c. 1874 Malbim מלבי"ם דברים פרשת כי תבוא פרק כז
וידבר משה. והכהנים הלוים וגו', להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב-שהוא מעמד הר סיני- ובין ברית ערבות מואב, והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ' יתרו: וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה ... ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק "כל אשר דבר ה' נעשה"- כדרך העושה-מיראה, שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה; ולא אמרו "נשמע"- כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה.

רק אחרי "ששמעו עשרת הדברים והמשפטים (שבפ' משפטים)" ואחרי ש"קרא משה באזני העם את ספר הברית" אז אמרו "נעשה ונשמע," שבתחלה יעשו מפני היראה; וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים, והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'.

אבל ברית ערבות מואב, שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם, להתדבק בה', וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה! וע"י התעוררותם,... ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה, שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה: כשישמע צווי מאוהבו, הוא משתדל לדעת תכלית חפץ-אוהבו המצוה. ומה תועלת ימצא במעשה הזה? למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו, לא למען דעת (אם יש טעם לחפץ הזה- יעשה; ואם לא- יעשה). ובזה (בפ' כי תבוא) יבואר...ושמעת בקול ה' אלהיך...שהשמיעה בקול ה' ... שהוא להבין חפץ ה' בהמצוה. לכן צוה אחרי שאתם עובדים מאהבה צריכים אתם ראשית לשמוע בקול ה' ולהבין תכלית חפץ ה' במעשיכם. ... יהיה שתזדרזו במצותיו ...כי אחרי שתבינו חפץ ה' תזדרזו מעצמכם להמעשה. ...לקיים כל הפרטים.... אף החוקים שרחוקים משכל אנושי תעשום בזריזות.