פרשת שמיני תשכ"א - אהרן ובניו הנותרים
א. "וידם אהרן"
"הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
Then Moses said unto Aaron: ‘This is it that the LORD spoke, saying: Through them that are nigh unto Me I will be sanctified, and before all the people I will be glorified.’ And Aaron held his peace.
ד"ה הוא אשר דבר ה' לאמור: ...וטעם וידום אהרן, שהיה בוכה בקול – ואז שתק. או - כטעם (איכה ב' י"ח): "ואל תדום בת עינך".
This is what the LORD meant when He said: Where had He spoken this? In the statement (Exodus 29:43), “And there I will be met by the children of Israel and it (the Tabernacle) shall be sanctified by My glory (בכבודי).” Read not here בִכְבוֹדִי, “by My Glory” but בִּמְכֻבָּדַי, “through My honoured ones” (Zevachim 115b). Moses here said to Aaron: “My brother, Aaron! I knew that this House was to be sanctified by those who are beloved of the Omnipresent God and I thought it would be either through me or through thee; now I see that these (thy sons who have died) are greater than me and than thee!” (Leviticus Rabbah 12 2). these are [the words] of Rashi from a midrash of our Rabbis. But if so, its understanding would be [as if the words stated], "and I will be sanctified by My glory," such that I will be holy in the eyes of all of the people and of My honored ones." And [R. Ibn Ezra] also said, "'This is what God has told me' - God has already told me that He will manifest His holiness through those who are near Him — even if they must suffer for it, as in the passage 'You only have I known…' (Amos 3:2) [etc.," as in the citation above].Thus the verse means, “When I manifest myself in holiness among them, then I shall be glorified; and I shall be glorified in the face of all the people, and they shall fear Me.” But if so, it was told, but not written down [in the Torah] - that God informed him of His ways, that this trait of His is like this. And in my opinion, according to the plain-sense, there is no need for all this because God "said" God's decrees, and thoughts, and the matter of God's ways. And this "speech" is entirely "I said to myself," (Ecclesiastes 1:16) i.e. "I thought this." "This is the reason why Joshua had the circumcision performed." (Joshua 5:4) This is the matter of "because of the money." (Genesis 43:18) And so to, "and let her be a wife to your master’s son, as the LORD has spoken." (Genesis 24:51) And similarly, "He laid its foundations at the cost of Abiram his first-born, and set its gates in place at the cost of Segub his youngest, in accordance with the words that the LORD had spoken through Joshua son of Nun." (1 Kings 16:34) So behold, really Moses said in this verse was: "This is what the LORD meant when He said to Himself, through those near to Me I show Myself holy so that my holiness will not be ruined and I will gain glory before all the people so that they will behave respectfully in my Tabernacle. And the reason that Aaron was silent was that he was crying loudly and fell silent.
נהפך לבו והיה כאבן דומם ולא נשא קולו בבכי ובמספד כאב על בנים, גם לא קיבל תנחומין ממשה, כי לא נותרה בו נשמה והדיבור אין בו.
...His heart became like an inanimate (domem) rock, and he did not raise his voice in crying or eulogy, as would a father for [his] children; he also did not accept condolences from Moses. For he had no breath left in him, nor did he have any speech...
ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:
הרמב"ן אמר: מתחילה היה בוכה ואח"כ שתק, ואין זה נראה, דאילו כן, היה ראוי לומר "וישתוק אהרן", כי ההוראה הפרטית של לשון שתיקה היא על צד ההפסקה, אם הפסק מדיבור או שביתה ומנוחה מתנועה הקודמת, כמו (תהלים ק"ז) "וישמחו כי ישתוקו" (=הגלים), דהיינו כשינוחו מתנועתם שגרם להם סער הים וגליו, וכן (יונה א') "וישתוק הים מעלינו". אמנם לשון "דמם" הונח בפרטות (לפי דעת ר' שלמה פפנהיים) על השתיקה הרצונית, שמוסכם ברצונו לשתוק, והוא לשון השוואה (מלשון – תהלים קל"א – "אם לא שויתי ודוממתי נפשי", דהיינו שהוא מושוה ברצונו ואין בו ערעור פנימי המציק לו שידבר, כי אם הסכמה גמורה והשוואת הרצון להיות שוקט ושותק ואינו מתפעל כלל אל הדיבור; מזה אמר (תהלים ל"ז) "דום לה' והתחולל לו", (איכה ג') "טוב ויחיל ודומם" עניינם סילוק המית הנפש וקיבול הדבר בפשיטות, בלי ערעור ופקפוק, וכן (תהלים ס"ה) "לך דומיה תהלה", פירוש: דומיה של אדם בעת שמקבל דינך נחשב לך כאילו הוא מהלל אותך. ומזה אמר כאן "וידם אהרן" – מגיד שבחו של אהרן שהיה שותק ברצון גמור שוה בדעתו בלי שום ערעור על המקרה שאירע לו.
ר' דוד הופמן, ויקרא (בתרגום העברי בהוצאת מוסד הרב קוק) עמ' ר"ה:
אהרן נרגע כששמע שבניו נענשו עונש חמור כל כך דוקא מפני שהיו מקורבים לה'.
**
1. מה בין שני פירושי הרמב"ן?
2. מה ההבדל בין אברבנאל, מקלנבורג והופמן בהערכת אהרן?
**
3. מה ראה רש"י להקדים פירושו ל"וידם אהרן" לפירושו ל"ועל פני כל העם אכבד"?
ב. איסור שתויי יין
"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ... וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."
’Drink no wine nor strong drink, thou, nor thy sons with thee, when ye go into the tent of meeting, that ye die not; it shall be a statute forever throughout your generations.
ד"ה ולהבדיל: כדי שתבדילו בין עבודה קדושה למחוללת. הא למדת שאם עבד – עבודתו פסולה. (=עבודתו שעבד בשכרות קרויה חול).
ולהבדיל AND TO DISTINGUISH [BETWEEN THE HOLY AND THE UNHOLY] — i. e., Observe this law in order that ye may be able to distinguish between a holy (valid) sacrificial act and one which has become profane (invalid). Thus you may learn that if one performed a sacrificial rite in a state of intoxication his ministry was invalid (Sifra, Shemini, Section 1 8; Zevachim 17b).
ד"ה ולהורות: לימד שאסור שיכור בהוראה.
ולהורת AND TO TEACH [THE CHILDREN OF ISRAEL] — This informs us that an intoxicated person is forbidden to pronounce religious decisions. One might think that if he does so he is liable to the death penalty! It, however, says: “[Do not drink wine] thou (Aaron), nor thy sons with thee … lest ye die” — priests when they minister in a state of intoxication are punishable by death, but the Sages when they thus render decisions are not punishable by death (Sifra, Shemini, Section 1 6).
ר' נפתלי הירץ ויזל, באור:
יפה אמר "ולהבדיל" כלומר: כמו שאסרתי שתוי במקדש... בעבור קדושת המקום שנכנס בו, יש עוד איסור בענין השכרות בעבור "להבדיל" "ולהורות", כי המבולבל בשכרות טעה בהוראותיו. וזהו טעם וי"ו "ולהבדיל" שאילו אמר "להבדיל", הייתי אומר, שעל כן אסור יין ושכר, לפי שצריכין להבדיל ולהורות, ואין הדבר כן, שעיקר האזהרה והעונש בעבור קדושת המקדש והעבודה ...עכשיו שאמר "ולהבדיל" בוי"ו הוא ענין אחר, כאילו אומר: מלבד קדושת המקדש שבעבורו אסרתי יין ושכר, יש עוד בענין השכרות איסור בעבור להבדיל ולהורות.
ד"ה יין ושכר אל תשת: באשר דאונן פסול לעבודה משום דשרוי בצער ואינו יכול להיות באהבת ה' ודבקות הבאה אך מתוך שמחה של מצוה, ואך כהן גדול רשאי להקריב אותן משום שלפי ערך גדולתו אפשר להתגבר על צערו ולעבוד לפני ה' בשמחה, וכך היתה מידתו של אהרן. אמנם היא עבודה קשה (רצונו לומר: להתגבר על צערו). והייתי אומר לשתות יין ושכר כמו שאמר (משלי ל"א) "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו", משום הכא הזהיר הקב"ה לאהרן ובניו באותה שעה, שהמה לא ישתמשו בעצה זו בבואם לאהל מועד להשיג אהבה.
ד"ה ולהבדיל בין הקדש ובין החול: הוסיף הקב"ה לתת עצה אחרת לשמח הלב ולהסית הדעת מצער, היינו ע"י יינה של תורה המשמחת לב כדכתיב (תהלים י"ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ומשמעות "בין הקדש ובין החול" ולא כתיב "בין קדש לחול" כבר נתבאר בפירוש "בין ובין" היינו הספקות הנופלים בין קודש ודאי לבין חול ודאי. ויש נוטה ספקו יותר לקודש ויש להיפך. ו ב י ר ו ר ה ס פ ק ו ת ו ה ל כ ו ת י ה ם מ ש מ ח ת ל ב מ א ד, כ י ד ו ע מ א מ ר ה ח כ ם, ש א י ן ש מ ח ה כ ה י ת ר ה ס פ ק ו ת.
ד"ה ולהורות את בני ישראל: עוד הוסיף עצה המשמחת הלב הוא להורות לתלמידים מקשיבים... ונצטוה אהרן לעסוק בזה ויהיה גורם שמחת הנפש המשכחת כל צער ויגון.
ר' דוד הופמן:
...לפי הפשט הפשוט "ולהבדיל" הוא שם פועל עם למ"ד השימוש הממשיך את הצו שבפסוק הקודם כדוגמת שמות ל"ב כ"ט. לפי זה ניתן כאן הצו לכהנים להבדיל... ודוקא כאן ניתן הצו הזה, כדי להזהיר את אהרן ובניו שאת פעולת ההוראה שמחויבים בה הכהנים לא יפסיקו על אף היותם אבלים. אבל את ההלכה של "שיכור אל יורה" אפשר להסיק אף מתוך הסמיכות שבין איסור היין לבין הצו להורות.
1. מה הקושי התחבירי בפסוקים אלה?
**
2. כמה תפישות תחביריות שונות מיוצגות בדברי ארבעת הפרשנים האלה?
3. מה היא הוראת הוי"ו של "ולהבדיל" לפי רש"י, והיכן בתורה מצינו וי"ו בהוראה כזו?
**
4. מה ההבדל שבין ויזל ב"באור" לר' דוד הופמן בפירוש פסוקנו, וכיצד מתפרשת וי"ו של "ולהבדיל" לפי כל אחד מהם?
5. מה רצה ר' דוד הופמן להוכיח בעזרת שמות ל"ב כ"ט?
ג. שאלות בדברי ראב"ע
ד"ה וימותו לפני ה': כי חשבו שיעשו דבר רצוי לפניו.
they died before God thinking they were doing something acceptable to God.
א. מה קשה לו?
ב. במה סוטה הוא מפשט הכתוב?
ד"ה הוא אשר דבר ה': כבר אמר לי ה' שהוא יראה קדושתו בקרובים אליו, כטעם (עמוס ג' ב') "רק אתכם ידעתי"
This is what God has told me God has already told me that He will manifest His holiness through those who are near Him — even if they must suffer for it, as in the passage “You only have I known…” [Amos 3:2]. Thus the verse means, “When I manifest myself in holiness among them, then I shall be glorified; and I shall be glorified in the face of all the people, and they shall fear Me.”
א. לשם מה מוסיף הראב"ע את המילה "כבר"? לאיזה פירוש הוא מתנגד?
ב. מה ענין הפסוק עמוס ג' ב' לפירוש פסוקנו?
ד"ה ואחיכם כל בית ישראל: תמצאנו רמוז בפרשת ראה.
your brethren the whole house of Israel The inclusion of Levites in the house of Israel is alluded to in the parasha of R’eh [Deuteronomy 12:17].
א. בעל צפנת פענח, בפירושו לראב"ע (סוף המאה ה-14) מעיר למקומנו:
לא מצאתי לו שום דבר רמז מזה מאומה, ...ויש ממששים כעוורים קיר וסמכו דבריו למה שאמר בפרשת ראה (י"ד א') בנים אתם... לא תתגודדו: "אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, והאם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם".
אם זהו המקום שאליו התכוון, מה הפירוש הרמוז בו למקומנו?
רוב מפרשי הראב"ע דוחים דעה זו. למה?
ב. מפרשי ראב"ע רבים סבורים שהוא מתכון לדבריו בדברים י"ב י"ז:
ד"ה לאכול בשעריך מעשר דגניך: עם הלויים ידבר, גם עם ישראל במעשר שני על דעת רבים, "ובכורות בקרך וצאנך" עם הכהנים ידבר, כי הלויים גם הכהנים הם בכלל ישראל. כמו (דברים ג' י"ח) "ואצו אתכם", שידבר עם שני שבטים וחצי. וכן במדבר י"ח ט"ו: "אך פדה תפדה", עם ישראל ידבר, והטעם: מי שהוא חייב לפדות. וכן (בפרקנו פסוק י"ז) "לאכול בשעריך" (פסוק י"ח) "לפני ה' אלוהיך תאכלנו".
הסבר מה הוא הפירוש לפסוקנו הרמוז בדבריו אלה?
מה הדמיון בין הפסוקים המובאים בדבריו לפסוקנו?