(כו) וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽה׃
(26) Yehudah recognized them and said: "She is more righteous than I because I did not give her to my son Shelah." But he did not know her again.
(א) צדקה. בדבריה. (ג) כי על כן לא נתתיה. כי בדין עשתה, על אשר לא נתתיה לשלה בני:
She is more righteous: In her words. Because I do not give her: For she acted rightfully since I did not give her to Shelah my son.
(א) צדקה ממני . . . צדקה במעשיה יותר ממני כי היא הצדקת ואני החוטא אליה שלא נתתיה לשלה בני והטעם כי שלה הוא היבם ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו אביו הוא הגואל אחריו . . . והיתה אשתו כמשפט היבמים
Righteous in her actions more than me because she is righteous and I sinned to her that I did not give her [to be a wife] to Shelah my son because he is the yibum (Levirate) and if not him, then his father [Judah] is the redeemer after him, and becomes his wife according to Levirate laws.
(א) צדקה ממני, יותר ממני שאמרתי לשרפה כי אינה חייבת שריפה כי ממני מעוברת. יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו הדבריםופירש דלבתר דאסהיד עליה דמיניה ניהו בשריה במלכות שבט יהודה, דכובשים את הארץ דכתיב ונכבשה הארץ לפניכם.
(1) צדקה ממני; she is more righteous than I, for I had declared her guilty of being burned to death while she was innocent, seeing she is pregnant from me and has not acted like a harlot. The sages understand that when the verdict was passed on Tamar a heavenly voice was heard saying that Tamar’s pregnancy by Yehudah had been decreed by G.d, “from Me.” . . . There is a variant reading which says that as a result of Yehudah’s admission, G-d decided to appoint him as the founder of the future Davidic dynasties.