סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
A sukkah which is more than twenty cubits high is not valid. Rabbi Judah validates it.
מנה"מ
§ After clarifying its formulation, the Gemara addresses the halakha in the mishna and asks: From where are these matters, i.e., the halakha that a sukka may not exceed a height of twenty cubits, derived?
אמר רבה דאמר קרא (ויקרא כג, מג) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא
Rabba said that it is derived as the verse states: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot when I took them out of the land of Egypt” (Leviticus 23:43). In a sukka up to twenty cubits high, even without a concerted effort, a person is aware that he is residing in a sukka. His eye catches sight of the roofing, evoking the sukka and its associated mitzvot. However, in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not aware that he is residing in a sukka because his eye does not involuntarily catch sight of the roof, as at that height, without a concerted effort one would not notice the roofing.
רבי זירא אמר מהכא (ישעיהו ד, ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות
Rabbi Zeira said that it is derived from here: The verse states: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat, and for refuge and cover from storm and from rain” (Isaiah 4:6). In a sukka up to twenty cubits high, a person is sitting in the shade of the sukka, i.e., the shade of the roofing; in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not sitting in the shade of the roofing of the sukka but rather in the shade of the walls of the sukka, as their considerable height provides constant shade, rendering the shade of the roofing irrelevant.
א"ל אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה
Abaye said to him: But if it is so that one is required to sit in the shade of the roofing of the sukka, then in the case of one who makes his sukka in Ashterot Karnayim, which is located between two mountains that prevent sunlight from reaching there, so too, it is not a fit sukka, since he is not sitting in the shade of the roofing.
א"ל התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה
Rabbi Zeira said to him: The two cases are not comparable; there, if one theoretically removes the Ashterot Karnayim mountains that obstruct the sunlight, there is still the shade of the roofing of the sukka. In that case, the sukka is properly constructed and there are only external factors that affect the sunlight. However, here, in the case of a sukka that is more than twenty cubits high, if one theoretically removes the walls of the sukka, there is no shade provided by the roofing of the sukka, since throughout the day sunlight will enter the sukka beneath the roofing from where the walls used to be.
ורבא אמר מהכא (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע
Rava said that the halakha is derived from here: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42). The Torah said: For the entire seven days, emerge from the permanent residence in which you reside year round and reside in a temporary residence, the sukka. In constructing a sukka up to twenty cubits high, a person can render his residence a temporary residence, as up to that height one can construct a structure that is not sturdy; however, in constructing a sukka above twenty cubits high, one cannot render his residence a temporary residence; rather, he must construct a sturdy permanent residence, which is unfit for use as a sukka.
א"ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה
Abaye said to him: But if that is so, then if he constructed a sukka with steel partitions and placed roofing over them, so too, there, say that it would not be a fit sukka, as any sukka constructed as a permanent residence would be unfit. However, there is no opinion that deems a sukka of that sort unfit.
א"ל הכי קאמינא לך עד כ' אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק למעלה מכ' אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק
Rava said to him in response that this is what I am saying to you: In a case where one constructs a sukka up to twenty cubits high, a height that a person typically constructs a temporary residence, when he constructs a structure of that height that is sturdy like a permanent residence, he also fulfills his obligation. However, in a case where one constructs a sukka more than twenty cubits high, a height that a person typically constructs a permanent residence, even when he constructs it in a less sturdy fashion like a temporary residence, he does not fulfill his obligation.
כמאן אזלא הא דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן
§ The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yoshiya said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where the walls of the sukka do not reach up to the roofing; however, in a case where the walls of the sukka reach up to the roofing, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
כרבה דאמר משום דלא שלטא בה עינא וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא
It is in accordance with the opinion of Rabba, who says that the reason that a sukka that high is unfit is because the eye does not automatically catch sight of the roofing. And since the walls of the sukka reach the roofing, the eye catches sight of the roofing, as the person will follow the walls all the way up to the roofing despite their considerable height. However, if the roofing is not contiguous with the top of the walls, a person does not notice it without a concerted effort.
כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות אפי' למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Huna said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where there is not an area of four cubits by four cubits in the sukka; however, in a case where there is an area of more than four cubits by four cubits in the sukka, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
כרבי זירא דאמר משום צל הוא וכיון דרויחא איכא צל סוכה
It is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, who says that a sukka that high is unfit due to the shade that is provided by the walls and not by the roofing; and since the sukka in this case is spacious and has a large area, there is shade from the roofing of the sukka and not only from the walls.
וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִין – הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עֲמוּקוֹתֶיהָ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִין, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא, וּמִסִּפְרָא וּמִסִּפְרֵי, וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת – מִכֻּלָּם יִתְבָּאַר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, וְהַחַיָּב וְהַפָּטוּר, וְהַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁהִעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.
The scope of both Talmudic works comprises an exposition defining the text of the Mishna, elucidatory commentaries upon its complexities, and a survey of the legal precedents established by the succeeding tribunals during the intervening period between our Holy Master and the compilation of the Talmud. And, out of both Talmudic works, the Tosefta, Sifra, Sifre (and Additions), from it all is derived what is forbidden and what is permitted, what is polluted and what is clean, what is guilt and what is innocence, what is disqualified and what is fit, all as it was transmitted orally from man to man, from the mouth of Moses our Master, even from Sinai.
וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִין פִּלְאִיִּים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָן מִמֹּשֶׁה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּאוֹתוֹ הַדּוֹר בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָן הַזְּקֵנִים, וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא. הַכֹּל חִבַּר רָב אַשֵׁי בַּתַּלְמוּד, מִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.
Similarly are derived therefrom such laws and judicial pronouncements, otherwise not accredited by tradition to Moses, but legislated by a tribunal of a given generation upon authority of the rules by which the Torah is expounded, and were passed upon their merits by the Elders, who decided that such should be the law. The entire scope of it all, extending from the days of Moses even to his day, Rab Ashi compiled.
וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּרָב אַשֵׁי, שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד בִּימֵי בְּנוֹ וּגְמָרוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר, וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים; וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת. וְנִתְמַעַט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.
After the tribunal of Rab Ashi, who compiled the Talmud, which was completed in the days of his son27 Mar. G., the extent of Israel's dispersion throughout the lands became more general, its extreme points reaching out to distant isles, in the midst of which universal unrest became alarming, making the highways unsafe on account of military operations, as a result of which the study of the Torah was neglected, and the sons of Israel ceased flocking to their schools in the thousands and in the tens of thousands as theretofore,
וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעָמַד אַחַר הַתַּלְמוּד בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְגָזַר אוֹ הִתְקִין אוֹ הִנְהִיג לִבְנֵי מְדִינָתוֹ, אוֹ לִבְנֵי מְדִינוֹת – לֹא פָשְׁטוּ מַעֲשָׂיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי רֹחַק מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וְשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים; וֶהֱיוֹת בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יְחִידִים, וּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּשִׁבְעִים בָּטַל מִכַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם חִבּוּר הַתַּלְמוּד.
Thus, every tribunal, founded during the post-Talmudic era in each and every country which issued edicts, or enacted statutes, or established customs, either for the inhabitants of its own country alone or for the inhabitants of many countries, did not have its authority extended throughout all Israel, because of the great distances between their habitations and the unsafe condition of the highways. Moreover, as the tribunal of a given state consisted of individual scholars only, for the Great Tribunal of seventy one had ceased to be many years before the compilation of the Talmud,
לְפִיכָּךְ אֵין כּוֹפִין אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ לִנְהֹג בְּמִנְהַג מְדִינָה אַחֶרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין לְבֵית דִּין זֶה לִגְזֹר גְּזֵרָה שֶׁגְּזָרָהּ בֵּית דִּין אַחֵר בִּמְדִינָתוֹ. וְכֵן אִם לִמַּד אֶחָד מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא, וְנִתְבָּאַר לְבֵית דִּין אַחֵר שֶׁעָמַד אַחֲרָיו שְׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתַּלְמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לָרִאשׁוֹן, אֵלָא לְמִי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה לִדְבָרָיו, בֵּין רִאשׁוֹן, בֵּין אַחֲרוֹן.
the people of one state could therefore, not be forced to inaugurate the custom of another state; neither could one tribunal be told to issue edicts similar to the edicts issued by another tribunal for its own state. Likewise, if one of the Gaonim instructed concerning a given law in a particular way, and it became clear to another tribunal which rose up after him, that such was not the way of the law according to the text of the Talmud, the first one is not supported but the one whose interpretation is based upon sound reasoning, whether he be the first one or the last one.
וּדְבָרִים הַלָּלוּ, בְּדִינִים וּגְזֵרוֹת וְתַקָּנוֹת וּמִנְהָגוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הַבַּבְלִי, חַיָּבִין כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בָּהֶם; וְכוֹפִין כָּל עִיר וְעִיר וְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לִנְהֹג בְּכָל הַמִּנְהָגוֹת שֶׁנָּהֲגוּ חֲכָמִים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְלִגְזֹר גְּזֵרוֹתָם וְלָלֶכֶת בְּתַקָּנוֹתָם.
These rules apply only to laws, edicts, statutes and customs which were inaugurated during the post-Talmudic era; but all matters named in the Babylonian Talmud itself, are mandatory upon all Israel to follow, and each and every community and each and every state must be forced to inaugurate the customs which were promulgated by the Talmudic scholars, to proclaim their edicts and to obey their statutes,
הוֹאִיל וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹתָן הַחֲכָמִים שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁגָּזְרוּ אוֹ שֶׁהִנְהִיגוּ אוֹ שֶׁדָּנוּ דִּין וְלִמְּדוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא הֶם כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ רֻבָּן, וְהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ הַקַּבָּלָה בְּעִיקְרֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
because to all such matters so named in the Talmud, all Israel assented. Moreover, those scholars who enacted statutes, issued edicts, inaugurated customs or made judicial pronouncements and instructed that such was the law, constituted all, or a majority of the scholars in Israel, and they were the recipients of the traditional interpretation of the precepts of the whole Torah, generation after generation, even unto Moses our Master, peace be unto him!
The process of "Gemara" proceeded in what were then the two major centers of Jewish scholarship, Galilee and Babylonia. Correspondingly, two bodies of analysis developed, and two works of Talmud were created. The older compilation is called the Jerusalem Talmud or the Talmud Yerushalmi. It was compiled in the 4th century in Galilee. The Babylonian Talmud was compiled about the year 500, although it continued to be edited later. The word "Talmud", when used without qualification, usually refers to the Babylonian Talmud.
The Babylonian Talmud (Talmud Bavli) consists of documents compiled over the period of late antiquity (3rd to 6th centuries).During this time the most important of the Jewish centres in Mesopotamia, a region called "Babylonia" in Jewish sources and later known as Iraq, were Nehardea, Nisibis (modern Nusaybin), Mahoza (al-Mada'in, just to the south of what is now Baghdad), Pumbedita (near present-day al Anbar Governorate), and the Sura Academy, probably located about 60 km south of Baghdad.
Shlomo Yitzchaki, 22 February 1040 – 13 July 1105), today generally known by the acronym Rashi (Hebrew: רש״י, RAbbi SHlomo Itzhaki), was a medieval French rabbi and author of a comprehensive commentary on the Talmud and commentary on the Tanakh. Acclaimed for his ability to present the basic meaning of the text in a concise and lucid fashion, Rashi appeals to both learned scholars and beginner students, and his works remain a centerpiece of contemporary Jewish study. His commentary on the Talmud, which covers nearly all of the Babylonian Talmud (a total of 30 out of 39 tractates, due to his death), has been included in every edition of the Talmud since its first printing by Daniel Bomberg in the 1520s. His commentary on Tanakh—especially on the Chumash ("Five Books of Moses")— serves as the basis for more than 300 "supercommentaries" which analyze Rashi's choice of language and citations, penned by some of the greatest names in rabbinic literature.
The Tosafot or Tosafos are medieval commentaries on the Talmud. They take the form of critical and explanatory glosses, printed, in almost all Talmud editions, on the outer margin and opposite Rashi's notes.
Up to and including Rashi, the Talmudic commentators occupied themselves only with the plain meaning ("peshaṭ") of the text Tosfot is more interested in how this text would "fit" with another passage in a different part of the Talmud.
אֶחָד בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְאֶחָד סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה אוֹ בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי הַסָּמוּךְ. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ סָמַךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז כג) "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ". וְכֵן הַשִּׁבְעִים זְקֵנִים משֶׁה רַבֵּנוּ סְמָכָם וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה. וְאוֹתָן הַזְּקֵנִים סָמְכוּ לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים לַאֲחֵרִים וְנִמְצְאוּ הַסְּמוּכִין אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְעַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. וְאֶחָד הַנִּסְמָךְ מִפִּי הַנָּשִׂיא אוֹ מִפִּי אֶחָד מִן הַסְּמוּכִין אֲפִלּוּ לֹא הָיָה אוֹתוֹ סָמוּךְ בַּסַּנְהֶדְרִין מֵעוֹלָם:
וְכֵיצַד הִיא הַסְּמִיכָה לְדוֹרוֹת. לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַזָּקֵן אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ רַבִּי וְאוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי אַתְּ סָמוּךְ וְיֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אֲפִלּוּ דִּינֵי קְנָסוֹת:
In order to act as a judge in the supreme court or in a Small Sanhedrin or in a court-of-three, one must be ordained by someone who has been ordained. Our teacher Moses ordained Joshua by placing his hands upon him, as it is written: "He laid his hands on him and commissioned him" (Numbers 27:23). He also ordained the seventy elders, and the Divine Presence rested upon them. The elders ordained others, who in turn ordained others.— — What has been the manner of ordination in the course of generations? They have not placed their hands upon the head of the elder, but conferred upon him the title Rabbi, saying to him: "You are ordained and authorized to sit in judgment even on cases dealing with fines."
1] which Tanna is the author of the opinion expressed in the Mishna?
2] surly this is obvious?
3] how do you that this is the law?
4] when is this matter so?
5] come and hear.
(כז) וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ (פ)
(27) A man or a woman who has a ghost or a familiar spirit shall be put to death; they shall be pelted with stones—their bloodguilt shall be upon them.
(יא) וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃
(11) If a man lies with his father’s wife, it is the nakedness of his father that he has uncovered; the two shall be put to death—their bloodguilt is upon them.
דתניא נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה:
This is as it is taught in a baraita that it is stated here, with regard to engaging in intercourse with specific relatives: “Their blood shall be upon them” (Leviticus 20:11–16), and it is stated with regard to a necromancer and a sorcerer: “Their blood shall be upon them” (Leviticus 20:27). Just as there, the verse specifies that a necromancer and a sorcerer are executed by stoning, so too here, with regard to one who engages in intercourse with those relatives, they are executed by stoning.
המין הראשון בחלוקת המצוות בשעת האונס לשלשה כללים מהמצוות והם ע''ז וגלוי עריות ושפיכות דמים הדין בהם הוא שכל זמן שיאנס על אחת מהן הוא מצוה שיהרג ואל יעבור בכל זמן ובכל מקום ועל איזה ענין שיהיה אמנם אמרי בכל זמן ר''ל בין בשעת השמד ובין שלא בשעת השמד ואמרי בכל מקום ר"ל בין בצניעות בין בפרהסיא ואמרי על איזה ענין ר"ל בין נתכוון להעבירו בין שלא נתכוון להעבירו יהרג ואל יעבור ושאר המצוות כולם מלבד אלה השלשה אם אנסו עליהם אונס יביט אם להנאת עצמו נתכוון יעבור ואל יהרג בין בשעת השמד בין שלא בשעת השמד בין בסתר בין בפרהסיא וראיה לדבר זה בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין ע"ד ב') והא אסתר פרהסיא הואי אמרו אסתר קרקע עולם היא רבא אמר הנאת עצמו שאני דאמר רבא האי גוי וכו'ר וקיימא לן הלכה כרבא א''כ הנה נתבאר לך שכל זמן שנתכוון להנאת עצמו יעבור ואל יהרג אפילו בפרהסיא ובשעת השמד ואם נתכוון להעבירו יביט כמו כן אם היה העת ההוא שעת השמד והרג ואל יעבור בין בצנעה בין בגלוי, ואם היה שלא בשעת השמד אם היה בסתר יעבור ואל יהרג ואם היה בפרהסיא יהרג ואל יעבור וזה תורף לשונם בענין זה (שם שם ע"א) כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אפילו שלא בשעת השמד לא אמרן אלא בצנעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה לא יעבור מדרבנן וכך אמרו מתיי מצוה קלה וכו' ואמנם פרהסיא ר"ל עשרה מישראל וכך אמרו אין פרהסיא פחות מעשרה וכולם מישראל (שם שם ע"ב):
והא אסתר פרהסיא הואי - תימה דה"ל לאקשויי עריות הואי דרוצח ונערה המאורסה לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכמו כן קשה בריש כתובות (דף ג: ושם) דאמר דאיכא צנועות דמסרו נפשייהו ופריך ולידרוש להו דאונס שרי ומאי קושיא הא שפיר עבדן דמסרו נפשייהו משום גילוי עריות ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת עובד כוכבים משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים כדאמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות צח.) דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומתוך כך היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבים דהויא כביאת בהמה והקשה הר"ר יצחק ב"ר מרדכי דע"כ בביאת עכו"ם נאסרה לבעל כדאמרי' התם דאיכא פרוצות בפ' האשה שנתארמלה (כתובות כו: ושם) גבי האשה שנחבשה בידי עכו"ם על ידי נפשות אסורה לבעלה ואמרינן נמי במגילה (דף טו.) כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיב' ביאת עובד כוכבים כביאת בהמה וגם לכהונה נפסלת בביאתו אע"פ שבביאת בהמה אינה נפסלת דאין זנות לבהמה כדאמרינן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) דזרעיה דעובד כוכבים הוא דאפקריה רחמנא לענין חייס אבל ביאת דעובד כוכבים לא אפקריה וכיון דנאסרה לבעל אסורה לבועל מונטמאה ונטמאה ואמרינן נמי בסוטה בפרק ארוסה (סוטה ד' כו: ושם) דכותי מקנין על ידו ופוסל בתרומה ופריך פשיטא ונסתרה והיא נטמאה אמר רחמנא אחד לבעל ואחד לתרומה ומשני מהו דתימא כי אמר ונסתרה והיא נטמאה הני מילי היכא דבהך ביאה אסירה ליה לאפוקי עכו"ם דבלאו הכי אסירה ליה קמ"ל אלמא אפילו גבי עובד כוכבים שייך ונטמאה לאסור לבעל והוא הדין לבועל והא דלא פריך הכא והא אסתר עריות הואי דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייב' למסור עצמה משום עריות דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופיה כי מיחייב למסור עצמו ה"מ קודם שיהרג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא שאין חייב למסור עצמו דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומקי טפי דילמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא עביד מעשה והא דקאמר אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור יהרג גרסינן ואבועל קאי דעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור עצמה ואי גרס תהרג יש לפרש דתהרג הנערה קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה אבל לענין חלול השם משום פרהסיא לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם וכן נמי יש לפרש בההיא דריש פרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נג: ושם) דאמר רבא אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת דאם אומר לו שיהרגהו או יניח שיביאוהו על הערוה ויודע שאם יביאוהו אי אפשר שלא יתקשה לא מצינו למימר דלא עביד מעשה שהקישוי חשיב מעשה ואם היה כבר מקושה ועומד והעכו"ם הביאוהו על הערוה התם ודאי יש אונס ואין לו למסור עצמו והא דפריך פרק מצות חליצה (יבמות ד' קג. ושם) גבי יעל והא קא מתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים דכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא לא בעי למימר דמהאי טעמא היה לה למסור עצמה אע"פ שהיא קרקע עולם משום דהנאה חשיבא כמעשה כדדריש בפרק המניח (ב"ק ד' לב.) ונכרתו הנפשות העושות דא"כ בשמעתין נמי ה"ל לאקשויי גבי אסתר ועוד דנראין הדברים שלא היתה אנוסה שהרי בורח היה ולא הוה רשאי לאנסה ואדרבה היה צריך שתטמינהו מן הרודפים כמו שמוכיח הענין והיא שידלתו בדבריה עד שבא עליה להתיש כחו והתם פריך על מה שהכתוב משבחה מנשים באהל תברך שרה רבקה רחל ולאה דאמרינן בפ' מי שאמר ואני בנזיר (ד' כג: ושם) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהיו מתכוונות להבנות מבעליהן וחשיב לה שלא לשמה משום דנהנין מן המצוה ולא הוי לשמה כל כך ומש"ה פריך דיעל נמי מיתהניא והשתא ניחא שהכתוב משבחה דאם היתה אנוסה במה הכתוב משבחה וא"ת כשנתרצית אסתר לאחשורוש שאמרה כאשר אבדתי אבדתי למה לא גירשה מרדכי תחילה כדי שתהא מותרת לחזור לו דמחזיר גרושתו לא אסירה בזנות בלא נישואין כדתנן בפ"ב דסוטה (ד' יח:) הכל מודים שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש שתסתרי לאחר ותטמאי שאם תסתרי ותטמאי ואח"כ יחזירנה זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי"ל דלא היה רוצה לגרשה שהיה ירא פן יודע למלך: