Kedoshim ~ Honesty, limits and obligations

~ Our portion is called Kedoshim. It has 51 mitzvot, making it the most mitzvah dense portion in the Torah: that means, the most mitzvot per number of verses.

~ Read closely our triennial cycle. How many of those mitzvot deal with honesty, in your opinion?

~ How serious is the mitzvah of being honest, in general, in your opinion? Do you have to be honest at all times? Why or why not?

The importance of Truth telling

שבת נ״ה א:י״ב

וריש לקיש אמר תיו סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא דאמר רבי חנינא חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת

Shabbat 55a:12

And Reish Lakish said: The letter tav is the last letter of the seal of the Holy One, Blessed be He, as Rabbi Ḥanina said: The seal of the Holy One of Blessing is truth [emet], which ends with the letter tav.

רש"י על שבת נ״ה א:י״ב:א׳

חותמו של הקב"ה אמת - אמצעית לאותיות וראשון ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא:

Rashi on Shabbat 55a:12:1

The seal of the Holy One of Blessing is Truth - the middle one of the letters [of the Hebrew alphabet], and the first and the last, which indicates "I am first, and I am last, and I am all that there is" (cf. Isaiah 44:6 and Isaiah 48:12)

מסילת ישרים י״א:צ״ד

וחכמים זכרונם לברכה אמרו (שבת נה): חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקדוש ברוך הוא לקחתו לחותם לו, כמה יהיה הפכו מתועב לפניו.

Mesilat Yesharim 11:94

And our sages, of blessed memory, said: "the seal of the Holy One, blessed be He, is truth" (Shab.55a). If "truth" is what the Holy One, blessed be He, selected as His seal, then undoubtedly, how great of an abomination must its opposite be to Him!

שמות כ״ג:ז׳

מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃

Exodus 23:7

Keep far from a false charge; do not bring death on those who are innocent and in the right, for I will not acquit the wrongdoer.

אבן עזרא על שמות כ״ג:ז׳:א׳

מדבר שקר. עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר וכמוהו צדק צדק תרדוף

Ibn Ezra on Exodus 23:7:1

“From matters of falsehood” – this speaks to the judge, that he should not render false judgment, similar to “Justice, justice shall you pursue” (Devarim 16:20).

בכור שור, שמות כ״ג:ז׳:א׳

מדבר שקר תרחק. הרחק מעליך דוברי שקרים ורכילים שעליו כבר הזהיר לא תשא שמע שוא ואז נקי וצדיק אל תהרוג כי השקרנים גורמים להרג צדיקים ונקיים:

Bekhor Shor, Exodus 23:7:1

Distance yourself from a false matter - put distance between yourself and those who speak lies, and gossipers, since on this the text already warned: 'you must not carry false rumors' (Exodus 23:1) and then 'do not bring death on those who are innocent and in the right' (Ex. 23:7) because liars cause the killing of the ones in the right and of the innocent.

שבועות ל׳ ב:י״ג

ת"ר מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו תלמוד לומר (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו ת"ל מדבר שקר תרחק

Shevuot 30b:13

The Sages taught: From where is it derived that a judge should not engage in advocacy for his own statements and devise various pretexts to justify his erroneous rulings? It is derived as the verse states: “Distance yourself from a false matter” (Exodus 23:7). And from where is it derived with regard to a judge that a student who is an ignoramus should not sit before him to discuss the proceedings? It is derived as the verse states: “Distance yourself from a false matter.” When an ignorant student engages in the proceedings, he is apt to cause the judge to err in judgment.

מסילת ישרים י״א:צ״ג

ואמנם החכם הודיענו, שכל זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג׳:י״ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

Mesilat Yesharim 11:93

But the wisest of men (Shlomo) has taught us that all of this is contrary to the will of the Creator, blessed be He, and the attributes of His pious ones as written: "the righteous man hates a false word" (Mishlei 13:5). This is also what the Torah commands us: "keep far from a false matter" (Shemot 23:7). Notice that the verse did not say "guard against falsehood" but rather "keep far from a false matter", to rouse us on the great extent one must distance and flee far away from falsehood, as scripture says: "The remnant of Israel shall not do iniquity nor speak lies, and a deceitful tongue shall not be found in their mouths" (Tzefania 3:13).

Idolatry is the practice of treating something of relative importance as though it were of ultimate significance. In our idolatrous age, we often act as though money, careers, sex appeal, or prestige are of ultimate importance, when in fact, they are only worthwhile to the degree that they can contribute to our becoming better, more compassionate and more responsible people.... It is altogether common to treat honesty as the highest value possible. We justify an unkind remark with the observation that it is true; we make a virtue of telling it like it is, regardless of the effects of our self-centered "integrity." [Rabbi Bradley Artson, commentary on Vayera, at: myjewishlearning.com]

כתובות י״ז א:א׳

כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות

Ketubot 17a:1

One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously. In this case too, once the groom has married his bride, one praises her as being fair and attractive.

שבועות ל״א א:ג׳

מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק תלמוד לומר (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק

Shevuot 31a:3

From where is it derived with regard to a student who is sitting before his teacher and sees a claim that provides advantage for a poor person and disadvantage for a wealthy person that he shall not remain silent? It is derived as the verse states: “Distance yourself from a false matter.”

תוספות על כתובות י״ז א:א׳:א׳

כלה כמות שהיא - ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות וב"ה אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי:

Tosafot on Ketubot 17a:1:1

The bride as she is: And if she has a blemish, they are quiet and they do not praise it. And also (another possibility is) they praise her with something pleasant that she has - for example, [he praises her] about her eyes or her hands if they are beautiful. And Beit Hillel says that you praise her altogether, as when we mention that which she has to be praised, it implies that the rest is to be denigrated.

נתיבות עולם, נתיב האמת א׳:י״א

ועוד אמרו בפ"ב דכתובות (י"ז, ב') תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמר להם בית שמאי לבית הלל הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה והרי התורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. פי' כי אין נקרא זה דבר שקר, אע"ג שהכלה בעצמה אינה נאה וחסודה מכל מקום כלפי הבעל שבחר בה היא חסודה בעיניו, ואנו אין באין לשבח אותה מצד עצמה רק מצד שנמצא דבר בכלה זאת שהיא חסודה שהרי החתן נשאה והיא מצאה חן בעיניו. וזה שאמר מי שלקח מקח מן השוק ישבחנו או יגננו בעיניו, כלו' שאין ראוי שיגננו אחר שלקח המקח הרי הי' נאה בעיניו, וכן גבי כלה אין אנו רוצים לשבח הכלה מצד עצמה רק כאשר הוא מצד החתן אע"ג שהאמת היא שהכלה אינה נאה מכל מקום מצד החתן היא נאה. אבל במערבא היו אומרים לא כחל ולא שרק ויעלת חן, דבר זה יותר ראוי לאומרו שהרי באמת היא מעלת חן בעיני החתן ואין כאן מדבר שקר תרחק כי החן הוא אצל החתן שנשאה. וזה שאמר הכתוב מדבר שקר תרחק כי יש להרחיק השקר בכל מה שאפשר, כי אין לומר דבר שהוא שקר גמור רק כמו זה כלה נאה וחסודה שהיא נושאת חן בעיני הרואה או בלא כחל ובלא שרק ויעלת חן והחן הוא אל הרואה, כדכתיב (אסתר ב') ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה אע"ג שאינו ודאי כך אל הכל, סוף סוף הרי הכלה מצאה חן בעיני הרואה הוא החתן לכך אין זה שקר, וזה מבואר:

Netivot Olam, Netiv Haemet 1:11

[Maharal repeats verbatim Bavli Ketubot 17b] This is the explanation. [What Beit Hillel said] Is not considered a lie; even though the bride is not beautiful and graceful, but in the eyes of the groom who chose her, she certainly is, and our praise is not an objective appraisal, but rather to acknowledge that her groom has found her worthy. After all, the groom has chosen to marry her, and she has found favor in his eyes. Therefore, it is written that: When a person makes a bad deal in the marketplace should you praise his purchase to him or should you disparage it? This means that it is not sensible to disparage his purchase after the fact, after all he likes what he bought. It is thus with the bride as well; we come not to praise her in the objective sense, but we come to honor the choice the groom has made because he thinks she is lovely. But what they say in the West: “No powder and no paint and no waving [of the hair], and still she ascends in grace.” This is more appropriate because in actuality she ascends in grace before the groom, and there is no deceit at all. For the grace is perceived by the one who is marrying her. This is why the verse states that "one should stay far away from deceit" (Exodus 23:7) — as far away as possible; one should not utter something entirely untrue. For grace is always in the eye of the beholder, as it is written: “And all who saw Esther found her to be graceful. (Esther 2:15)” Certainly not everyone held this opinion, but in the end, one found grace in her, and that was her groom. This is why it is not considered to be a lie. And this is clear.

יבמות ס״ה ב:ו׳-ט׳

וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי:

Yevamot 65b:6-9

The Gemara cites other statements made by Rabbi Ile’a in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. ... And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph. Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace. It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.

בבא מציעא כ״ג ב:י״א-כ״ד א:א׳

לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה כי לא שבעתן העין לא קים ליה בגוייהו ולא מהדרינן ליה דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא ובאושפיזא מאי נפקא מינה אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה

Bava Metzia 23b:11-24a:1

The Gemara answers: Actually, it is a vessel in which there is no distinguishing mark, and the practical difference is with regard to returning the vessel to a Torah scholar on the basis of visual recognition. When the eye of a Torah scholar has sufficiently seen them he is certain about them, and we return a lost item to him on the basis of his description of the vessel. When the eye of a Torah scholar has not sufficiently seen them, he is not certain about them, and we do not return a lost item to him, as Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to these three matters alone, it is normal for Sages to amend their statements and deviate from the truth: With regard to a tractate, if he is asked whether he studied a particular tractate, he may humbly say that he did not, even if he did. And with regard to a bed, if he is asked whether he slept in a particular bed, he may say that he did not, to avoid shame in case some unseemly residue is found on the bed. And he can lie with regard to a host [ushpiza], as one may say that he was not well received by a certain host to prevent everyone from taking advantage of the host’s hospitality. What is the practical difference that emerges from this statement with regard to matters in which Torah scholars deviate from the truth? Mar Zutra says: The practical difference is with regard to returning a lost item on the basis of visual recognition. If we know about him that he alters his statements only with regard to these three matters, we return the lost item to him, but if he alters his statements with regard to other matters, we do not return the lost item to him.

יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם דִּבְרֵי שֶׁקֶר לְהִתְפָּאֵר אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָם נִמְצָאוֹת בּוֹ. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: ''לֹא־נָאוָה לְנָבָל יָתֶר אַף כִּי־לְנָדִיב שְׂפַת־שָׁקֶר'' (משלי יז, ז). וְיֵשׁ אָדָם שֶׁמַּתְעֶה לַחֲבֵרוֹ לוֹמַר, שֶׁדִּבֵּר עָלָיו טוֹב אוֹ עָשָׂה לוֹ טוֹב וְלֹא עָשָׂה. וּבָזֶה אָמְרוּ ז''ל: אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִילוּ דַעַת הַגּוֹי. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּבְטִיחַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁיֵּיטִיב עִמּוֹ וְאֵינוֹ מְקַיֵּם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע'' וגו' (תהלים לד, יד). וְגַם מְצַעֵר לְאוֹתוֹ שֶׁמִּתְהַלֵּל שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹב וְאֵינוֹ עוֹשֵׂהוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: '' נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת־שָׁקֶר'' (משלי כה, יד). וְעַל זֶה הִזְהִירָה תוֹרָה וּדְרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ מִפָּסוּק ''וְהִין צֶדֶק'' (ויקרא יט, לו), כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא, פֶּרֶק הַזָּהָב (מט, א): רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ''וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם''? וַהֲלֹא הִין בִּכְלָל אֵיפָה הוּא? אֶלָּא, שֶׁיְּהֵא הֵן שֶׁלְּךָ צֶדֶק וְלָאו שֶׁלְּךָ צֶדֶק. וְאַבַּיֵי אָמַר: הַהוּא, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶה וְאֶחָד בַּלֵּב.

Menorat HaMa'or 2:2

Isaac Aboab (Spain, 14th century)

There are other matters which fall under the heading of falsehood; for example, when a man praises himself for having virtues he does not really possess. Regarding this Solomon said: "Lofty words are not fitting for a villain; much less lying words for a great man" (Prov. 17:7). It sometimes happens that a man may persuade his friend into believing that he has spoken well of him or done him a good turn when, if fact, he has done nothing of the kind. In this connection our Rabbis teach that it is forbidden to mislead others even if they are idolaters. Another example is one who promises to do something for his neighbor and fails to carry out his promise. Regarding this one it is written: "Guard your tongue from evil etc." (Psalms 34:14). And he also makes him suffer, since he will praise him for having done something good which was not done. Regarding this it is said: "Like clouds, wind—but no rain— is one who boasts of gifts not given." (Prov. 25:14). The Torah has warned against this behavior, and our sages explain through the verse: "an honest hin" (Lev. 19:36). As it is taught in [Baba] Metzia, Chapter 'the gold' (49a): " Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: What is the meaning when the verse states: “A just ephah, and a just hin, shall you have” (Leviticus 19:36)? But wasn’t a hin included in an ephah? Rather, this is to say to you that your yes [hen] should be just, and your no should be just. Abaye says: That verse means that one should not say one matter with his mouth and think one other matter in his heart.

There is a longstanding Jewish tradition that one should not weigh mitzvot (commandments). Since they have their origin in God it is vain for us to determine which is more important. Still, the temptation to do so is irresistible. How can we not understand that murder is more severe than, say, neglecting to pray? So how does the well known practice of eating in a prescribed manner, keeping kosher, measure up to being honest in financial dealing?

Yet it might surprise many Jews to know that, as the Israeli banker and scholar Meir Tamari points out, the Torah has 24 regulations about keeping kosher and over 100 about economic justice. What you put in your mouth says less about your faithfulness than what you take out of your pocket - even more, someone else's pocket.

[Rabbi David Wolpe, in: https://www.theatlantic.com/international/archive/2008/12/judaism-and-financial-honesty/9218/]

~ So in interpersonal matters, ones that will make for making others feel small or underappreciated, that will not lead to peace, one can lie a white lie. But regarding monetary infractions, as well as judgments of what is truthful, lying is strictly forbidden. Saying "like it is" has a place, and it is not all places. It has a time, but it is not all times. May we all have the certainty of speaking in ways that bring peace and truth, and may we know how to balance our week with those two values. Shabbat Shalom.