פרשת נצבים - וילך תשכ"ו - הברית
א. למבנה פרקנו
מכילתא יתרו פרשה ה' "אנכי".
רבי אומר: (שכתוב אנכי ה' אלוקיך בלשון יחיד) להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו על הר סיני לקבל התורה השווה כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. ולא עוד (כלומר, עוד טעם ל"אלוקיך" לשון יחיד) אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות עמהם ברית אלא אף על הסתרים. אמרו לו: "על הגלויים אנו כורתים ברית עמך, ולא על הסתרים. שלא יהא אחד חוטא בסתר, ויהא הצבור מתמשכן". שנאמר: "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו".
ד"ה הנסתרות לה' אלוקינו: ואם תאמר: מה בידנו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (שם פסוק י"ז) "פן יש בכם איש וגו'" ואחר כך (שם פסוק כ"א) "וראו את מכות הארץ ההיא", והלא אין אדם היודע טמונותיו של חברו! - אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים. נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.
הנסתרת לה' אלהינו THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE LORD OUR GOD — And if you say, “But what can we do? Thou threatenest the many (the whole community) with punishment because of the sinful thoughts of one individual, as it is said, (v. 17): “Lest there should be among you a man, [or a woman or a family … whose heart turneth away this day from the Lord …]”, and afterwards it states, (v. 21) “And they will see the plagues of that land”. But surely no man can know the secret thoughts of his fellow! Now, I reply: I do not threaten to punish you because of secret thoughts for these belong to the Lord our God and He will exact punishment from that individual; but those things which are revealed belong to us and to our children that we may put away the evil from our midst; and if we do not execute judgment upon them, the whole community will be punished. — There are dots on the words לנו ולבננו to suggest that even for the revealed sins (those committed openly), He did not punish the community until they had crossed the Jordan — from the moment when they took upon themselves the oath on Mount Gerizim and Mount Ebal and had thus become responsible for one another (Sanhedrin 43b; cf. Sotah 37b).
הרכסים לבקעה, לפסוק כ"א:
ד"ה ואמר הדור האחרון: קרוב לשמוע כי עתה חזר על ענין של מעלה בדברי התוכחות, שאחר שכלו כולם נאמר (דברים כ"ט א') "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם: "אתם ראיתם..." ואמר להם כל הענין בדיבור אחד ומקושר, עד (כ"א) "ואמר הדור האחרון". וממנו ואילך מוסב הענין אל דברי התוכחה הקשים, שניבא להם חורבן הארץ על חטאם. ועל זה "אמר הדור האחרון בניכם... על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". שאם הוא מחובר לשלפניו (פסוק י"ז) "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה'..." הרי עליו אמר "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל" – אותו הרע לבד יבדיל לרעה מכולם, והם יגורו בשלום ובטובה.
1. מהו הקושי במבנה פרקנו ובקישור פסוקיו, שאותו מיישב בעל רכסים לבקעה?
2. המסכים בעל רכסים לבקעה בתפישת מבנה הפרק לתפישתו של רש"י או לא?
3. הסבר, האם דברי משה בבמדבר ט"ז כ"ב סותרים את רעיון הערבות הנאמר לפי פירושו של רש"י בפסוק האחרון של פרקנו?
4. רמז לרעיון הערבות מצאו חז"ל כבר בתוכחה של בחוקותי (ויקרא כ"ו). באיזה פסוק?
**
5. אולם שם מפרש רש"י את הפסוק לפי דעת חז"ל זו (= רעיון הערבות) כמדרש, ואילו לפי פשוטו אין הוא מפרש את הפסוק ההוא כמדבר בערבות. מדוע אין זה לדעתו פשוטו של המקרא ההוא?
ב. אין לנו רשות להנחם
"לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ..."
that thou shouldest enter into the covenant of the LORD thy God—and into His oath—which the LORD thy God maketh with thee this day;
"לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים"
למען הקים אתך היום לו לעם THAT HE MAY ESTABLISH THEE TO-DAY FOR A PEOPLE UNTO HIMSELF — He undertakes so much trouble (in making another covenant with you) in order that He may keep (הקים) you for a people in His presence,
מלאכת מחשבת, ר' משה חפץ:
... כי כאשר קיבלנו עול מלכות שמים פעם אחת בלב שלם ובנפש חפצה, אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהנחם, כי ה' אלוקינו קנא ונוקם... והוא יהיה לנו לאלוקים לעולם ועד - אף בעל כרחנו על אפנו ועל חמתנו.
1. מהו הרמז בסגנון פסוקינו לרעיונו זה?
2. היכן נמצא רעיון זה בפרקנו מלבד בפסוקים דלעיל?
ג. עשרת השבטים
"וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה"
and the LORD rooted them out of their land in anger, and in wrath, and in great indignation, and cast them into another land, as it is this day’.—
עשרת השבטים
And He wrote on the tables according to the first writing, the ten words, which the LORD spoke unto you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly; and the LORD gave them unto me.
(רש"י:
שהגלה סנחריב – מלכים ב' י"ח – וינחם בחטא ובחבור נהר גוזן וערי מדי)
(רש"י:
אין עתידין לחזור, שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" – מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להם כך עתיד להאיר להם.
*
1. מה הראיה מפסוקנו שהמדובר בעשרת השבטים?
**
2. האם תופשים התנאים האלה את מבנה פרקנו כפי שתופשו רש"י (לעיל בשאלה א') או כפי שתופשו בעל רכסים לבקעה?
3. מה ההבדל בין רבי עקיבא לרבי אליעזר בפירוש המילה "יום" בפסוקנו?
*
4. התוכל לפרש "כיום הזה" לפי פשוטו של מקרא, שלא כמדרש התנאים לעיל?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
1. פסוק ט'
ד"ה אתם נצבים: מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית.
הרא"ם, מקשה על דברי רש"י:
מנא ליה לרש"י שכינסם, דלמא על מצבם שהיו חונים סביב הארון הוא דקאמר, כי הלויים חונים סביב הארון והד' דגלים סביבם, נמצא שהאנשים, הנשים והטף חונים סביב הארון, ולא שכינסם במקום אחד?
ר' מרדכי יפה, לבוש האורה:
מדאמר רש"י "מלמד שכינסם", משמע דלאו דוקא מכח סברא לימד רש"י זה, ד"מלמד" משמע שיש כאן מילה או תיבה שלמד ממנו זה, מחמת יתור או מחמת משמעות לשונו. ונראה לי שלומד רש"י זה מדכתיב "נצבים" בדגש בצד"י, שמשמעותו הוא לשון נפעל, כאלו כתיב "נצב על ידי אחרים" ואינו מן הקל, שמשמעו שבאו בעצמם לכאן ונשארים עומדים לשמוע דבריו של משה. ועוד: אם היה קל, היה לו לומר "אתם עומדים היום לפני..." כמו שאמר בסמוך (פסוק י"ד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום", ולא אמר "נצב היום". ועוד: "נצב" לשון הזמנה הוא משמע, כדכתיב (שמות ל"ד ב') "ונצבת לי שם על הצור" – היה מזומן לי.
ר' יששכר בער איילנברג, צידה לדרך, (לדברי ר' מרדכי יפה שהובאו לעיל):
ואחרי הקידה וההשתחויה, אומר אני אחר אלף מחילות: לא זו העיר ולא זו הדרך * שהרי מצינו "נצבים" בדגש תוך הצדי"ק שפירושו נצבים מעצמם ולא על ידי כינוס מאחרים כלל ועיקר, כמו (בראשית י"ח) "שלשה אנשים ניצבים עליו" וכמו (בראשית מ"ה) "להתאפק לכל הנצבים עליו"... וכאלה רבים לאין מספר. ועוד קשה, איך כתב (בעל לבוש האורה) "אם היה מן הקל היה לו לומר "אתם עומדים היום" כמו שאמר בסמוך (י"ד) "פה עמנו עומד היום" ולא אמר "ניצב היום". הלא לא אמר (פסוק י"ד) "עומד היום" אלא מחמת זה "הנצבים" (= של פסוקנו), אם כן למה לא אמר שם (י"ד) "את אשר פה עמנו נצב היום", כלשון (ט') "אתם ניצבים"?! אלא ודאי שאין קפידא בין לשון "נצבים" ובין לשון "עומדים"!!
א. איזה משני חלקי הביקורת של בעל צידה לדרך על דברי בעל הלבוש אתה מקבל? נמק תשובתך!
ב. איזה משני חלקי הביקורת של בעל צידה לדרך אתה דוחה? נמק תשובתך!
**
ג. התוכל ליישב קושיית הרא"ם על דברי רש"י שלא כישובו של בעל לבוש האורה?
ד"ה למען הקים אותך היום לו לעם: כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם.
למען הקים אתך היום לו לעם THAT HE MAY ESTABLISH THEE TO-DAY FOR A PEOPLE UNTO HIMSELF — He undertakes so much trouble (in making another covenant with you) in order that He may keep (הקים) you for a people in His presence,
**
א. מה קשה לו?
ב. מה ראה רש"י לכתוב במקום "הקים" - קיים? מה תיקן בזה?