פרשת משפטים תשט"ו - "כי תפגע שור אויבך..."
א. שאלות מבנה
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"
Thou shalt not wrest the judgment of thy poor in his cause.
והנה למעלה הזכיר עניינים שבהם האהבה מקלקלת את השורה. ועכשיו מוסיף עניינים שהשנאה מקלקלת את השורה. ... והביזיון הדבק באביון קרוב הוא לקלקל את השורה.
קאסוטו, פסוק ו':
לא תטה משפט אביונך: אפשר להניח שהשם "אביון" כאן אינו השם הרגיל שפירושו עני ודל, אלא שם אחר, מן השורש "אבה" שבלשונות שמיות אחרות ומעיקרו גם בעברית פירושו "מאן", "לא רצה". לפי זה יורה השם כאן על המתנגד, על היריב. ועל פי משמעות זו יובן יותר השימוש בכינוי הסופי של גוף שני "-ך", (אביונך) שלא היה מוצדק אילו הייתה תכונה ל"אביון" בהוראתה הרגילה של מילה זו.
1. איזו תמיהה במבנה פרקנו (בסידור פסוקיו הראשונים) רצו שניהם לישב?
2. הסבר את דברי שד"ל, לאילו פסוקים יכוון באומרו "למעלה" ולאילו פסוקים בדברו "ועכשיו"?
3. מה תיקן קאסוטו ע"י פירושו הבלתי רגיל למילה "אביון"?
4. איך נוכל לפרש את הכינוי בגוף שני של "אביונך" אם לא נקבל את פירושו של קאסוטו?
ב. השבת אבדה ופריקה
"כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה..."
If thou meet thine enemy’s ox or his ass going astray, thou shalt surely bring it back to him again.
"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ..."
If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him.
1. מהו ההבדל בין חיוב המצוה שנאמר בה "כי תפגע" ובין חיובה כשאומר הכתוב "כי תראה"?
2. למה לגבי השבת אבידה נאמר "כי תפגע" ולגבי פריקה נאמר "כי תראה"?
למושג "שונא" עיין גיליון משפטים תש"ד שאלה אחרונה!
ג. הוראת "עזב"
"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him.
לשון נופל על לשון בהוראות מתחלפות, דוגמת מקום אחר בפרשתנו.
הסבר מהן שתי ההוראות השונות למלת "עזב" בפסוקנו,
ד"ה עזב תעזב עמו: עזיבה זו לשון עזרה וכן (מלכים א' י"ד) עצור ועזוב וכן (נחמיה ג') ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה, כיוצא בו (דברים ז') כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' - שמא תאמר כן, בתמיה, לא תירא מהם. ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר, הא כיצד? זקן ואינו לפי כבודו - וחדלת, או בהמת נכרי ומשאו של ישראל - וחדלת.
עזב תעזב עמו — The root עזב has here the meaning of “helping”. It has a similar meaning in, (Deuteronomy 32:36) “assisted and helped (עזוב)”. Similar also is, (Nehemiah 3:8) “ויעזבו Jerusalem up to the wall” — i. e. they filled it up with earth in order to help and to support the strength of the wall. A similar use of כי is, (Deuteronomy 7:17, 18) כי תאמר בלבבך רביס הגוים האלה וגו׳ which means “Canst thou possibly (כי) speak thus? לא תירא מהם, Do not be afraid of them and speak thus”. Our Rabbis expounded it in a Halachic sense as follows: … כי תראה וחדלת “If thou seest etc. …וחדלת” — there are occasions when you may forbear and there are occasions when you must help. How so? If it is an old man who sees the ass in this condition and it is not compatible with his dignity to intervene, then וחדלת “thou mayest forbear” holds good; or if the animal belongs to a heathen and its burden to an Israelite then, also, וחדלת may be applied (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:5:3).
מה המקום האחר בפרשתנו שמצינו בו לשון נופל על לשון בהוראות שונות?
ליודעי לועזית השוו את שני התרגומים:
תרגום רמבמ"ן:
זא היטע דיך, איהם זאלכעס אלליין צו איבר לאססען, הילף איהם פילמהער אב פאקקען.
Buber-Rosenzweig:
enthalte dich, ihm zu ueberlassen herunterlassen herunterlassen sollst du zusammen mit ihm.
במה דייקו האחרונים בתרגומם יותר מן הקודם?
ועיין להבנת תרגומם גם רש"י:
ד"ה עזב תעזב עמו - לפרק המשא, מלמשקל ליה מליטול משאוי ממנו (ב"מ ל"ב)
עזב תעזב עמו — The root עזב has here the meaning of “helping”. It has a similar meaning in, (Deuteronomy 32:36) “assisted and helped (עזוב)”. Similar also is, (Nehemiah 3:8) “ויעזבו Jerusalem up to the wall” — i. e. they filled it up with earth in order to help and to support the strength of the wall. A similar use of כי is, (Deuteronomy 7:17, 18) כי תאמר בלבבך רביס הגוים האלה וגו׳ which means “Canst thou possibly (כי) speak thus? לא תירא מהם, Do not be afraid of them and speak thus”. Our Rabbis expounded it in a Halachic sense as follows: … כי תראה וחדלת “If thou seest etc. …וחדלת” — there are occasions when you may forbear and there are occasions when you must help. How so? If it is an old man who sees the ass in this condition and it is not compatible with his dignity to intervene, then וחדלת “thou mayest forbear” holds good; or if the animal belongs to a heathen and its burden to an Israelite then, also, וחדלת may be applied (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:5:3).
ועיין להבנת תרגומם גם ראב"ע:
ד"ה וחדלת: כמו חדל לך מעשות הדבר וכן ושמרת. והטעם חדל, שתעזוב הדבר לו לבדו רק תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור. ויש אומרים, כמו ויעזבו את ירושלם לטעון המשא בדרך רחוקה.
ד. פריקה וטעינה - סדר עדיפויות
"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him.
השווה לדברים פרק כ"ב, פסוק ד':
"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"
Thou shalt not see thy brother’s ass or his ox fallen down by the way, and hide thyself from them; thou shalt surely help him to lift them up again.
מכילתא:
"עזב תעזב עמו" – זו מצוות פריקה. ולהלן הוא אומר (דברים כ"ב, ד) "הקם תקים עמו" – זו מצוות טעינה. פריקה בחינם וטעינה בשכר.
1. הוכח מלשון הכתוב שפסוקנו מדבר בפריקה והפסוק בדברים בטעינה, ולא להפך.
2. מה הטעם שעל טעינה מחויבים רק אם בעל המטען מוכן לשלם, ועל פריקה מחויבים אפילו בחינם?
3. רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש י"ג, הלכה י"ג:
הפוגע בשניים, אחד הרובץ תחת משאו ואחד פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו – מצוה לפרוק בתחילה... ואחר כך טוען. במה דברים אמורים? כשהיו שניהם שונאים או שניהם אוהבים (היינו: שני בעלי החמורים, זה שיש לעזור לו בפריקה וזה שיש לעזור לו בטעינה.) אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב – מצוה לטעון עם השונא תחילה, כדי לכוף את יצרו הרע.
א. מהו הטעם שפריקה קודמת לטעינה?
**
ב. הסבר דברי רמב"ם האחרונים המסומנים בקו (המקור: בבא מציעא ל"ב ע"ב). ומדוע במקרה זה – של אחד אוהב ואחד שונא – מוותר הדין על הסדר: פריקה קודם לטעינה?
ה. בפריקה מחויב "עמו"
"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
עזב תעזב עמו — The root עזב has here the meaning of “helping”. It has a similar meaning in, (Deuteronomy 32:36) “assisted and helped (עזוב)”. Similar also is, (Nehemiah 3:8) “ויעזבו Jerusalem up to the wall” — i. e. they filled it up with earth in order to help and to support the strength of the wall. A similar use of כי is, (Deuteronomy 7:17, 18) כי תאמר בלבבך רביס הגוים האלה וגו׳ which means “Canst thou possibly (כי) speak thus? לא תירא מהם, Do not be afraid of them and speak thus”. Our Rabbis expounded it in a Halachic sense as follows: … כי תראה וחדלת “If thou seest etc. …וחדלת” — there are occasions when you may forbear and there are occasions when you must help. How so? If it is an old man who sees the ass in this condition and it is not compatible with his dignity to intervene, then וחדלת “thou mayest forbear” holds good; or if the animal belongs to a heathen and its burden to an Israelite then, also, וחדלת may be applied (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:5:3).
רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש י"ג הלכה ח':
מצא בהמת חברו רבוצה, אף על פי שאין הבעלים עמה, מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה, שנאמר "עזב תעזב" – "הקם תקם" – מכל מקום, אם כן למה נאמר "עמו"? שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו: "הואיל ועליך מצוה – אם רצית לפרוק לבדך, פרוק!" – הרי זה פטור, שנאמר "עמו".
1. כיצד מפרשים חז"ל את מילת "עמו"?
**
2. מה טעם דין זה (שבפריקה מחויב "עמו") וכי אין זה סותר לכל הנאמר בשאלה ד'? (שים לב ל-ד'-2!)