פרשת מטות - מסעי תשכ"ט - סיכום המסעות
א. מטרת מניית המסעות (1) - שאלות ברש"י
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם..."
These are the stages of the children of Israel, by which they went forth out of the land of Egypt by their hosts under the hand of Moses and Aaron.
ד"ה אלה מסעי: למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאע"פ שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות; צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה, משם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר י"ב ט"ז) "ואחר נסעו העם מחצרות", (במדבר י"ג) "שלח לך אנשים" וכאן הוא אומר (ל"ג י"ח) "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה", למדת שהיא במדבר פארן. ועוד: הוצא משם שמונה מסעות שהיו אחרי מיתת אהרן מהור ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של ר' משה הדרשן. ור' תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו "כאן ישננו, כאן הוקרנו (לשון התקרר והצטנן), כאן חששת את ראשך וכו'".
אלה מסעי THESE ARE THE JOURNEYS (STAGES) [OF THE CHILDREN OF ISRAEL] — Why are these stations recorded here? In order to make known the loving acts of the Omnipresent: that although He had decreed against them to make them move about and wander in the wilderness, you should not think that they wandered and moved about without cessation from one station to another station all the forty years, and that they had no rest, for you see that there are here only forty-two stages. Deduct from them fourteen, all of which were their stopping places in the first year after they left Egypt, before the decree was made, viz., from the time when they journeyed from Rameses until when they came to Rithmah whence the spies were sent out — as it is said. (Numbers 12:16): “And afterwards the people journeyed from Hazeroth, [and encamped in the wilderness of Paran], whereupon the Lord said unto Moses, (Numbers 13:2) "Send thee men [who may search out the land]”; and here (v. 18) it states, “and they journeyed from Hazeroth and they encamped in Rithmah”, so you learn that it (Rithmah) is in the wilderness of Paran. — Further deduct from them the eight stages which were after Aaron’s death viz., those from Mount Hor to the plains of Moab in the fourtieth year (v. 38). It follows that during the whole of the thirty eight years they made only twenty journeys. This is excerpted from the work of R. Moses the Preacher. — R. Tanchuma gave another explanation of it (of the question why these stages are here recorded). A parable! It may be compared to the case of a king whose son was ill and whom he took to a distant place to cure him. When they returned home the father began to enumerate all the stages, saying to him, “Here we slept, here we caught cold, here you had the head-ache, etc.” (Midrash Tanchuma 4:10:3.
וההמשך במדרש תנחומא:
כך אמר לו הקב"ה למשה: מנה להם כל המקומות, היכן הכעיסוני. לכך נאמר: "אלה מסעי בני-ישראל".
1. ר' חסדאי אלמושנינו, משמרת הקדש (פירוש על רש"י):
"מה שכתב הרב שכולם היו בשנה הראשונה – לאו דוקא."
מה ראה לומר כך ואיך יש לפרש דברי רש"י אלה?
**
2. דברי רש"י שהביא מיסודו של ר' משה הדרשן עוררו תמיהה גדולה אצל רוב פרשניו, וניסו לישב את דבריו ונדחקו – ולא מצאו דרך נאותה להולמם. מהי התמיהה הגדולה על דברי רש"י אלה?
**
3. מה ההבדל בין שתי הדרשות המובאות ברש"י, ולמה לא הסתפק בהבאת הראשונה בלבד? (הלא לימדונו פרשני רש"י שאינו מביא שתי דרשות אלא אם כן לא נחה דעתו באחת מהם.)
ב. בביאור "מסעיהם ומוצאיהם"
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"
These are the stages of the children of Israel, by which they went forth out of the land of Egypt by their hosts under the hand of Moses and Aaron.
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"
And Moses wrote their goings forth, stage by stage, by the commandment of the LORD; and these are their stages at their goings forth.
הרכסים לבקעה:
ד"ה מוצאיהם: כמו (שמואל ב') "לדעת את מוצאך ואת מבואך", ענין תנועת אדם (איהרע בעוועגונגען) ממסע למסע.
הביאור:
ד"ה את מוצאיהם: את כל המקומות שיצאו משם לנסוע אל מקום אחר, כמו שמבאר "למסעיהם", ר"ל: את מוצאיהם לצורך מסעיהם.
ד"ה ויכתב משה את מוצאיהם: אין הכוונה המקומות שיצאו משם, אלא המקומות שהגיעו שמה, מקומות החנייה, וזה מפני שלא היתה יציאתם אל ארץ נושבת וערי חומה, אלא למקומות שבמדבר; והנה מצאנו (שמות ט"ו כ"ב) "ויצאו אל מדבר שור", ולא אמר "ויבואו", כי הביאה למקום פתוח – יציאה תיקרא. לפיכך נכתב גם כאן "מוצאיהם" על מקומות הביאה והחנייה.
ד"ה אלה מסעי: ... שהיו המסעות נחלקים: ממצרים עד קדש ברנע היו נוסעים לתכלית ביאה לארץ-ישראל, והיה התכלית – המסע כדי להתקרב לארץ ישראל. מקדש-ברנע שהיה מעשה המרגלים ונגזר שיהיו מתעכבים ארבעים שנה וגם יהיו נודדים ממקום למקום... ואם כן היו מסעות אלו תכלית היציאה ממקום למקום. ואחר שבאו לקדש שבמדבר צין לארץ אדום החלו להתקרב לארץ-ישראל לכנוס ולירש, חזר תכלית הנסיעה להיות קרוב לארץ-ישראל. על כן כתב "אלה מסעי בני-ישראל... לצבאותם" היינו לתכליתם, כמו שבארנו בספר שמות י"ב נ"א.*
ד"ה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם: זהו החלק השני שהעיקר היה היציאה ממקום שישבו וילכו נודדים...
ד"ה ואלה מסעיהם למוצאיהם: זהו החלק השלישי שהיה תכלית המסע כדי שיתקרבו לארץ-ישראל וזהו תכלית היציאה מארץ מצרים, והיינו למוצאיהם.
*
1. כיצד מפרש כל אחד משלשת הפרשנים הראשונים שהובאו לעיל את למ"ד של "למסעיהם"?
**
2. שלשת הפרשנים הראשונים שונים זה מזה בפרשם את המילה "מוצאיהם", אך מהי החולשה המשותפת לפירושיהם, חולשה שמשתדל בעל העמק-דבר להתגבר עליה?
**
3. מהו היחס שבין פסוק א' לפסוק ב' לפי דעת שלשת הראשונים ומהו היחס שבין שני פסוקים אלה לפי דעת בעל העמק-דבר?
**
4. למה מפרש בעל העמק-דבר את המילה "לצבאותם" שבפסוק א' כפי פירושו השני שנתן בשמות י"ב נ"א ולא כפי פירושו הראשון שם?
ד"ה על צבאותם: במשטר צבא ולא מעורבבים. ויותר נכון לפרש מלשון (איוב ז, א) "הלוא צבא לאנוש עלי ארץ" דמשמעו: כל אנוש נוצר לתכליתו וזהו צבאו. וכן ישראל נוצרו להיות לאור גויים להעמידם על ידיעת אלוהי עולם. וכמו אברהם אבינו שנקרא "אב המון גויים" משום זה הענין. וכל זמן שהיו ישראל בגולה וגם היו ערלים, לא הגיעו ל"צבאותם", ועתה כאשר יצאו להיות עם ה' וגם נימולו כולם, הגיעו לצבאותם.
ג. מטרת מניית המסעות (2)
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל"
These are the stages of the children of Israel, by which they went forth out of the land of Egypt by their hosts under the hand of Moses and Aaron.
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ג' פרק ג':
ומפני זה כשתראה סיפורים בזולת המצוות ותחשוב שהספור ההוא אין צורך לזכרו או שיש בו אריכות, אינו רק להיותך בלתי רואה הפרטים המביאים לזכור מה שנזכר. ומזה סדר זכר המסעות, יראה מפשוטו של ענין, שזכר מה שאין תועלת בו כלל; ומפני זאת המחשבה העולה על הלב, אמר "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'". ומקום הצורך אליו גדול מאד, מפני שכל המופתים אינם אמתיים רק למי שראם, אך לעתיד ישוב זכרם ספור ואפשר שיכזב השומע... וממופתי התורה מן הגדולים שבהם, עמוד ישראל במדבר ארבעים שנה; והמצא בו המן בכל יום; והמדבר ההוא כמו שאמר הכתוב (דברים ח' ט"ו) "נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים"; והם מקומות רחוקים מאד מן הישוב, בלתי טבעיים לאדם (במדבר כ' ה') "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות" ואמר בהם גם כן (ירמיהו ב') "ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" וכתוב בתורה (דברים כ"ט) "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם"; ואלו כולם מופתים גדולים גלויים נראים. וכאשר ידע ה' יתברך שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד, כמו שמפקפקין בשאר הסיפורים, ויחשוב (השומע – המפקפק) שעמידתם היתה במדבר קרוב לישוב, שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור או להזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שמטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד, או שיש במקומות ההם בארות מים; מפני זה הסיר המחשבות ההם כולם, וחיזק עניני אלה המופתים כולם בביאור המסעות ההם, שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת, בעמוד מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה. וכן אמרו (במדבר ט' כ'): "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" היה מספיק בספר, ויעלה בלב האדם מתחילה מחשבה, כי כל מה שבא אחריו בזה הענין הוא הארכת דברים אין צריך, ר"ל (במדבר ט' י"ט) "ובהאריך הענן..." "ויש אשר יהיה הענן" ואני אודיעך טעם אלה הפרטים כולם: טעמם הוא לחזק הענין ההוא, לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום, שישראל תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו, באמרם "נבוכים הם בארץ" וכן קוראים אותו הערביים עד היום "מדבר התעיה" ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך, והתחיל בכתוב לדבר ולחזק, כי המסעות ההם שהיו בלתי מסודרים ושובם בקצתם פעמים והיות וזמן עמידתם בכל מסע חלוק (=שונה) זה מזה, עד שהיה מעמדם במסע אחד שמונה עשרה שנה ובמסע אחר יום אחד, הכל בשיעור האלוקי, ולא היה תעיה בדרך – רק לפי העלות עמוד הענן, ומפני זה פרט הפרטים ההם כולם. וכבר ביארה התורה כי הדרך ההוא קרוב וידוע וסלול, ר"ל הדרך אשר בין חורב... ובין קדש ברנע אשר היא התחלת הישוב, כמו שנאמר (במדבר כ' ט"ז) "והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך", והדרך ההוא מהלך אחד עשר יום כאמרו (דברים א') "אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ואין זה מה שאפשר לתעות בו ארבעים שנה, אבל טעם העיכוב הוא מה שכתוב בתורה. וכן כל ענין שיעלם ממך טעם זכרו, יש לו סיבה חזקה והנהיג הענין כולו על העיקר, אשר העירו חז"ל עליו: (דברים ל"ב מ"ז) "כי לא דבר ריק הוא מכם" – ואם ריק הוא – מכם הוא (ירושלמי פאה פרק א' הלכה א').
ד"ה אלה מסעי: רצה הא-ל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראויים להכנס לארץ.
אלה מסעי, G’d wanted all the journeys to be recorded in order to compliment the Jewish people who had followed him blindly through the desert where nothing grew, so that as a reward for their faith they would deserve to enter and inherit the land of Israel.
ד"ה ויכתב משה: כתב המקום שיצאו אליו והמקום אשר נסעו ממנו, כי לפעמים היה המקום שיצאו אליו בתכלית הרע והמקום שנסעו ממנו- טוב.
ויכתוב משה, he wrote down the name of the places towards which they were setting out, as well as the name of the places from which they had started that particular journey. [this unusual sequence would justify the Torah mentioning first מסעיהם before מוצאיהם at the end of our verse. Ed.]
ד"ה ואלה מסעיהם למוצאיהם: ולפעמים קרה היפך זה. וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה שהיה זה קשה מאד ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם "ויסעו" ממקום פלוני "ויחנו" במקום פלוני, כי המסע והחניה כל אחד מהם קשה.
The reason why we find sometimes the objective mentioned first and other times the place of departure, is due to the fact that sometimes the people were glad to get away from a certain place where unpleasantness had occurred, whereas other times they were merely glad to arrive at a new destination hoping for a pleasant stay in their new encampment. One of the most vexing aspects of all these journeys was that the new objective had never been announced beforehand, so that the people were always in the dark about what the next day would bring. In spite of all these uncertainties they never refused to follow the cloud and break camp at a moment’s notice when required. The reason that both the breaking of camp and the making of camp are mentioned separately is because both entailed a considerable amount of discomfort.
1. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
2. מה ההבדל בין הרמב"ם וספורנו בטעם כתיבת המסעות?
3. לפי דעת הרמב"ם יכול מקומנו לשמש כדוגמה למקומות אחרים מסוגו במקרא. הסבר לאיזה סוג התכוון ובמה הוא יכול לשמש דוגמה.
4. פרש את הרעיון הכלול בדברי חז"ל (בירושלמי) המובאים בסוף דברי הרמב"ם ולאיזה צורך הביא אותם!