| א. עונש הגניבה |
"אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנו נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים"
With whomsoever of thy servants it be found, let him die, and we also will be my lord’s bondmen.’
"וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם"
And he said: ‘Now also let it be according unto your words: he with whom it is found shall be my bondman; and ye shall be blameless.’
"כדבריכם כן הוא" – עשרה בני אדם שנמצא אחד מהם בגניבה, אין כולן באסירא? אני איני עושה כן אלא "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד".
ד"ה גם עתה כדבריכם כן הוא: אף זו מן הדין אמת כדבריכם כן הוא, שכולכם חייבין בדבר, עשרה שנמצאת גניבה אצל אחד מהם, כולם נתפסים. אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין: "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד".
גם עתה כדבריכם IT WERE RIGHT TO BE ACCORDING TO YOUR WORDS — Indeed, this is only right: in very truth it should be according to your words since you are all guilty in this matter. Because when there are ten men and stolen property is found in possession of one of them, all of them are involved in the theft. I, however, shall deal with you within the line of strict justice (i.e. more equitably) and only אשר ימצא אתו יהיה לי עבד HE WITH WHOM IT IS FOUND SHALL BE MY BONDMAN (Genesis Rabbah 92:8).
ד"ה כדבריכם כן הוא: (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל) ואין לשון "גם עתה" נופל יפה על פירוש זה. ואולי יאמר: גם עתה כדבריכם כן הוא המשפט, אשר ימצא אתו בלבד יהיה לי עבד. אבל יוסף אמר (לקמן בפסוק י"ז): "חלילה לי מעשות זאת", ויורה כי אין משפטם שיהיו כולם נתפשים בגנבה ולכן אמר: "חלילה לי!" כי שופט כל הארץ אני וחלילה לי לעשות לכם חמס, כי אין חיוב העשרה בהימצא גנבה ביד האחד בלתי אם נועדו, כי בהיוסדם יחד ללכת לגנוב ולקח אחד מהם את הגנבה לדעת כולם, אז יתחייבו.
והנכון, כי מתחילה היה מאשים את כולם (פרק ד'): "למה שלמתם רעה תחת טובה הרעותם אשר עשיתם" והם פטרו עצמם באמרם: אשר ימצא איתו ומת, כי הוא הגנב. וגם אנחנו הנקיים מן הגנבה נהייה לעבדים.
הנה דעתם לאמר, שהגנב אשר ימצא אתו הוא לבדו היודע בגנבה, כי אם היו כולם יודעים בגנבה, למה ימות זה ויחיו הם?! ראוי שימותו כולם, או יהיו כולם עבדים, כי הדין בהם שווה. אבל הם טוענים שלא ידעו האחרים בגנבה רק קנסו את עצמם (= קיבלו על עצמם ענש שלא מן הדין) שיהיו גם הם לעבדים. ולכן אמר להם (אשר על הבית): וגם עתה, שאתם נועדים ונמצאים יחדיו (=ויש לתלות את האשמה בכולכם) כדבריכם כן הוא (=אעשה עמכם לפנים משורת הדין ולא אשפוט אתכם כחבר בוגדים), אשר ימצא אתו הוא הגנב והוא לבדו הראוי לעונש ויהיה לי לעבד, כי בתשלומיו אני חפץ יותר ממיתתו, ואתם תהיו נקיים.
או טעם "כן הוא" - כן יהיה. גם עתה שאין כן המשפט, כדבריכם כן יהיה, וכמוהו (יהושע ב' כ"א): "ותאמר: כדבריכם כן הוא ותשלחם וילכו", טעמו: כן יהיה. והוא הנכון בעיני. והוא דברי רבותינו ז"ל בבראשית רבה (צ"ב ה') שאמרו: "עשרה בני אדם שנמצא אחד מהם בגנבה אין כולם בסירה (=באסירה)?! אני איני עושה כן..." נתכוונו למה שפירשתי ולא כדברי רש"י.
ונוכל לתקן לדעת הרב (=רש"י) שאמר יוסף "חלילה לי מעשות זאת", שאהיה לכם אני רע מאשר על ביתי, שפטר אתכם מתחילה ואמר לכם "ואתם תהיו נקיים", כי אני אקים דבר עבדי ועצת מלאכי אשלים.
1. מה קשה בפסוקנו?
2. מהי ביקורת רמב"ן על פירושו של רש"י?
**
3. בדבריו הראשונים (עד "והנכון, כי מתחילה היה...") מנסה הרמב"ן להגן על רש"י בפני ביקורתו הוא (של הרמב"ן עצמו). הסבר כיצד.
**
4. ההבדל בין רש"י לרמב"ן אינו רק בתפישתם את דברי "אשר על הבית" (פסוק י') אלא גם בתפישתם את דברי האחים. הסבר מהו אפוא ההבדל בין רש"י לרמב"ן בהבנת פסוק ט'.
**
5. מהו ההבדל בין רש"י לרמב"ן (בפירושו הראשון עד "או טעם") בפירוש המילים "גם עתה"?
**
6. למה מתייחסות המילים "כדבריכם כן הוא" לפי פירוש רש"י ולפי פירושו הראשון של הרמב"ן?
**
7. מה ההבדל בין פירושו הראשון של הרמב"ן (מן "והנכון") לבין פירושו השני (מן "או טעם כן יהיה" עד "והוא הנכון בעיני")?
**
8. כיצד מבין הרמב"ן את דברי חז"ל במדרש רבה (בראש השאלה), וכיצד הבינם רש"י? (שים לב לדברי הרמב"ן: "נתכוונו למה שפירשתי ולא כדברי רש"י").
**
9. לשם מה הוסיף הרמב"ן את דבריו האחרונים (החל מן "ונוכל לתקן") - מה רצה לישב על ידם?
| ב. חזקת כשרותם של האחים |
"הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב"
Behold, the money, which we found in our sacks’mouths, we brought back unto thee out of the land of Canaan; how then should we steal out of thy lord’s house silver or gold?
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, שער שלושים:
צדקו עצמן מקל וחומר משלושה צדדים: על האחד אמרו: "הן כסף", כלומר שאין בו סימן. על השני אמרו: "אשר מצאנו", שהיה דרך מציאה. ועל השלישי אמרו: "בפי אמתחותינו", שכליהם קונים להם. ועם כל זה "השיבונו אליך מארץ כנען" ואיך נפשע עכשיו בהיפך שלושתן לגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. וזה כי הגניבה היפך המציאה, ו"מבית אדוניך" הפך "בפי אמתחותינו" והגביע שטוען עליהם הוא כסף שיש בו סימן היפך "הכסף המושב". "אשר ימצא אתו מעבדיך..." – הענישו את עצמם בזה לדעתם שאין בהם מי שישלח בעולתה ידו, כי יבחרו להיות עבדים משוב אל אביהם אם ייתפש אחד מהם כגנב, ולא יקבלו שום חלוקה, אלא כולם פטורים או כולם חייבים. "ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא": אין דבר זה מוסב אל מה שקנסו עצמם כמו שחשבו הראשונים ז"ל, אלא למה שצידקו נפשם בחזקת כשרותם מכוח שלוש הטענות שזכרו, ולזה אמר: "גם עתה" – אחר שקרה מעשה זה אף על פי שתמצא הגניבה ביד אחד מכם ויש מקום לומר שהורעה חזקתכם, עם כל זה כדבריכם כן הוא, ויספקו טענותיכם (=תהיינה מספיקות אצלי) לכשתהיו מוחזקים אצלי בכשרות כבתחילה. אמנם אשר ימצא אתו הגביע כבר הורעה חזקתו, שהרי שור שחוט לפנינו, ולזה: הוא לבדו יהיה לי עבד ואתם נקיים.
צדקו עצמן מקל וחומר משלושה צדדים: על האחד אמרו: "הן כסף", כלומר שאין בו סימן. על השני אמרו: "אשר מצאנו", שהיה דרך מציאה. ועל השלישי אמרו: "בפי אמתחותינו", שכליהם קונים להם. ועם כל זה "השיבונו אליך מארץ כנען" ואיך נפשע עכשיו בהיפך שלושתן לגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. וזה כי הגניבה היפך המציאה, ו"מבית אדוניך" הפך "בפי אמתחותינו" והגביע שטוען עליהם הוא כסף שיש בו סימן היפך "הכסף המושב". "אשר ימצא אתו מעבדיך..." – הענישו את עצמם בזה לדעתם שאין בהם מי שישלח בעולתה ידו, כי יבחרו להיות עבדים משוב אל אביהם אם ייתפש אחד מהם כגנב, ולא יקבלו שום חלוקה, אלא כולם פטורים או כולם חייבים. "ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא": אין דבר זה מוסב אל מה שקנסו עצמם כמו שחשבו הראשונים ז"ל, אלא למה שצידקו נפשם בחזקת כשרותם מכוח שלוש הטענות שזכרו, ולזה אמר: "גם עתה" – אחר שקרה מעשה זה אף על פי שתמצא הגניבה ביד אחד מכם ויש מקום לומר שהורעה חזקתכם, עם כל זה כדבריכם כן הוא, ויספקו טענותיכם (=תהיינה מספיקות אצלי) לכשתהיו מוחזקים אצלי בכשרות כבתחילה. אמנם אשר ימצא אתו הגביע כבר הורעה חזקתו, שהרי שור שחוט לפנינו, ולזה: הוא לבדו יהיה לי עבד ואתם נקיים.
במה שונה בעל עקדת יצחק מקודמיו (רש"י ורמב"ן) בישוב הקושי שעסקנו בו בשאלה א'? שים לב: השוני הוא בפירוש ה"עתה" (של "גם עתה"), ובפירוש "כדבריכם", וביחס שבין שני חלקי הפסוק.
| ג. שאלות בטעמי המקרא |
"וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה"
And Joseph answered Pharaoh, saying: ‘It is not in me; God will give Pharaoh an answer of peace.’
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל"
And they said unto him: ‘Nay, my lord, but to buy food are thy servants come.
"וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים"
And we said unto him: We are upright men; we are no spies.
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ..."
And they said one to another: ‘We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.’
כל הפסוקים הנ"ל כוללים "לשון אמירה". ולא בא המפסיק הגדול בגמר הפתיחה (במקום נקודותיים) אלא באמצע ה"נאום".
א. איזה כלל תקבע בצירוף הטעמים בפסוקים הכוללים "לשון אמירה"?
ב. הסבר את נוהג הכלל הזה לגבי כל אחד מן הפסוקים הנ"ל.
"שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה
וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא"
The seven good kine are seven years; and the seven good ears are seven years: the dream is one.
א. מה תוכל ללמוד – מתוך השוואת הטעמים בצלעיות המקבילות – על דרך צירוף הטעמים: דרגא- מונח- רביע? (עיין בדפים ללימוד טעמי המקרא, כרך ג' עמודים 208-209).
ב. המילים "חלום אחד הוא" סומנו ברוב ההוצאות בטעמים: טפחא- מרכא- סוף-פסוק (והשווה פסוק כ"ה "חלום פרעה אחד הוא"). אך שד"ל והרב ברכר בהוצאת "יהואש" סימנו (תוך הסתמכות על כתבי-יד ודפוסים ראשונים אחדים) בסדר הפוך: מרכא- טפחא- סוף-פסוק. רו"ו היידנהיים בפירושו "שום שכל" לפסוקנו, תומך בנוסח הראשון, ומעיר שהנוסח האחר עלול להטעות כי הוא נותן מקום לפרשו כמו במדבר ט"ז ט"ו "לא חמור אחד מהם נשאתי..." מהו הפירוש המטעה שרצה רו"ו היידנהיים למנעו? (עיין רש"י שם.)