פרשת נצבים תשכ"א - "שלום יהיה לי"
א. לשון "והתברך" - שאלות ברש"י
"וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה והתברך בלבבו: לשון ברכה. יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו, לומר: לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי.
והתברך בלבבו AND HE BLESS HIMSELF IN HIS HEART — The word והתברך has the meaning of “blessing”. In his heart he will imagine for himself a blessing of peace, saying, “These curses will not come upon me, I shall have peace”.
ד"ה והתברך: בנדיר"א שוי"א בלעז (je bewize) כמו "והתגלח" "והתפלל"
והתברך is benoir soi in old French, i.e. the verb is reflexive like והתגלח, “he shall shave himself”, והתפלל, he shall pray lit., he shall make himself the object of intercession.
1. מה ראה רש"י לפרש ד"ה הזה פעמיים?
מה ראה רש"י צורך לפרש "והתברך" – לשון ברכה? והלא דבר ידוע הוא ומה בא להשמיענו?
ושים לב: רש"י נוהג לפרש מילה קשה או צורה נדירה עם הופעתה הראשונה, והלא כבר מצינו התפעל של שרש ב.ר.ך
"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ"
and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.’
ומה ראה לפרש צורה זו כאן?
ועיין תרגום אונקלוס:
בראשית שם שם:
ויתברכון בדיל בנך כל עממי ארעא
ובמקומנו פסוק י"ח:
ויחשב בלבה למימר שלמא יהא לי...
3. ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא, לדברי רש"י אלה:
פרשתיו לעיל פרק כ"ח ס' ד"ה והתמכרתם, ושם אמר: ...ועיקר הוראת התפעל על ציור ענין מה אשר בנפש, יהיה כן חוץ לנפש או לא יהיה כן. דוגמת "והתברך בלבבו" כ"ט י"ח.
מה הדמיון שבין התפעל של "והתמכרתם" לבין התפעל של "והתברך"?
4. מה ראה רש"י להוסיף על דברי הכתוב את המילים: "לא יבואוני קללות הללו אך שלום יהיה לי" – מה תיקן בזה?
ב. הביטוי "בשרירות לבי" - שאלות ברש"י
"כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה בשרירות לבי אלך: במראית לבי, כמו (במדבר כ"ה י"ז): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", כלומר: - מה שלבי רואה לעשות.
בשררות לבי אלך means IN THE VIEWS OF MY HEART WILL I WALK, שררות being of a root which means to look, to see, as (Numbers 25:17): “I shall see him (אשרנו), but not now”; it is as much as to say, I will follow what my heart sees good to do.
לשם מה מוסיף רש"י את דבריו: "כלומר..." והלא את "שרירות לבי" כבר הסביר עד למילים אלה?
ג. בביאור "למען ספות הרוה" וכו'
"וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה למען ספות אמר ר' יהודה הלוי נ"ע: לשון כריתה כמו (בראשית י"ח כ"ג) "האף תספה" כלומר, שיחשוב המתברך לבטל דברי הצדיק שהוא כנוי במלת רוה עם דבר הצמאה, וכינה הצדיק ב"רוה" כמו (ירמיהו י"ז) "כעץ שתול על מים" והרשע ב"צמאה", כמו (ירמיהו שם) "כערער בערבה". ויחשוב כי גם ברכתו בלבו תפסיק הקללה. ויפה פירש – לולא שמלת "רוה" תואר השם, והיה ראוי להיות רווי את הצמא. ויאמר ר' יונה המדקדק (=ר' יונה אבן ג'נאח), כי טעמו בעבור שיראה שיכלה התם עם הרשע, על כן יחשוב בלבו רע. ואין זה נכון בעבור "שלום יהיה לי". ולפי דעתי, שמילת "ספות" לשון תוספת, כמו (ישעיה ל' א') "ספות חטאת". והטעם "שלום יהיה לי", אף על פי שאלך בשרירות לבי, כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים, ואני יחיד חוטא, על כן כתוב אחריו "לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה'..." והטעם – מיד יכרת. גם זה הפסוק לעד על פירושי במילת (במדבר ט"ו כ"ח) "ונסלח לו". והנה "ספות", כי הרוה תוסיף על הצמאה, ומשל הצדיק ברוה כטעם (תהלים א') "כעץ שתול על פלגי מים" והרשע בצמאה כטעם "כערער בערבה", והעד שכתוב בתחילה (י"ז) "שרש פורה ראש ולענה" והוא במקום צמא.
that it be included [Hebrew: sefot] 1) Rabbi Y e hudah HaLevy — may he be for us a light from above! — said that this word has the meaning of “termination” (as in “will you destroy…” [Hebrew: tispeh] [Genesis 18: 23]). The man engaged in blessing himself intends to nullify the words of the righteous — here denoted by the word moist — by means of the words of the “thirsty” (the righteous man is called moist, along the lines of “like a tree planted by the water” [Jeremiah 17: 8], whereas a wicked man is called thirsty, along the lines of “like a juniper bush in the desert” [Jeremiah 17: 6]). Likewise, he thinks that by blessing himself, he can cancel out the malediction. All this would have been a fine explanation — were it not for the fact that moist is an adjective; the verse would have to read “…moisture with thirst”. 2) The grammarian Rabbi Yona ibn Janaḥ explained the verse to mean: Since he sees that the innocent are destroyed the same as the wicked, he decides in his heart to be wicked. This cannot be right, though, on account of the phrase all will be well with me. In my opinion, the word included [Hebrew: sefot] denotes an accretion, as in “that sin be added [Hebrew: sefot]” [Isaiah 30: 1]. The meaning is: “all will be well with me, even though I follow the evil impulses of my heart, because I will survive through the merit of the righteous; they are many, whereas I am just a single sinner”. For this reason, Scripture immediately says, God will not consent to pardon him — that is, he will be instantly destroyed. The image is of something wet adding moisture to something parched. Scripture compares the righteous man to land that is watered (as in, “like a tree planted by streams of water” [Psalms 1: 3]) and the wicked man to land that is parched (as in “like a juniper bush in the desert” [Jeremiah 17: 6]). Evidence for this interpretation is provided by the beginning of the passage: “a root developing into hemlock and worm-wood” [: 17] — which only occurs in a dry area.
ד"ה למען ספות הרוה: המזיד, שמתוך שובע הוא חוטא.
למען ספות הרוה, the deliberate sinner, whose motivation is that seeing he is so well off, he does not worry about possible consequences for himself
ד"ה הצמאה: לתאבון, שאינו רשע כעושה להכעיס מתוך שובע.
הצמאה, because of the urgings of his desire. He does not sin in order to make a statement against G’d asserting his freedom to do as he pleases and thereby rejecting G’d as the world’s Master. He is merely unable to resist his urges.
1. מה המשותף לשלושת הפירושים המובאים בראב"ע (פירוש ר' יהודה הלוי, פירוש ר' יונה המדקדק ופירוש הראב"ע עצמו) בניגוד לפירוש הרשב"ם?
**
2. מהי ביקורת הראב"ע על דעת ר' יונה?
*
3. האם לפי פירושים אלה (כולם או אחדים) המילים "למען ספות" הן המשך מחשבותיו של המתברך בלבו, או הן תגובת הכתוב למחשבותיו?
*
4. באילו משתי הוראות של "ספות" המוזכרות בראב"ע מפרש הרשב"ם את פסוקנו?
ד. טענת "שלום יהיה לי"
"שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת נצבים:
שמתחכם בעצמו לומר: "אחר שהאלוהות האלה לא ירעו ולא ישחיתו אלא אצל המודים בתורה ובלתי שומרים אותה; הנה אם כן "שלום יהיה לי" ולא אירא מהם, כי בשרירות לבי אלך לכפור בתורה מעיקרה, והכופר בכל פטור. מה תאמר, כי ישיגוני הרעות בסלקו השגחת משמרתו מעלי, הנה בתוך עמי אנכי יושב ובפיקוד עליהם בטוב השגחתו והסתירם תחת כנפיו, בקבלם את הטוב מאת האלוהים, גם לי גם להם יהיה". והוא מה שיראה באומרו "למען ספות הרוה את הצמאה". והוא משל נמרץ לפי הכוונה: כי האדם שיש לו שתי שדות סמוכות זו לזו, האחת צמאה, צריכה תמיד למים, והאחת רוה בלתי צריכה להם, כי בידוע כי בהשקותו הצמאה הוכרח להשקות הרוה, אף על פי שלא יכוון או שלא ירצה להשקותה. וכן חשב זה הסופר, שאף על פי שלא יכוון להשקותם משפע ברכותיו או שלא ירצה בו, הנה יקבל הטוב וההצלה בתוך הכלל. ויהיה מאמר "שלום יהיה לי" משמש לשני הענינים: (1) להוצאת עצמו מכלל הנכנסים בברית האלה ו-(2) להנצלו מטעם היותו מחובר להם.
ד"ה בשרירות לבי אלך: אחר שדיבר מעוון חמור של עבודה זרה, במה שאמר: "אשר לבבו פונה היום" סמך לו ענין רע ומר, ואמר: "פן יש בכם שרש פורה רוש ולענה" והוא איש אשר מקורו מושחת בפינות שהן עקריות בתורתנו והוא שכשישמע דברי האלה הזאת, כל דקדוקי הברית ופרטי המצוות, קצתם מבוארים בטעמם, קצתם אין לשכל מבוא בהם, ויאמר: "באמת הרבה מצוות יש ואני נבוך בהם, ואני בעניינם במלחמה תמידית, פעם אתעורר לקיומם ופעם אחדל, מפני שהם דברים שאין השכל מחייבם ואין ביכולתי להשיגם, לכן לא אלך אלא במה שמחשב לבי ושכלי ומה שדעתי גוזרת, ובזה יהיה שלום לי מבלי שום התנגדות פנימית, כי בהיותי הולך אחר הדברים הנכונים בטעמם, שבעה לה נפשי ומשתעשעת בהם, מה שאין כן בדברים הנעלמים ובלתי גלויים אל השכל". ומילת "לב" הונח על הדעת והשכל והבינה.
1. מה ההבדל בין שניהם בפירוש המושג "שלום"?
*
2. מהו מהלך מחשבתו של האיש אשר לבבו פונה היום מעם ה', ובמה הוא שם בטחונו – לדעת כל אחד מן הפירושים.
*
3. האם מסכימים שני המפרשים הנ"ל בפירוש המילה "כי" זה עם זה ועם פירושו של ראב"ע?
*
4. איזה משני הפירושים נראה יותר בשים לב להקשר?
5. מהי חולשת בעל הכתב והקבלה בהסבר הפסיכולוגי הניתן בדבריו?