איסור מלאכה ביו"ט

(טז) וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

Exodus 12:16

(16) And in the first day there shall be to you a holy convocation, and in the seventh day a holy convocation; no manner of work shall be done in them, save that which every man must eat, that only may be done by you.

במדבר כ״ח:י״ח

(יח) בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃

Numbers 28:18

(18) In the first day shall be a holy convocation; ye shall do no manner of servile work;

See Chizkuni

רמב"ן על ויקרא כ״ג:ז׳:א׳

(א) כל מלאכת עבודה אפילו המלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן כגון דבר האבד כך הבנתי מת"כ (פרשה יב ח) דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו' לשון רש"י

ואיננו נכון כלל כי מה טעם שיאמר הכתוב לא תעשה מלאכת דבר האבד ויבאו שאר המלאכות מק"ו וא"כ ראוי שיאמר אף בשבת כן ועוד שא"כ הרי חולו של מועד רמוז בתורה שמותר בדבר האבד והם אמרו (חגיגה יח) לא מסרה הכתוב אלא לחכמים שאין בתורה רמז איזו מלאכה מותרת ואיזו מלאכה אסורה ולשון "עבודה" כולל הוא כל המלאכות והשמושים עובד אדמתו ישבע לחם (משלי יב יא) ועבדך שש שנים (דברים טו יח) ועבדת את אויביך (שם כח מח) ואינו משמש בשום מקום בדבר האבד בלבד שאם לא תעשה היום לא תעשה למחר אבל פירוש "מלאכת עבודה" כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש כענין שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ ט) ובכל עבודה בשדה (שם א יד) ונעבדתם ונזרעתם (יחזקאל לו ט) וקין היה עובד אדמה (בראשית ד ב) ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה וזה מתבאר בתורה כי בחג המצות שאמר תחילה (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ובשאר כל ימים טובים יקצר ויאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו לאסור כל מלאכה שאיננה אוכל נפש ולהודיע שאוכל נפש מותר בהן ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים "כל מלאכה" ולא יפרש בהם היתר אוכל נפש כי "מלאכת עבודה" ילמד על זה אבל בפרשת כל הבכור (דברים טז ח) בחג המצות אמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה והטעם מפני שכבר התיר בו בפירוש אוכל נפש ולא הוצרך לאמר בו "כל מלאכת עבודה" והזכיר "מלאכה" סתם ולא אמר "כל מלאכה" כמו שנאמר בשבת (לעיל פסוק ג) ויום הכפורים (להלן פסוק כח) כי הכונה לא תעשה מלאכה אשר הזהרתיך עליה וכתב רבי חננאל כל מלאכת עבודה מגיד שאינו מתיר אלא במלאכת אוכל נפש כדכתיב בענין הזה במקום אחר וביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם ומפני שמזכיר שם "כל מלאכה" הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם פירוש "מלאכת עבודה" מלאכה המשתמרת לעבודת קנין כגון זריעה וקצירה וחפירה וכיוצא בהם אבל אוכל נפש אינה מלאכת עבודה זה לשונו והברייתא שבת"כ (פרשה יב ה-ח) כך היא שנויה בנוסחאות המדוקדקות כל מלאכה לא תעשו הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהן אסורין במלאכה יכול יהו אסורין בכל מלאכת עבודה תלמוד לומר הוא הוא אסור בכל מלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורין בכל מלאכת עבודה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר מה תלמוד לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש (להלן פסוק לז) אם לענין ימים טובים הרי כבר ימים טובים אמורים א"כ למה נאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלו ימי מועד שהן אסורין בעשיית מלאכה יכול יהו אסורין בכל מלאכת עבודה תלמוד לומר הוא וכו' ופירושה שר' יוסי הגלילי דורש לא תעשו אלה מועדי ה' (להלן פסוקים לו לז) לומר שהכתוב אוסר עשייה במועדי ה' כולם יכול שיהו כולן שוין באיסור ויאסרו בכל מלאכת עבודה כראשון ושמיני ונדרוש כל מלאכת עבודה לא תעשו אלה מועדי ה' שהמקרא נדרש לפניו ולפני פניו מיעט הכתוב עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו (פסוק לו) שמיני עצור בכל מלאכת עבודה ואין חולו של מועד אסור כמוהו בכל מלאכת עבודה אלא במלאכה בלבד שאמר "לא תעשו" ולא הזכירה הכתוב ולא רמז לה כלל ומסרה לחכמים ולפי גרסת רש"י ג"כ כך היא מתפרשת והברייתא הזו היא שנויה בגמרא חגיגה (יח) דקתני כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר וכו' ושם שנו עוד מה שביעי אסור אף ששי אסור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין הששי עצור בכל מלאכה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים וכו' שנו בגמרא ב"כל מלאכה" ושנו בת"כ ב"כל מלאכת עבודה" שתפסו להם במדרש לשון הכתוב שאין לומר ביום טוב ב"כל מלאכה" אלא ב"כל מלאכת עבודה" ושניהם לדבר אחד נתכונו שיו"ט אסור בכל מלאכת עבודה וחולו של מועד אינו אסור בכל מלאכת עבודה אבל אסור הוא בכל מלאכה שלא נתפרשה בתורה ומסרה הכתוב לחכמים ובספרי (ראה קלה) רבי ישמעאל אומר לפי שלא למדנו שימי מועד אסורין במלאכה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (דברים טז ח) מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין הששי עצור בכל מלאכה וגם זו כפי השיטה שאמרנו הרי הארכנו בעניני הברייתות השנויות בענין הזה להעלות דברי רז"ל עם הפירוש הברור והנכון מה שאמרנו בכתובים האלו ועם כל זה מצאתי קושיא על דברינו מברייתא השנויה בספרי (פנחס קמז) כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כח יח) מגיד שאסור בעשיית מלאכה מנין להתיר בו אוכל נפש נאמר כאן מקרא קדש ונאמר להלן (שמות יב טז) מקרא קדש מה להלן להתיר בו אוכל נפש אף כאן להתיר בו אוכל נפש ונראה לי כי "עבודה" אצל רבותינו ז"ל טורח ועמל שאדם עובד בו לאחר מלשון עבודת עבד (ויקרא כה לט) עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה) עבדו את כדרלעומר (שם יד ד) וכן עבודת עבודה ועבודת משא (במדבר ד מז) עבודת כל טורח שבאהל ועבודת משא בכתף ואם כן היה באפשר שמלאכות קלות שאדם עושה להנאת עצמו מותרת ואע"פ שאינה אוכל נפש ושיהיה אוכל נפש מרובה שהשמש עובד בו לרבו אסור ועל כן שאל מנין שההיתר הזה הוא באוכל נפש עד שנתיר כל אוכל נפש אפילו בטורח ונאסור כל שאר המלאכות שאפילו הקלות שבהם מלאכת עבודה איקרו תלמוד לומר מקרא קדש לגזירה שוה ששם באה כל מלאכה לאיסור וכל אוכל נפש להתיר וראיתי במכילתא (בא ט) דתני אך אשר יאכל לכל נפש (שמות יב טז) כל אוכל נפש דוחה י"ט ואין כל עבודה דוחה י"ט ויהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת והדין נותן ומה אם במקום שאין כל עבודה דוחה י"ט כל אוכל נפש דוחה י"ט מקום שמקצת עבודה דוחה שבת אינו דין שיהא מקצת אוכל נפש דוחה את השבת תלמוד לומר אשר יאכל לכל נפש מקצת עבודה דוחה את השבת ואין מקצת אוכל נפש דוחה את השבת ופירוש מקצת עבודה כגון חובת היום תמידין ומוספין ואין כל עבודה דוחה י"ט נדרים ונדבות או עולת נדבה אבל מקצת אוכל נפש לא נתברר לי פירושו אלא שירמוז למה שאמרנו שהבא בטורח גדול בדומה לעבודה יהיה בכלל איסור והבא בנקל כמנהגו של אדם לעצמו יהיה מותר או מקצתו כדי חייו וכולו תבשילין מרובין לתענוג והכלל במלאכת עבודה שהוא להתיר אוכל נפש

Ramban on Leviticus 23:7:1

...

חגיגה י״ח א:א׳-י״א

לא ידענא כמה קא משמע לן דרבי אלעזר א"ר אושעיא,וריש לקיש אמר,(שמות כג, טז) וחג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת,אימת,אילימא ביו"ט קצירה ביו"ט מי שרי,אלא לאו לתשלומין,א"ר יוחנן,אלא מעתה חג האסיף אי זהו חג שיש בו אסיפה הוי אומר זה חג הסוכות,אימת אילימא ביו"ט מלאכה ביו"ט מי שרי אלא בחולו של מועד,חולו של מועד מי שרי,אלא חג הבא בזמן אסיפה הכא נמי,חג הבא בזמן קצירה,מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי,דתנו רבנן,(שמות כג, טו) את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה,רבי יונתן אומר,אינו צריך קל וחומר,ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה,ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה,מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף,ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה,מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה,תניא אידך,(ויקרא כג, ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי,רבי עקיבא אומר,אינו צריך הרי הוא אומר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' וגו',במה הכתוב מדבר,אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון אם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון,הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה,תניא אידך,(דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין,בכל מלאכה,ת"ל,וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה,הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת:,ומותרין בהספד ותענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר השבת:,(והאיתמר),מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה,יו"ט ס"ד,אי ביום טוב מי קאתו,אלא אימא,מפני שיום טבוח היה,לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת כאן ביום טוב שחל להיות בשבת:

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:א׳

(א) ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראין ימים טובים. ושביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו'.

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:1

(1) These six days on which scripture prohibited labor, namely the first and seventh days of Passover, the first and eighth days of Succot, the day of Shavuot, and first day of the seventh month (Rosh HaShanah), are called Holidays (Yamim Tovim). The degree of cessation of labor is equal in all of them, in that all labor is prohibited, excepting the one category of labor necessary for preparing food, as stated (Exodus 12:16): "Except anything that shall be eaten by any person"

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ב׳

(ב) כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות. וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס או ארג וכיוצא באלו הרי בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, כל מלאכה לא יעשה בהן. ואם עשה בעדים והתראה לוקה מן התורה.

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:2

...

ספר החינוך רצ״ח:א׳-ח׳

(א) שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח - שלא נעשה מלאכה ביום ראשון של חג הפסח שהוא יום חמשה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כב ז) ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. וכבר הזהיר על זה הכתוב בסדר בא אל פרעה בצווי חג הפסח, שנאמר שם (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם. וזה המקרא הביא הרמב''ם זכרונו לברכה (בסהמ''צ ל''ת שכג) במנינו. אבל אני כתבתי זה האחר, כדי שיהיו המועדות סדורים בסדר אחד, והכל עולה לענין אחד.

(ב) ואמר הכתוב כאן מלאכת עבודה ולא אמר כל מלאכה לפי שצרכי אכל נפש התרו לעשות ביום טוב, כמו שבא בכתוב במקום אחר (שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. וזהו פרוש מלאכת עבודה, כלומר מלאכה שאינה לצרך אכל נפש, כענין שנאמר ובכל עבודה בשדה (שמות א יד). וכן ''קין היה עבד אדמה'' (בראשית ד ב), ''מלך לשדה נעבד'' (קהלת ה ח), ''עבד אדמתו'' (משלי יב יא), אבל המלאכה שהיא לאכל נפש כמו הבשול וכיוצא בו מלאכת הנאה היא, לא מלאכת עבודה, כן פרש הרמב''ן זכרונו לברכה (ויקרא שם). וכתב עוד שזה הפרוש מתבאר בתורה כי בחג המצות שאמר תחלה כל מלאכה לא יעשה בהם בסדר בא אל פרעה, הצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ובשאר כל ימים טובים, יקצר, ויאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, לאסר כל מלאכה שאיננה אכל נפש ולהודיע שאכל נפש מתר בהן, ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים כל מלאכה ולא יפרש בהן התר אכל נפש, כי מלאכת עבודה ילמד על זה. אבל בפרשת כל הבכור בחג המצות אמר (דברים טז ח) וביום השביעי עצרת ליי אלהיך לא תעשה מלאכה. והטעם מפני שכבר התיר בו בחג זה בפרוש אכל נפש בסדר בא אל פרעה, ואחר כך בסדר זה הזכיר מלאכת עבודה דמשמע בו גם כן התר אכל נפש, ולפיכך כשחזר והזכירו פעם אחרת בפרשת כל הבכור לא הצרך לומר בו עוד באור, והזכיר מלאכה סתם, וסמך על הידוע. ומכל מקום, לא אמר כל מלאכה כמו בשבת ויום הכפורים, אבל אמר מלאכה כלומר, המלאכה אשר הזהרתיך עליה.

(ג) משרשי המצוה. כדי שיזכרו הנסים הגדולים שעשה השם יתברך להם ולאבותיהם וידברו בם ויודעום לבניהם ולבני בניהם, כי מתוך השביתה מעסקי העולם, יהיו פנויים לעסק בזה, שאלו היו מתרין במלאכה, ואפילו במלאכה קלה, היה כל אחד ואחד פונה לעסקו, וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים גם מפי הגדולים. ועוד יש תועלות רבות בשביתה, שמתקבצין כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי ספר, וראשי העם ידריכום וילמדום דעת. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה לב, א) משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בהלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת [והלכות חג בחג].

(ד) מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ביצה כח, ב), שאף על פי שהתיר הכתוב המלאכות לצרך אכל נפש, דוקא הדברים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון לישה, שחיטה, אפיה, בשול, שכל אלו המלאכות נפסלות קצת בשהיתן. וכמו כן מזה הטעם התירו לדון סממנים ביום טוב משום דמפיגי טעמיהו, בשהיה, אחר שהן נדוכין, אבל המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ואינן מקבלות בזה שום הפסד, כגון קצירה, דישה. ברירה, טחינה, רקידה, וכיוצא בהן, אסור לעשותן ביום טוב, ואינן בכלל צרכי אכל נפש כלל, ולוקין עליהם כחרישה בשדה שהיא מלאכת עבודה באמת. ועוד בארו המפרשים האחרונים ענין זה ואמרו כן, דלא נקרא צרך אכל נפש, אלא מה שנעשה ליומו. כלומר לזמן מועט כמו בשול ואפיה וכיוצא בזה, כמו שאמרנו. וכן מה שדעתו של אדם סומכת בו להכינו לשעתו, לאפוקי צידה שאין דעתו של אדם עליה, דשמא לא תזדמן לו צידה היום. ועוד אמרו, דכי שרינן אכל נפש במה שנעשה לשעתו, כמו שאמרנו דוקא כשאדם משתמש בגופה של מלאכה, אבל אם משתמש בסלוקה של מלאכה אסור. וזהו שאסרו זכרונם לברכה (שם כב, א) לכבות הבקעת, אף על פי שדעתו לכבותה כדי שלא תתעשן הקדרה. ולענין צלית בשר על הגחלים דהינו, בשרא אגמרי הנזכר בגמרא (שם כג, א), אף על פי שהאש מתכבה בלחות הבשר אין זה נקרא משתמש בסלוקה של מלאכה, כי צרך הצליה לעשותה כן ומשתמש בגופה של מלאכה הוא ושרי,

(ה) וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם יב, א), שאין בכלל התר צרכי אכל נפש דוקא מה שהוא אכילה ושתיה לבד, אלא אף כל דבר הצריך לו לאדם בו ביום, שהוא דבר מצוה, כגון קטן למולו, ולולב לצאת בו, וכן ספר תורה לקרות בו, דכל יומא ויומא זמן תורה הוא, ובין שאינו דבר מצוה אלא צרכי הגוף לבו ביום, כגון רחיצת רגלים במים חמין שהוחמו ביום טוב או לעשות מדורה להתחמם בה, כל דברים אלו מתרין, ובכלל התר דאכל נפש נינהו. כן פרשו הדבר חכמינו זכרונם לברכה (רמב''ם הל' יום טוב א טז).

(ו) ומיהו דוקא דברים השוים בכל גוף אדם הוא שנתיר ונאמר שהוא בכלל התר זה של אכל נפש, כגון רחיצת רגלים, דכלי עלמא רחצי הכי לפעמים, אבל מה שאינו שוה לכל אדם, כגון מגמר דלאו כלי עלמא מגמרי כדאמרינן בכתבות (ז, א) ודאי אסור הוא וכל כיוצא בזה. ודוקא בענינים אלו בעינן שיהיה הענין שוה בכל אדם, אבל לענין אכלין, אפילו מאכל שאין דרך לעשותו אלא המלכים והשרים הגדולים, מתר לעשות אותו כל אדם, דמכל מקום, עקד אכילה, דבר השוה בכל נפש היא. וכן מה שאמרו (ביצה ב, ב) באסור הכנה, דאין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכין ליום טוב, ולא משתכחא אסור הכנה מדאוריתא לדעתי כי מעינת שפיר בדברי הגמרא כי אם בביצה בלבד, ועקר אסורה הוא בשנולדה ביום טוב שלאחר שבת או בשבת שלאחר יום טוב, בהכי מתוקמא הכנה דרבה בביצה, ובהכי אסירא אסורא דאוריתא ולא בענין אחר, דהא אסרינן לה כשנולדה בשבת ליום טוב שלאחריו, או בנולדה ביום טוב לשבת שאחריו, וכן בשנולדה ביום טוב עצמו מדרבנן הוא אסורא, והכל משום גזרה דנולדה ביום טוב שלאחר שבת כדאמרן. ויאריך הענין אם באתי לכתבו בבאור רחב ובמקומו בריש ביצה (שם) הארכתי בו כאשר למדוני רבותי, ישמרם אלי.

(ז) ודין מכשירי אכל נפש שאסור לעשותן, משום דכתיב (שמות יב טז) הוא לבדו ולא מכשיריו, ודין זימון הגוים (שם כא, ב) ביום טוב שאסור, דכתיב לכם ולא לגוים, וכן אין אופין שום דבר לכלבים, דכתיב לכם ולא לכלבים, ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם ד, ב), בשני ימים של גליות דביצה שנולדה בזה מתרת בזה, ומה שנתלש מן הקרקע בזה דמתרת בזה, דשתי קדשות הן, ומה שאינו כן בשני ימים טובים של ראש השנה. ויתר פרטיה רבים יתבארו כלן בארכה במסכת הבנויה על זה והיא מסכת יום טוב [א''ח סימן תצה].

(ח) ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ועשה מלאכה ממלאכות האסורות ביום טוב במזיד חיב מלקות.

Sefer HaChinukh 298:1-8

...

See Minchat Chinuch

מגילה ל״ב א:א׳-י״ח

משום דאפכי להו,ת"ר,פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי רבי מאיר,רבי יהודה אומר,פותח ורואה ומברך וקורא,מאי טעמא דרבי מאיר כדעולא דאמר עולא,מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה,ורבי יהודה,תרגום איכא למיטעי ברכות ליכא למיטעי,אמר רבי זירא אמר רב מתנה,הלכה פותח ורואה ומברך וקורא,ולימא הלכה כר' יהודה,משום דאפכי להו,אמר ר' זירא אמר רב מתנה,הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה,אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן,הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר,ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן,הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ,ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן,עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה,הגוללו נוטל שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי,עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן,שכר כולן סלקא דעתך,אלא אימא,קיבל שכר כנגד כולן,ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן,מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר (ישעיהו ל, כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר,והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא,והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו לאו,ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן,כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו',מתקיף לה אביי,משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה,אלא כדרב משרשיא דאמר,שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם,אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן,כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום,ערום סלקא דעתך,אלא אימא,נקבר ערום בלא מצות,בלא מצות סלקא דעתך,אלא אמר אביי,נקבר ערום בלא אותה מצוה,אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה,מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה:,(ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו:,ת"ר,משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג:,הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

Megillah 32a:1-18

Because [the names] might be reversed.,Our Rabbis taught:,[The one who reads] opens the scroll and sees [the place], then rolls it together and says the blessing, then opens it again and reads, the words of R. Meir.,R. Judah says:,He opens and looks and says the blessing, and reads.,What is R. Meir’s reason? It like that of Ulla as Ulla said:,Why did they say that he who reads from the Torah should not aid the translator? So that people should not say that the translation is written in the Torah. So too here [R. Meir’s reason is] so that they should not say that the blessings are written in the Torah., And R. Judah? [How would he respond]?,With regard to translation a mistake might be made, but no mistake will be made with regard to the blessings.,Zera said in the name of R. Matanah:,The halakhah is that he opens and looks, then says the blessing and reads.,Let him say, “The halakhah follows R. Judah”? ,Because he might reverse the names.,Zera said in the name of R. Matanah.,The boards and the platforms do not have any sanctity in them.,Sheftiah said in the name of R. Yohanan:,One who rolls up a Sefer Torah, he should make it close at a seam.,Shefatiah further said in the name of R. Yohanan:,One who rolls together a Sefer Torah should roll it from outside and should not roll it from within, and when he fastens it he should fasten it from within and should not fasten it from without.,Shefatiah further said in the name of R. Yohanan:,If ten have read in the Torah, the greatest among them rolls up the Sefer Torah.,He who rolls it up receives the reward of all of them, since R. Joshua b. Levi said:,If ten have read from the Torah, the one who rolls it up receives the reward of all of them.,The reward of all of them, do you really think?,Rather say,he receives a reward equal to that of all of them.,Shefatiah further said in the name of R. Yohanan:,From where do we know that we do may make use of a heavenly voice? Because it says, “And your ears shall hear a word behind you saying” (Isaiah 30:21). ,This applies only if one hears the voice of a man in town and of a woman in the field,, and only if it says, yes, yes, or no, no.,Sheftiah further said in the name of R. Yohanan:,If one reads [Scripture] without a melody or recites the Mishnah without a tune, of him the verse says, “For I gave them also statutes that were not good.” (Ezekiel 20:25).,Abaye raised a difficulty:,Just because he cannot produce a sweet voice, [you say] “For I gave them also statutes that were not good”?,Rather this is like R. Mesharshya who said:,If two scholars live in the same town and do not treat one another’s halakhah respectfully, of them the verse says, “For I gave them also statutes that were not good.”,Parnakh said in the name of R. Yohanan:, Whoever takes hold of a scroll of the Torah without a covering (naked) is buried naked.,Naked! Do you really think?,Rather say:,naked without mitzvoth.,Without mitzvot! Do you really think?,Rather Abaye said:,He is buried naked without that mitzvah.,Yannai the son R. Yannai the elder said in the name of the great R. Yannai:,It is better that the covering [of the scroll] should be rolled up [with the scroll] and not that the scroll of the Torah should be rolled up [inside the covering].,“And Moses told the children of Israel of the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44). It is part of their mitzvah that [the section relating to] each one of them should be read in its season.,Our rabbis taught:,Moses established for Israel that they should enquire and give derashot concerning the subject of the day the laws of Pesah on Pesah, the laws of Shavuot on Shavuot, and the laws of Sukkot on Sukkot.,May we return to you chapter “The people of the city” and this is the completion of Tractate Megillah.

ביצה כ״ח ב:א׳-ט״ז

מעבר לסכינא אפומא דדקולא ואמרי ליה,לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה,ואמר לי,להעביר שמנוניתה,וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד,וקסבר,הלכה ואין מורין כן,ואמר אביי,הוה קאימנא קמיה דמר והוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא ואמרי ליה,לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתה,ואמר לי,להעביר שמנוניתה,וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר,הלכה ואין מורין כן,איבעיא להו,מהו להראות סכין לחכם ביום טוב,רב מרי בריה דרב ביזנא שרי ורבנן אסרי,ורב יוסף אמר,תלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים,ואמר רב יוסף,סכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב,והני מילי הוא דפסקא אגב דוחקא,דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף,אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת תנור וכירים ביום טוב באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן,דתניא,אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש,מ"ט דת"ק,אמר קרא (שמות יב, טז) הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו,ור' יהודה,אמר קרא לכם לכם לכל צרכיכם,ות"ק הא כתיב לכם,אמר לך,ההוא לכם ולא לנכרים,ואידך נמי הא כתיב הוא,אמר לך,כתיב הוא וכתיב לכם,ולא קשיא,כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט ,אמר רב יהודה אמר שמואל,שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט,פשיטא לא צריכא דאע"ג דמפשיט בידיה ,אמר רב יהודה אמר שמואל,שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו ביו"ט,רב אדא בר אהבה אמר רב מלכיו,שומטו ומניחו בקרן זוית,אמר רב חייא בר אשי אמר רב הונא,והוא שיש עליו כזית בשר,רבינא אמר,אף על פי שאין עליו בשר מותר לטלטלו מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים,אמר רב חיננא בריה דרב איקא,שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיא,רב פפא אמר,מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו,וסימניך,מתניתין מלכתא,מאי בינייהו,איכא בינייהו שפחות:,מתני' לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם:,גמ' היכי עביד,כי הא

ביצה ב׳ ב:א׳-ט״ו

גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה דתנן,אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה,מכדי מאן סתמיה למתני' רבי מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון ומאי שנא ביו"ט דסתם לן כרבי יהודה,אמרי,שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם לן כרבי שמעון דמיקל יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה סתם לן כרבי יהודה דמחמיר,במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אי הכי אדמפלגי בביצה לפלגו בתרנגולת,להודיעך כחן דבית שמאי דבנולד שרי,ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי,וכי תימא כח דהתירא עדיף ונפלוג בתרוייהו,תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה בית שמאי אומרים,תאכל ובית הלל אומרים,לא תאכל,אלא אמר רבה,לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וקסבר רבה,כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה,ורבה לטעמיה דאמר רבה,מאי דכתיב (שמות טז, ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב,א"ל אביי,אלא מעתה יום טוב בעלמא תשתרי,גזרה משום יום טוב אחר השבת,שבת דעלמא תשתרי,גזרה משום שבת אחר יום טוב,ומי גזרינן,והא תניא,השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב,ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן,אמר ליה,ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן,רב יוסף אמר,גזרה משום פירות הנושרין,א"ל אביי,פירות הנושרין טעמא מאי

Beitzah 2b:1-15

regarding Yom Tov, the tanna was anonymised for us according to Rabbi Yehudah, as it is taught [in a Mishnah]:,'[We] do not chop wood from the beams, nor from the beam that broke, on Yom Tov.' We assign this to Beit Hillel according to Rabbi Yehudah.",Since the one who anonymised our Mishnah was Rabbi, what's the difference between shabbat that he would anonymise [it] for us according to Rabbi Shimon and Yom Tov that he would anonymise [it] for us according to Rabbi Yehudah?,They said:,"Shabbat, since it is strict and people will not come to cheapen it, [Rabbi] anonymised [it] for us according to Rabbi Shimon who is lenient [regarding muktzeh]. Yom Tov, since it is lenient and people will come to cheapen it, [Rabbi] anonymised [it] for us according to Rabbi Yehudah who is script [regarding muktzeh].",But what's the case? It's a chicken that is designated to lay eggs, and [the argument is] regarding muktzeh. If so, this disagreement about the egg – let them [Beit Hillel and Beit Shammai] disagree about the chicken,[The Mishnah is framed as about the egg] in order to show you the strength of Beit Shammai['s position] that they permit [even] nolad.,But [then] let them disagree about the chicken in order to show you the strength of Beit Hillel['s position] that they forbid [even] muktzeh!?,And if you want to say that the strength of [the argument] of permission [needs to be] stronger [than the strength of the argument of forbidding to prove their point], let them argue about both:,"A chicken that is designated to lay eggs – it and its egg – Beit Shammai say:,'It may be eaten'; and Beit Hillel say:,'It may not be eaten'"!?,Rather, Rabbah says:,"It's certainly a chicken that is designated for food; and [its a case of] Yom Tov that falls after shabbat; and it's [an argument] regarding preparation," for Rabbah thinks,[that] each egg that is born today was finished from yesterday,,and Rabbah goes according to his opionion, as Rabbah says:,"What does [the Torah mean when] it is written: 'On the sixth day, they shall prepare what they brought' [regarding the double portion of manna on Friday] (Exodus 16:5)? [It means:] [on] a non-sacred [day we] prepare for shabbat, and [on] a non-sacred [day we] prepare for Yom Tov; but [we] do not prepare [on] Yom Tov for shabbat, nor is there preparation [on] shabbat for Yom Tov.",Abaye said to him:,"From your reasoning, a regular Yom Tov [not after a shabbat], let them permit [the egg]!","A [rabbinic] decree because of Yom Tov after shabbat.","[And] a regular shabbat, let them permit [the egg]!","A [rabbinic] decree because of shabbat after Yom Tov.","But really there's a [rabbinic] decree?!,Is it not taught [in a baraita]:,'One who slaughters a chicken [on Yom Tov] and finds in it complete eggs – they are permitted to eat on Yom Tov'!?,If this were valid, let them decree because of this that [when] they are laid [lit. born] on their day [they should be permitted]!" [I.e. Rabbah, your assertion that it's forbidden because of a decree would surely apply in the case of finding an egg inside a chicken, but it does not! We should decree the other way that all eggs should be permitted on Yom Tov!],[Rabbah] said to him:,"Complete eggs in the belly of their mother is a matter which isn't likely, and a matter which isn't likely the rabbis did not decree about.",Rav Yoseif says:,"[The egg is forbidden in our Mishnah because of] a rabbinic decree because of the fallen fruits." [I.e. just as all fallen fruits that you find on the ground are forbidden on Yom Tov – in case they fell on Yom Tov – so too is an egg that you find on Yom Tov is forbidden in case it was laid on Yom Tov – and thus all eggs laid on Yom Tov are forbidden.],Abaye said to him:,"What's the reason for fallen fruits?