעצמו בלתי השגחת השם הפרטית, העושה בבריאתו כפי חפץ חכמתו. לבד בדבר קרח, אשר צעקו (טז, ג) "כי כל העדה כולם קדושים", כעם ככהן, כקטן כגדול, הכחישו מעלת משה וחשדוהו בדברים פחותים, הטילו ספיקות כי עשה כל החלוקה בכהונה ולויה מלבו. אז לא חשד אותם כי יטעו במעלתו להחשיבו אלקי, והראה כי מרצון יקוק עשה את כל אלה.

אולם עכשיו, שהראה בדבר קרח שעשה מעצמו, אז כאשר לא היה מים לעדה, מה אמרו דברי נרגן - על כבודו חש, על מה שאין מים לעדה לא יחוש?!

אז בהעדר עשייתו מעצמו לחוש לטובתם ולגזור אומר להסלע "תן מימיך" היה חילול השם. לכן אמר "לא תביאו" וכו'. כן נראה לי לישב דברי ר"י אלבו. ועצם הדבר מושכל.

Meshekh Chokhmah, Khukkat 26

...

משנה תורה, הלכות תשובה א׳:ב׳

שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְפִי שֶׁהוּא כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְוַדֶּה עָלָיו עַל לְשׁוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כא) "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, בֵּין שֶׁעָבַר בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁעָבַר בִּשְׁגָגָה, בֵּין שֶׁהוֹדַע לוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הוֹדַע לוֹ, הַכּל מִתְכַּפֵּר בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְהוּא שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵין הַשָּׂעִיר מְכַפֵּר לוֹ אֶלָּא עַל הַקַּלּוֹת. וּמַה הֵן הַקַּלּוֹת וּמַה הֵן הַחֲמוּרוֹת. הַחֲמוּרוֹת הֵן שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ כָּרֵת. וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת הֲרֵי הֵן מִן הַחֲמוּרוֹת. וּשְׁאָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת הֵם הַקַּלּוֹת:

Mishneh Torah, Repentance 1:2

The Azazel-goat, because it is atoning for all Israel, the High-Priest confesses over it in the speech of all Israel, even as it is said: "And confess over him all the iniquities of the children of Israel" (Lev. 16.21). The Azazel-goat, moreover, atones for all transgressions mentioned in the Torah, both, minor and major, whether one committed it in spite or whether he committed it in error, whether it was done by him knowingly or unknowingly— for all the Azazel-goat atones, provided the sinner did repent. But if he repenteth not, the Azazel-goat atones not save for his minor sins. And, what are the minor and what are the major sins? The major sins are such as carry the guilt of death or excision, included among which are also vain and false swearing, although they do not carry the guilt of excision; and all other prohibitive or mandatory commandments which do not carry the guilt of excision are the minor.²Shebu’ot, 2a; Ibid. 12b; Yoma, 85b. C.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳:א׳

בִימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גָּדוֹל וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים הָיָה. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם. אָמְרוּ הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד וְהֵם שַׁמָּשִׁים הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו רְאוּיִין הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ. כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד הָעוֹמְדִים לְפָנָיו וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת וּלְהַקְרִיב לָהֶן קָרְבָּנוֹת וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ. לֹא שֶׁהֵן אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא. כְּלוֹמַר הַכּל יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה הוּא לְבַדְּךָ אֲבָל טָעוּתָם וּכְסִילוּתָם שֶׁמְּדַמִּים שֶׁזֶּה הַהֶבֶל רְצוֹנְךָ הוּא:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 1:1

In the days of Enosh, the sons of man erred exceedingly, the advice of the wise man of that generation was nullified, and even Enosh himself was among the victims of that folly. Their mistake was this: Seeing, said they, that God created these stars and planets to rule the world, that He placed them high above to share honors with them, for they are ministers who render service in his presence, it is proper that they be praised and glorified and honored, this is the will of God, to exalt and honor him whom He exalted and honored, even as a king desires to honor those who stand in his presence, for such is the honor of the king. As soon as this matter was rooted in their heart, they commenced to erect temples in honor of the stars, to offer sacrifices to them, to praise and glorify them in words, and bow down to them in order to reach the will of God by this evil idea. This was the groundwork for the worship of stars. Thus was the statement of its adherents who knew the principles thereof; not that they asserted that there was no God save a particular star. This is as Jeremiah says: "Who would not fear Thee, O King of the nations? For it befitted Thee; Forasmuch as among all the wise men of the nations, and in all their royalty, there is none like unto Thee. But they are altogether brutish and foolish; the vanities by which they are instructed are but a stock" (Jer. 10.7–8). As if saying: All know that Thou art Alone; but their mistake and foolishness is in supposing that this vanity is Thy will.¹Maimonides bases his contention on Gen. 4.26. G.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:א׳

עִקַּר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים לֹא מַלְאָךְ וְלֹא גַּלְגַּל וְלֹא כּוֹכָב וְלֹא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת וְלֹא אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים מֵהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ תְּחִלָּה הֲרֵי זֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְעִנְיָן זֶה הוּא שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה עָלָיו וְאָמְרָה (דברים ד יט) "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ" וְגוֹ' (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכָל הָעַמִּים". כְּלוֹמַר שֶׁמָּא תָּשׁוּט בְּעֵין לִבְּךָ וְתִרְאֶה שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמַּנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם וְהֵם שֶׁחָלַק ה' אוֹתָם לְכָל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חַיִּים וְהוֹוִים וְאֵינָם נִפְסָדִים כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם וְתֹאמַר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וּלְעָבְדָן. וּבָעִנְיָן הַזֶּה צִוָּה וְאָמַר (דברים יא טז) "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם". כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִּטְּעוּ בְּהִרְהוּר הַלֵּב לַעֲבֹד אֵלּוּ לִהְיוֹת סַרְסוּר בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַבּוֹרֵא:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 2:1

The primary warning concerning worship of stars is, not to reverence any among all creatures, no angel, no planet, no star, none of the four elements nor any of their offspring, though the worshiper be conscious that the Lord is God and, he be worshiping a given being as at the inception of the worship of Enosh and the people of his generation, behold him, he worships idolatry. It is respecting this very subject that the warning in the Torah was given, saying: "And lest thou lift up thine eyes unto heaven, and when thou seest the sun and the moon and the stars, even all the host of heaven, thou be drawn away and worship them, and serve them, which, the Lord thy God hath alloted unto all the peoples under the whole heaven" (Deut. 4.19.), that is to say, lest thou spread out in thy mind's vision, beholding that these are guiding the universe, and that God portioned them out to all the world to live in perpetuity and not wane as the course of the universe is, and then say that to such it is right to bow down and to worship; even on this very subject He commanded and said: "Take heed to yourselves, lest your heart be deceived" (Ibid. 11.16.), that is to say, do not fall in error by the thought of your heart to worship these, to make of them a mediator between yourselves and the Creator.¹Sukkah, 45b; Sanhedrin, 63a. G.

מלבי"ם על במדבר כ׳:ח׳:ב׳

וידוע שבהר הנעשה מאבנים רכים ספוגיים וחלולים נמצא בתוכו מעינות נכבדי מים כי מי הגשמים נקוים בחללו ונובעים מתוכו לחוץ גלות עילית וגלות תחתית, ולפעמים פי המעין עומד קרוב אל החוץ רק שמכוסה באבן הסותם אותו וכשמסירים את האבן המכסה על המעין חתום, המים נובעים לחוץ, ויפוצו מעינותיו חוצה פלגי מים, משא"כ הצור שהוא ההר הנעשה מאבני החלמיש לא נמצא בתוכו מעיני מים, ולפ"ז היה הבדל בין המים שהוציא בחורב ששם הוציא מן הצור, שבו לא נמצא מקור מים בפנימותו, ולא היה אפשר להוציא ממנו מים רק ע"י נס גדול שיסוד העפר שהוא חומר הצור יתהפך למים, היינו שיפשוט צורת העפר וילבש צורת המים ויסוד העפר הקודם יתבטל לגמרי, משא"כ במים שהוציא עתה שהיה מן הסלע שהוא הר שנתהוה מאבנים רכים שהסלע הזה נמצאו בחללו מקורות ומעינות מים הנקוים בתוכו ממי גשמים, הנה להוציא מים מן הסלע היה אפשר בשני אופנים, אופן אחד שיצוה על הסלע שיוציא לחוץ את המים הנקוים בתוכו, וזה נס קטן שהוא רק שיפתח פי המעין החתום וממילא יצאו המים שבחלל הסלע לחוץ. אופן השני שגוף יסוד העפר של הסלע יתבטל מציאותו שהוא חומר העפר ויקבל צורה אחרת שהוא צורת המים, וזה נס גדול שהוא הפיכת יסוד העפר ליסוד המים. והנה להוציא המים מן הסלע באופן הראשון דהיינו שיוציא המים הנקוים בפנימותו מכבר זה היה צריך שיעשה ע"י דבור אל הסלע לא ע"י הכאה, שאם יעשה זה ע"י הכאה במטה אז יאמרו הרואים שלא נעשה זה ע"י ה' וצוויו רק שמשה ידע מקום פי המעין שפי המעין היה סתום שם באבן והכה בהמטה והסיר את האבן הסותם את המעין ועל כן בפתח מקורו ויזלו מים מדליו, וע"כ היה צריך דוקא שידבר אל הסלע ולא יגע בו, למען יראו כלם שהסלע שמע לדברי ה' והוא עצמו שלא ע"י כח אדם והכאתו הסיר את המכסה המכסה את פי המעין שלו ויגר מימיו לחוץ, אולם שיוציא מים מן הסלע באופן השני דהיינו שגוף יסוד העפר של הסלע יתהפך להיות מים וזה לא היה אפשר לעשות ע"י דבור רק ע"י הכאה, כי כל דבר שברא ה' נתן לו טבע קיים שישמור מציאותו כל משך ימי עמידתו וקיומו, וא"א שהוא עצמו יבטל א"ע, ואיך יצוה ליסוד העפר של האבן בשם ה' שהוא עצמו ברצונו יבטל מציאותו שהוא יסוד עפר ויהפך את עצמו להיות יסוד המים, שא"א שהדבר הנמצא יבטל א"ע בעצמו מבלי כח מכריח מבחוץ המבטלו, וגם אם יצויר זה איך יצוה עליו שיעשה א"ע יסוד אחר, מי יעשה זה? הלא צריך תחלה שיתבטל מציאותו הקודם ויעשה אפס והאפס לא יעשה דבר וע"כ לא היה אפשר לעשות נס זה רק ע"י הכאה, שזה כח מכריח הבא מחוץ, שע"י הכאת המטה בפקודת ה' יבטל את יסוד העפר של האבן ויהפך אותו ליסוד המים, וע"כ במים שהוציא בחורב שהוציא מן הצור שלא נמצא בתוכו מקוה מים ומעינות והיה צריך שיסוד העפר של הצור יתהפך למים צוה להכות את הצור ולבטל מציאותו ע"י כח ההכאה שהוא מכריח מבחוץ, אולם בהוצאת מים מן הסלע שהסלע היו בו מעינות מים בפנימותו אם היה רוצה היה די שיוציא מים הנמצא בהסלע וזה נס קטן ובזה היה צריך שידבר אל הסלע כי אחר שבזה אינו מבטל מציאות יסודו ישמע האבן פקודת ה' וע"י הדבור יסיר האבן המכסה על פי המעין ייצאו מימיו לחוץ, והנס יהיה מה שיפעל זה בדבור לבד שאם יכה על פי המעין וע"י ההכאה יסיר האבן המכסה על פיו אינו נס רק כדרך הרגיל, אולם באשר ישראל היו אז קטני אמנה ושכחו אל מושיעם ההופכי הצור אגם מים בחורב ורבו עם משה, רצה ה' להפליא לעיניהם נפלאותיו ולעשות לעיניהם נסים גדולים עד שיכירו כלם כח ה' ועזוזו וישובו אל האמונה, לכן לא רצה לתת להם מים בדרך קרוב אל הטבע שיפתח את פי המעין ויוציא את המים הנקוים בסלע לבד הגם שזה יספיק לתת את שאלתם בל ימותו בצמא כי היו בסלע מים רבים שהיה די להשקותם ככל הצורך, אבל בזה לא ישיג את התכלית שרצה להתקדש במים לעיניהם שיכירו כלם נסי ה' ונפלאותיו ויאמינו בה' ובמשה עבדו כי דבר זה קרוב אל הטבע, לכן רצה להשקותם מים נסיים והוא שיסוד העפר של הסלע יתהפך למים, ומים האלה הנסיים ממנו ישתו לרויה בדרך פלא ויכירו כלם יד ה' עושה פלא, ולזה היה צריך שתחלה ידברו משה ואהרן אל הסלע ויצוו עליו שיפתח את פי המעין כדי שיצאו מתוכו כל המים הנקוים בפנימותו, והעדה לא ישתו מים האלה שהם מים שלא נעשה בהם נס, ואחר שיצאו המים האלה והסלע יהיה ריק מכל מים, אז יכה אותו במטה שהוא כח מכריח מבחוץ ויהפך את יסוד העפר שבו למים שהם מים נסיים ומים האלה שנעשה בם הנס הגדול הזה ישתו העדה ובעירם ובאו המים האלה בקרבם להקדיש שם ה' הגדול ולנטוע בלבם אמונה אומן בה' ובכחו הגדול, וז"ש קח את המטה וזה היה כדי שיכה בו את הסלע כי המטה היה להכאה כמ"ש הרמב"ן, ובאר לו שתחלה קודם שתכו במטה להפך את יסוד העפר של הסלע למים, ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, תצוו את הסלע ע"י דבור שיתן לחוץ את המים הנקוים בתוכו מכבר, ומים האלה לא ישתו העדה רק יעלו בתהו ויאבדו, ואחר שיתרוקן הסלע מכל מימיו, אז והוצאת להם מים מן הסלע, אז תכה את הסלע במטה שבזה תהפך את הסלע עצמו ר"ל יסוד העפר שבו למים, וזה מיחס למשה כמ"ש והוצאת כי זה לא יתן הסלע מעצמו כי צריך כח מכריח מבחוץ שזה מיוחס למשה שהוא המוציא מים מצור החלמיש שעז"א מים מן הסלע היינו מיסוד העפר שבו, ומים האלה השניים הנסיים והשקית את העדה ואת בעירם לא המים שיתן הסלע מעצמו, ע"כ יחס ההוצאה וההשקאה הזאת למשה שהוא יעשה זה בכחו ע"י הכאת המטה:

Malbim on Numbers 20:8:2

...

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, שמות, תורה אור ל״ה

ואז ענה ישעיה ואמר (שם) הנני שלחני, רצה לומר איני רוצה רק להיות שליח לטובה, וזהו שלחני לשון שליחות. אז אמר לו הקב"ה כי עתה לא היה צריך רק לרעה, וזהו לך ואמרת שמעו שמוע כו' שהוא רעה, ולזה אמר לך בלשון הליכה. הרי שהיה רצון הש"י בזה שיכביד פרעה כו' ואז מתוך החושך יבא יתרון אור. יהיה שם ה' מברך, תחילה יסורין ולבסוף שלוה, וכביכול עמנו הוא בצרה, כי קודם שיתגלה שמו הגדול לעתיד, אז כביכול השכינה בגלות וכמו שאמרו רז"ל (מגילה כט, א) בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם כו'. וזהו שכתוב (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, ואין צרה כצרה הזאת להיות בעונותינו השכינה גולה. ויש רמז לזה בפסוק (שמות א, יד) וימררו את חייהם, שמררו כביכול כחם של ישראל למעלה שהיא השכינה והיא חייהם של ישראל למעלה. ועל זה רומז ג"כ (שם יא) למען ענותו בסבלותם, וענותו קאי כלפי מעלה כביכול:

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Shemot, Torah Ohr 35

When he responded, Isaiah only volunteered for the שליחות, G–d's mission, not for the הליכה, which could have passed for his own initiative. G–d had to tell him then that at that point in time He needed a messenger only for the unpleasant part of the mission. This is why He said to him לך ואמרת, "go and say." Similarly, in our case, G–d wanted to provoke Pharaoh so that out of the additional "darkness" the contrast with the "light" of the redemption would be so much greater. In other words, יהי שם השם מברך, first afflictions, then peace, serenity. G–d Himself is with us even while we suffer, i.e. His own name will become greater only in the future. This is the meaning of עמו אנכי בצרה, "I am with Israel when it is in trouble" (Psalms 91,15). There is no greater trouble than that G–d's Presence must exile itself on account of our sins. In Exodus 1,14, וימררו את חייהם בעבודה קשה, "They made their lives miserable with hard labour," the word חייהם refers to that which gives us our strength, i.e. G–d. In other words, the Egyptians made our lives in the Celestial Regions bitter.