לשאלת מבנה הפרק עיין גיליון בחקותי תש"ז שאלה א'.
| א. השפעת פרקנו על יחזקאל |
דברי התוכחה האלה השפיעו בהרבה על לשון הנביאים ועל אופי תוכחותיהם. הבא ראיות להשפעה חזקה זו של הפרק על הנביא יחזקאל בפרקים ד', ה', ו'.
| ב. "שבע על חטאתיכם" |
"וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם"
And if ye will not yet for these things hearken unto Me, then I will chastise you seven times more for your sins.
ד"ה שבע על חטאתיכם: שבע פורעניות על שבע העברות האמורות למעלה.
שבע על חטאתיכם SEVEN punishments FOR THE seven SINS which were mentioned above (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 1).
ד"ה שבע: בעבור היותו חשבון שלם נאמר על לשון רבים, וכן "כי שבע יפול צדיק וקם", "עד עקרה ילדה שבעה", ואין על חטאתכם להוסיף שבעה, רק ויספתי פעם אחרת כמו "קול גדול ולא יסף".
seven a round number, often used simply to denote “many” (as in, “a just man falls seven times, and yet rises up again” [Proverbs 24:16] and “the barren has born seven” [I Samuel 2:5]). Scripture does not imply that God will return sevenfold for your sins; rather, He will continue with yet another punishment (as in, “a mighty voice, that has not continued” [Deuteronomy 5:19]).
ד"ה שבע על חטאתיכם: כלומר הרבה מכות על חטאתיכם. כמו "שבע יפול צדיק וקם", "ואור החמה יהיה שבעתים", "והחזיקו שבע נשים".
שבע על חטאתיכם; meaning that you will be struck with many afflictions for your sins. The expression is similar to the use of the word שבע by Solomon in Proverbs 24,16 שבע יפול צדיק וקם, “the Just will fall seven times, (many times) and each time he will rise up again.” Compare also Isaiah using the word שבעתים, literally, “sevenfold,” to compare the light of the sun in the future. He means it will be immeasurably stronger than in the pre-messianic times. (Compare Isaiah 30,26) The same prophet also employs the word “seven” as meaning “many,” In Isaiah 4,1 when saying that many women will beg to be just allowed to use the name of a chosen man, asking not to be supported by him but just to be allowed to be known as belonging to that man.
1. לאיזה פסוק בפרקנו מוסבים דברי רש"י "שבע עברות האמורות למעלה"?
2. מה בין רש"י לראב"ע בפירוש המלה "שבע"?
השוה:
| רש"י: שמות ט' י': ד"ה באדם ובבהמה: ואם תאמר מאין היו להם הבהמות, והלא כבר נאמר (פסוק ו') וימת כל מקנה מצרים, אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר (פסוק ג') במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. וכן שנויה במכילתא אצל (י"ד ז') ויקח שש מאות רכב בחור. | ראב"ע: שמות ט' ו': ד"ה וימת כל מקנה מצרים: רובו. כי הנה כתוב, שלח העז את מקנך (שמות ט' י"ט) וככה תמצא בברד את כל עשב השדה (שמות ט' כ"ה), והעד, מכת הארבה, ואכל את יתר הפליטה (שמות י' ה'). |
| במדבר י"א ה': ד"ה אשר נאכל במצרים חנם: אם תאמר שמצרים נותנים להם דגים חינם, והלא כבר נאמר (שמות ה' י"ח)) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנין להם חינם, דגים היו נותנין להם חינם? ומהו אומר חינם - חינם מן המצות. | במדבר י"א, ה': ד"ה חנם: בזול, כאילו היא חינם. |
| במדבר י"ד כ"ב: ד"ה זה עשר פעמים: שנים בים שנים במן ושנים בשליו וכו', כדאיתא במס' ערכין (ט"ו א'). | במדבר י"ד כ"ב: ד"ה זה עשר פעמים: הטעם, רבים. והזכיר עשר, בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים, וראש העשרות, שהם במחברת השנית. |
| ויקרא כ"ו ח': ד"ה חמשה מאה ומאה מכם רבבה: וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה. | ויקרא כ"ו ז': ד"ה ואין מחריד: ...והתימה כי מתי מעט ירדפו מתי רב מהאויבים. וכבר הודעתיך בספר מאזנים, כי עשרה ומאה ואלף ורבבה שהיא עשרת אלפים סך חשבון. ומנהג המרבה לומר אחד לעשר. כמו כי עתה כמונו עשרה אלפים (שמואל ב' י"ח ג'). ופה הוסיף, כי המאה ירדפום חמשה. והנה כפל מנהג המרבה, וכל אחד מהמאה ירדוף מאה… |
ועיין עוד דוגמאות גיליון כי תשא תש"ד שאלה א'.
3. מה ההבדל בשיטה הפרשנית בין רש"י לראב"ע על פי כל הדוגמאות הנ"ל?
4. מה יש לומר לזכותה של כל אחת מן השיטות הנ"ל?
| ג. "ואבדתם בגויים" |
"וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם"
And ye shall perish among the nations, and the land of your enemies shall eat you up.
ספרא:
"ואבדתם בגויים" ר' עקיבא אומר: אלה עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין "אבדן" אלא גולה.
"ואבדתם בגויים" ר' עקיבא אומר: אלה עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין "אבדן" אלא גולה.
ד"ה ואבדתם בגוים: כשתהיו פזורים תהיו אבודים זה מזה.
ואבדתם בגוים AND YE SHALL BE LOST AMONG THE NATIONS — when you are scattered about among the nations you will lose sight of each other (lit., “you will be lost from one another”) (cf. Rashi on v. 33; see also Sifra, Bechukotai, Chapter 8 1).
1. מה קשה להם בפסוקנו?
2. מה ההבדל העקרוני בין שני פירושי הספרא?
*
3. למה לא קיבל רש"י אף אחד מהם והלך לו בדרך שלישית?
4. הבא ראיה מלשון פסוק התנ"ך לדעת ה"יש אומרים" שאין "אבדן" אלא גולה.
| ד. לצירוף הפסוקים "והתודו", "והבאתי" |
"וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם ..."
And they shall confess their iniquity, and the iniquity of their fathers, in their treachery which they committed against Me, and also that they have walked contrary unto Me.
"אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם"
I also will walk contrary unto them, and bring them into the land of their enemies; if then perchance their uncircumcised heart be humbled, and they then be paid the punishment of their iniquity;
לצירוף שני פסוקים אלה מקשה אברבנאל:
עם היותו מהראוי שבעבור שיהיה ישראל "מודה ועוזב ירוחם" (משלי כ"ח י"ג) הנה אמר על הוידוי ההוא "אף אני אלך עמכם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם" והכביד ענשם ורעתם אחרי הוידוי יותר ממה שהיה לפני הוידוי. ולמה לא יקל עולם אחר התוודותם?
עם היותו מהראוי שבעבור שיהיה ישראל "מודה ועוזב ירוחם" (משלי כ"ח י"ג) הנה אמר על הוידוי ההוא "אף אני אלך עמכם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם" והכביד ענשם ורעתם אחרי הוידוי יותר ממה שהיה לפני הוידוי. ולמה לא יקל עולם אחר התוודותם?
ענה לקושיתו בעזרת הרמב"ן, פסוק מ"א:
ד"ה או אז יכנע לבבם הערל: ... והנה אחר "והתודו את עונם" (בפסוק מ') היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (פסוק מ"ב), כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה, ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם. ופירש רבי אברהם, אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל. והזכיר זה בכאן, כי התוודו את עוונם בעבור שאני המסבב להם, כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתוודו. ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל.
ד"ה או אז יכנע לבבם הערל: ... והנה אחר "והתודו את עונם" (בפסוק מ') היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (פסוק מ"ב), כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה, ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם. ופירש רבי אברהם, אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל. והזכיר זה בכאן, כי התוודו את עוונם בעבור שאני המסבב להם, כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתוודו. ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל.
Or perhaps then their uncircumcised heart will be humbled. In my view this hints that after the confession Hashem will go contrary to them and bring them again into the land of their enemies until their uncircumcised heart is humbled. This is a hint that He brought them to Eretz Yisrael but it was not conquered before them; they had adversaries and enemies there, as it says (Nechemiah 4:5), “And our adversaries said … And it came to pass when our enemies heard.” Eretz Yisrael was in the possession of gentile nations, as Ezra said in his prayer (ibid. 9:36): “Today we are slaves, and the land that You gave our forefathers to eat of its fruit and its goodness, behold, we are slaves upon it. Its produce is increased to the kings whom You have appointed over us because of our sins, and they rule over our bodies and over our cattle as they wish, and we are in great distress”.
"הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל"
Will He bear grudge for ever? Will He keep it to the end?’ Behold, thou hast spoken, but hast done evil things, and hast had thy way.
"וְגַם בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם ה'"
and yet for all this her treacherous sister Judah hath not returned unto Me with her whole heart, but feignedly, saith the LORD—
| ה. "והבאתי אותם" - שאלות ברש"י |
"וְהֵבֵאתִי אֹתָם"
I also will walk contrary unto them, and bring them into the land of their enemies; if then perchance their uncircumcised heart be humbled, and they then be paid the punishment of their iniquity;
ד"ה והבאתי אותם: אני בעצמי אביאם, זו מידה טובה לישראל, שלא יהיו אומרים, הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי, שנאמר (יחזקאל כ' ל"ב-ל"ג) והעולה על רוחכם היה לא תהיה וגו' חי אני וגו' אם לא ביד חזקה וגו'.
והבאתי אתם AND I SHALL BRING THEM [INTO THE LAND OF THEIR ENEMIES] — I Myself shall bring them; this is a kindly measure for Israel in order that they should not say, “Since we are banished among the nations let us do like their doings”. “For”, says God “I will not suffer them to do this, but I will raise up My prophets and so bring them back under My wings, as it is said, (Ezekiel 20:30) “And that which cometh into your mind shall not be at all, — [that ye say, We will be as the heathens, as the families of the countries, to serve wood and stone]. As I live, saith the Lord God, surely with a mighty hand, and with an outstretched arm and with fury poured out, will “I” be king over you etc.” (Sifra, Bechukotai, Chapter 8 5).
"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן"
and that which cometh into your mind shall not be at all; in that ye say: We will be as the nations, as the families of the countries, to serve wood and stone.
"חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם"
והבאתי אתם AND I SHALL BRING THEM [INTO THE LAND OF THEIR ENEMIES] — I Myself shall bring them; this is a kindly measure for Israel in order that they should not say, “Since we are banished among the nations let us do like their doings”. “For”, says God “I will not suffer them to do this, but I will raise up My prophets and so bring them back under My wings, as it is said, (Ezekiel 20:30) “And that which cometh into your mind shall not be at all, — [that ye say, We will be as the heathens, as the families of the countries, to serve wood and stone]. As I live, saith the Lord God, surely with a mighty hand, and with an outstretched arm and with fury poured out, will “I” be king over you etc.” (Sifra, Bechukotai, Chapter 8 5).
לדברי רש"י אלה מקשה הרא"ם:
ולא ידעתי למה לא יפרשו הרב כמשמעו, שיביאם בארץ אויביהם כמו (דברים כ"ח ל"ו) "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא יעדת אתה ואבותיך"?
ולא ידעתי למה לא יפרשו הרב כמשמעו, שיביאם בארץ אויביהם כמו (דברים כ"ח ל"ו) "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא יעדת אתה ואבותיך"?
ומתרץ הגור-אריה, את קושייתו:
דלא הוי לו למכתב לשון הבאה, כי המביא מטפל עם אותו שמביא. וכיון שהגלות הוא עזיבה, לא הוי ליה למכתב לשון הבאה, דמשמע שהוא מטפל ומתעסק עמהם.
דלא הוי לו למכתב לשון הבאה, כי המביא מטפל עם אותו שמביא. וכיון שהגלות הוא עזיבה, לא הוי ליה למכתב לשון הבאה, דמשמע שהוא מטפל ומתעסק עמהם.
*
1. במה נוטה רש"י ממשמעות הכתוב?
*
2. מה הניעו לנטות ממשמעות הכתוב לדעת הגור-אריה?
**
3. התוכל לתרץ קושיית הרא"ם תירוץ נוסף על תירוץ הגור-אריה, אף הוא מלשון הכתוב?