Rabbi Eliezer Yehuda Waldenberg (1915-2006) was a rav and dayyan in Jerusalem, a member of the Chief Rabbinical Court in Israel, and the informal halakhic authority of the Shaare Zedek Medical Center. The author of the 21-volume set of responsa, Tzitz Eliezer, he remains a widely respected posek, one of the leading voices of the previous generation. Though his opinions are perhaps most famous in issues surrounding medical practice, his work displays a remarkable depth and breadth of knowledge.
The following teshuvah is not so much an answer to a halakhic question, but a response to the author of a new book on halakha who had sent his book to Rav Waldenberg, presumably for an approbation. To make it clear that he had actually read some of the book, Rav Waldenberg shares with the author some feedback. The focus is the famous line by Rabban Galliel that whoever does not say Pesach, Matzah and Marror does not fulfil his obligation, and he asks the age-old question: which obligation does the person not fulfil, the obligation of eating these ritual foods, or the obligation to tell the story of the exodus?
One of the things that make the seder night so special is the way in which it intertwines the ritual mitzvoth with the telling of the story. This is reflected not only in Rabban Gamliel’s statement, but also in the asking of the four questions, the lifting up and covering and uncovering of the matzah, the raising of the cup of wine at certain moments, and even the taking of drops of wine from the cup during the recitation of the ten plagues. This intertwining of story and ritual both deepens the ritual and illustrates and enhances the story. Thus, it is fair to say that the reason Rabban Gamliel’s statement is ambiguous is because both meanings are correct: the telling of the story frames and gives meaning to the eating of the matzah and marror, and the eating of the matzah and marror makes the story an embodied, live, and felt reality.
Let us strive, throughout the year, to similarly bring our Torah learning into our lives of mitzvoth and our life in general, and to bring the fullness of our lives into our Torah learning, so that they may ultimately merge into a full and organic Torah life.
שו”ת ציץ אליעזר חלק ה סימן יא
ב”ה, יום ב’ ויגש תש”ט, מונטרה
לכבוד ידי”נ הרב הג’ מהר”ז רוזנגרטן ני”ו
ענין ראשון: מפני מה אין מברכים על משלוח מנות
א בחיוב אמירת ג’ דברים בפסח…
ב’ מרחשון תשט”ז. ירושלים עיה”ק תובב”א ברכות שמים מעל אל דודי היקר הרב הגאון… מוהר”ר זאב וואלף ראגין שליט”א. רב בבאסטאן, מאסס.
אדחשכת”ר באהבה וכבוד. קורת רוח רב היתה לי עם קבלי בימים אלה ספרו הנכבד מנחת זאב שהו”ל כעת. התענגתי בנועם אמרותיו במשא ומתן של הלכה בחריפות ובקיאות רבה, ולמען שיתי אותתי על עיוני בו הרני להמציא לו בזה ממה שהתעוררתי בד”ת מדי עברי על פני ספרו.
… בסי’ י’ מספרו מקשה כת”ר בדברי ר”ל בפסחים ד’ קי”ד ע”ב, מדוע שאינו מביא להוכיח הדין דמצות צריכות כוונה ממשנה ערוכה בד’ קט”ז ע”א דאמר ר”ג כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכו’, הרי ע”כ דאית ליה מצות צריכות כוונה.
ומשו”כ כותב לפרש דאין כוונת ר”ג שלא יצא ידי חובת מצות פסח מצה ומרור, כדתפסו לפרש כן המהרש”א בח”א והצל”ח, אלא כוונתו דלא יצא ידי חובת המצוה לספר ביציאת מצרים…
ולפענ”ד אינני רואה מקום לעיקר קושיתו, כי איך שלא נפרש כוונת ר”ג, הרי מעצם הדבר הזה גופא שאנו רואים שמחייב אמירה בפה על כך, אנו כבר נוכחים לדעת שזהו דין מיוחד שישנו בפסח מצה ומרור אשר הקפיד קרא באמירה והגדה מה שאין בשאר המצות, כי הרי אף אי מצות צריכות כוונה אין אבל שום חיוב של אמירה בפה על כך ומספיק כוונת הלב בלבד, עיין שו”ת נו”ב מהדו”ק חיו”ד סי’ צ”ג וכן בשו”ת משיב דבר להנצי”ב ז”ל חאו”ח סי’ ג’ עיין שם ואכמ”ל, וא”כ הרי אין שום שייכות של דין מיוחד זה של אמירה בע”פ לכללות גדר הדין של מצ”כ =מצוות צריכות כוונה=, ומה מקום להוכיח מכאן לדין מצ”כ?
ולעצם פירושו בכוונת דברי ר”ג, נ”ל שמלבד מה שמביא כת”ר להסתייע לכך מלשונו של הרמב”ם בפ”ז מחמץ ומצה ה”ח, נראין הדברים שמכוונים לזה גם דברי המאירי, כי כותב לפרש הכוונה של לא יצא ידי חובתו ר”ל שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי וכו’. והיינו שלא יצא ידי חובתו בהפלגת סיפור ההגדה. ועיין גם בתפא”י על המשניות באות ל”ג שמפרש נמי כזאת בכוונת דברי ר”ג וכותב ר”ל לא יצא ידי חובת הגדה, ולא קיים מצוה מן המובחר. ומתוך זה שאנו רואים שהתפא”י הרכיב ופירש ענין של לא קיים מצוה מן המובחר שזה לא מוסב על עצם מצות פסח מצה ומרור אלא שזה מוסב על יציאת ידי חובת ההגדה, אפשר כבר מתוך זה לפרש גם דברי הר”ן שדן עליו כת”ר בדבריו בדרך זאת, ואין להאריך יותר
Tzitz Eliezer 5:11
On the obligation to say the three things (Whoever does not say these three things on Pesach, does not fulfil the his obligated: Pesach, Matzah and Marror”)…
2 Marchesvan 5716, Jerusalem. Blessings from heaven above to my dear friend…Rabbi Zev Wolf Ragen, Boston, Mass.
Greetings, with love and honor. I took great pleasure in receiving your book recently, Minhat Ze’ev, which was just published. I enjoyed your sharp and learned discussion of halakhah, and to make it clear that I have studied it, I am writing to share with you some new Torah ideas that were prompted as I read through your book.
… You ask in section 10 of your book, why Reish Lakish (Pesachim 114b) doesn’t cite as proof to his assertion that mitzvot require kavanah, intent to fulfil the mitzvah, the explicit statement in the mishnah (116a) that: “Rabban Gamaliel said: anyone who does not say these three things on Pesach has not fulfilled his obligation: Pesach, Matzah and Marror.” This Mishna seems to prove that mitzvoth require intent (as it implies that eating pesach sacrifice, matzah and marror is not sufficient unless one makes a declaration before doing so).
You answer this question your raise by explaining that Rabban Gamaliel’s ruling does not mean that without this declaration a person does not fulfil the obligation of the mitzvot of the pesach sacrifice, matzah, and bitter herbs (as Maharsha and Tzlah understand it), but rather that one does not fulfil the mitzvah of telling the story of the exodus if he does not discuss these three things…
Now, in my humble opinion, I don’t see any basis for this question to begin with. For howsoever we are to understand Rabban Gamaliel, it is clear that his position is not connected to the idea that mitzvoth require intent. For we see that he demands an oral declaration to be made (“Whoever does not say…”), from which it is clear that this is not just a general requirement of intent for mitzvoth, but rather a special rule with regard to the pesah sacrifice, matzah, and bitter herbs, to wit, that to fulfil these mitzvot, the Torah requires a declaration and the telling of the story of the exodus, something that is not required by other mitzvot. For even if mitzvot do require intention, all that is required is a state of mind, and there is no need for an oral declaration (See Noda Biyehuda YD 93 and Meshiv Davar of Netziv OH 3, but this is not the place to go on at length about this.) Thus special rule requiring an oral declaration is thus completely unrelated to the general rule that mitzvoth requiring intention…
As to your interpretation of Rabban Gamaliel – that this declaration is part of the mitzvah of telling the story, not the mitzvoth of eating the various ritual items – it seems to me that aside from the support you brought from Rambam’s language (Laws of Hametz and Matzah 7:8), the Meiri also seems to indicate this. He writes to explain the statement “has not fulfilled their obligation” thusly: “that is to say, that he hasn’t sufficiently extended his retelling of the story…” That is, he hasn’t fulfilled his obligation of going on at length in the story of the haggadaha. See also Tiferet Yisrael on the Mishnah no. 33, who explains Rabban Gamaliel’s words similarly: “He does not fulfil the obligation of telling the story, and he does not fulfil his obligation in the best fashion.” We see in Tiferet Yisrael’s explanation of “not fulfilling” as indicating a less-than-ideal fulfillment that this is also not about the mitzvot of the pesah sacrifice, matzah, and bitter herbs, but that it is actually about the obligation of reading the haggadah. Perhaps on this basis you can also explain the words of Ran which you discussed, but there is no need to discuss this at any greater length.