Can a Child Do a Mitzva for an Adult
DM
ByDaniel Mann
מגילה כ״ד א

מתני׳ ...קטן קורא בתורה ומתרגם
אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו

Megillah 24a
And with regard to the Prophets, one may read to the translator three verses at a time. With respect to the Torah, an incorrect translation might lead to an error in practice, but this concern does not apply to the Prophets. If the three verses constitute three separate paragraphs, that is to say, if each verse is a paragraph in itself, one must read them to the translator one by one. One may skip from one place to another while reading the Prophets, but one may not skip from one place to another while reading the Torah. How far may he skip? As far as he can, provided that the translator will not conclude his translation while the reader is still rolling the scroll to the new location. The reader may not cause the congregation to wait for him after the translator has finished, as that would be disrespectful to the congregation. GEMARA: The Gemara asks: Corresponding to what were these three verses, i.e., the minimal Torah reading, instituted? Rav Asi said: They correspond to the Torah, Prophets, and Writings. We learned in the mishna: And when it is being translated, one should not read to the translator more than one verse at a time. And with regard to the Prophets, he may read to the translator three verses at a time. If the three verses constitute three separate paragraphs, he must read them to the translator separately, for example, the verses: “For thus says the Lord, You were sold for naught” (Isaiah 52:3); “For thus says the Lord God, at first My people went down to Egypt” (Isaiah 52:4); “Now therefore what have I here, says the Lord” (Isaiah 52:5). These are three adjacent verses, each one constituting an independent paragraph. § We learned further in the mishna: One may skip from one place to another while reading the Prophets, but one may not skip from one place to another while reading the Torah. The Gemara raises a contradiction from a mishna (Yoma 68b): On Yom Kippur, the High Priest reads the section beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1), and then he reads the section beginning with the verse: “Only on the tenth day” (Leviticus 23:27). Doesn’t he skip from the first section to the second section? Abaye said: This is not difficult. Here, where it says that one may not skip in the Torah, the translator will conclude his translation before the reader is ready to continue reading. There, where it is permitted to skip, the translator will not conclude his translation before the reader is ready to continue reading. The Gemara asks: Wasn’t it taught in the mishna with regard to that issue: One may skip while reading the Prophets, but one may not skip while reading the Torah. How far may he skip? As far as he can, provided that the translator will not conclude his translation before the reader is ready to continue reading. This applies to reading the Prophets; it therefore proves by inference that while reading the Torah one may not skip at all. Rather, Abaye said it is not difficult for a different reason: Here, where it says that the High Priest skipped from one section to another, it was permitted because the two sections address one topic. There, where the mishna says one may not skip while reading the Torah, it is where the two sections address two distinct topics. And so it is explicitly taught in a baraita: One may skip from one section to another while reading the Torah if the two sections address one topic, and in the Prophets one may skip even if the two sections address two distinct topics. Both here and there, with regard to the Torah and the Prophets, one may skip only if the translator will not conclude his translation before the reader is ready to continue reading. It is taught in another baraita: One may not skip from prophet to prophet, i.e., from one book of Prophets to another, even if the selections address the same topic. However, one may skip from one prophet to another among the twelve books of Prophets, which are grouped together, provided that he does not skip from the end of the book to the beginning, i.e., that he does not read a later section and then an earlier section. MISHNA: The one who concludes with a reading from the Prophets [haftara] is also the one who is honored to recite the introductory prayers and blessing before Shema, and he passes before the ark to repeat the Amida prayer, and if he is a priest he lifts his hands to recite the Priestly Benediction. And if the one who reads the haftara is a minor, who may read the haftara but is not qualified to lead the congregation in prayer, his father or teacher is honored to pass before the ark in his place. A minor may read the Torah in public and also translate the text for the congregation into Aramaic, but he may not recite the introductory prayers and blessing before Shema, and he may not pass before the ark to lead the congregation in prayer, and he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. One whose limbs are exposed [poḥe’aḥ] may recite the introductory prayers and blessing before Shema and translate the Torah reading into Aramaic, but he may not read from the Torah out of respect for the Torah; he may not pass before the ark to lead the congregation in prayer; and he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction out of respect for the congregation. One who is blind may recite the introductory prayers and blessing before Shema, and he may also translate the Torah reading into Aramaic. Rabbi Yehuda says: Anyone who has not seen the luminaries, the sun, moon, and stars, in his life, i.e., he was blind from birth, may not recite the introductory prayers and blessing before Shema. The first of the blessings before Shema is the blessing over the luminaries, and one who has never seen them cannot recite the blessing at all. GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that the one who reads the haftara is honored with these other roles? Rav Pappa said: It is due to a desire to grant him honor. Since even minors are qualified to read the haftara, it was considered an insult for a person to be called up to read the haftara rather than be called up as one of those needed to read the Torah. Since he was willing to serve in this role, he is granted other, more honorable roles in the synagogue. Rabba bar Shimi said a different reason: It is due to a concern that they will come to quarrel, as the individual who read the haftara will quarrel with the individual honored to lead the congregation in prayer. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara explains: There is a practical difference between them where the one who passes before the ark does so free of charge. In that case, there is still a need to grant the one who read the haftara honor, but it is not likely that they will quarrel. We learned in the mishna: And if the one who reads the haftara is a minor, his father or teacher is honored to pass before the ark in his place. If you say that the reason the reader of the haftara passes before the ark is due to a concern that they will quarrel, will a minor engage in quarreling? He has no valid claim to the right to pass before the ark. Consequently, the concern for strife must not be the reason for the halakha stated in the mishna. The Gemara rejects this argument: Rather, what is the reason; is it due to honor? Does a minor have honor that is slighted when he reads the haftara and therefore must be assuaged? Rather, according to Rav Pappa it is a display of honor to his father and his teacher.
רש"י על מגילה כ״ד א:י״א:א׳
קטן אינו פורס על שמע - לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:
Rashi on Megillah 24a:11:1
...
משנה ברורה נ״ג:ל״ב
(לב) בתפילת ערבית - משום ברכו שבה וה"ה שלא יפרוס על שמע למי שלא שמע ברכו בשחרית דבאמת ברכו נמי מצוה על כל הצבור לשמען שחרית וערבית וקטן שאין חייב אינו מוציאם בזה:
Mishnah Berurah 53:32
...
בית יוסף, אורח חיים נ״ג:ד׳:א׳

... ומדברי רבינו ודברי המפרשים שכתבתי משמע בהדיא שקטן אינו רשאי לירד לפני התיבה אפילו באקראי בעלמא

ויש לתמוה על מה שנהגו שקטן יורד לפני התיבה במוצאי שבתות להתפלל תפלת ערבית

ואפשר לומר דלא הקפידו חכמים אלא בתפלת שחרית שיש בברכת יוצר ובתפלה קדושה וגם שצריך ש"ץ לחזור התפלה להוציא הרבים י"ח וקטן כיון דלאו בר חיובא הוא אינו מוציאם כדתנן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח


ושמעתי שהרב ה"ר יוסף אבודרהם קרא תגר על מנהג זה שנהגו הקטנים לירד לפני התיבה במוצאי שבתות והסכים על ידו הרב הגדול מה"ר יצחק די ליאון ז"ל לבטל המנהג

ומצאתי להרשב"א שכתב בתשובה בשם הראב"ד דטעמא דתנן דקטן אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה דכיון דברכות ותפלות דרבנן נינהו וקטן שהגיע לחינוך דרבנן ה"א אתי דרבנן ומפיק דרבנן
קמ"ל דמשום כבוד הצבור לא עבדינן גנאי הוא לצבור שהקטן מוציאן עכ"ל.

ולפי טעם זה יש מקום למנהג לומר שהצבור מוחלים על כבודם

ואפי' למאי דפירש"י דטעמא דמתניתין משום דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח איכא למימר דתפלת ערבית שאני דרשות היא:

Beit Yosef, Orach Chaim 53:4:1
...
אורח חיים נ״ג:י׳

(י) יש ללמוד זכות על מקומות שנוהגים שהקטנים יורדין לפני התיבה להתפלל תפלת ערבית במוצאי שבתות: הגה ובמקומות שלא נהגו כן אין לקטן לעבור לפני התיבה אפי' בתפלת ערבית אפי' הגיע לכלל י"ג שנים ביום השבת אין להתפלל ערבית של שבת דהרי עדיין אין לו י"ג שנה [מהרי"ל]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:10

(10) We can give the benefit of the doubt to places that practice such that minors go down before the Ark to pray the evening service on Saturday evening. Gloss: And in places that it is not practiced such, a minor does not pass before the Ark even for the evening service and even if he arrived at an age which includes 13 years on Shabbat, he may not pray the evening service on Shabbat for behold he is still not 13 years old.

פמ"ג פתיחה כוללת ח"ג ס"ק כח
ולפי זה יצא לו הדין בקטן פחות י"ג שנה וב' שערות בראש השנה ויום הכפורים שאין אחר לירד לפני התיבה כי אם הוא, שאין זולתו יודע למ"ד תפלה דרבנן י"ל דמוציא אחרים, דרבנן מפיק דרבנן
עיין ב"י או"ח סימן ג"ן ד"ה ומדברי בזה. (אף למ"ד דבר תורה די בפעם אחד ביום)
מכל מקום עם שבשדות דאנוסי דש"ץ מוציאם בראש השנה מיום הכפורים, למ"ד כן, מקטן לא די דאין שליחות לקטן ואי"ה יבואר בהלכות ר"ה ויוה"כ בזה.
עד כאן.

אולי כוונתו דעם שבשדות יוצאין בלא שמיעה. וכדי לצאת ע"י קטן צריכה לדינא דשומע דעונה.

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורך חיים נ״ג:י׳:א׳

ס"י יש ללמוד כו'. שהראב"ד פי' על הנ"ל דקטן אינו עובר כו' אע"ג דתפלה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן כמ"ש בפ"ג דברכות אלא משום כבוד הצבור ולפיכך כל שמוחלים על כבודם ש"ד

אלא דרש"י מפרש משום שאינו מחוייב

י"ל כיון דרשות היא
ועוד שאין מחזירין התפלה

ועב"י שכ"ז נדחק לקיים המנהג וז"ש בהג"ה ובמקומות כו' וע"ל סי' קפ"ו במ"א ס"ק ג':

Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:10:1
...
משנה ברורה נ״ג:ל׳

... וכ"ז נדחק רק לקיים המנהג אבל הוא בעצמו סובר דאין נכון לכתחלה לעשות כן:

Mishnah Berurah 53:30
...
מגילה י״ט ב:ו׳

מתני׳ הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן:

Megillah 19b:6
MISHNA: Everyone is fit to read the Megilla, except for a deaf person, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda disagrees and says that a minor is fit to read the Megilla.
תוספות על מגילה י״ט ב:ו׳:ב׳

.... אמאי לא אמרינן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן דהכי נמי אמרינן פ' מי שמתו (ברכות דף כ: ושם) דבן מברך לאביו אע"פ שהוא קטן ויוצא בברכתו ומוקי לה התם כגון שאכל האב כזית או כביצה דהוי שיעורא דרבנן

Tosafot on Megillah 19b:6:2
...
רש"י על ברכות מ״ח א:ז׳:ג׳

עד שיאכל כזית דגן - ... כיון דמיחייב מדרבנן מחוייב בדבר קרינן ביה ומוציא רבים ידי חובתן

וא"ת בקטן שהגיע לחינוך הא לא אמר הכי

ההוא אפי' מדרבנן לא מיחייב דעליה דאבוה הוא דרמי לחנוכיה.

Rashi on Berakhot 48a:7:3
...
תוספות על ברכות מ״ח א:ז׳:א׳

... ועוד דוחק לומר בקטן שהגיע לחינוך קרי אינו מחויב מדרבנן דאם אינו מחויב אפילו מדרבנן אם כן אינו פוטר את אביו

Tosafot on Berakhot 48a:7:1
...
ריטב"א על מגילה י״ט ב:ב׳

.... והנכון דקטן שהגיע לחינוך אינו מחוייב במצוות כלל ואפי' מדרבנן אלא שאנו מצווין עליו לחנכו במצות ולא עוד ...

ולפי' אינו ראוי להוציא לאחרים אפי' במצות דרבנן שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרי' י"ח

... ואי ק"ל הא אמרינן בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה ההיא בבן גדול היא

ולא קתני אלא משום סופא דתבוא מארה דהוה בסופר מברך ובור יוצא אוקימנא בדאכל שיעורא דרבנן הוא:

Ritva on Megillah 19b:2
...
רשב״א על מגילה י״ט ב:א׳

... הקשו בתוספות ...
תירצו הם דשמא קל הוא שהקלו בברכת המזון, דהוי חומרא יתירא שדקדקו עליהן אפילו עד כזית ועד כביצה (ברכות שם). וזה דוחק הרבה.

ולי נראה, דכל שעיקר המצוה מדרבנן כמגילה והלל חמירא ומצות חינוך ביה קילא טפי והלכך לא מפיק,

אבל ברכת המזון דעיקרא דאורייתא אלא שהחמירו לכזית ולכביצה החמירו בפחות משיעורו אטו שיעורו
אף קטן שהגיע לחינוך שהוא לחומרא להרגילו קודם זמנו כדי שיהא רגיל במצות כשיגיע זמנו וכענין שכתוב (משלי כב, ו) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה

הלכך דינא הוא דמפיק ליה דחד גוונא נינהו, כך נראה לי. ... עד כאן.

Rashba on Megillah 19b:1
...

לכאורה פשטות לשונו הוא - שבשניהם המעשה הוא חד גדר של חינוך ר"ל להרגילו במצות. וצ"ע בזה. וע' פמ"ג בסמוך.

פמ"ג פתיחה כוללת ח"ג ס"ק ל
בנקדים שכתב הר"מ ז"ל ...
אבל י"ל כל שעשו לםייג אסמכוהו רק ללא תסור ודבר תורה לית ביה'
משא"כ כשעשו מצוה דרבנן בפני עצמה כמגילה וחנוכה והלל דבר תורה ממש יש ביה מלא תסור' ומשום הכי על כמה סייגים אין מברכין וצונו כאמור
ומשום הכי מגילה בקטן אי אפשר שיהא מחויב דבר תורה אין מוציא גדול
משא"כ בסייג והבן זה

תוספות על מגילה י״ט ב:ו׳:ב׳

...וי"ל דלעולם מיירי בקטן שהגיע לחינוך ואפ"ה פסלו רבנן משום דמגילה ליכא חיובא אפילו בגדולים אלא מדרבנן וקטן אין מחויב אלא מדרבנן אפילו בשאר מצות
ובגדול ליכא אלא חד דרבנן במגילה ...
ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן
אבל ההיא דבהמ"ז מיירי שהקטן אכל כדי שביעה דהוי חיובא דאורייתא וליכא אלא חד דרבנן ומפיק האב שלא אכל אלא שיעורא דרבנן ...

Tosafot on Megillah 19b:6:2
...
אורח חיים קפ״ו:ב׳
קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו וההיא דבן מברך לאביו כשלא אכל האב כדי שביעה שאינו חייב אלא מדרבנן:
Shulchan Arukh, Orach Chayim 186:2
Women are obligated to recite Grace after Meals. A doubt exists whether they are obligated from the Torah, and thus are able to fulfill the obligation of men (who listen to their recitation), or if their obligation is merely Rabbinical in origin, and thus can only fulfill the obligation for someone whose obligation is likewise merely Rabbinical. [See siman 199 concerning the laws of zimmun for women.]
מגן אברהם קפ״ו:ג׳

כדי שביעה. ואפי' אם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים
והתו' ספ"ב דמגילה חולקין בזה
וכן כ' האגודה ומשמע שם דוקא במגיל' דינא הכי עמ"ש סי' תרפ"ט ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה:

Magen Avraham 186:3
...

ראש יוסף מגילה יט:
והלכתא דקטן מוציא אפילו תרי דרבנן וכמ"ש בסימן קפ"ו סעי' ב"א

מיהו בדף ד כתב הראש יוסף כהמג"א בסמוך לקמן - תרפ"ט ד

אורח חיים תרפ״ט:ב׳

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה
לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא ...

Shulchan Arukh, Orach Chayim 689:2
It is the same whether one reads or hears from someone who reads - he has fulfilled his obligation. That is, if he hears from someone who is obligated in reading it. Therefore, if the reader was a deafmute, or a minor, or mentally infirm, one who hears from him does not fulfill [his obligation]. And there are those who say that women do not fulfill the obligation for men. Gloss: And there are some who say, if a woman reads for herself, she blesses "to hear the megillah," because she is not obligated in reading (Mordechai first chapter of megillah)
מגן אברהם תרפ״ט:ד׳

קטן. אף על גב דגדול נמי אינו חייב אלא דרבנן
ול"ד למ"ש ססי' קפ"ז דהתם יכול הקטן לאכול כדי שבעו להביא עצמו לידי חיוב דרבנן (הרא"מ) ...

Magen Avraham 689:4
...


תשובת רע"א סימן ז - בענין אם קטן יכול להוציא אשה שהתפללה בקידוש
וביותר יש לומר דבכהאי גונא אף אם הוא קטן ממש יכול להוציאה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן ויעויין באליהו רבה שכתב כהאי גונא דאם האשה התפללה ערבית יכול קטן להוציאה

ובספר דגול מרבבה כתב דאם גם הקטן התפלל אינו להוציאה שהוא תרי דרבנן ולא מפיק חד דרבנן

ולענ"ד במחכ"ת הי' נראה דזה אינו
דהא בקידוש הדין דאם יצא מוציא אם כן לא מקרי הקטן תרי דרבנן דלגבי מה שיצא בתפילה מדאורייתא זה לא מקרי פטור וליכא חסרון בזה דגדול כהאי גונא שיצא בתפילה יכול להוציא למי שלא התפללו אף דהוא דרבנן ואינהו דאורייתא
דאף בקידש ממש לעצמו יכול להוציא אחרים
ואם כן אנו דנין רק מצד פטור דקטנות כיון דבעצמותו אינו בר חיובא מדאורייתא אינו להוציא לבר חיובא ואם כן הוי רק חד דרבנן ...

ונ"ל דזהו כוונת הרא"ם שהביא המגן אברהם סי' תרפ"ט סק"ח ומ"ש שם הטעם דבידו לאכול כדי שביעה
נראה לענ"ד דזהו הטעם ליסוד הדין דגדול שאכל כזית שיכול להוציא למי שאכל כדי שביעה
דאף דאינו דומה לשופר וכדומה דיצא מוציא דהתם החיוב מוטל עליו מצד עצמו ואין לו מקום להפטר ממנו אלא דכבר יצא זהו מקרי בר חיובא ויכול להוציא אחרים
אבל ברכת המזון דכל זמן שלא אכל לא מקרי בר חיובא דאינו מחוייב לבא לידי חיוב לאכול כדי שביעה
משום הכי הטעים דמכל מקום מקרי בר חיובא כיון דבידו לאכול כדי שביעה ולהתחייב בברכת המזון
ודברי תוס' הנ"ל צע"ג

עד כאן

לכאורה אזיל כשיטת תוס' שערבות אינו תלוי בחיוב בפועל אלא במה שהוא בר חיובא. וא"כ הוא עושה בשביל האשה ובכלל אינו נוגע אם הוא בעצמו ג"כ יוצא אז.
ונמצא שיש להאשה חיוב מדרבנן לקידוש וכיון שהוא ג"כ בר חיובא לקידוש דרבנן הוא יכול להוציאה.

ואולי יש שמקשים שכל החיוב לקדש על היין היא רק דרבנן. וא"כ הרי זה דומה למגילה והלל שכל החיוב להקטן לקדש על היין היא רק ע"י תרי דרבנן, ולא תיהני.

מיהו אולי יש לעורר זה ג"כ לפי הנודע ביהודא.
שגם הוא סובר שאם הקטן לא התפלל הוא יכל להוציא את האשה שכבר התפללה.
והא במה שהוא מקדש בלא יין הוא אינו מרויח לה, שהיא צריך רק קידוש ביין ולהקטן קידוש ביין היא תרי דרבנן וא"א להוציאה עי"ז.
ואולי הביאור הוא שהיין אינו חלק מהמעשה מצוה אלא רק תנאי או פרט צדדי
אבל המעשה מצוה היא רק הקידוש {בלא היין} שלהקטן היא רק חד דרבנן.

וצ"ע

זכרון שמואל סימן כ אות ה
​​​​​​​והקשה הגרע"א בשו"ת קמא סי' ז' ובדו"ח ברכות שם
הא בברהמ"ז מי שאכל כזית מוציא מי שאכל כדי שביעה דחייב מדאורייתא ומשום דכל המצוות אם יצא מוציא
לבד מברכת הנהנין משום דלא ליתהני ולא ליבריך אבל בברהמ"ז לאחר שכבר אכל הרי מן התורה מוציא אפילו מי שלא אכל כלל ומדרבנן צריך שיאכל כזית
וא"כ בקטן שאכל כזית מאי איכפת לן דהוו תרי דרבנן עיי"ש

ולהנ"ל מיושב דהא כל המצוות מה שיצא מוציא הוא מדין ערבות וכן בברהמ"ז הוא מדין ערבות
אבל בקטן שהגיע לחינוך הא לית ביה ערבות ושפיר כתבו התוס' דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן
ולפי"ז קטן שהגיע לחינוך שאכל כזית לא יוציא קטן אחר שאכל כדי שביעה ומשום דלא אתו תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן

וכש"כ הפרמ"ג והטו"א דבקטן אין הדין דאעפ"י שיצא מוציא

פמ"ג פתיחה כוללת ח"ג ס"ק כח
ומכל מקום עיקר שאחד מוציא חבירו מטעם שליחות הוא וכאמור וא"כ קשיא קטן דלאו בד שליחות הוא אמאי באכל האב שיעורא דרבנן מוציא בן לאביו כמו שכתב המחבד בםימן קפ"ו סעיף ב
וגם ערבות לא שייך בקטן כל שכן דעיקר מטעם שליחות'
וי"ל דשומע כעונה ...
משום הכי קטן דעכ"פ מחויב מדרבנן והאב שומע ממנו יוצא באכל שיעורא דרבנן
ובלא שמיעה אף מגדול אין יוצא אפילו דיעבד כמבואר בםימן רי"ג םעיף ג'

נמצא דלפי רע"א י"ל שע"י ערבות, הקטן, שהוא בר חיובא לחיובי דרבנן, עושה המעשה בשביל הגדול. וא"כ בכלל א"צ לחיוב בפועל.

משא"כ להדגול מרבבה (ופמ"ג) אין לו ערבות. ומש"ה הוא רק יכל לעשות מעשה לעצמו. אלא שאח"כ הגדול קונה המעשה ע"י שומע כעונה.

מגן אברהם קצ״ט:ז׳

... להוציא אחרים בעינן שידעינן בודאי שהביא ב' שערות על ידי בדיקה או שנתמלא זקנו וכמ"ש בח"מ סי' ל"ה, דהא ב"ה ג"כ דאורייתא היא ולא סמכינן אחזקה,
וביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז כתב שמן התורה גדול יוצא בברכת הקטן רק שחכמים אסורה לכן סמכין אחזקה עכ"ל
... ועוד דהא עיקר הטעם דקי"ל אף על פי שיצא מוציא משום שכל ישראל ערבים זה בזה כדאיתא סוף פ"ג דר"ה, ובקטן ל"ש ערבות ומן התור' הוא פטור לגמרי ואיך יוציא הגדול,
לכן נ"ל מ"ש הוא העיקר ועיין בב"י, ואח"כ מצאתי שכ' במלחמות פ"ג דברכו' בהדיא שהיא דאורייתא ע"ש מיהו אם כל אחד מברך לעצמו לית לן בה עיין ס"ס קפ"ו:

Magen Avraham 199:7
...
תוספות על מגילה כ״ד א:י״ג:א׳

... ואע"ג דפירש' לעיל דקטן דאית תרי מדרבנן שהוא קטן ופריסת שמע דלא הוי אלא מדרבנן אין יכול להוציא אחרים גדולים דליכא אלא חד דרבנן פריסת שמע

אפ"ה סומא שיש בו תרי מדרבנן יוציא שפיר האחרים
דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן: [וע"ע תוס' עירובין צו. ד"ה דילמא וכו' ותוס' לעיל (מגילה יט:) ד"ה ור"י מכשיר]:

Tosafot on Megillah 24a:13:1
...
משנה ברורה קפ״ו:ז׳
(ז) שאינו חייב וכו' - ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי אצלו תרי דרבנן אם מוציא לאביו יש דעות בין הפוסקים ויש להחמיר:
Mishnah Berurah 186:7
...

שעה"צ ס"ק ד
שכן הוא דעת התוספות מגילה יט ואור זרוע בשם ר"י שירליאון ור"ן במגילה שם ובפרט דעת הרמב"ן דס"ל דקטן משאר חיובי דרבנן דאין עליו חיוב כלל רק האב מחיב לחנכו

ערוך השולחן, אורח חיים קפ״ו:ד׳

הקטן כשהגיע לחינוך...
ואם גם הם אכלו רק כזית – אינן מוציאים, דלא אתו תרי דרבנן ומפקי חד דרבנן (תוספות סוף פרק שני דמגילה יט ב דיבור המתחיל "ורבי יהודה").
ויש מי שמגמגם בזה (מגן אברהם סעיף קטן ג').
וגם מלשון הרמב"ם בפרק חמישי דין ט"ז נראה יותר כדעה זו דאין חילוק, עיין שם.

ולדעת הראב"ד דכזית חיובו מן התורה, בכל עניין אין ביכולתם להוציא אנשים גדולים. והא דבן מברך לאביו ואשה לבעלה, אין הכוונה שמוציאין אותן אלא שעונה אחריהן מה שאומרים, ומברך בעצמו. והא דצריך לקריאתן, מפני שאינו בקי. ולכן באמת שנינו שם: "תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכים לו", עיין שם. (ובנות אינן בחינוך לברכת המזון.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 186:4
...

סימן רע"א שעה"צ ס"ק ב
דרך החיים. וכתב שם דוקא אם הקטן לא התפלל עדיין אבל
אם התפלל אין יכול להוציא הגדול בכל גונא, דהוא תרי דרבנן, והגדול הוא חד מדרבנן. והחיי אדם בהלכות ברכות כלל ה דין כג חולק על זה עין שם.

חיי אדם ה׳:כ״ג

ודוקא בהלל ומגילה שא"א בשום ענין שיהא בקטן חד דרבנן
​​​​​​​אבל גדול שאכל רק כזית יכול הקטן שאכל גם כן רק כזית להוציאו כיון שאם יאכל הקטן כדי שביעה לא יהיה בו אלא חד דרבנן וכיון שיש בו צד שלא יהיה בו אלא חד דרבנן יכול להוציא לזה שאינו מחוייב רק מדרבנן (עיין מגן אברהם סימן קפ"ו וסי' תרפ"ט)

ולפ"ז נ"ל דקטן יכול לקדש למי שהתפלל כבר ואינו יודע לקדש ואפילו אם כבר התפלל הקטן דכל זמן שלא התפלל אינו אלא חד דרבנן וכיון שיש בו צד שלא יהיה בו אלא חד דרבנן יכול להוציא למי שהתפלל כבר ואינו מחוייב אלא מדרבנן כמו בברכת המזון:

Chayei Adam 5:23
...

שעה"צ תרפ"ט ס"ק יא
ולא דמי למה שכתוב בסימן קפו, דהתם יכול הקטן לאכל כדי שבעו להביא עצמו לידי חיוב דרבנן והוי נמי חד דרבנן מג"א ס"ק ד

מגן אברהם תרפ״ט:ד׳

קטן. .... וצ"ע דהרב"י פסק בססי' תרע"ה כדעת ב"ה שמכשיר בקטן
והכא סתם ופסק כדעת האוסרים
ודוחק לחלק בזה בין מגיל' לנ"ח וגם בר"ן שם משמע דדמי להדדי בזה עמ"ש בסמוך:

Magen Avraham 689:4
...
אורח חיים תער״ה:ג׳

... הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום ואע"פ שהניחה גדול
ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר: הגה...

Shulchan Arukh, Orach Chayim 675:3
Una mujer también enciende las velas de Janucá, ya que a ella también está obligada (a cumplir la Mitzvá). Sin embargo, si las encendió un sordo, un Shoté [una persona cuyas capacidades mentales se han visto disminuidas de forma profunda] o un menor [niño o niña] es como si no hubiesen hecho nada [por lo tanto es como si no hubiesen cumplido con la Mitzvá]; incluso si la colocó un adulto en su lugar. A su vez, hay quienes dicen que en el caso de un niño que llegó a la edad de educarse [los autores difieren sobre esta edad, pero es claramente antes de los 12 o 13 años], está permitido: REMÁ: En cuanto a como lo interpretamos nosotros, que cada miembro del hogar debe encender por su cuenta, un menor una niña o niño que llegó a la edad de educarse, debe tamnbién encender.
משנה ברורה תער״ה:י״ג
(יג) ויש מי שאומר וכו' - הנה לפי מה שסתם המחבר בסימן תרפ"ט ס"ב משמע דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא בהדלקתו לגדולים [אחרונים]:
Mishnah Berurah 675:13
...
משנה ברורה תרפ״ט:ו׳

ו) או קטן - אע"ג דקטן נמי חייב עכ"פ מדרבנן כדלעיל בס"א
אפ"ה אינו יכול להוציא את הגדול דלגבי קטן הוי תרי דרבנן (ר"ל דעצם קריאת המגילה הוי רק מד"ס וחיובו של קטן הוי ג"כ רק מדרבנן בכל המצות)
משא"כ גדול הוי חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן.

והנה לעיל בסימן תרע"ה ס"ג הביא המחבר דיש מי שמכשיר בקטן שהגיע לחינוך שיכול להוציא אחרים בהדלקתו וה"ה לענין קריאת המגילה
ועיין בעקרי דינים שכתב בשם סמא דחיי דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך:

בית יוסף, אורח חיים תער״ה:ה׳:א׳
ולא ידליקנה חש"ו שם בגמרא (כג:) והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה תש"ו לא עשה כלום וכתב הר"ן הילכך הדליקה חש"ו אע"פ שהניחה גדול לא עשה כלום מיהו כתב בעל העיטור דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורין לרבים ע"כ:
Beit Yosef, Orach Chaim 675:5:1
...
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורך חיים תער״ה:ג׳:א׳

ס"ג ויש מי כו'. כ"כ בע"ה וכמ"ש בירושלמי הנהיגו שיהא קטן קורא את המגילה כו'.
והוא כדעת ר"י במגילה י"ט ב' וכמ"ש שם בגמ' דבקטן כה"ג מיירי וע' תוס' שם ד"ה ור"י כו'.
ונראה טעמו שפסק כר"י מכח קושיית תוס' שם וס"ל דסוגיא דברכות פ"ג דבן מברך לאביו וסוגיא דפסחים דר"ש ור"י דאמרי אגדתא כו' כולהו כר"י
​​​​​​​והא דאינו מוציא בהלל ס"ל כדעת ה"ג דהלל דאורייתא

אבל תוס' שם תי' דמיירי שהקטן אכל כדי שביעה דהוי נמי חד דרבנן וכ"כ במרדכי שם וכן תי' בתי' שני בברכות ט"ו א' בד"ה ור"י
ועוד תי' שם דבהמ"ז שאני כו' ע"ש
ומהא דפסחים תי' דסומא שאני שנתחייב כבר ועדיף מקטן וכמ"ש הר"ן בקדושין ספ"ק בשם אגדה דלא היו סומים מתולדותם

אבל בתוס' דר"ה ל"ד א' ד"ה הא כו' לא כ"כ ומשמע דס"ל כדעת בע"ה הנ"ל שכ' שם ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים י"ח במגילה לר"י כו' ע"ש שכ' לכן אמרו אגדתא וכן לכן קאמר ר"י בפ"ג דמגילה כל שלא ראה מאורות כו' משמע הא ראה פורס אע"ג דפוטרו מכל מצות כו' אלא לפי דפריסת שמע מדרבנן יכול להוציא
ולפי מ"ש בתוס' דמגילה הנ"ל דשאני סומא שהיה כבר מחיייב לכאורה לא היה קשה מהא דמגילה
אבל ליתא דמשמע מדברי ר' יהודה דקא' דא"' לפרוס משום דלא נהנה מעולם וכן פריך בגמ' שם לרבנן מ"ט ומשני משום דר"י
ומשמע אבל בשאר מילי דרבנן מודה שיכול להוציא אף שלא ראה מעולם וע"כ צ"ל כמו שכ' תוס' בר"ה שם.

ומיהו בסומא אין נ"מ לדינא דקי"ל דלא כר"י דסתם מתני' דפ' החובל דלא כוותיה כמש"ש וכן הסוגיא דפסחים הנ"ל דלא כוותיה ממש"ש דסומא פטור מלומר הגדה דוקא ודקדקו שם מאן אמר אגדתא בי ר"י ולא דקדקו על קידוש וש"ד בכל השנה ועוד אסקינן שם דאפילו בהגדה חייבים וכ"פ המרדכי בפ"ב דמגילה ע"ש
ואין נ"מ אלא בקטן:

Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim 675:3:1
...