Who's Queer in Jewish Text?

(נד) וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיְבִאֵ֖הוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־כֵּלָ֖יו שָׂ֥ם בְּאָהֳלֽוֹ׃ (ס) (נה) וְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי׃ (נו) וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה הָעָֽלֶם׃ (ס) (נז) וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ׃ (נח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי׃

I Samuel 17:54-58

(54) David took the head of the Philistine and brought it to Jerusalem; and he put his weapons in his own tent. (55) When Saul saw David going out to assault the Philistine, he asked his army commander Abner, “Whose son is that boy, Abner?” And Abner replied, “By your life, Your Majesty, I do not know.” (56) “Then find out whose son that young fellow is,” the king ordered. (57) So when David returned after killing the Philistine, Abner took him and brought him to Saul, with the head of the Philistine still in his hand. (58) Saul said to him, “Whose son are you, my boy?” And David answered, “The son of your servant Jesse the Bethlehemite.”

שמואל א י״ח:א׳-ד׳

(א) וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃ (ב) וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃ (ג) וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃ (ד) וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃

I Samuel 18:1-4

(1) When [David] finished speaking with Saul, Jonathan’s soul became bound up with the soul of David; Jonathan loved David as himself. (2) Saul took him [into his service] that day and would not let him return to his father’s house.— (3) Jonathan and David made a pact, because [Jonathan] loved him as himself. (4) Jonathan took off the cloak and tunic he was wearing and gave them to David, together with his sword, bow, and belt.

שמואל א כ׳:כ״ז-ל״ד

(כז) וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד (ס) וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם׃ (כח) וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ (כט) וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה־לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס) (ל) וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ (לא) כִּ֣י כָל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא׃ (ס) (לב) וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃ (לג) וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד׃ (ס) (לד) וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃ (ס)

I Samuel 20:27-34

(27) But on the day after the new moon, the second day, David’s place was vacant again. So Saul said to his son Jonathan, “Why didn’t the son of Jesse come to the meal yesterday or today?” (28) Jonathan answered Saul, “David begged leave of me to go to Bethlehem. (29) He said, ‘Please let me go, for we are going to have a family feast in our town and my brother has summoned me to it. Do me a favor, let me slip away to see my kinsmen.’ That is why he has not come to the king’s table.” (30) Saul flew into a rage against Jonathan. “You son of a perverse, rebellious woman!” he shouted. “I know that you side with the son of Jesse—to your shame, and to the shame of your mother’s nakedness! (31) For as long as the son of Jesse lives on earth, neither you nor your kingship will be secure. Now then, have him brought to me, for he is marked for death.” (32) But Jonathan spoke up and said to his father, “Why should he be put to death? What has he done?” (33) At that, Saul threw his spear at him to strike him down; and Jonathan realized that his father was determined to do away with David. (34) Jonathan rose from the table in a rage. He ate no food on the second day of the new moon, because he was grieved about David, and because his father had humiliated him.

שמואל ב א׳:כ״ה-כ״ו

(כה) אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַל־בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽל׃ (כו) צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃

II Samuel 1:25-26

(25) How have the mighty fallen In the thick of battle— Jonathan, slain on your heights! (26) I grieve for you, My brother Jonathan, You were most dear to me. Your love was wonderful to me More than the love of women.

רות א׳:ח׳-י״ח

(ח) וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ יעשה [יַ֣עַשׂ] ה' עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃ (ט) יִתֵּ֤ן ה' לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃ (י) וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃ (יא) וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃ (יב) שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃ (יג) הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־ה'׃ (יד) וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃ (טו) וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹקֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃ (טז) וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹקַ֖יִךְ אֱלֹקָֽי׃ (יז) בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה ה' לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃ (יח) וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃

Ruth 1:8-18

(8) But Naomi said to her two daughters-in-law, “Turn back, each of you to her mother’s house. May the LORD deal kindly with you, as you have dealt with the dead and with me! (9) May the LORD grant that each of you find security in the house of a husband!” And she kissed them farewell. They broke into weeping (10) and said to her, “No, we will return with you to your people.” (11) But Naomi replied, “Turn back, my daughters! Why should you go with me? Have I any more sons in my body who might be husbands for you? (12) Turn back, my daughters, for I am too old to be married. Even if I thought there was hope for me, even if I were married tonight and I also bore sons, (13) should you wait for them to grow up? Should you on their account debar yourselves from marriage? Oh no, my daughters! My lot is far more bitter than yours, for the hand of the LORD has struck out against me.” (14) They broke into weeping again, and Orpah kissed her mother-in-law farewell. But Ruth clung to her. (15) So she said, “See, your sister-in-law has returned to her people and her gods. Go follow your sister-in-law.” (16) But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God. (17) Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may the LORD do to me if anything but death parts me from you.” (18) When [Naomi] saw how determined she was to go with her, she ceased to argue with her;

ספר אבן בוחן, רבי קלונימוס בן קלונימוס

אוי למי שבניו זכרים: הוטל עליהם עול כבד סיגים וגדרים... חקים חוקים ומצות נוראות, שלשה עשר ושש מאות: ומי האיש הלזה, שיקיים מה שכתב בזה?

אילו בראני, אומן שעשאני, אשה הגונה - היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה. בידיה טוו אני ורעיותי מחזיקות בפלך מוזרת לבנה, מספרות זו עם זו פעם באור פעם באפלות, דברי הימים והבלי טפלות...

ולעתים מזומנים כדרך נשים כמשפט הבנות, בתוך האפר אשכבה בין שפתים, מקום שפיחת הקדרות בין תנור וכירים, חוטבת עצים וחותה בגחלים, וטועמת מיני תבשילים. ולמועד ורגלים, הנזם על אפי והעגילים...

ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי, בחור טוב יעלה בגורלי: יאהבני אישי יושביני בקתדרא, יעדה עדי זהב על מעילי, הנטיפות והשירות וגם כל חלי. וביום מועד, בעדן חדוה והכנסת כלה ובשבוע הבן, תרבה שמחתי וגילי...

חוק ומוסר לא יפרע, ועונתי לא יגרע: שבת בשבתו וחדש בחדשו, עלי יניח צדיק ראשו: שלש אלה יעשה לי כמצות שוכן מעונה: שאר כסות ועונה. גם אני שלש כנגד שלש אשמור ואקים, שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים: דם ואש וחלת לחם... עליהם אין להוסיף במספר ומנין, אין לשאול אחריהן: הני נשים במאי זכיין?

אבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא / וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמָר / אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ אִי אֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ מֵעָלָי / וְהַדְּאָגָה בְּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר כְּאֵב אָנוּשׁ וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל / אָמַרְתִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל / וְאַחַר שֶׁכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּׁמוּעָה / שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ בְּשָׂפָה חֲלוּשָׁה / בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה.

Even Bohan, Kalonymus ben Kalonymus

What an awful fate for my mother / that she bore a son. What a loss of all benefit!...Cursed be the one who announced to my father: "It's a boy! . . . "Woe to him who has male sons / Upon them a heavy yoke has been placed / restrictions and constraints. Some in private, some in public / some to avoid the mere appearance of violation / and some entering the most secret of places.Strong statutes and awesome commandments / six hundred and thirteen / who is the man who can do all that is written / so that he might be spared?Oh, but had the artisan who made me created me instead - a fair woman. Today I would be wise and insightful. We would weave, my friends and I / and in the moonlight spin our yarn / and tell our stories to one another / from dusk till midnight / we'd tell of the events of our day, silly things / matters of no consequence.But also I would grow very wise from the spinning / and I would say, "Happy is she who know how to work with combed flax and weave it into fine white linen."And at times, in the way of women, I would lie down on the kitchen floor, between the ovens, turn the coals, and taste the different dishes. On holidays I would put on my best jewelry. I would beat on the drum / and my clapping hands would ring. And when I was ready and the time was right / an excellent youth (husband) would be my fortune.He would love me, place me on a pedestal /dress me in jewels of gold / earrings, bracelets, necklaces.And on the appointed day, in the season of joy when brides are wed, for seven days would the boy increase my delight and gladness. Were I hungry, he would feed me well-kneaded bread. Were I thirsty, he would quench me with light and dark wine. He would not chastise nor harshly treat me, and my [sexual] pleasure he would not diminish / every Shabbath, and each new moon / his head would rest upon my breast.The three husbandly duties he would fulfill / rations, raiment, and regular intimacy. And three wifely duties would I also fulfill, [watching for menstrual] blood, [Sabbath candle] lights, and bread. . .

Father in heaven / who did miracles for our ancestors / with fire and water / You changed the fire of Chaldees so it would not burn hot / You changed Dina in the womb of her mother to a girl / You changed the staff to a snake before a million eyes / You changed (Moses') hand to (leprous) white / and the sea to dry land. In the desert you turned rock to water / hard flint to a fountain.Who would then turn me from a man to woman? Were I only to have merited this / being so graced by goodness ... What shall I say? why cry or be bitter? If my father in heaven has decreed upon me / and has maimed me with an immutable deformity / then I do not wish to remove it. the sorrow of the impossible / is a human pain that nothing will cure / and for which no comfort can be found. So, I will bear and suffer / until I die and wither in the ground. Since I have learned from our tradition / that we bless both, the good and the bitter / I will bless in a voice / hushed and weak / Blessed are you God / who has not made me a woman. Translated by Rabbi Steve Greenberg