(ב) צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וְלֹא יִהְיוּ מְפֻזָּרִים אֶלָּא רְצוּפִים, וְאִם הוּא יוֹם הַמְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָפֵק מִלִּבּוֹ.
A person must be careful not to do any melacha (work) until three small stars can be seen in the sky. The stars must not be spread out, but three consecutive starts. If it is a cloudy day the person must wait until they have no doubt that Shabbat is finished
(טו) בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
Blessed are you, Lord our God, creator of the light of the fire
(ג) נוֹהֲגִים לְהִסְתַּכֵּל בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם וּבַצִּפָּרְנַיִם.
It is customary to look at the palms of one's hands and at the fingernails.
(ט) (ט) נוהגים להסתכל וכו' - הטעם דהא בעינן שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע וכדלקמיה ולכך נוהגים להסתכל בצפרנים לראות אם יוכל ליהנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו:
"It is customary to look"-The reason is that one can distinguish the light between each finger. And similarly we look at the fingernails to see if one can distinguish the light between each finger, like one can distinguish between the nail and the flesh. And furthermore, because fingernails are a good omen because they grow forever. And we we look at the palms of hands because the lines on the hand have an omen that can be blessed.
(ב)"ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ברכו באור...כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין , ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת. כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון...מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה. מה בירך עליה? בורא מאורי האש...מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת? מפני שהיא תחלת ברייתה.
(2) "And Elokim blessed the seventh day and sanctified it"- He blessed it with light. Because the sun began to set on Friday night and the light began to shin, all began to praise. Rabbi Levi in the name of Rabbi Zeira said: 36 hours the the light shined - 12 on Sabbath eve, 12 on Shabbat night, and 12 on Shabbat day. When the sun then began to set at the end of the Sabbath and it began to get dark, Adam became afraid. What did God do? He appointed for Adam two flints and struck one against the other. and light eminated from them. And Adam made a blessing on it. What did he say? "Borei M'orei Ha'aish" (who creates light sources for fire). Why do we say this blessing at the end of Shabbat? ... because this was the beginning of its creation.
(ז) (ז) במו"ש - דאיתא בעירובין [מ"ג] מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט מפני הטורח [שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו רש"י] וע"כ אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבוא שיבוא ויבשרנו [טור]
On Motzei Shabbat - because the gemara (Eruvin 43) explains: Eliyahu Hanavi cannot come on either Erev Shabbat or Erev Yom Tov because of the hassle. (Rashi explains that everyone would go out to greet him and not have time to get ready for Shabbat). Therefore now that Shabbat is over and he is able to come, we pray that he should come soon and bring us good tidings.
A person should always enter an unfamiliar city at a time of good, i.e., while it is light, as the Torah uses the expression “It is good” with regard to the creation of light (see Genesis 1:4). This goodness is manifest in the sense of security one feels when it is light. And likewise, when one leaves a city he should leave at a time of good, meaning after sunrise the next morning, as it is stated in the verse: “And none of you shall go out of the opening of his house until the morning” (Exodus 12:22).