(ג) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃
(ז) וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃
(ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
(7) And he took the book of the covenant, and read in the hearing of the people; and they said: ‘All that the LORD hath spoken will we do and obey.’
(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
(יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃
(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃
(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ ...(ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ (ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה ...וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃ (ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה
(4) Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself. (5) Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure... a kingdom of priests, and a holy nation. (7) And Moses came ...and set before them all these words which the LORD commanded him. (8) And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’
(יז) וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי׃
(טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
(ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃
(כב) כִּ֣י אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ׃
(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
(יג) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃
(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
(א) וישמעו. וקבילו מניה,
וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון (לעיל כח ז) וישמע יעקב אל אביו, (שמות כד ז) נעשה ונשמע, מתרגם נקבל, וכל שהוא שמיעת האזן, כגון (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, (שם כז ה) ורבקה שומעת, (שם לה כב) וישמע ישראל, (שמות טז יב) שמעתי את תלונת, כלן מתרגם ושמעו, ושמעת, ושמע, שמיע קדמי:
...Targum Onkelos consistently translates as follows:
(ה) וּכְעַן אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וְתִטְרוּן יָת קְיָמִי וּתְהוֹן קֳדָמַי חַבִּיבִין מִכָּל עַמְמַיָא אֲרֵי דִי לִי כָּל אַרְעָא
(ז) וּנְסִיב סִפְרָא דִקְיָמָא וּקְרָא קֳדָם עַמָא וַאֲמָרוּ כֹּל דִי מַלִיל יְיָ נַעְבֵּד וּנְקַבֵּל
(כז) קִיְּמ֣וּ וְקִבְּל֣וּ הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ... לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
(27) the Jews ordained, and took upon them...that they would keep these two days according to the writing and to the appointed time thereof, every year;
(י) וּתְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וְתַעַבְדוּן יַת פִּקוּדוֹי וְיַת קְיָימוֹי דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָא דֵין
(אסתר ט, כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן
'בני, מי גילה לכם סוד זה שהמלאכים משתמשים בו? דכתיב בהם עושה דברו והדר לשמוע בקול דברו.דכתיב "(תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע
בקול דברו"
Abraham Saba, Castille c. 1490
לשמוע בקול דברו: ברישא עושי, והדר לשמוע.
וזה מעלה גדולה בישראל שהקדימו נעשה לנשמע. להורות כי עיקר התורה תלויה במעשה. ואע"פ שהעיקר הוא הידיעה ... הכל הולך אחר המעשה.
(ט) רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקימת.הוא היה אומר, כל שמעשיו מרבין מחכמתו, חכמתו מתקימת. וכל שחכמתו מרבה ממעשיו, אין חכמתו מתקימת.
(9) Rabbi Chanina son of Dosa says: Anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom endures. And anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom does not endure. He would [also] say: Anyone whose actions are more plentiful than his wisdom, his wisdom endures. And anyone whose wisdom is more plentiful than his actions, his wisdom does not endure.
(י) דבר אחר: שמע ישראל מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל? רבנין אמרי: למה הדבר דומה? למלך, שקידש מטרונה בשני מרגליות. אבדה אחת מהן אמר לה המלך: איבדת אחת שמרי את השנייה! כך קידש הקב"ה את ישראל, בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל. אמר להן משה: אבדתן נעשה שמרו נשמע, הוי, שמע ישראל:
(10) Why did [Moses] see fit to say “Hear O Israel” at this point? The Rabbis say, “To what can this be compared? To a king who betroths a noblewoman with two pearls. She loses one of them. The king says to her, ‘You lost one, I will guard the other!’ So did the Holy One, blessed be He, betroth Israel with ‘Naaseh v’Nishma’ - ‘We will do and we will hear.’ They lost the ‘Naaseh’ at the Golden Calf. Moses said to them: You lost the Naaseh, guard the Nishma! And thereafter, "Shma Yisrael" (reminds us to do exactly that).
Midrashim Compiled c. 1250, Germany
(ד) שמעו דבר ה' בית יעקב. אמר ר' לוי משל למטרונא שהכניס לה המלך שני הדסים, אבדה אחד מהם והיתה מצירה עליו. אמר לה המלך שמרי את זה כאלו שמרת את שניהם, כך כיון שעמדו ישראל על הר סיני אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אבדו את נעשה ועשו להם עגל מסכה אמר להם הקב"ה שמרו את נשמע כאלו שמרתם את שניהם, וכיון שלא שמעו אמר הקב"ה "שמע"
Netziv (Naftali Zvi Yehuda Berlin), Volozhin, Russia 1850
(א) ויקרא באזני העם. דיוק באזני נתבאר ר״פ ויגש שיש לה כמה משמעות ומתפרש בכ״מ לפי הענין וגם כאן יש להבין ע״פ עיקר הענין שהרי כבר סיפר משה לעם את כל דברי ה׳ וגם הם השיבו כל הדברים אשר דבר ה׳ נעשה. מה זה הוסיף עוד לקרא מספר הברית. ומה העלו עתה לומר כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. ...לקח משה ספר הברית שהוא נכתב בו מתחלת בראשית עד כאן מעשה האבות והוא הסביר להם ונכנס באזניהם ומש״ה כתיב באזני העם. וע״ז ענו יחידי סגולה נעשה ונשמע. נעשה על תורה ועבודה ונשמע על גמ״ח שלא שייך לומר ע״ז נעשה שהרי גם בלי דבר ה׳ היו עושים אלא נשמע לעשות באופן היותר שלם ולש״ש :
Germany, Author - unknown
Compilation of Commentators printed 1580
then lost to scholarship until 2001when found in rare books collection
(קלח) ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (משנה אבות ג ט): כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקימת, שנאמר (שמות כד ד): "נעשה ונשמע".
פירוש זה העניין: אדם שקיבל על עצמו בלב נאמן לשמור ולעשות את כל דברי התורה, ולעשות כאשר יאמרו לו חכמים, ואחרי אשר קבל לקיים הכל דורש וחוקר ושואל לחכמים מה לעשות – אז יש לו שכר אפילו מאותן המצוות והמוסרים שאינו יודע, כיון שקיבל עליו וגמר בלבו לעשות; כמו שאמרו ישראל על הר סיני "נעשה ונשמע", שהקדימו עשיה לשמיעה (שבת פח א).
1480 Germany
Code of Ethics
Compiled from other sources...
R' Ovadia ben Abraham c 1480 a.k.a Bartenura
b. Bartinura, Italy, moved to Jerusalem, then Hebron
as he found the atmosphere more pleasant than Jerusalem
(ג) וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו שאינו לומד על מנת לעשות, הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא:
(ב) חכמתו מתקיימת שהחכמה מביאתו למה שלבו חפץ והוא נהנה בה:
אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם (כמו שביארנו בסוף מעילה) ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם! הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה
(13) . Even though all the laws of the Torah are [arbitrary] decrees, as we explained at the end of the Laws of Desecration, it is worthwhile to meditate on them and assign reasons to whatever part of it you can assign a reason to. Behold the early sages said "Solomon understood the reasons of most of the Torah's Laws."
" And all of these things are to subdue the will and refine the character and most of the laws of the Torah are nothing but advice from the Master of Advice to refine the character and to straighten the actions.
תקנת עזרא הלכות מעילה פרק ח Ezra Altshuler, Israel 1931
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה וכו'.
פירוש שראוי לכל אדם לתת טעם לכל מצוה ואפי' להחוקים ...
אע"פ שכל חוקי התורה גזרות הן ...ראוי להתבונן בהם וכל מה שאתה יכול ליתן בהם טעם תן לו טעם הרי א"ח הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה . אבל דע כי אם אמת שראוי לחקור לטעמי המצות מ"מ ראוי שתדע לשמור נפשך לבל תסור מהדרך שדרכו בה אבותינו מקבלי התורה שהיו דור דעה מאוד, ומ"מ הקדימו נעשה לנשמע שקבלו עליהם לקיים החוקים אף אם לא יבינו טעמיהם, נעשה מקודם ואחר כך נשמע, ונבין הטעמים אם נזכה,
אבל חלילה לנו להקדים נשמע לנעשה כדאיתא באבות דר"נ פרק כ"ב בזה"ל הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובין ממעשיו אין חכמתו מתקיימת שנאמר נעשה ונשמע
רמב"ם הלכות מעילה פרק ח
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו...
Pinhas Halevi Horowitz Panim Yafot c. 1820 Frankfurt
שאחז"ל [שבת פח א] בשעת מתן תורה בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי הודיע לבני רז זה שמלאכים משתמשין בו שנאמר [תהלים קג, כ] עושי דברו לשמוע בקול דברו, ענינו כי מצות העבד לעשות מצות רבו מבלי שאלת טעם הדבר, אף שאינו מובן טעם עשייתו ואם אחר כך ימצא חן בעיני רבו בראות זריזות עשייתו יבינוהו ויודיעהו טעם הדבר, וזהו עיקר הנסיון שהיה באברהם אבינו...
שמה שאמרו חז"ל [שבת פח א] בשעה שאמרו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני, שאין לאדם לחקור טעם מצות אלא לעשות מצותיו בתמימות, וישאל מאת ה' לזכות אותו להבין טעם המצות,... שבתחילה יעשהו כחוק, ואח"כ מגיד לו הטעם, אבל אם יחקור בתחילה קודם העשיה, אין זה עבודה שלימה.
Sefer Ohel Moed , c. 1480
R' Shlomo of Orvino
ספר אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך דהדר הרביעי במדת היראה ונכללו בו ארבע נתיבות נתיב אשנינו במסכת אבות (ג, ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. ובדרש... והיראה היא לחכמה כיסוד לבנין, כי אין קיום כלל לחכמה זולתה, על כן אמרו אם אין יראה אין חכמה, ועוד אמר אם אין חכמה אין יראה כי האחת מדרגה לחברתה, ועל כן בא במעמד הר סיני נעשה ונשמע (שמות כד, ז) העשייה כנגד היראה שהיא עשיית המצות, והשמיעה כנגד החוכמה, ולפי שלא ישלם האדם בלתי החכמה והמעשה אמר הפילוסוף חפץ ה' ממנו להיות נבונים חסידים...
Netziv (Naftali Zvi Yehuda Berlin), Volozhin, Russia 1850
(ג) כה תאמר לבית יעקב. אמירה פשוטה להמון העם. ותגיד לבני ישראל. וצוה ה׳ למשה שיבאר הדברים בשני אופנים כאשר יבואר. וכך עשה משה כמו שיבואר בפ׳ משפטים כ״ד ג׳ והלאה. וגם היה שני אופני תשובות. היינו כל העם לפי הבנתם השיבו כל אשר דבר ה׳ נעשה. והמבינים באופן היותר גבוה השיבו נעשה ונשמע. ויבואר שמה דיוק התשובה לפי הבנתם של כל אחד:
Beit Halevi Exodus 31: Ki Tisa
Yosef Dov Soloveitchuk, Lithuania c. 1860
נאה היה לאבותינו לומר נעשה ונשמע...על שני דברים מהופכים לגמרי ואמר על זה "נאה" ...ומאי שייך לחברם ביחד? ...למה לא אמרו כסדר הלשון, "נשמע ונעשה"?
והרי אי אפשר לעשות מבלי שמקודם ישמעו כדי לידע היאך ומה לעשות וע"כ "ונעשה", שלשון "ונשמע" האמור כאן אין הכוונה על שמיעת האוזן, דזה ודאי, ...דאין מקום לקיים העשיה מבלי שישמע האוזן מקודם. רק פירושו: שמיעת הלב והבנת הדברים בעומקן, וכמו שאמר הכתוב "(מלכים א ג) ונתת לעבדך לב לשמוע" דפי' להבין הדברים של טענותיהם, וכן שמע ישראל האמור בקריאת שמע. פירשו המפרשים דהוא הבנת וקבלת הדברים בכל לבו. ועל כן אמרו "נעשה ונשמע" ד'נעשה' הוא קבלה, שקיבלו על עצמם לקיים המעשה כפי אשר יהיו מצווים, ואמרו עוד 'ונשמע' דגם יתנו לב ללמוד בדברי תורה להבין עומק הדברים וסודותיהם והפנימיות שבהם. .. והנה זה האיש הסובר בדעתו שיודע תכלית המכוון במצות הוא עלול יותר להכשל וצריך זריזות ושמירה יתירה בעצמו דלא יטעה לפעמים לילך אחר שכלו להוסיף או לגרוע קצת בהם כפי הבנתו. וכמו דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"א) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שני מקראות נתגלה טעמם ונכשלו בהם גדולי עולם כו'! מי שאינו יודע בכלל הטעמים, הרי הוא בטוח יותר בעצמו שלא יסור מן דרכי התורה ימין ושמאל, אף' נטיה קטנה בפרט אחד מן המצוה כיון דאינו יודע טעמה מאומה.
c. 1874 Malbim מלבי"ם דברים פרשת כי תבוא פרק כז
וידבר משה. והכהנים הלוים וגו', להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב-שהוא מעמד הר סיני- ובין ברית ערבות מואב, והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ' יתרו: וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה ... ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק "כל אשר דבר ה' נעשה"- כדרך העושה-מיראה, שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה; ולא אמרו "נשמע"- כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה.
רק אחרי "ששמעו עשרת הדברים והמשפטים (שבפ' משפטים)" ואחרי ש"קרא משה באזני העם את ספר הברית" אז אמרו "נעשה ונשמע," שבתחלה יעשו מפני היראה; וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים, והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'.
אבל ברית ערבות מואב, שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם, להתדבק בה', וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה! וע"י התעוררותם,... ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה, שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה: כשישמע צווי מאוהבו, הוא משתדל לדעת תכלית חפץ-אוהבו המצוה. ומה תועלת ימצא במעשה הזה? למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו, לא למען דעת (אם יש טעם לחפץ הזה- יעשה; ואם לא- יעשה). ובזה (בפ' כי תבוא) יבואר...ושמעת בקול ה' אלהיך...שהשמיעה בקול ה' ... שהוא להבין חפץ ה' בהמצוה. לכן צוה אחרי שאתם עובדים מאהבה צריכים אתם ראשית לשמוע בקול ה' ולהבין תכלית חפץ ה' במעשיכם. ... יהיה שתזדרזו במצותיו ...כי אחרי שתבינו חפץ ה' תזדרזו מעצמכם להמעשה. ...לקיים כל הפרטים.... אף החוקים שרחוקים משכל אנושי תעשום בזריזות.
Na’aseh Venishma
Challenges of interpretation:
Complimentary or juxtaposed to show difference?
Does the order matter and why?
Two responses to one question or distinct answer to two questions?
How is the meaning derived? Intertextuality, context, midrash, gzera shava, informed by cultural or historical influences, other? What evidence is given to support this interpretation?
Examples:
Na’aseh and Nishma are answers to the voices of God and Moses, respectively. (Vayikra Rabba, Talmud)
Na’aseha and Nishma are answers to the call to observe the written and oral Torah, respectively. (Hirsh and Siftei Chachamim)
Na’aseh accept the mitzvoth given up ‘till this point and and Nishma accept the mitzvot to be given in the future (Rashbam, Kli Yakar, Ohr Hachayim, Rambam, Abarbanel, Alshich)
Na’aseh and Nishma accept responsibility for Avoda (service) and Gmilut Chasisdim, respectively (Haamek Davar)
Tefillin Shel Rosh (Nishma) and Tefillin Shel Yad (Na’aesh) (Akedat Yitzhak c.1450)
Na’aseh and Nishma accept two sets of commandments: Those from Sefer Breishit (Sefer haBrit), Noahide laws, parental respect, and Shabbat (Na’aseh) and those of the 10 commandments and afterwards (Nishma). (Rashi)
Na’aseh and Nishma answer to do both positive (aseh) and negative (lo taseh) mitzvot, respectively. (Ibn Ezra)
Na’aseh and Nishma echoes the Genesis directives, which empowers mankind with two responsibilities, L’Ovda u’leShomra, to work and to care for the Earth.
Of the interpretive traditions, above:
All understand and translate Nishma traditionally, “We will Accept”, “we will obey”, None see the order of Na’aseh and Nishma as signifying a preference for one type of answer over the other.