| א. לסגנון נאום יהודה |
**
1. האם מדבר יהודה בנאומו דברים רכים - דברי תחנונים, או דברי האשמה - דברים קשים ומרים?
2. יהודה חוזר בנאומו ומספר באזני יוסף את השיחה שהתנהלה ביניהם לבין יוסף (המסופרת בפרק מ"ב) ובדיבור ישיר דוקא; לשם מה חוזר הוא על כל הדברים האלה, הלא הדברים ידועים ליוסף?
3. יהודה, בסַפְּרו את השיחה שהתנהלה בין האחים לבין יוסף, משמיט כמה עניינים חשובים מתוך השיחה ההיא, למשל אינו מזכיר כלל את האשמתם בריגול. מהי סיבת השמטה זו?
4. בנאומו של יהודה חוזרות מילים מסוימות כמה פעמים: שים לב: 14 פעם נשנית המילה "אב" (אב, אבי, אבינו); 13 פעם נשנית המילה "עבד" (עבדך, עבדיך) (4 פעמים הצירוף "עבדך אבי"); 6 פעמים המילה "אח" ("אחינו הקטן"). הסבר, מהי סיבת השימוש המרובה במילים אלה?
5. למה לא סיים יהודה את נאומו בפסוק ל"ג המכיל את הצעתו ובקשתו, ומה ראה להוסיף עוד את פסוק ל"ד ולסיים בו?
| ב. "אדוני שאל" - באמת לא שאל |
"אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח"
My lord asked his servants, saying: Have ye a father, or a brother?
אפשר לפרש, שהיה דעתו לומר, שמתוך תואנותיו ועלילותיו הוצרכו לומר כן, כאילו שאלם כן. והיותר נכון אצלי שהוא בתמיה, כלומר: האם אדוני שאל את עבדיו לאמור היש לכם אב או אח?! באמת לא שאל ואנחנו בעצמנו מבלי שאלתו אמרנו: "יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן". וזה יוכיח, שאין אנחנו מחדשים המאמר הזה, כי הנה אז מעצמנו אמרנו זה, להיותו דבר אמתי ומבלי כזב.
1. מה קשה לו בפסוק זה?
2. מהי חולשת פירושו?
**
3. התוכל ליישב את פסוקנו על דרך הפשט?
| ג. מהי שימת עין |
"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו"
And thou saidst unto thy servants: Bring him down unto me, that I may set mine eyes upon him.
ואשימה עיני עליו: שאראה אותו.
ואשימה עיני עליו: אמר ר' אברהם (הכוונה לר' אברהם אבן-עזרא) הטעם "שאראה אותו"; ולא מצאתי בכתוב שימת עין על הראיה בלבד. (ירמיהו כ"ד ו') "ושמתי עיני עליהם לטובה"; (ירמיהו ל"ט) "קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע"... אבל נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו...
ואשימה עיני עליו: אפילו פשע, גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו.
ואשימה עיני עליו, it is a severe wrong for a ruler not to keep his word. (you claimed you only wanted to be convinced of his existence.)
ואשימה עיני עליו: ואין צריך שידאג אביו.
ואשימה עיני עליו. There was therefore no reason why his father should be concerned that he would not be allowed to return home.
1. מה הן שתי הדעות בפירוש המילים "ואשימה עיני עליו" – חלק את 4 המפרשים לשתי קבוצות!
2. איזו משתי הדעות נראות לך, ומדוע?
| ד. "ועזב את אביו ומת" - מי ימות? |
"וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת"
And we said unto my lord: The lad cannot leave his father; for if he should leave his father, his father would die.
אם יעזב את אביו, דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה.
ועזב את אביו ומת FOR IF HE SHOULD LEAVE HIS FATHER, HE WOULD DIE — If he leaves his father we shall be in anxiety lest he die on the journey, because indeed his mother died during a journey.
ועזב את אביו ומת: אביו ימות.
ועזב את אביו ומת, his father will die as a result.
נמק כל אחת משתי הדעות, ונסה להכריע ביניהן!
| ה. תוספת "כי שנים ילדה" וכו' |
"וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי..."
And thy servant my father said unto us: Ye know that my wife bore me two sons;
הסבר, מה ראה יהודה לשים בפי יעקב דברים אלה שלא אמרם אביו!
| ו. שאלות ודיוקים ברש"י |
**
ד"ה אדני שאל את עבדיו: מתחילה בעלילה באת עלינו. למה היה לך לשאול כל אלה? בתך היינו מבקשים או אחותנו אתה מבקש? ואף על פי כן - "ונאמר אל אדני" – לא כיחדנו ממך דבר.
**
אדני שאל את עבדיו MY LORD ASKED HIS SERVANTS — From the beginning you came with a pretext against us. What need had you to ask us all these questions? Were we asking for your daughter in marriage or were you asking for our sister? And yet
מה קשה לו, ומה בא לתרץ בדבריו אלה?
ד"ה ואחיו מת: מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו. אמר: ואם אומר לו שהוא קיים, יאמר: הביאוהו אצלי.
ואחיו מת AND HIS BROTHER IS DEAD — He uttered this untruth out of fear. He thought: if I tell him that he is alive he may say “Bring him to me”.
מה קשה לרש"י?
**
ד"ה לבדו לאמו: מאותה האם אין לו עוד אח.
**
לבדו לאמו [HE] ALONE [IS LEFT] OF HIS MOTHER — of that mother he has no other brother.
מה קשה לרש"י?
ד"ה והיה כראותו כי אין הנער ומת: אביו מצרתו.
והיה כראותו כי אין הנער ומת IT SHALL COME TO PASS WHEN HE SEETH THAT THE LAD IS NOT WITH US, THAT HE WILL DIE, i.e. his father will die of grief.
א. מה קשה לרש"י?
**
ב. היכן מצינו בפרשת ויגש שוב קושי ממין זה?
*
ג. התוכל להוכיח שצדק רש"י כאן בפירושו ואין הוא יכול לפרשו כאן כמו שפירש פסוק כ"ב?
| ז. אין העונש זולת העוון |
"וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים"
For thy servant became surety for the lad unto my father, saying: If I bring him not unto thee, then shall I bear the blame to my father for ever.
בן אמוזג:
מליצה זו יקרה עד מאד, להיותה מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוקי – ובמקום תשלום השכר והעונש. וזהו שאמר "וחטאתי לאבי כל הימים" ובזה יש כדי בזיון וקצף.
מליצה זו יקרה עד מאד, להיותה מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוקי – ובמקום תשלום השכר והעונש. וזהו שאמר "וחטאתי לאבי כל הימים" ובזה יש כדי בזיון וקצף.
*
1. הסבר מה תמוה לו בפסוקנו וכיצד הוא מישבו.
*
2. הבא ראיות מפסוקי התורה שבהם נרמז רעיון זה.
3. הידוע לך מאמר חז"ל שבו מנוסח רעיון זה בקיצור?
| ח. שאלה מסכמת בהתנהגות יוסף |
שאלה מסכמת בהתנהגות יוסף עם אחיו מזמן רדתם אליו ועד רגע התוודעותו אליהם
אברבנאל:
הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין, או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בנסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו. – אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות" ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מרוע המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשוב עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעת זה - אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, יודע שהם אוהבים אותו ויהיה בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה.
הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין, או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בנסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו. – אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות" ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מרוע המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשוב עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעת זה - אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, יודע שהם אוהבים אותו ויהיה בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה.
1. מהי לדעתך כוונת יוסף בכל התנהגותו עד עכשיו, ומדוע יכול היה להתודע אליהם רק עתה, אחרי דברי יהודה?
*
2. כנגד איזו תפישה מוטעית בעניין הגביע הוא פונה?
מדוע יודע רק בדרך זו ליוסף "אם הם בעלי תשובה גמורים"?
להבנת מושג זה עיין רמב"ם, הלכות תשובה ב' הלכה א':
איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה...
איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה...
What is complete repentance? He who once more had in it in his power to repeat a violation, but separated himself therefrom, and did not do it because of repentance, not out of fear or lack of strength. For example? One who knew a woman sinfully, and after a process of time he met her again privately, and he still loving her as theretofore, and he being in a state of potency, and the meeting is in the same land where the sin was first committed, if he parted without sinning, he has attained complete repentance. Of such Solomon said: "Remember then thy Creator in the days of thy youth" (Ecc. 12.1). Even if he made no reparation save in his old age, at a time when it was already impossible for him to repeat his misdeeds, although it is not the best repentance, it still is of help to him and he is considered a penitent. Moreover, though he continued a life of sin but did repent on his dying day, and did die a penitent, all of his sins are forgiven, even as it is said: "While the sun, or the light, or the moon, or the stars, be not darkened, nor the clouds return after the rain" (Ibid. 12.2), yea, that is the day of death. Deduct herefrom that if he remembered his Creator and did repent ere he died, he was forgiven.1Ibid. 86b; Kiddushin, 40b; Shabbat, 151a. C.