הערה: גיליון זה הוא השלמת גיליון קדושים תש"ח, עיין שם וצרפו לגיליוננו.
שים בייחוד לב להסבר המושג "אונאת גר" הניתן שם!
| א. "לא תונו אותו" |
"לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ"
And if a stranger sojourn with thee in your land, ye shall not do him wrong.
ד"ה לא תונו: אונאת דברים לא תאמר לו אמש היית עובד ע"א ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה.
לא תונו [AND IF A STRANGER SOJOURN WITH THEE IN THY LAND], YE SHALL NOT VEX HIM — This implies vexing him with words (cf. Rashi on Exodus 22:20) — do not say to him, “Yesterday you were an idolator and now you come to study the Torah which was given from the mouth of the Almighty!” (Sifra, Kedoshim, Chapter 8 2; Bava Metzia 58b, 59b.)
ר' אנשלמה אשתרוק, "מדרשי התורה":
... שלא תאמר לו בחלקלקות: "כמה נאים מעשיך שאמש היית עובד ע"ז ועתה באת לחסות תחת כנפי השכינה". ותהייה כוונתך להזכירו מעשיו הראשונים הרעים, כי זה באמת אונאת דברים, שהוא חושב, כי כוונתך רצויה לכבודו ולהגדילו, ולבבך לא כן יחשוב, רק כדי שיזכור ויבוש ממך.
... שלא תאמר לו בחלקלקות: "כמה נאים מעשיך שאמש היית עובד ע"ז ועתה באת לחסות תחת כנפי השכינה". ותהייה כוונתך להזכירו מעשיו הראשונים הרעים, כי זה באמת אונאת דברים, שהוא חושב, כי כוונתך רצויה לכבודו ולהגדילו, ולבבך לא כן יחשוב, רק כדי שיזכור ויבוש ממך.
(ועיין גיליון קדושים תש"ח שאלה ג!).
1. במה נוטה ר' אנשלמה אשתרוק מפירושו של רש"י ומה הניעו לכך לפרש בדרך זו?
2. השווה את דבריהם לאגרת הרמב"ם והסבר על פיה את המושג "אונאת דברים".
אגרת תשובה של הרמב"ם, לגר צדק עובדיה:
שאלה: על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי עבודה זרה, ואמר לך רבך שהם עובדי עבודה זרה והאבנים שמשליכים בתרפותן הן למרקוליס. והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך רבך, "ענה כסיל כאולתו". תשובה: אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומליבם. והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי. ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לא-ל יתעלה בן, נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה. שהתורה העידה עליהם "אשר פיהם דבר שווא וימינם ימין שקר" (תהלים), והיא העידה עלינו: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג', י"ג). ואם יאמר אדם, שהבית שהם מקלסין אותו בית עבודה זרה הוא, ועבודה זרה צפונה בתוכו, שהיו עובדים אותה אבותיהם – מה בכך? אלו המשתחווים כנגדו היום-ליבם לשמים. וכבר פרשו רבותינו, ז"ל, בסנהדרין, שאם השתחווה אדם לבית עבודה זרה והוא סבור שהוא בית הכנסת, הרי ליבו מסור לשמים. וכן אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה עבודה זרה מפיהם, ובייחוד השם אין להם טעות כלל. ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכעיסך וקראך כסיל. עברה גדולה בידו, וחטא גדול חטא. וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש מחילה, אף על פי שאתה תלמידו. ואחר כך יצום ויצעק ויתפלל ויכנע, אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתברך. וכי לא ידע שבשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר, ואיה דבר (שמות כ"ב כ'): "וגר לא תונה", והיא אונאת דברים?! אלו אמר הוא האמת והיית אתה התועה. היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות, כל שכן שאמרת אתה את האמת והוא התועה. ועד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו, היה לו לחוש לעצמו על הכעס עד שהכלים גר צדק שלא כדין. וכבר אמרו חז"ל: "כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה". וידוע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא: על האב ועל האם נצטווינו בכבוד ומורא, ועל הנביאים – לשמוע להם, ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו. ועל הגרים צוינו באהבה רבה המסורה ללב "ואהבתם את הגר". כמו שציונו לאהוב את שמו, שנאמר (דברים ז', ד'): "ואהבת את ה' אלוהיך." והקדוש ברוך הוא בכבודו אוהב את הגר, שנאמר: "ואוהב גר לתת לו ולחם ושמלה". וזה שקרא לך כסיל, תמה גדול הוא אדם שהניח אביו ואמו ומקום מולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בעין ליבו ובא ונדבק באמה זו, שהיא היום למתעב גוי, עבד מושלים, וידע והכיר הכל ורדף אחרי ה' ועבר בדרך הקדש, ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבנו, עליו השלום, רבן של הנביאים, וחפץ במצוותיו, ונשאו לבו לקרבה לאור ביאור החיים, ולעלות למעלת המלאכים, ולשמוע ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב – מי שזו מעלתו כסיל יקרא? חלילה לך! לא כסיל קרא ה' שמך, אלא משכיל ופקח, ומבין, והולך נכחות, תלמידו של אברהם אבינו, שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה' ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ובעולם הבא, הוא יברך אותך וייתן לו שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו, ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל, והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. משה ברבי מימון זצ"ל.
שאלה: על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי עבודה זרה, ואמר לך רבך שהם עובדי עבודה זרה והאבנים שמשליכים בתרפותן הן למרקוליס. והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך רבך, "ענה כסיל כאולתו". תשובה: אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומליבם. והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי. ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לא-ל יתעלה בן, נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה. שהתורה העידה עליהם "אשר פיהם דבר שווא וימינם ימין שקר" (תהלים), והיא העידה עלינו: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג', י"ג). ואם יאמר אדם, שהבית שהם מקלסין אותו בית עבודה זרה הוא, ועבודה זרה צפונה בתוכו, שהיו עובדים אותה אבותיהם – מה בכך? אלו המשתחווים כנגדו היום-ליבם לשמים. וכבר פרשו רבותינו, ז"ל, בסנהדרין, שאם השתחווה אדם לבית עבודה זרה והוא סבור שהוא בית הכנסת, הרי ליבו מסור לשמים. וכן אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה עבודה זרה מפיהם, ובייחוד השם אין להם טעות כלל. ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכעיסך וקראך כסיל. עברה גדולה בידו, וחטא גדול חטא. וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש מחילה, אף על פי שאתה תלמידו. ואחר כך יצום ויצעק ויתפלל ויכנע, אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתברך. וכי לא ידע שבשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר, ואיה דבר (שמות כ"ב כ'): "וגר לא תונה", והיא אונאת דברים?! אלו אמר הוא האמת והיית אתה התועה. היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות, כל שכן שאמרת אתה את האמת והוא התועה. ועד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו, היה לו לחוש לעצמו על הכעס עד שהכלים גר צדק שלא כדין. וכבר אמרו חז"ל: "כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה". וידוע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא: על האב ועל האם נצטווינו בכבוד ומורא, ועל הנביאים – לשמוע להם, ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו. ועל הגרים צוינו באהבה רבה המסורה ללב "ואהבתם את הגר". כמו שציונו לאהוב את שמו, שנאמר (דברים ז', ד'): "ואהבת את ה' אלוהיך." והקדוש ברוך הוא בכבודו אוהב את הגר, שנאמר: "ואוהב גר לתת לו ולחם ושמלה". וזה שקרא לך כסיל, תמה גדול הוא אדם שהניח אביו ואמו ומקום מולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בעין ליבו ובא ונדבק באמה זו, שהיא היום למתעב גוי, עבד מושלים, וידע והכיר הכל ורדף אחרי ה' ועבר בדרך הקדש, ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבנו, עליו השלום, רבן של הנביאים, וחפץ במצוותיו, ונשאו לבו לקרבה לאור ביאור החיים, ולעלות למעלת המלאכים, ולשמוע ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב – מי שזו מעלתו כסיל יקרא? חלילה לך! לא כסיל קרא ה' שמך, אלא משכיל ופקח, ומבין, והולך נכחות, תלמידו של אברהם אבינו, שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה' ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ובעולם הבא, הוא יברך אותך וייתן לו שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו, ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל, והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. משה ברבי מימון זצ"ל.
| ב. "וכי יגור איתך גר..." |
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ"
And if a stranger sojourn with thee in your land, ye shall not do him wrong.
באור:
... פן תאמרו: "לנו נתנה הארץ מורשה" ויקל בעיניכם הגר הגר אתכם, שאין לו חלק ונחלה בה ותונו אותו בדברים להשפילו ולבזותו. וכן כל לשון "אונאה" שבמקרא על בעלי כוח נגד חסרי כוח, שמרוויחים מחסרון החלש כנגדם, כמו (יחזקאל כ"ב) "יתום ואלמנה הונו בך", (שמות כ"ב כ') "וכר לא תונה ולא תלחצנו" ...
... פן תאמרו: "לנו נתנה הארץ מורשה" ויקל בעיניכם הגר הגר אתכם, שאין לו חלק ונחלה בה ותונו אותו בדברים להשפילו ולבזותו. וכן כל לשון "אונאה" שבמקרא על בעלי כוח נגד חסרי כוח, שמרוויחים מחסרון החלש כנגדם, כמו (יחזקאל כ"ב) "יתום ואלמנה הונו בך", (שמות כ"ב כ') "וכר לא תונה ולא תלחצנו" ...
...דאם הוא גר בארץ נכריה במקום שאתם גרים גם כן, הדבר מושכל שתאהבו אותו כמנהג גרים שאוהבים זה את זה ותחושו לצערו כדי שלא יגיע לכם כאלה.
1. מה הקושי בפסוקנו העומד בפני שני המפרשים?
2. מה ההבדל ביניהם ביישוב הקושי?