So what really happened at Sinai?

(טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ (יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ (יט) וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹקִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ (כ) וַיֵּ֧רֶד ה' עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א ה' לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־ה' לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ (כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־ה' יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם ה'׃ (כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־ה' לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו ה' לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־ה' פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃ (כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃ (ס)

Exodus 19:16-25

(16) On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled. (17) Moses led the people out of the camp toward God, and they took their places at the foot of the mountain. (18) Now Mount Sinai was all in smoke, for the LORD had come down upon it in fire; the smoke rose like the smoke of a kiln, and the whole mountain trembled violently. (19) The blare of the horn grew louder and louder. As Moses spoke, God answered him in thunder. (20) The LORD came down upon Mount Sinai, on the top of the mountain, and the LORD called Moses to the top of the mountain and Moses went up. (21) The LORD said to Moses, “Go down, warn the people not to break through to the LORD to gaze, lest many of them perish. (22) The priests also, who come near the LORD, must stay pure, lest the LORD break out against them.” (23) But Moses said to the LORD, “The people cannot come up to Mount Sinai, for You warned us saying, ‘Set bounds about the mountain and sanctify it.’” (24) So the LORD said to him, “Go down, and come back together with Aaron; but let not the priests or the people break through to come up to the LORD, lest He break out against them.” (25) And Moses went down to the people and spoke to them.

שבת פ״ח א:ה׳

ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר

Shabbat 88a:5

The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ט׳:ב׳-ז׳

(ב) "וכל העם רואין". קולי קולות ולפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? – אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר (שם) "קול ה' בכח". דבר אחר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר (דברים לב י) "יסובבנהו יבוננהו", שכיון שהיו שומעין הדיבור – מפרשים אותו. ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, לא היה בהם סומין, שנאמר "וכל העם רואין". ומגיד שלא היה בהם אלמים (שמות יט ח) "ויענו כל העם יחדו". ומלמד שלא היה בהן חרשין שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ומנין שלא היה בהם חגרים? – שנאמר (שמות יט יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". ומלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראת לדעת". רבי נתן אומר: מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף? שנאמר (בראשית טו יז) "ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור" – זה גיהנם, שנאמר (ישעיה לא ט) "ותנור לו בירושלם". (בראשית טו יז) "ולפיד אש" – זה מתן תורה, שנאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". (בראשית טו יז) "בין הגזרים האלה" – זה קריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר (בראשית טו ט) "קחה לי עגלה משולשת" וגו'. הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנא' (בראשית טו יב) "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". "אימה" – זו מלכות בבל, "חשכה" – זו מלכות מדי, "גדולה" – זו מלכות יון, "נופלת" – זו מלכות רביעית, רומי חייבתא. ויש מחליפין בדבר: "נופלת" – זו מלכות בבל, דכתיב (ישעיה כא ט) "נפלה בבל", "גדולה" – זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ג א) "גדל המלך אחשורוש". "חשכה" – זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית, "אימה" – זו מלכות רביעית, שנאמר (דניאל ז ז) "דחילא ואימתני ותקיפא יתירא":

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Bachodesh 9:2-7

(2) "And all the people saw": the sounds of sounds and the flames of flames. How many sounds were there and how many flames were there? The intent is that each heard according to his power (to absorb what he experienced), viz. (Psalms 29:4) "the vice of the L rd in power, the voice of the L rd in majesty." Variantly: "And all the people saw": to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, as soon as they heard the pronouncement, they assimilated it. As it is written (Devarim 32:10) "He encircled him; he invested him (with understanding). As soon as they heard the pronouncement, they assimilated it.

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ט׳:י״א

(א) "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה" – מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר (דברים ה כב) "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו" אלא "קרב אתה ונשמע". מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר (דברים יח טו) "נביא אקים להם", נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר (דברים יח יז) "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר כז ז) "כן בנות צלפחד דוברות", (במדבר לו ה) "כן מטה בני יוסף דוברים". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר יד כ) "סלחתי כדבריך".

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Bachodesh 9:11

(1) (Exodus, Ibid. 16) "And they said to Moses: Speak, you, with us, and we will hear, (and let G d not speak with us, lest we die.") We are hereby apprised that they lacked the strength to receive no more than ten pronouncements, viz. (Devarim 5:22) "If we continue hearing the voice of the L rd our G d, we will die," but (Ibid. 6) you draw near," and we will hear.

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ א׳:י״ח-כ׳

(ז) ויחנו במדבר. נתנה תורה דימוס פרהסייא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל. יכול נתנה בלילה, ת"ל (שמות י״ט:ט״ז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר; יכול נתנה בשתיקה, ת"ל ויהי קולות וברקים; יכול לא היו שומעין את הקולות, ת"ל (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות. ואומר (תהלים כט) קול ה' בהדר אמר בלעם הרשע לכל העומדים עליו (שם) ה' עוז לעמו יתן, ופתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו ישראל בשלום.

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Bachodesh 1:18-20

(7) "and they encamped in the desert": The Torah was given openly, in a public place. For if it were given in Eretz Yisrael, they could say to the nations of the world: You have no portion in it. But it was given openly, in a public place, and all who want to take it may come and take it. I might think it was given at night; it is, therefore, written (Ibid. 19:16) "And it was on the third day, when it was morning, etc." I might think that it was given in silence; it is, therefore, written (Ibid.) "and there were thunders and lightnings." I might think that they did not hear the thunders; it is, therefore, written (Ibid. 20:15) "And all the people saw the thunders and the lightnings," and (Psalms 29:4) "the voice of the L rd in majesty, etc."

שבת ל״א א:ה׳

תנו רבנן מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה אמר לו שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב גער בו והוציאו בנזיפה בא לפני הלל גייריה יומא קמא אמר ליה אב גד למחר אפיך ליה אמר ליה והא אתמול לא אמרת לי הכי אמר ליה לאו עלי דידי קא סמכת דעל פה נמי סמוך עלי:

Shabbat 31a:5

The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef, bet, gimmel, dalet. The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: You see that it is impossible to learn what is written without relying on an oral tradition. Didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me with regard to the matter of the Oral Torah, and accept the interpretations that it contains.