פרשת משפטים תשי"ז - שמיטה ומצוות נוספות
א. שאלות כלליות
**
1. מה המאחד את כל הפסוקים האלה לחטיבה אחת?
*
2. כיצד מתקשרת פסקה זו לקודמתה (כ"ג א'-ט')?
3. קאסוטו, בפירושו לשמות כותב לפסוקינו אלה כאן וכן לשמות כ' י':
מכיון שהעקרונות היסודיים שבעשרת הדיברות אינם מכוונים לרגע החולף, אלא לדורי דורות, אין ניסוחם נקבע בהתאם למצב הארעי של דור המדבר יושב אוהלים, אלא בהתאם למצב המקווה בעתיד הקרוב, לכשישתקע ישראל בארץ הייעוד ויתיישב בעריה.
מהו הקושי שבכ' י', ומהו הקושי בפסוקינו כאן המיושב בדבריו?
*
4. במה אפשר לראות בפסקה אחרונה זו (י-י"ט) של המשפטים קטע מקביל לפסקה הראשונה של המשפטים (כ"א א' -ב')?
ב. "ושש שנים תזרע..."
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ"
And six years thou shalt sow thy land, and gather in the increase thereof;
מכילתא רי"ג:
ר' אליעזר אומר: כשישראל עושין רצונו של מקום, הם עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר: "שש שנים תזרע שדך" וכשישראל אין עושין רצונו של מקום – הם עושין ד' שמיטין בשבוע אחד. כיצד? נידה שנה וזורעה שנה; נידה שנה וזורעה שנה – נמצאו שהן עושין ארבעה שמיטין בשבוע אחד.
רמב"ן, ויקרא כ"ה ג':
ד"ה שש שנים תזרע שדך: דרך הכתוב לומר כן (שמות כ' י') "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ"ג י"ב) "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי..."
1. מה פירוש "שבוע" בדברי המכילתא?
2. מה קשה גם לרבותינו במכילתא, גם לרמב"ן בפסוקנו?
3. מה ההבדל בין תשובותיהם? (שים לב: למה פתח הרמב"ן תשובתו במלים "דרך הכתוב"?)
ג. "...תשמטנה ונטשתה..."
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ"
but the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow, that the poor of thy people may eat; and what they leave the beast of the field shall eat. In like manner thou shalt deal with thy vineyard, and with thy oliveyard.
"תשמטנה – בעבודתה; "ונטשתה" – באכילתה.
תשמטנה THOU SHALT LET IT REST — by not tilling it (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:11:1), ונטשתה AND THOU SHALT ABANDON IT — by not eating of its produce (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:11:1) after “the time of removal” of the produce has arrived. Another explanation is: תשמטנה THOU SHALT LET IT REST, from what is real work, as, for example, ploughing and sowing, ונטשתה AND LEAVE IT ALONE — not even to manure and to hoe it.
רש"י:
ד"ה תשמטנה: מעבודה.
ד"ה ונטשתה: מאכילה לאחר זמן הביעור. דבר אחר: "תשמטנה" – מעבודה גמורה כגון חרישה וזריעה. "ונטשתה" – מלזבל ולקשקש.
ונטשתה AND THOU SHALT ABANDON IT — by not eating of its produce (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:11:1) after “the time of removal” of the produce has arrived. Another explanation is: תשמטנה THOU SHALT LET IT REST, from what is real work, as, for example, ploughing and sowing, ונטשתה AND LEAVE IT ALONE — not even to manure and to hoe it.
ההשמטה הוא שמסלק עצמו מן הדבר – וזה שלא יעבדו עבודת הארץ. והנטישה הוא שמשתתף עם "העזיבה", רק שמציין ההרחקה יותר.
"עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי": העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפעל והוא יותר מן העזיבה).
1. מה קשה לכולם? (ועיין גיליון בא שנה זו שאלה ב).
**
2. הסבר את דברי רש"י עד "לאחר זמן הביעור", על פי דברי הרמב"ן ויקרא כ"ה ז' ד"ה ולבהמתך ולחיה, עד "דברי ר' יהודה".
**
3. מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון שהוא כפי במכילתא, והוסיף עליו עוד את הדבר אחר?
ד. הלכות שמיטה ויובל
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר (שמות כ"ג י"א): "והשביעית תשמטנה ונטשתה". כל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית - ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פרותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל, ויד הכל שוין בכל מקום, שנאמר (שמות כ"ג י"א) "ואכלו אביוני עמך" – ויש לו להביא לתוך ביתו מעט, כדרך שמביאין מן ההפקר...
It is a positive commandment to annul [ownership of] everything that comes out of the ground in the seventh year as it says "and in the seventh [year], annul it and forsake it" and anyone who locks up his vineyard or fences in his field in the seventh year has violated a positive commandment, and similarly someone who harvest all his fruits and brings them inside. Rather everything should be seen as ownerless and everyone has equal claim as it says " and the destitute of your people will eat it." [The owner] may bring in small amounts the way one does from ownerless property e.g. five pitchers of oil or fifteen of wine and if he brought in more it is permitted.
1. מניין (מלשון הכתוב) שלא יאספם לביתו וישים גדר על שדהו מסביב, והוא עצמו יחלקם לעניים?
2. מה הסיבה הפנימית-החינוכית לכך, שאסרה ההלכה על בעל השדה לגדור ולחלק בעצמו לעניים?