| א. שאלות בדברי ספר העיקרים |
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ
כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
And now, Israel, what doth the LORD thy God require of thee, but to fear the LORD thy God, to walk in all His ways, and to love Him, and to serve the LORD thy God with all thy heart and with all thy soul;
"לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו,..."
to keep for thy good the commandments of the LORD, and His statutes, which I command thee this day?
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ג' ל"א:
התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצוות התורה אינו אלא שתיקבע בנפש תכונת יראת ה' יתברך, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים... ...ולזה יהיה מה שנאמר בתורה (דברים ו' י"ג; י' כ') "את ה' אלוקיך תירא" – אף על פי שהיא מצוה פרטית – הנה היא כלל כל מצוות התורה או מצוות רבות ממנה, לפי שהיראה היא התכונה הנקנית באמצעות מצוות התורה והיא התכונה היותר משובחת שישיג האדם ולא תושג כי אם אחר עמל רב והשתדלות גדול, שהרי אברהם אבינו לא נאמר עליו "ירא אלוקים" עד סוף נסיונותיו, שאמר הכתוב עליו (בראשית כ"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", כלומר: כבר הגעת אל התכונה המשובחת שאפשר שישיג האדם בעולם הזה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ועבור זה תזהיר התורה במקומות רבים על התכונה הזאת. אמרה: "ויראת מאלוקיך, אני ה'" (ויקרא י"ט); וכן (דברים ו') "את ה' אלוקיך תירא". לפי שהתכונה הזאת קשת ההשגה מאוד ועם כל זה תושג בשמירת מצוות התורה, בעבור זה אמר הכתוב (דברים י' י"ב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך... לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו"... וביארו על זה הדרך, כי משה היה אומר לישראל גודל הפלגת חסדי ה', כי מן הדין היה ראוי אל האדם ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ונפש, כדי שישיג שלמותו הנפשית, ולפי שזה עניין קשה מאוד, שיגיע האדם אל המדרגה הראויה ומן היראה והאהבה והעבודה בכל לב ובכל נפש – הקל עליו ה' יתברך, כי תחת כל זה ציוהו לשמור חוקות ה' ומצוותיו בלבד, ובזה תושג מדרגת התכונה המגעת לו מצד העבודה בכל לב ובכל נפש. ויהיה פירוש הפסוק כן: ועתה, ישראל, הסתכל גודל הפלגת חסדי ה', מה הוא שואל מעמך, כי אינו שואל מעמך כי אם תחת יראת ה' ותחת לכת בדרכיו ולאהבה אותו ותחת עבודתו בכל לב ובכל נפש שהיית מחויב לעשות, אינו שואל כי אם לשמור מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, "לטוב לך", כלומר: וכל זה לטוב לך, כי באמצעות שמירת מצוות התורה יושג התכלית האנושי, שהיה ראוי שישיגהו האדם בעמל גדול ובטורח מופלג באמצעות היראה והאהבה והעבודה אל ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. והבן את הפירוש בזה הפסוק, כי הוא מופלג מאוד, תוסר בו הקושיה שהקשו עליו: גמרא ברכות יב ע"ב: אטו יראה מלתא זוטרתא היא!? (דבר קטן הוא?) ותרצו: "אין (=גבי משה) מלתא זוטרתא היא". ואין תירוץ זה מספיק, כי יש לבעל הדין לחלוק ולומר: אין ראוי שיאמר העשיר המופלג לעני שאין לו כלום: "מה אני שואל מעמך כי אם אלף זהובים"! לפי שאלף זהובים לעני דבר גדול הוא וקשה ההשגה, ואין העשיר מדבר בזה נכונה. ולפי דרכנו מתפרש יפה, כי אין ה' יתברך מבקש דבר שהוא קשה ההשגה אלא קיום מצוות התורה, כי תכונת היראה המשך (=תוצאה) אל קיום מצוות התורה, וכן ביאר דוד (תהלים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" – כי מבחר ועיקר החכמה להשיג יראת ה' כי "ראשית" כמו (עמוס ו' ו') "וראשית שמנים יומשחו" וביארו חז"ל (ברכות מ"ב) "ללומדיהם" לא נאמר, אלא "שכל טוב לכל עושיהם", לומר, כי מעשה המצוה מביא אל התכלית המושג, מצד ההשכלה, שהכל מודים עליו שהוא עיקר ותכלית האדם. וכן נמצא באיוב (כ"ח כ"ח) "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חכמה". כלומר תכלית החכמה להשיג יראת ה'.
התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצוות התורה אינו אלא שתיקבע בנפש תכונת יראת ה' יתברך, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים... ...ולזה יהיה מה שנאמר בתורה (דברים ו' י"ג; י' כ') "את ה' אלוקיך תירא" – אף על פי שהיא מצוה פרטית – הנה היא כלל כל מצוות התורה או מצוות רבות ממנה, לפי שהיראה היא התכונה הנקנית באמצעות מצוות התורה והיא התכונה היותר משובחת שישיג האדם ולא תושג כי אם אחר עמל רב והשתדלות גדול, שהרי אברהם אבינו לא נאמר עליו "ירא אלוקים" עד סוף נסיונותיו, שאמר הכתוב עליו (בראשית כ"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", כלומר: כבר הגעת אל התכונה המשובחת שאפשר שישיג האדם בעולם הזה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ועבור זה תזהיר התורה במקומות רבים על התכונה הזאת. אמרה: "ויראת מאלוקיך, אני ה'" (ויקרא י"ט); וכן (דברים ו') "את ה' אלוקיך תירא". לפי שהתכונה הזאת קשת ההשגה מאוד ועם כל זה תושג בשמירת מצוות התורה, בעבור זה אמר הכתוב (דברים י' י"ב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך... לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו"... וביארו על זה הדרך, כי משה היה אומר לישראל גודל הפלגת חסדי ה', כי מן הדין היה ראוי אל האדם ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ונפש, כדי שישיג שלמותו הנפשית, ולפי שזה עניין קשה מאוד, שיגיע האדם אל המדרגה הראויה ומן היראה והאהבה והעבודה בכל לב ובכל נפש – הקל עליו ה' יתברך, כי תחת כל זה ציוהו לשמור חוקות ה' ומצוותיו בלבד, ובזה תושג מדרגת התכונה המגעת לו מצד העבודה בכל לב ובכל נפש. ויהיה פירוש הפסוק כן: ועתה, ישראל, הסתכל גודל הפלגת חסדי ה', מה הוא שואל מעמך, כי אינו שואל מעמך כי אם תחת יראת ה' ותחת לכת בדרכיו ולאהבה אותו ותחת עבודתו בכל לב ובכל נפש שהיית מחויב לעשות, אינו שואל כי אם לשמור מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, "לטוב לך", כלומר: וכל זה לטוב לך, כי באמצעות שמירת מצוות התורה יושג התכלית האנושי, שהיה ראוי שישיגהו האדם בעמל גדול ובטורח מופלג באמצעות היראה והאהבה והעבודה אל ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. והבן את הפירוש בזה הפסוק, כי הוא מופלג מאוד, תוסר בו הקושיה שהקשו עליו: גמרא ברכות יב ע"ב: אטו יראה מלתא זוטרתא היא!? (דבר קטן הוא?) ותרצו: "אין (=גבי משה) מלתא זוטרתא היא". ואין תירוץ זה מספיק, כי יש לבעל הדין לחלוק ולומר: אין ראוי שיאמר העשיר המופלג לעני שאין לו כלום: "מה אני שואל מעמך כי אם אלף זהובים"! לפי שאלף זהובים לעני דבר גדול הוא וקשה ההשגה, ואין העשיר מדבר בזה נכונה. ולפי דרכנו מתפרש יפה, כי אין ה' יתברך מבקש דבר שהוא קשה ההשגה אלא קיום מצוות התורה, כי תכונת היראה המשך (=תוצאה) אל קיום מצוות התורה, וכן ביאר דוד (תהלים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" – כי מבחר ועיקר החכמה להשיג יראת ה' כי "ראשית" כמו (עמוס ו' ו') "וראשית שמנים יומשחו" וביארו חז"ל (ברכות מ"ב) "ללומדיהם" לא נאמר, אלא "שכל טוב לכל עושיהם", לומר, כי מעשה המצוה מביא אל התכלית המושג, מצד ההשכלה, שהכל מודים עליו שהוא עיקר ותכלית האדם. וכן נמצא באיוב (כ"ח כ"ח) "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חכמה". כלומר תכלית החכמה להשיג יראת ה'.
1. מה הקושי הגדול בפסוקנו שביקש ר' יוסף אלבו ליישב?
2. הסבר את דבריו האחרונים לפני התחילו לפרש פסוקנו "ובזה תושג מדרגת התכונה המגעת לו...".
3. לכאורה סוטה ר' יוסף אלבו בפירושו סטייה גדולה מפשוטו של מקרא. במה?
**
4. כיצד אפשר בכל זאת להתאים דבריו עם כוונת הפסוק?
**
5. במה עוזר הפסוק ממזמור קי"א להוכיח צדקת פירושו?
**
6. למה הוסיף עוד ראיה מספר איוב, במה עולה היא על ראיתו מספר תהלים להוכיח צדקת פירושו?
**
7. למה הכניס עוד את דברי חז"ל (ברכות מ"ב) בין שתי הוכחות מתהלים ומאיוב, במה מחזקים דבריהם את פירושו לפסוקנו?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ועתה ישראל: אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחיבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם...
ועתה ישראל AND NOW, O ISRAEL, [WHAT DOTH THE LORD THY GOD ASK OF THEE] — Although you did all this, yet His mercy and His love are extended over you, and in spite of all that you sinned against Him, He asks nothing of you EXCEPT TO FEAR [THE LORD YOUR GOD, etc.].
מה קשה לו בפסוקנו?
ד"ה כי אם ליראה: רבותינו דרשו מכאן: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
כי אם ליראה וגו׳ EXCEPT TO FEAR [THE LORD YOUR GOD, etc.]. — Our Rabbis derived from this (“and now, what does God ask from you”) that everything is in the hands of God except the fear of God (Berakhot 33b).
א. מה קשה לו בפסוקנו, האם זהו אותו קושי שאותו מיישב ר' יוסף אלבו לעיל או קושי אחר?
**
ב. בעל גור אריה, מפרש דברי חז"ל אלה:
"והנה מי שיאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא אדם צדיק ירא חטא – הוא שני הפכים בנושא אחד".
"והנה מי שיאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא אדם צדיק ירא חטא – הוא שני הפכים בנושא אחד".
הסבר – למה הם הפכים?
ד"ה לשמור את מצוות ה': ואף היא לא לחינם אלא לטוב לך שתקבלו שכר.
'לשמר את מצות ה TO KEEP THE COMMANDMENTS OF THE LORD — and this, too, not unrequited, but לטוב לך FOR THY GOOD — that you should receive a reward for doing so.
ד"ה הן לה' אלוקיך: הכל ואף על פי כן רק באבותיך חשק ה' מן הכל.
הן לה׳ אלהיך BEHOLD, UNTO THE LORD THY GOD BELONGS the whole Universe (“the heavens … and the earth and all that therein is”), and yet רק באבתיך חשק ה׳ ONLY IN THY FATHERS DID THE LORD TAKE PLEASURE.
**
א. מה קשה לו בפסוקנו?
**
ב. מה ראה רש"י להוסיף "הכל", ומי לא ידע ש"שמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה" הוא "הכל"?
ד"ה ולא יקח שוחד: לפייסו בממון.
ולא יקח שֹחד NOR WILL HE TAKE A BRIBE, that one should appease Him by money.
*
* מקשה הרא"ם:
אבל מה שפירש הרב "ולא יקח שוחד" – לפייסו בממון, לא ידעתי מה ממון נופל אצל הקדוש ברוך הוא?
אבל מה שפירש הרב "ולא יקח שוחד" – לפייסו בממון, לא ידעתי מה ממון נופל אצל הקדוש ברוך הוא?
התוכל ליישב דברי רש"י?
| ג. שוחד |
"אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"
For the LORD your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, who regardeth not persons, nor taketh reward.
ופירושו בשוחד שאפילו חסיד גמור שיעבור עברה, לא יקח ממנו מצוה ממצוותיו בשוחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו...
והנכון בעיני שיאמר – "אשר לא ישא פנים" לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם, ולא יקח שוחד מעשירים בריבם עם דל, כי הוא "עושה משפט יתום ואלמנה" מן הגדולים וקבע את קובעיהם נפש.
(המלים האחרונות ברמב"ן לקוחות ממשלי כ"ב כ"ג).
**
1. האם שונה הרמב"ן בפירושו זה מפירושו של רש"י או לא?
*
2. מה ראה הרמב"ן לבכר פירושו השני על הראשון, במה עולה השני על הראשון?