ברכות מצוה

(יד) העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אומר ברוך לישב בסוכה ומשברך עליה יום ראשון שוב לא יברך.

Tosefta Berakhot 6:14

(14) [When a person] performs any Mitzvah (commandment) he has to say a Beracha (blessing) on it. [If a person] makes a Sukkah (booth) for himself he says [the following Beracha after completing it]: Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shehigiyanu Lazman Hazeh (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, Who has helped us reach this time). [When a person] entered [the Sukkah] in order to dwell in it he says [the following Beracha]: Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Asher Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Leishev Basukkah (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, Who has sanctified us with His commandments and has commanded us to dwell in the Sukkah). And once he has said the Beracha on [dwelling in the Sukkah] on the first day [of the holiday of Sukkot] he does not need to say [this] Beracha anymore.

פסחים ז׳ ב:ט׳

דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעינן לברוכי מנלן דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן

Pesachim 7b:9

The Gemara poses a question: In any event, it is clear from the previous discussion that everyone agrees that one is required to recite a blessing prior to performing a mitzva. From where do we derive this principle? It is as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [over] their performance.

משנה תורה, הלכות ברכות א׳:ג׳

וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה:

Mishneh Torah, Blessings 1:3

And just as blessings are recited when partaking of material enjoyments, so when about to fulfill any precept, a blessing is said, after which the precept is performed. The sages have moreover instituted several blessings of praise and thanksgiving and petition, in order that when not partaking of material enjoyments nor engaged in the fulfillment of religious duties we should constantly have God in mind.

משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ב׳

יֵשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁאָדָם חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִרְדֹּף עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ כְּגוֹן תְּפִלִּין וְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חוֹבָה. לְפִי שֶׁאָדָם חַיָּב עַל כָּל פָּנִים לַעֲשׂוֹת. וְיֵשׁ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא דּוֹמִין לִרְשׁוּת כְּגוֹן מְזוּזָה וּמַעֲקֶה שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב לִשְׁכֹּן בְּבַיִת הַחַיָּב מְזוּזָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְזוּזָה אֶלָּא אִם רָצָה לִשְׁכֹּן כָּל יָמָיו בְּאֹהֶל אוֹ בִּסְפִינָה יֵשֵׁב. וְכֵן אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹת בַּיִת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. וְכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בֵּין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה בֵּין מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָהּ:

Mishneh Torah, Blessings 11:2

There are some affirmative precepts in regard to which there is an obligation sedulously to strive to fulfil them; as, for example, to put on phylacteries, dwell in a booth on the feast of Tabernacles, take in the hand a palm branch together with the other plants on that feast, hear the sound of the ram's horn on the New Year. These are termed obligatory because there is an unconditional obligation to fulfill them. Again there are religious duties which are not obligatory but are in a sense permissive; for example, to affix a Mezuzah to the doors of a house or build a parapet on the roof; since there is no obligation to dwell in a house that requires a Mezuzah to be affixed to it. One may, if one chooses, live all one's lifetime in a tent or on a ship. Similarly there is no obligation to build a house in order to erect a parapet round the roof. Every duty to God, whether permissive or obligatory, requires a blessing to be said before its fulfilment.

כסף משנה על משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ב׳:א׳

וכל מצות עשה שבין אדם למקום וכו'. פ''ק דפסחים (דף ז' ע''א וב') אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן כלומר קודם עשייתן ודקדק רבינו לכתוב שבין אדם למקום לומר דבמצות שבין אדם לחבירו כגון עשיית צדקה וכדומה אין מברכין עליהן:

Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 11:2:1

...

אבודרהם, השער שלישי; ברכת המצות י״א

יש לדעת טעם המצות שמברכין עליהם ושאין מברכין עליהן ועל זה שאל ה"ר אברהם בר יצחק אב בית דין את ה"ר יוסף בן פלאט למסור לו מפתח בהן, וזה לשון השאלה: צריך אני שתמסור לי מפתח על אלו מצות מברך על עשייתן כגון מי שעומד בפני רבו שהיא מצות עשה מפני שיבה תקום אם צריך לברך או לא. ומי שנותן צדקה לעני שנאמר פתוח תפתח נתן תתן, העבט תעביטנו, והשבת העבוט, ושלוח הקן, ומעקה, ומבקר חולים, ומנחם אבלים, ומלוה את המת, ומכניס חתן וכלה לחופה, ומי שעוזב לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות דבשלמא תרומות ומעשרות אין צריך בנתינתם ברכה דדילמא נפטר בברכת הפרשתן אבל לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות צריך לברך עליהן בעזיבתן או לא. ופטר חמור בנתינתו ובעריפתו דתנן מצות פדיה קודמת למצות עריפה. ונתינת בכור, וראשית הגז ומתנו' והנותן שקלו והנותן חזה ושוק. והסומך. והמלוה כספו לעני, והלואת חסד לעשיר, והבאת שלום, ומורא וכבוד אב ואם, והמוכיח חבירו והשמטת כספים, ושלוח עבדים, וקביעות ראשי חדשים, וחשוב תקופות ומי שמשמח גר יתום ואלמנה ברגל והשבת אבידה וטעינה ופריקה, ומצות חליצה ויבום. כללו של דבר מכל אותן מצות עשה שמנאן בעל הלכות גדולות מפני מה מברכין על מקצתן כגון סוכה ולולב שופר וציצית תפילין ומזוזה וספירת העומר ונר חנוכה ומגלה והדומה להן ומקצתן אין מברכין עליהן וצריך אני מסירת מפתח מפני מה מברכין על אלו ולא על אלו כי אם נאמר אין מברכין על מצות עשה שיש בה אזהרה כגון לא תקח האם - שלח תשלח, לא תכלה - תעזוב אותם, לא תראה חמור שונאך - עזוב תעזוב עמו, לא תראה את שור אחיך - השב תשיבם, לא תראה - הקם תקים, לא תשא עליו חטא - הוכח תוכיח, אל ירע לבבך - נתן תתן, חליצה וייבום לא תהי' אשת המת, והרבה שדומין לאלו. ואם נסמוך על זה הטעם מה נאמר במוהל את הגדול או גדול שמוהל שצריך לברך. ואם לא מהל ענוש כרת וכן השוחט את הפסח או האוכלו שהי' מברך ואם לא עשאו ענוש כרת. ואם תאמר פסח ומילה מצות עשה הן ואין בהם אזהרה והרי שחיטה שאדם מוזהר שלא לאכול נבלה ומברך עליה או דילמא בנחירה בעלמא היה נצול מן הנבלה מאחר שלא מתה מעצמה והשחיטה היתה מצוה בפני עצמה באותה שעה שהיתה בשר נחירה מותרת ואעפ"י שעכשיו יש בנחירה משום נבלה כיון שהוקבעה אותה ברכה הוקבעה כל עיקר צריכין אנו למפתח על ענין זה. ומצאתי בהלכות פסוקות ומי שעושה מעקה צריך לברך אע"פ שכתוב בו ולא תשים דמים בביתך.

Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 11

...

תורה תמימה על התורה, שמות כ״ד:י״ב:ג׳

והתורה והמצוה. תניא, מניין למצות שטעונות ברכה, אמר ר׳ תנחומא בשם ר"א, כתיב והתורה והמצוה, הקיש מצוה לתורה, מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה ^לכבר נתעוררו בספרי הראשונים ואחרונים למה אין מברכין על כמה מצות כמו על צדקה וגמילות חסד והשבת אבדה ובקור חולים וכדומה, והרבה טעמים וסברות נאמרו בזה. ולדעתי נראה פשוט, משום דבכלל לשון הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו מורה דבמצוה זו שאנו עושים אנו מקודשים ומובדלים משארי האומות שאינן נוהגות כן, והנה זה במצות שבין אדם למקום, כמו תפלין וציצית וסוכה ולולב וכדומה, שאינן נוהגים באומות, משא"כ במצות שבין אדם לחבירו כאלה שחשבנו הרי הן נוהגות גם באומות ולא שייך על זה אשר קדשנו במצותיו, כלומר שהבדילנו, אחרי שאין אנו מובדלים בהן משארי האומות המתוקנות.
ונראה אשר אל סברא זו כוון הרמב"ם בפי"א ה"ב מברכות שכתב כל מצות עשה שבין אדם למקום מברך וכו', וכתב הכ"מ וז"ל, ודקדק רבינו לכתוב שבין אדם למקום לומר דבמצות שבין אדם לחבירו כגון עשיית צדקה וכדומה אין מברכין עליהן, עכ"ל, ולא ביאר בטעם וסברא, וע"פ באורנו הדברים מאירים, והנה אע"פ שיש איזו מצות יוצאות מכלל זה, אך אולי יש בהם טעם מיוחד, אבל כללות הדברים קרוב לודאי שכן הוא כמש"כ, ודו"ק. .
(ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)

Torah Temimah on Torah, Exodus 24:12:3

...

הרב יחיאל יעקב ויינברג, שרידי אש, מסכת מגילה סימן ט‏ (פולין 1884 – שוויץ 1966):

למה אין מברכין על מצוות משלוח מנות? נראה לי שמשלוח מנות היא להרבות שלום ואהבה ורעות, והנה, אף שבכל המצוות גדול המְצֻוֶּה ועושה, ומברכין 'וציונו' - במשלוח מנות טוב שיתן מרצונו החפשי, מתוך רגש של אהבה לאחיו העברי, ואם הוא נותן רק על פי ציווי - הוא מפחית מידת האהבה...

במילים אחרות, על הנותן להתרכז במי שמקבל את המתנה, לא בעצמו וגם לא בעשיית המצוה, כי זה רק יסיט את תשומת ליבו מהדבר החשוב, הבעת חיבה לחברו. ואז וינברג ממשיך ברעיון עוצר נשימה:

ועוד נראה לי לחדש, שמשלוח מנות היא באמת מצווה תמידית בכל השנה, ורק בפורים נצטוינו לקיים בפועל מצווה זו, כדי שנזכור בכל השנה, כדרך שאנו קוראים פרשת זכור, כדי שנזכור כל השנה. וידוע... שמצווה שהיא תמידית ואין לה הפסק - אין מברכין עליה.

Rabbi Yechiel Yaakov Weinberg (Poland, 1884–Switzerland,1966):

Why do we not say a blessing for Mishloach Manot?

It seems to me that the purpose of Mishloach Manot is to increase peace, love and friendship... Even though with mitzvot in general, the one who is commanded and does what he is commanded to do is greater [than the one who is not commanded but does it anyway] and we say a blessing “and commanded us,” nevertheless in the case of Mishloach Manot, it is better that a person give as an act of freewill, from a feeling of love for the other. If he gives only because of the commandment he lessens the aspect of love.

It further seems to me that Mishloach Manot is really a perpetual mitzvah the entire year. On Purim we are commanded to actualize this mitzvah so that we remember it the entire year, just as we read Parshat Zachor to remember [Amalek] the entire year. It is known… that we do not say a blessing over a mitzvah which is perpetual and does not end.