"...I would like, hesitatingly and haltingly, to confide in you, and to share with you some concerns which weigh heavily on my mind..." (Rabbi, Joseph B Soloveitchik, introduction to "The lonely man of faith")
(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ (ז) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ (ס)
(6) If a bird’s nest chance to be before thee in the way, in any tree or on the ground, with young ones or eggs, and the dam sitting upon the young, or upon the eggs, thou shalt not take the dam with the young; (7) thou shalt in any wise let the dam go, but the young thou mayest take unto thyself; that it may be well with thee, and that thou mayest prolong thy days.
רבא אמר הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב (דברים כב, ז) למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך
Rava said: Who is this? It is Rabbi Ya'akov, who said that there is no reward for a mitzvah in this world. As it is taught [in a baraita]: Rabbi Ya'akov says: There is no mitzvah written in the Torah that you are given its reward with it without depending on the resurrection of the dead. About honouring parents, it is written, "In order that your days will be lengthened, and in order that it would be good for you" (Deuteronomy 5:15). About sending away the mother bird, it is written, "In order that it will be good for you and your days will be lengthened" (Deuteronomy 22:7). For when his father says to him, "Go up to the attic and bring me chicks!" And he goes up to the attic, sends away the mother [bird], and takes the children, but on his return, he falls and dies. Where is the goodness of this one's days? Where are the lengthening of this one's days? Rather, "In order that it be good for you"—in the world which is all good; "And in order that your days will be lengthened"—in the world which is all long.
But we all know that this is clearly not the case...
(12) And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the L-D thy G-d shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers, (13) and He will love thee, and bless thee, and multiply thee; He will also bless the fruit of thy body and the fruit of thy land, thy corn and thy wine and thine oil, the increase of thy kine and the young of thy flock, in the land which He swore unto thy fathers to give thee. (14) Thou shalt be blessed above all peoples; there shall not be male or female barren among you, or among your cattle. (15) And the L-D will take away from thee all sickness; and He will put none of the evil diseases of Egypt, which thou knowest, upon thee, but will lay them upon all them that hate thee.
Arguably, the reward (and punishment) found in the Torah refer to the nation and not just the individual
But we should have higher aspirations, right?...
(ג) אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:
(3) Antigenos, man of Sokho, received from Shimon the Righteous. He would say: Do not be as slaves who are serving the master in order to receive a reward, rather be as servants who are serving the master not in order to receive a reward; and may the fear of Heavens be upon you.
סיפור על ההדסים של הגאון מווילנה
אבות דרבי נתן פרק ה' משניות א-ב
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק.
הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,
אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס,
ויהי מורא שמים עליכם, כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא:
אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו,
והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם.
עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית?
אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר, ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך.
עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין.
צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס.
והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא היתה דעתן גסה עליהם. אלא צדוקים אומרים:
מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום: :
(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:
(16) It is not your responsibility to finish the work, neither are you free to desist from it. If you have learned much, your reward will be much; and the master of your work is trustworthy to pay you the wage for your activity. The giving of reward to the righteous is in the future to come.
(א) אלו דברים שאין להם שעור. הפאה, והבכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם.
(1) These are the things that have no measure: Peah [corner of the field which, while harvesting, must be left for the poor], Bikurim [First-fruits that must be brought to the Temple and given to the priest], the appearance-sacrifice [brought to the Temple on Pilgrimage Festivals], acts of kindness, and the study of the Torah. These are things the fruits of which a man enjoys in this world, while the principal remains for him in the World to Come: Honoring one's father and mother, acts of kindness, and bringing peace between a man and his fellow. But the study of Torah is equal to them all.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ח, א.
הטובה הצפונה לצדיקים היא חי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים
OK, Punishment and reward mentioned explicitly in the Torah refer to the enire nation. Individual reward is given mostly in the world to come.
But why do we need a punishment reward system, and why do we have to wait? - subject of a large debate, maybe for another time. for now, the Rambam's opinion isthat HaShem is generous and wishing to bless us. A punishment and reward system allows us to earn these blessing and gives us further satisfaction. The rewards and punishments themselves are "on hold" so that we will retain our free will (and gain extra credit as well).
Also, if the reward is for the "afterlife" than how come we are allowed to pray for our own needs and desires? and if we are allowed to ask, isn't it a waste of potential greater reward?
Let's clarify something first; "Tefilah is not an option. it is an obligation, as well as a natural important occurrence" examples are given in sources 10-11
ספר המצוות לרמב"ם. מצווה חמישית
המצווה החמישית היא הציווי שנצטווינו לעבדו יתעלה. ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר
"ועבדתם את יקוק אלקיכם" (שמות כג, כה);
ואמר "ואתו תעבדו" (דברים יג, ה);
ואמר "ואתו תעבד" (שם ו, יג);
ואמר "ולעבדו" (שם יא, יג).
ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים - כמו שביארנו בכלל הרביעי - הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק. סידור עולת ראיה - עניני תפילה
"התפילה המתמדת של הנשמה מתאמצת היא תמיד לצאת מן ההעלם אל הגלוי....
התפילה היא לנו ולעולם כולו הכרח גמורת וגם תענוג היותר כשר שבתענוגים...הננו חפצים מעצמינו ומהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה לתן לנו ומתוך כך אנו מוצאים את עצמינו שרויים בצרה גדולה.... הננו באים ומתפלליםת שופכים את שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלם בתכלית השלימותת ואז נעשה עולמינו הפנימי באמת שלם בתכלית השלימות...
Why can (and should!) we ask HaShem for ":earthly" things such as parnasa and health?
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר רביעי פרק ט"ז
שקבלת התפילה יורה בהכרח על ההשגחה כמו שביארנו, והוא דבר ראוי ומחויב על כל מאמין בהשגחה שיאמין שהתפילה תועיל לו להצילו מרעתו.כי מי שלא יתפלל בעת צרתו, הנה הוא:
- אם מפני שלא יאמין בהשגחה,
- ואם שיאמין בה, אבל יספק ביכולת השם על הצלתו. ושתיהן כפירה.
- ואם שיאמין בהשגחה, ולא יספק ביכולת השם יתברך על הצלתו, שהאל יכול על כל דבר, אבל יספק אם הוא ראוי לכמו זו ההטבה שתשמע תפילתו.
וזה דבר ראוי ומחויב על כל האדם שלא להיות צדיק בעיניו, אבל מכל מקום אין ראוי שימנע בעבור זה מלהתפלל לאל על המצטרך לו. כי עושה זה, הלא הוא לפי שהוא מאמין שהטוב המגיע לאדם מהשם הוא גמול מעשיו הטובים, לא חסד יקוק ורחמיו, וזה דעת בלתי נכון.
שהרי הכתוב אומר: לא על צדקותינו אנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים (דניאל ט'), לפי שחסדי השם יתברך ורחמיו על כל ברואיו על צד החסד הגמור לא על צד הגמול.
ולזה מה שראוי להאמין, שכל הטובות המגיעות מהשם, הם על צד החסד הגמור, לא שכר מעשיו הטובים. ומזה הצד כבר יגיעו מאתו טובות, הן שיהיה המקבל מוכן או בלתי מוכן. שהתפילה תקנה אל האדם הכנה שאינה בטבעו לקבל הטוב ההוא, מה שאי אפשר שיגיע זה וכיוצא בו משום נמצא זולת השם, בזולת הכנה אחרת אם טבעית ואם מלאכותית.
הרב אליהו אליעזר דסלר , מכתב מאליהו, חלק ב
יש תפילה אשר בה מבקש האדם מהקב"ה למלאות חסרון, בין של עצמו ובין של אחרים, כי הוא מכיר שרק השם יתברך הוא בעל היכולת למלאות משאלותיו. כתוצאה מהכרה זו יכול האדם לזכות שהשם יתברך ימלא את בקשתו, כי מלויה יהיה אמצעי לתוספת הכרה בחסדי השם יתברך ובכוחו וביכולתו, ובזה הרי מילוי הבקשה עצמה הנהו כלי לגלוי כבודו יתברך...
Another explanation, allowing us to ask haShem of our physical need is derived from the earthly promises given to Am Israel by HaShem, including sitting peacefully in Eretz Israel...
משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ט
והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב. כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיקוק העולם הבא.
כלומר אם עבדתם את יקוק בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיקוק העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות. לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיקוק העולם הבא.
שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיקוק העולם הבא:
The fact that HaShem promises us as anation, many earthly promises, is a backway door for us for asking our own needs. However, our prayers to HaShem regarding physical needs, should be with an intent of using our physical condition to improve spiritualy. In the same manner that allowing Israel to sit peacefully in our land is intended to free us for spiritual pursuits.
Infact, Rosh HaShanh is the perfect time to ask everything from HaShem...
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ (ב) הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ (ג) שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ (ד) תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ (ה) כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ (ו) עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ (ז) הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ (ח) בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ (ט) שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ (י) לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ (יא) אָנֹכִ֨י ׀ יקוק אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ (יב) וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ (יג) וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃ (יד) ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ (טו) כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ (טז) מְשַׂנְאֵ֣י יקוק יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ (יז) וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃