עיין גם גיליון תולדות תשי"ד!
| א. מדברי המדרש |
"וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"
And Abimelech said unto Isaac: ‘Go from us; for thou art much mightier than we.’
אמר לו אבימלך: כל עצימות שעצמת, לא ממנו היו לך? ולשעבר היה לך חד קיוקיה (כבש אחד), כדון אית לך קווקייה סגין! (ועכשיו יש לך כבשים הרבה).
א. במה סוטה המדרש מן הפירוש הרגיל שבפסוקנו? ועיין רש"י ל"ח כ"ו ד"ה צדקה; ד"ה ממני!
ב. במה דומה טענת הפלשתים כאן, לפי פירוש המדרש, לטענת בני לבן (בראשית ל"א א'), וכיצד אפשר להוכיח פה ושם שהטענה טענת שקר?
ג. השווה גיליון עקב תשי"ד ד1. במה דומה הדרך הדרשנית שם לדרך המדרש כאן?
ד. האם המ"ם של 'ממנו' בפסוקנו – לפי המדרש – היא כמ"ם של "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קי"ט צ"ט)?
"כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב"
that thou wilt do us no hurt, as we have not touched thee, and as we have done unto thee nothing but good, and have sent thee away in peace; thou art now the blessed of the LORD.’
בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה (רומי) שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס (=שני אחים שנהרגו אחר כך על קידוש ה' בלוד) טרפיזין (=שולחנות) מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צורכם. הלכו הכותים הללו ואמרו: "ידע המלך, אשר אם עיר מרדנית זו תתבנה וחומותיה תתבצרנה – "מנדה בלו והלך (מס רכוש, מס גלגולת) לא יתנון" (עזרא ד' י"ג). אמר להם: "מה אעשה, כבר גזרתי". אמרו לו: "שלח אמור להם: או שישנו מקומו של הבית או שיוסיפו עליו חמש אמות או שיפחתו – ומאליהם יחזרו בהם".
והיה כל העם כנוס בבקעת בית רמון. כיוון שהגיע כתב המלך, התחילו בוכים. ביקשו למרוד במלך. אמרו: "יעול חד בר נשא חכימא וישדך דבורא (וישקיט הצבור). אמרו: "יעול ר' יהושע בן חנניה, דהוא אסכולוסטיקא דאורייתא" (מלומד בתורה).
נכנס ר' יהושע בן חנניה ודרש: ארי טרף טרף, ועמד עצם בגרונו. אמר: כל דמתי מפיק ליה (כל מי שיבא ויוציאו), אנא יהיב ליב אגרא (=אתן לו שכר).
בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו לתוך פיו של אריה, והוציא את העצם. אמר לארי: "תן לי שכרי". אמר לו הארי: "לך והיה משתבח: נכנסתי לפי הארי בשלום, ויצאתי בשלום – ואין לך שכר גדול מזה". כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.
לשם מה מביא מסדר מדרש רבה (וכן גם בילקוט) את סיפור הקורא המצרי דווקא בפרשת תולדות, ומהו הקושי בפסוקנו שאותו הוא מיישב?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה כי גדל מאוד: שהיו אומרים: זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך.
כי גדל מאד UNTIL HE BECAME VERY GREAT — so that people used to say, “Rather the dung of Isaac’s mules than all Abimelech’s gold and silver’’(Genesis Rabbah 64:7).
א. מה קשה לו בפסוקנו?
**
ב. בעל גור אריה, מקשה:
למה נקט רש"י (וחז"ל שבעקבותיהם הוא הולך) "פרדות", ולא לקחו כדוגמה זבל חמוריו או גמליו, כפי שהיו מוזכרים בעושרו של אברהם אביו (כ"ה ל"ה) וכן בעשרו של יעקב (ל' מ"ג).
למה נקט רש"י (וחז"ל שבעקבותיהם הוא הולך) "פרדות", ולא לקחו כדוגמה זבל חמוריו או גמליו, כפי שהיו מוזכרים בעושרו של אברהם אביו (כ"ה ל"ה) וכן בעשרו של יעקב (ל' מ"ג).
עיין דברים ט"ו י"ד ורש"י שם!
ד"ה סיתמום פלשתים: מפני שאמרו: תקלה היא לנו מפני הגייסות הבאות עלינו.
טמונון פלשתאי – לשון סתימה, ובלשון התלמוד: "מטמטם את הלב".
סתמום פלשתים THE PHILISTINES STOPPED THEM, saying, “They may become a source of danger to us because of marauding troops that may invade us” (i.e.,they may invade our country to obtain possession of the wells, or if they invade us for any other reason they will be able to find a supply of water). (Tosafot Sotah 10.) The rendering of the Targum טמונין means “stopping up” and we find it in the language of the Talmud (Pesachim 42a) “Chokes up (מטמטם) the heart”.
**
א. למה פירשוֹ רש"י כך ולא שסתמום מפני הקנאה? ענה בשתי דרכים: הבא טעם לשוני והבא טעם ענייני.
*
ב. מה ראה רש"י לבאר כאן את דברי אונקלוס?
ד"ה בנחל גרר: רחוק מן העיר.
בנחל גרר IN THE VALLEY OF GERAR — far away from the city.
מה קשה לו?
| ג. "ויחפרו באר אחרת..." |
"וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה"
And they digged another well, and they strove for that also. And he called the name of it Sitnah.
אחרי שראו שעלה בידם לגזול הבאר בטענה בדויה, הוסיפו לגזל בלי טענה – רק עמדו לשטן.
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב?