פרשת תרומה תשי"ח - המשכן
א. מתי נצטווה משה על בנית המשכן?
ויקחו לי תרומה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה'): "אני ישנה ולבי ער". אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקדוש ברוך הוא ער שנאמר (תהלים ע"ג) "צור לבני וחלקי אלוקים לעולם..." אני ישנה ממעשה העגל (=נתייאשתי שמא חס ושלום לא יתרצה עוד), ולבי ער – הקדוש ברוך הוא מרתיק עלי (=לשון הכאה ודפיקה), הוי: "ויקחו לי תרומה". - (שיר השירים ה'): "קול דודי דופק... פתחי לי אחותי..."
תנחומא תרומה (ח):
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? - ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, אמר ר' יהודה בר שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה'): "נעו מעגלותיה לא תדע" – מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה. הוי: ביום הכיפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש". מניין? - שכן עלה משה בששה בסיון ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעים – הרי מאה ועשרים, ואתה מוצא שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם. אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב", ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ל): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".
ד"ה ויתן אל משה: אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכיפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן.
ויתן אל משה וגו׳ AND HE GAVE UNTO MOSES etc. — There is no “earlier” or “later” (no chronological order) in the events related in the Torah: in fact the incident of the golden calf (related in ch. 31) happened a considerable time before the command regarding the work of the Tabernacle was given (ch. 25 and the following chapters). For on the seventeenth of Tammuz were the Tablets broken (when the people were worshipping the calf) and on the Day of Atonement God became reconciled with Israel (after Moses had prayed 80 days for forgivenness; so that it is very unlikely that the command for the building of the Tabernacle should have been given before that day) and on the next day, the eleventh of Tishri (cf. Rashi on Exodus 33:11, at end of comment on ושב אל המחנה), they began to bring their contributions for the Tabernacle which was set up on the first of Nisan. (From the seventeenth of Tammuz until the eleventh of Tishri are almost three months — ימים רבים) (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 31).
ד"ה ויקהל משה: והנה משה – אחר שציוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל כל אשר דיבר ה' איתו בהר סיני, אחרי שבור הלוחות ונתן על פניו המסווה – חזר וציוה והקהילו אליו כל העדה - אנשים ונשים. וייתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו, ואמר לכולם עניין המשכן אשר נצטווה בו מתחילה, קודם שבור הלוחות, כיוון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא, ונתן לו לוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה, שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם ובידוע שכינתו בתוכם, כעניין שציווהו תחילה, כמו שאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ולכן ציוה אותם משה עתה ככל מה שנצטוה מתחילה.
And Moshe gathered...: ... And behold, Moses - after he commanded all that God said to him at Mount Sinai after the breaking of the tablets to Aaron and the princes and all of the Children of Israel, and he placed a veil on his face - proceeded to command and gather them together to him, all of the congregation, the men, the women and the infants. And it is likely that this was on the day after he came down. And he told all of them the matter of the tabernacle that he was commanded at first before he broke the tablets. Once the Holy One, blessed be He, had been appeased to them and gave them the second tablets and made a new covenant with them that God would go among them, they surely went back to their previous state and their nuptial love, and it was [hence] known that the Divine Presence would be among them, like the matter that He commanded at first - as He had stated (Exodus 25:8), "And make Me a sanctuary, so I will dwell among you." And so Moses commanded them now, according to everything he was commanded at first.
אברבנאל, ירמיהו ז' כ"ב:
ד"ה כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. וזה פרושו: והנראה לי בפירוש הפסוק הוא, שהנה ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לפני הר-סיני ושמעו התורה והמצוות, לא ציוום ה' דבר מעניין הקרבנות, אבל ציוום ענייני האמונות והמעשים, ובכל יום ויום יחטאו לפניו, הוצרך לתקן להם צורי ורפואה למחלתם ורשעיהם, ולכן באו מצוות הקרבנות, מהעולות אשר יעשו לכפר על הרהורי הלב ומהחטאת והאשם ושאר מיני קרבנות כולם, שלא נצטוו עליהם אלולא היו חוטאים. וזהו אומרו כאן: "כי לא דיברתי... ביום הוציאי אותם מארץ מצרים" רומז למעמד הר סיני לקיבול המצוות שבפרשת יתרו ומשפטים, שבהם לא ציוה אותם ה' יתברך "על דברי עולה וזבח", אבל ציוה אותם לאמור: שמעו בקולי, באופן שאהיה להם לאלוקים, ואתם תהיו לי לעם, ותלכו בכל הדרך אשר אצוה אתכם.
1. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן ביחס לזמנו של ציווי עשית המשכן?
2. האפשר לתלות במחלוקת זו גם שינוי דעות בטעם מצוות המשכן?
3. מה ההבדל בין מדרש תנחומא לדברי אברבנאל בפירוש הפסוק בירמיהו ל' י"ז "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך". באיזה מובן המשכן הוא ארוכה ומרפא לחטא העגל, לפי כל אחת מן הדעות?
**
4. בעל דבק טוב, (פירוש על רש"י) מקשה על דברי רש"י הנ"ל:
וקשה אם כך – לכתוב כסדר?
נסה ליישב קושייתו על פי דברי מדרש תנחומא!