פרשת משפטים תשכ"ד - ארבעה שומרים
א. פרשה ראשונה ופרשה שניה
פרשה ראשונה (כ"ב ו'-ח') נאמר בשומר חנם, שניה (ט'-י"א) בשומר שכר...
The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verses in the Torah about bailees can be divided into three passages. The first passage (Exodus 22:6–8) is stated about an unpaid bailee; the second (Exodus 22:9–12) is about a paid bailee; and the third (Exodus 22:13–14) is about a borrower.
1. מניין לחז"ל שכך הוא, והלא לא נתפרש בתורה אם ניתנו הפיקדונות לשמירה בשכר או בחינם?
2. למה בחרה התורה כדוגמא לפיקדון בפרשה ראשונה "כסף או כלים" ובפרשה שנייה "חמור או שור או שה וכל בהמה"?
ב. "אשר יאמר" - העד - שאלות ברש"י
"... אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ"
For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour.
ד"ה אשר יאמר כי הוא זה: לפי פשוטו: אשר יאמר העד "כי הוא זה אשר נשבעת עליו, הרי הוא אצלך" – עד הדיינים יבוא דבר שניהם ויחקרו את העדות אם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה – ישלם שניים; ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממים - ישלמו הם שנים לשומר.
אשר יאמר כי הוא זה means, according to the literal sense, any article about which the witness will say: “this is the very article” about which you have taken an oath that it has been stolen from you; see, it is actually in your possession! — then the matter of dispute between the two of them shall come before the judges. These shall examine the witnesses, and if they prove to be trustworthy and they (the judges) condemn this bailee, then he has to pay double. If, however, they condemn the witnesses because these are found to be “plotting” witnesses (זוממין) then shall they (the witnesses) pay double to the bailee. Our Rabbis, of blessed memory, however, explained that כי הוא זה tells us that no oath can be imposed upon him (the defendant) except if he admits a part of the other’s claim asserting, “So-and-so much I owe you, and the rest has been stolen from me” (according to this explanation the phrase כי הוא זה is not a statement of the witnesses but that of the bailee himself; i. e. he says, כי הוא זה, “it is this only” that you have to claim and not as much as you say) (Bava Kamma 107b).
ומקשה בעל נמוקי רש"י, (ר' חיים הערשנזאהן):
לא ידעתי איך יתאים פה "פשוטו של מקרא", אשר יאמר העד כי הוא זה, אשר אין זכר במקרא לעדים, ולו היו נזכרים פה עדים היה צריך לכתוב: "אשר יאמרו כי הוא זה". ולעניין מה הביא פה רש"י דין עדים זוממים אשר שייך בכל מיני עדות "כאשר זמם לעשות לאחיו"? ולמה לא יפרש פשוטו של מקרא על השומר ועל המפקיד?
*
1. נסה ליישב דברי רש"י ולהסביר למה לא יוכל לפרש פסוקנו על השומר ועל המפקיד?
*
2. הסבר למה אין מלשון יחיד של פסוקנו ("אשר יאמר") טענה נגד פירושו של רש"י?
ג. ביאור "ולקח בעליו ולא ישלם"
"שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם"
the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour’s goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.
רש"י:
ד"ה ולקח בעליו: השבועה.
ד"ה ולא ישלם: לו השומר כלום.
ולא ישלם AND HE — the bailee — SHALL NOT PAY HIM (the bailor) anything, not even the capital (קרן).
ד"ה ולקח בעליו: לפי הפשט נוטל הנבלה.
ולא ישלם: הפחת שנפחתה במיתה.
1. מה קשה לרש"י בד"ה הראשון?
2. מה קשה לרש"י בד"ה השני?
*
3. למה הוצרך רש"י להוסיף מילת "כלום" - מה תיקן בזה?
**
4. מה ראה בעל העמק דבר לקרוא לפירושו פשט, ולמה אין הוא רואה בפירושו של רש"י (שהוא דעת חכמינו) את הפשט?
ד. "יביאהו עד" - בחינה עניינית ולשונית
פסוק י"ב
"אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם"
מכילתא קס"ב:
ר' יוחנן בר' יאשיהו אומר: "אם טרף יטרף יביאהו עֵד" – יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם. ר' יונתן אומר: "יבאהו עַד הטרפה" – יוליך הבעלים אצל הטרפה ויהא פטור מלשלם.
ד"ה יבאהו עד: יביא עדים שנטרפה באונס ופטור.
יביאהו עד THEN LET HIM BRING WITNESSES that it has been torn in pieces by accident and he shall be freed from liability.
ד"ה יבאהו עד: יביא קצת הנטרף להיות לו לעד, על דרך שכתוב (עמוס ג' י"ב) "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אזן".
ד"ה יבאהו עד: קצת מאברי הטרפה לעדות, כדכתיב "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אזן".
יביאהו עד, any part of the carcass of the animal which had been devoured by a predator is acceptable as evidence of what had happened to it. We have a verse in Amos 3,12 describing the situation, כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל רוזן, “as a shepherd rescues from a lion’s jaws two shank bones or the tip of an ear.”
1. מה ההבדל מבחינה עניינית ולשונית בין ר' יוחנן (ורש"י ההולך בעקבותיו) לבין ראב"ע ורשב"ם?
2. למי מן המפרשים הנ"ל מסייע הפסוק שמות ל"ה ה'?
3. על מה מסתמך ר' יוחנן בפרשו "עד" שבכתוב בלשון רבים "עדים"?
4. מהו הפסוק מחומש בראשית שעליו יכלו ראב"ע ורשב"ם להסתמך?
**
5. מהיכן למדו ראב"ע ורשב"ם לפרש "עד" שלא כרגיל - כאיש חי שראה ובא לבית דין ומעיד?
6. במה שונה ר' יונתן מכל האחרים, ולמה לא הביא רש"י דעתו כדבר אחר, אחרי הביאו את דעת ר' יוחנן?
ה. יש טריפה שאינו משלם - שאלות ברש"י
"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם"
הטרפה לא ישלם HE SHALL NOT PAY THAT WHICH HAS BEEN TORN — It does not say טרפה לא ישלם “one which has been torn he shall not pay for” — but it says “the torn one”, (the one mentioned here, viz., that which was torn without him being able to prevent it). Because there is a torn beast for which he has to pay and a torn beast for which he has not to pay. For an animal torn by a cat, a fox or a marten he has indeed to make restitution; but for one torn by a wolf, a lion, a bear or a serpent he is not liable to pay. But how do you come to make such a distinction (lit., who whispered to you to draw such a conclusion)? Because, you see, it states, “and if it die or be injured, or be captured”. Now what is the characteristic of natural death? One cannot save from it! Thus, also, the injury and the capture must be such that he was unable to save the animal from it (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:12).
אינו אומר "טריפה לא ישלם" אלא "הטריפה": יש טריפה שהוא משלם ויש טריפה שאינו משלם. טרפת חתול ושועל ונמיה משלם, טרפת זאב ארי ודב ונחש אינו משלם. ומי לחשך לומר כן? שהרי כתוב "ומת או נשבר או נשבה" – מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושביה שאין יכול להציל.
הטרפה לא ישלם HE SHALL NOT PAY THAT WHICH HAS BEEN TORN — It does not say טרפה לא ישלם “one which has been torn he shall not pay for” — but it says “the torn one”, (the one mentioned here, viz., that which was torn without him being able to prevent it). Because there is a torn beast for which he has to pay and a torn beast for which he has not to pay. For an animal torn by a cat, a fox or a marten he has indeed to make restitution; but for one torn by a wolf, a lion, a bear or a serpent he is not liable to pay. But how do you come to make such a distinction (lit., who whispered to you to draw such a conclusion)? Because, you see, it states, “and if it die or be injured, or be captured”. Now what is the characteristic of natural death? One cannot save from it! Thus, also, the injury and the capture must be such that he was unable to save the animal from it (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:12).
1. מה קשה לו בפסוקנו?
*
ד"ה טריפה: על ידי ארי וזאב,
*
טרפה THAT WHICH WAS TORN by a lion or a wolf.
ומהו הקושי שם שרצה רש"י ליישבו?
**
3. הסבר את המילים המסומנות בקו!
**
4. ויש ממפרשי רש"י המקשים: למה זה לא הסתפק רש"י בהוכחתו הראשונה שיש חילוק בין טריפת ארי לבין טריפת נמיה, ומה הצריכו להביא הוכחה נוספת מן ההיקש של "מיתה"?
ו. השואל
"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ"
And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
"וכי ישאל איש מעם..." נתק הכתוב השואל מכלל שומר, ואמרו עניין בפני עצמו.
And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
1. מהו הסימן הלשוני שמצאו בפסוקנו המורה על "ניתוק" זה?
2. מהו ההבדל הענייני בינו לבין שומר שכר ושומר חינם?
ז. השוכר - שאלות ברש"י
"אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ"
If the owner thereof be with it, he shall not make it good; if it be a hireling, he loseth his hire.
ד"ה אם שכיר הוא: אם השור אינו שאול אלא שכור, בא בשכרו ליד השוכר הזה, ולא בשאלה, ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו השתמש בו ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין, ולא פירש מה דינו - אם כשומר חינם אם כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר חינם, ר' יהודה אומר: כשומר שכר.
אם שכיר הוא IF IT BE HIRED — i. e. if the ox has not been borrowed but hired, בא בשכרו THEN IT CAME FOR ITS HIRE into the hand of this hirer and not by way of loan. For he does not get the entire benefit of the transaction since he is using it only because he has paid hire for it and consequently the owner benefits also; therefore the law applicable to a borrower does not apply in his case — that he should be held liable for loss by accident. Scripture, however, does not state explicity what his (the hirer’s) law actually is — whether he has to be treated as the gratuitous bailee (שומר חנם) or as the bailee for payment (שומר שכר), and therefore the Sages in Israel differ in their opinion as to how the hirer (שוכר) has to make restitution. R. Meir says he is responsible only as a gratuitous bailee, whilst R. Judah says, even as a bailee for payment (Bava Metzia 80b).
1. הסבר מי הוא לפי רש"י הנושא בפסוקנו, ולמי מתייחס הכינוי של "שכרו"?
**
2. האם פסוקנו לפי פירוש רש"י הוא משפט תנאי שלא הושלמה תשובתו, או יש לפנינו גם תנאי וגם תשובת תנאי?
**
3. לשם מה הוסיף רש"י מילת "הזה" (השוכר הזה) - מה תיקן על ידי הוספה זו?
4. הסבר את דעת ר' מאיר, שיהא דינו של שוכר כשומר חינם, ואת דעת ר' יהודה שיהא דינו כדין שומר שכר!
ח. דין השואל במדרש
תנחומא ישן ראה ה':
זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח כ"ב) "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו". רבי פתר קרא בשואל פרה, והייתה עינו צרה לשאול שתי פרות, שאל אחת ושכר אחת "ולא ידע כי חסר יבואנו", דכתיב "בעליו אין עמו – שלם ישלם".
*
1. הסבר, כיצד ממחיש דין שואל את הפסוק במשלי?
*
2. מהו הלקח הכללי שרצה הדרשן ללמדנו?