Is There a Bracha for Sukkah Hopping? by Rabbi Avram Schwartz

Rabbi Ovadia Yosef zt”l (1920-2013) was the preeminent Sephardi posek of the second half of the twentieth century, serving as Rishon Li’tziyyon from 1973-1983 Of Iraqi origins, he is known in part for his departure from the norms of that community in his rulings and his concomitant construction of a universal Sephardic identity and practice. He authored dozens of volumes on halakhah, central to which are his two collections of teshuvot: Yabia Omer (11 volumes), which are the more fully developed and consequential, and Yehave Da’at (6 volumes), based on answers he gave live on a radio call-in show. His utter mastery of all realms of rabbinic literature, from all places and times, was profound, no less so than his originality and independence in pesikah. After his passing a little less than four years ago, he remains among the amudei hora’ah (pillars of authority) for our generation.

The mitzvah of dwelling in a sukkah includes a range of activities: eating, sleeping and just spending time, but by the time of the Rishonim, the practice had developed to recite the blessing (“Barukh atahlei’shev ba’sukkah”) only when eating a meal. In this teshuvah, Rav Ovadia addresses the question of whether one should recite the blessing when entering someone else’s sukkah even if one is not having a meal there. This is an extremely practical question when sukkah hopping or paying visits to neighbors. Rav Ovadia’s treatment of the question addresses aspects of both normative law and common practice, the latter differing amongst communities.

On Sukkot, we have the opportunity to leave our homes and step past our physical and metaphorical walls. It is a time to drop into our friends’ and neighbors’ sukkot and to appreciate their distinctive customs and practices. May this Sukkot be a celebration of community and diversity, and a source of blessing for all of us.

שאלה: הנכנס לסוכת חבירו לבקרו בימי החג, האם יברך לישב בסוכה, גם כשאינו סועד שם סעודת קבע?

תשובה: רבינו האי גאון בתשובה פסק, שהנכנס לסוכת חבירו יש לו לברך לישב בסוכה, בין כשסועד שם ובין כשאינו סועד שם, והעיד שכן המנהג. והביאוהו להלכה רבינו יצחק אבן גיאת בספר מאה שערים (עמוד פח)… ובהרא”ש (סוכה פרק ד’ סימן ג’)…

אבל בארחות חיים (הל’ סוכה אות לט) כתב על זה, שעכשיו אין המנהג כן. גם בעל העיטור (הל’ סוכה דף עח ע”ג) כתב, שאינו מנהג נכון, אלא גם בסוכת חבירו אינו מברך אלא אם כן סועד שם… ובמחזור ויטרי (סוף סימן שנט)… משמע גם כן דס”ל דלא כרבינו האי גאון הנ”ל, ולכן סיים שברכה לבטלה היא. וכן מנהגינו שלא לברך כשנכנס לסוכת חבירו, אלא אם כן יושב וסועד סעודת קבע.

והקרבן נתנאל (פרק ד’ דסוכה סי’ ג’ אות ס’) כתב על דברי רב האי גאון: שכבר כתב רבינו שעכשיו לא נהגו כן. וכוונתו למ”ש הרא”ש לפני כן, שהעם לא נהגו לברך לישב בסוכה אלא דוקא בשעת אכילה.

אולם יד הדוחה נטויה, שדוקא בסוכתו שהוא קובע סעודתו שם מארוחה לארוחה כל שבעת ימי החג, והטיול והשינה נטפלים לסעודה, ברכת לישב בסוכה שבירך בשעת סעודה פוטרת גם הטיול והשינה. וכמ”ש שם בשם רבינו תם. אבל הנכנס לסוכת חבירו, פנים חדשות באו לכאן, ויצטרך לברך לישב בסוכה אף על פי שאינו סועד שם. ובזה ניחא מ”ש הרא”ש דברי רב האי גאון לאחר שהביא המנהג ודברי רבינו תם, שסובר שיש חילוק בזה בין כשנכנס לסוכה שלו לבין הנכנס לסוכת חבירו. וכן העלה ג”כ בשו”ת ערוגת הבושם (חאו”ח סי’ קצ”ב)… וכן פסק החיי אדם (כלל קמ”ז סעיף ט”ו)…

אמנם אף על פי שכן נוהגים כיום הרבה מאחינו האשכנזים, ובמיוחד הנמשכים אחר סברת הגר”א במעשה רב (סי’ רי”ב), שאפילו בסוכתו מברך בכל פעם שיכנס אליה, וכל שכן בסוכת חבירו, אלא שמהדרים לברך על פת כסנין או יין. ושמעתי שגם מאחינו התימנים נוהגים לברך בכל פעם שנכנסים לסוכה. אולם אין אנו נוהגים כן, וכמ”ש הגאון הראש”ל רבי מיוחס בכר שמואל בספר מזבח אדמה (דף ט’ ע”ג)… וסיים: אבל בספר לחם יהודה עייאש (דף לו סוף ע”ד) כתב שאנו פוסקים שאין מברכים אלא מסעודה לסעודה כסברת רבינו תם ע”ש. ומוכח מדבריו, שגם בנכנס לסוכת חבירו אינו מברך אלא אם כן סועד שם, וכדברי הראשונים הנ”ל.

ועיין בספר ערוך השלחן (סי’ תרל”ט סעיף כ”ח) שכתב, שהיה נ”ל שאפילו לשיטת רבינו תם שאין לברך אלא כשקובע סעודתו בסוכה, זהו רק בסוכתו שלו, אבל הנכנס לסוכת חבירו צריך לברך, כיון שאינו אוכל שם בקביעות סעודה, וברכת סוכתו אינה פוטרת סוכת חבירו מברכה, אבל המנהג אינו כן… אלא נראה שכוונתו (של הרמ”א) לומר שאפילו הנכנס לסוכת חבירו, נהגו שלא לברך, והטעם לזה מפני שאנו תופסים להלכה שעיקר המצוה היא האכילה, ואין לברך אלא על עיקר המצוה ע”כ.

נמצא שגם אצל אחינו האשכנזים לאו מילתא פסיקתא היא… ועיין… במשנה ברורה בשער הציון (שם ס”ק צ”ג). ועל כל פנים נהרא נהרא ופשטיה, ואם יש צד ספק כל שהוא, אין לברך, שכלל גדול הוא בידינו: ספק ברכות להקל

Question: Should one who enters their friend’s sukkah to visit them during the holiday recite the blessing of lei’shev ba’sukkah even when they will not eat a meal?

Answer: Rabbenu Hai Gaon ruled in a teshuvahthat one who enters their friend’s sukkah should recite the blessing of lei’shev ba’sukkah, whether they are eating a meal there or not. He testifies that this was the common practice. Rabbi Yitzchak ibn Ghayyat cites this as the practical halakhah in his work Me’ah She’arim (p. 89), as does… Rosh (Sukkah 4:3) [and a number of other authorities]…

However, Orhot Hayyim (Hilkhot Sukkah 39) writes that this is no longer the practice. Ba’al Ha’Ittur (Hilkhot Sukkah 78c) also writes that it is not the custom, and that one should not recite a blessing in his friend’s sukkah unless he is eating there… In Mahzor Vitry (no. 359, end)… it also seems that he does not hold like the cited position of Rabbenu Hai Gaon, which is why he ends by saying that it is a blessing in vain. This is also our practice, namely, not to make a blessing when entering another’s sukkah unless one is sitting and eating a meal.

Korban Netanel (Piskei Ha’Rosh, Sukkah 3:60) wrote with regard to the words of Rav Hai Gaon, “Our master [Rosh] already wrote that this is not the common practice.” His reference is to what Rosh had written earlier, that the people do not have the custom to say the blessing of lei’shev ba’sukkah except when they are sitting down to eat.

However, those who reject this practice are overreaching. One only restricts the blessing to meal times in one’s own sukkah in which one eats regularly throughout all seven days of the festival, and in which sleeping and lounging [in the sukkah, which are also part of the mitzvah] are subordinate to eating meals. The blessing of lei’shev ba’sukkah which one recites at mealtimes is effective also for sleeping and lounging, as he [Rosh] writes there in the name of Rabbenu Tam. But when one enters their fellow’s sukkah, “new faces have arrived” [it is a new experience], so one must say the blessing even if one is not eating there. This explains why Rosh recorded the words of Rav Hai Gaon [that one recites a blessing in a friend’s sukkah even without eating anything] after citing the common practice and the words of Rabbeinu Tam [that one only recites the blessing before sitting down to a meal]; he [Rosh] maintains that there is a distinction between entering one’s own sukkah and entering someone else’s sukkah. And this is also raised by Responsa Arugat Ha’bosem (OH 192)…and this is the ruling of Hayyei Adam (147:15)…

Admittedly, this is the practice [to recite the blessing when visiting someone else’s sukkah even if one is not having a meal there ] among many of our brothers, the Ashkenazim, and in particular, those who follow the opinion of the Gra in Ma’aseh Rav (no. 212) that one should recite a blessing every time they enter their own sukkah, and all the more so a friend’s sukkah, ideally making sure to eat some cake or drink wine. I have also heard that some of our brothers, the Yemenites, have the custom to recite a blessing whenever they enter the sukkah. Nevertheless, this is not our practice. So concludes Ha’gaon, Rishon Li’Tziyyon, Rabbi Refael ben Shmuel Meyuhas in Mizbeah Adamah (9c)… “in Lehem Yehudah(36d), Rabbi Ayyash writes that we rule that one should only say the blessing at meal times, like the opinion of Rabbenu Tam.” This implies that even when one enters their friend’s sukkah, they should not make a blessing unless they are eating there, in accordance with the words of the cited Rishonim.

See Arukh Ha’shulhan (639:28) who writes: Even according to Rabbenu Tam, who rules that one should recite the blessing only at a meal, it appears to me this only applies in one’s own sukkah; but one who enters his friend’s sukkahrecites the blessing since he is not eating a meal there, and the blessing he recited in his own sukkah is not effective for another person’s sukkah. Nonetheless, this is not the custom… and it appears that the intention of Rema was that even when one enters his friend’s sukkah, the practice is to not recite the blessing; the reason for this is because we adopt the halakhic position that the primary mitzvah is eating in the sukkah and one should only make a blessing over the primary mitzvah act.”

We can see that even among our brothers, the Ashkenazim, there is no agreed upon position [as to whether a blessing should or should not be recited in this case]… And see… Mishneh Berurah, Sha’ar Ha’tziyyun (639:93) [who cites the position of Hayyei Adam but favors the position that even in someone else’s sukkah, one only recites the blessing when sitting down to a meal]. In the final analysis, “Every river flows its own way” (i.e., every place has its own practices). But if there is some doubt, then one should not make a blessing, in accordance with the major principle: one should be lenient with regard to blessings in a doubtful case.

Rav Ovadia, as we have seen, states that reciting the brakhah of le’sheiv ba’sukkah when one visits a friend’s sukkah without eating a meal there, remains a matter of dispute between the poskim. In terms of contemporary Ashkenazic poskim, we note that Rav Shlomo Zalman Aurbach is cited as ruling that one should recite the blessing, even when not eating a meal, if the intention is to spend time in the sukkah and not just to pay a social visit (Halikhot Shlomo 9:12, fn. 26). It is reported that Rav Moshe Feinstein, when asked, would tell people that they should recite the blessing but he did not prompt them to do so (Sukkot Hayyim, p. 389). For practical guidance, readers are advised to consult with an appropriate halakhic authority.