לפסוק ט"ז עיין גיליון ואתחנן תשי"א
לפסוק י"ח עיין גיליון ואתחנן תשי"ב.
| א. אזהרות התורה |
השווה:
| פרק ו', פסוקים י'-י"ב | פרק ח', פסוקים ז'-י"א |
|
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ
עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" |
"כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" |
1. מה הרעיון המשותף לשני המקומות הנ"ל?
2. מה ההבדל בין שני מיני הפיתוי (זה המתואר בפרשתנו וזה המתואר בפרשת עקב)?
*
3. מה ראתה התורה להקדים את הפיתוי של "ערים, בתים, בורות וכרמים" לפיתוי של "ארץ נחלי מים, ארץ חיטה..."?
**
4. מה ראתה התורה לסיים אזהרה ראשונה בזכר ארץ מצרים, ואזהרה שנייה במצוות, משפטים וחוקים?
| ב. "ואכלת ושבעת" - "השמר... פן תשכח" |
ספרי עקב י"א ט"ו:
"ואכלת ושבעת – השמרו לכם פן יפתה לבבכם". אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בקדוש ברוך הוא, שאין אדם מורד בקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה; שנאמר (דברים ח' י"ב): "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכל אשר לך ירבה". מה הוא אומר אחריו? "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". כיוצא בו אתה אומר (דברים ל"א כ'): "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן – ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום ונאצוני...". כיוצא בדבר אתה אומר (שמות ל,ב): "וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק". וכן באנשי דור המבול, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם (איוב כ"א) "שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל... ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו בטוב ימיהם" – היא גרמה להם: "ויאמרו לאל סור ממנו!" אמרו: אין אנו צריכים אלא לטיפה אחת של גשמים! אין אנו צריכים לו!" שנאמר (בראשית ב') "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים?! בה אני אפרע מכם". (בראשית ז'): "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא מרדו בקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה, שנאמר (בראשית י"א) "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". ואין "ישיבה" האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, שנאמר (שמות ל"ב): "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". היא גרמה להם שאמרו (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם". מה נאמר בהם? "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ". וכן אתה מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר (איוב כ"ח): "ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש". אמרו אנשי סדום: "הרי מזון אצלנו, הרי כסף וזהב אצלנו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם?! אני משכח אתכם מן העולם. וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ז): "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון, שבעת לחם, ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי".
"ואכלת ושבעת – השמרו לכם פן יפתה לבבכם". אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בקדוש ברוך הוא, שאין אדם מורד בקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה; שנאמר (דברים ח' י"ב): "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכל אשר לך ירבה". מה הוא אומר אחריו? "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". כיוצא בו אתה אומר (דברים ל"א כ'): "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן – ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום ונאצוני...". כיוצא בדבר אתה אומר (שמות ל,ב): "וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק". וכן באנשי דור המבול, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם (איוב כ"א) "שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל... ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו בטוב ימיהם" – היא גרמה להם: "ויאמרו לאל סור ממנו!" אמרו: אין אנו צריכים אלא לטיפה אחת של גשמים! אין אנו צריכים לו!" שנאמר (בראשית ב') "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים?! בה אני אפרע מכם". (בראשית ז'): "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא מרדו בקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה, שנאמר (בראשית י"א) "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". ואין "ישיבה" האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, שנאמר (שמות ל"ב): "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". היא גרמה להם שאמרו (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם". מה נאמר בהם? "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ". וכן אתה מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר (איוב כ"ח): "ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש". אמרו אנשי סדום: "הרי מזון אצלנו, הרי כסף וזהב אצלנו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם?! אני משכח אתכם מן העולם. וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ז): "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון, שבעת לחם, ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי".
1. מהו הכלל שרצו חז"ל להדגים על ידי הדוגמאות של דור המבול, דור הפלגה, אנשי סדום?
**
2. למה בחרו בפסוקים ח' י"ב וכן ל"א כ' מתוך דברים ולא בחרו בפסוקנו?
3. הידועים לך עוד פסוקים בספר דברים המדברים באותו רעיון?
4. מה פירושו של "רצו לשכח תורת הרגל מביניהם"?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה מבית עבדים: כתרגומו, מבית עבדותא ממקום שהייתם שם עבדים.
מבית עבדים — Understand this as the Targum does: from the house of slavery, i.e. a place where ye were slaves (not from the house that belonged to slaves; cf. Rashi on Exodus 20:2).
מה קשה לו בפסוקנו? השווה לדבריו כאן את דבריו בשמות כ' ב' ד"ה מבית עבדים.
ד"ה מאלוהי העמים אשר סביבותיכם: הוא הדין לרחוקים, אלא לפי שאתה רואה את סביבותיך תועים אחריהם, הוצרך להזהיר עליהם ביותר.
מאלהי העמים אשר סביבותיכם OF THE GODS OF THE PEOPLE WHO ARE AROUND YOU — The same prohibition applies respecting the gods of those peoples who are distant from you; but, just because you see those who are around you going astray after them, it felt the necessity specially to warn your about them.
א. מה קשה לו?
*
ב. התוכל להצביע על מקום אחר ברש"י שבו הוא עומד על קושי ממין זה?
ד"ה במסה: כשיצאו ממצרים, שניסוהו במים, שנאמר (שמות י"ז): "היש ה' בקרבנו".
במסה IN MASSAH, when they went forth from Egypt: that they put Him to the test in respect to water, as it is said, (Exodus 17:7) that they asked, “Is the Lord amongst us or not?".
**
א. מה קשה לו בפסוקנו?
שם המקום הנזכר (שמות י"ז) "ויקרא שם המקום מסה"
in Massah the name of a place , as in “He called the name of the place Massah…” [Exodus 17: 7]. There I explained the meaning of the name [comment on Exodus 17: 2]. People were questioning whether “God is among us” [Exodus 17: 7]: If so, we will worship him. But there is no need to put God to the test. Simply keep his commandments; and if you do what is right in His sight, He will grant you every good, and
או הולך רש"י כאן בדרך אחרת?
**
ג. למה הזכיר רש"י בפירושו את סוף פסוק ז', ולא כמו שעשה הראב"ע את תחילתו?