| א. משמעויות בחלום יעקב |
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה"
And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it.
רמב"ם, מורה נבוכים א' ט"ו (ההסברים שבסוגריים מפירושו של יהודה אבן שמואל, ת"א תרצ"ה):
"נצב או "יצב" ... וזה השם משתתף (=יש בו הוראות שונות). פעמים יהיה בעניין הקימה וההתייצבות ויהיה בעניין הקיום וההתמדה. (=יש שהוא בא במובן הישאר במצב עמידה והיכנס למצב עמידה, ויבא גם בהוראת ההשארות, ההתקיימות וההתמדה). כמו (תהילים קי"ט פ"ט) "לעולם ה' דברך נצב בשמים" – כלומר: קיים – עומד. (=הרי שהכוונה כאן לנצחיות) וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא, הוא מזה העניין (=כל מקום שבו מיוחס פעל נצב לאלוה, הוא בהוראה זו). "והנה ה' נצב עליו" – קיים עומד עליו (=נשאר בקביעות, לעולם, בעליונותו מעל לכל מדרגות המשיגים והמושגים) – כלומר על "הסולם", אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, (=השפע יורד מהמושג השלם יותר אל המשיג השלם יותר, וקצהו האחרון בארץ, במדרגה הנמוכה ביותר יש רק מצער של השגה, אבל אין חוסר השגה). ובו יעלה כל מי שיעלה (=אם על ידי התאמצותו אם על ידי שפע עליון, על ידי השפע הנבואי המושפע עליו מלמעלה), עד שישיג מי שעליו בהכרח, (=עד שישיג את מי שעומד בהכרח למעלה מכל המדרגות, כמושג עליו לעליונים), אחר שהוא עומד קיים על ראש "הסולם" (=כלומר מכיוון שמושג עליון זה נמצא תמיד מעל לכל מדרגות ההשגה, הרי שכל עלייה אינה אלא עליו, הרי שהכל שואפים אליו). ו"מלאכי אלוקים" הם הנביאים, שנאמר (במדבר כ' ט"ז) "וישלח מלאך" (שופטים ב' א') "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים". ומה טוב אמרו: "עולים ויורדים", העלייה קודם הירידה - כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן "הסולם" תהיה הירידה במה שפגש מן העניין – להנהגת אנשי הארץ ולימודם (=שהרי אין השפע שקיבלו הנביאים שפע לעצמם, אלא מצווים הם ועומדים למסרו לעם).
"נצב או "יצב" ... וזה השם משתתף (=יש בו הוראות שונות). פעמים יהיה בעניין הקימה וההתייצבות ויהיה בעניין הקיום וההתמדה. (=יש שהוא בא במובן הישאר במצב עמידה והיכנס למצב עמידה, ויבא גם בהוראת ההשארות, ההתקיימות וההתמדה). כמו (תהילים קי"ט פ"ט) "לעולם ה' דברך נצב בשמים" – כלומר: קיים – עומד. (=הרי שהכוונה כאן לנצחיות) וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא, הוא מזה העניין (=כל מקום שבו מיוחס פעל נצב לאלוה, הוא בהוראה זו). "והנה ה' נצב עליו" – קיים עומד עליו (=נשאר בקביעות, לעולם, בעליונותו מעל לכל מדרגות המשיגים והמושגים) – כלומר על "הסולם", אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, (=השפע יורד מהמושג השלם יותר אל המשיג השלם יותר, וקצהו האחרון בארץ, במדרגה הנמוכה ביותר יש רק מצער של השגה, אבל אין חוסר השגה). ובו יעלה כל מי שיעלה (=אם על ידי התאמצותו אם על ידי שפע עליון, על ידי השפע הנבואי המושפע עליו מלמעלה), עד שישיג מי שעליו בהכרח, (=עד שישיג את מי שעומד בהכרח למעלה מכל המדרגות, כמושג עליו לעליונים), אחר שהוא עומד קיים על ראש "הסולם" (=כלומר מכיוון שמושג עליון זה נמצא תמיד מעל לכל מדרגות ההשגה, הרי שכל עלייה אינה אלא עליו, הרי שהכל שואפים אליו). ו"מלאכי אלוקים" הם הנביאים, שנאמר (במדבר כ' ט"ז) "וישלח מלאך" (שופטים ב' א') "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים". ומה טוב אמרו: "עולים ויורדים", העלייה קודם הירידה - כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן "הסולם" תהיה הירידה במה שפגש מן העניין – להנהגת אנשי הארץ ולימודם (=שהרי אין השפע שקיבלו הנביאים שפע לעצמם, אלא מצווים הם ועומדים למסרו לעם).
והשווה: מתוך אגרת הרמב"ם לר' חסדאי הלוי הספרדי:
ומה שהקשית ואמרת על פירוש "עולים ויורדים"... כי אין לך נביא שעולה אם לא יגבר על החומר שלו – יסוד הארץ. כי באש התשוקה עולה להשיג, ובקרירות הארץ ויבשה יורד לנוח במה שהשיג. עד שיעלה ולא ישוב לרדת – כמו אליהו זכור לטוב שעלה במרכבת אש. ומה שזכרנו ואמרנו "ומה טוב אמרו עולים ויורדים" שהעלייה קודם הירידה – רצוננו בזה כי האדם נברא בחמר הארץ, ולפיכך לעולם עלייתו קודמת לירידתו, כי הוא במטה מטה, נברא עפר מן האדמה.
ומה שהקשית ואמרת על פירוש "עולים ויורדים"... כי אין לך נביא שעולה אם לא יגבר על החומר שלו – יסוד הארץ. כי באש התשוקה עולה להשיג, ובקרירות הארץ ויבשה יורד לנוח במה שהשיג. עד שיעלה ולא ישוב לרדת – כמו אליהו זכור לטוב שעלה במרכבת אש. ומה שזכרנו ואמרנו "ומה טוב אמרו עולים ויורדים" שהעלייה קודם הירידה – רצוננו בזה כי האדם נברא בחמר הארץ, ולפיכך לעולם עלייתו קודמת לירידתו, כי הוא במטה מטה, נברא עפר מן האדמה.
ד"ה עולים ויורדים: עולים תחילה ואחר כך יורדים? מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ לארץ ללוותו (על פי בראשית רבה).
עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING — It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (Genesis Rabbah 68:12).
ובביאור דבריו אלה אמר אברבנאל:
ועניינו שהודיעו יתברך הנבואה הזאת מעלת ארץ ישראל על כל שאר הארצות, כי בעבור שהיה יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמיד לשוב ולהתגורר בה, הראהו מעלתה, שהמלאכים המלווים לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים המלווים אותו חוצה לארץ, ולכן ראה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. להודיע כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו אותו בארץ וירדו אחרים למטה מהם במדרגה ללוותו בחוצה לארץ.
ועניינו שהודיעו יתברך הנבואה הזאת מעלת ארץ ישראל על כל שאר הארצות, כי בעבור שהיה יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמיד לשוב ולהתגורר בה, הראהו מעלתה, שהמלאכים המלווים לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים המלווים אותו חוצה לארץ, ולכן ראה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. להודיע כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו אותו בארץ וירדו אחרים למטה מהם במדרגה ללוותו בחוצה לארץ.
Angels … were ascending and descending. Yaakov was afraid that he had sinned in taking the blessings, but Hashem showed him that heaven approved and that the prayers and offerings of his offspring would ascend to heaven from this spot.
ד"ה עולים ויורדים: לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים "עולים" ל"יורדים" שכן דרך ארץ להזכיר "עליה" קודם "ירידה".
עולים ויורדים, according to the plain meaning of the text there is no need to read any special message into the word עולים, “climbing,” appearing before the word יורדים, “descending.”
ד"ה והנה מלאכי ה' עולים ויורדים בו: לפי דעתי אני אומר, שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים, אלא כך נראה לו בחלומו, שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך, ולקח העלייה תחילה לפי שדרך בני אדם לעלות תחילה בסולם ואחר כך לירד, היה נראה לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם, אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש, היו יורדים ואחר כך עולים, שדירתם למעלה.
וגם יש לומר: כי דרך העברי לומר "עליה" תחילה, כמו "עולה ויורד בסכין" בשחיטת חולין (חולין י"ז ע"ב).
*
1. מהו ההבדל העקרוני בין פירוש הרמב"ם את משמעות החלום לבין פירושם של חז"ל (המובא בפירושו של רש"י)?
2. מהי ראייתו של הרמב"ם מבמדבר כ' ט"ז?
3. מה ההבדל העקרוני בין הסברו של רש"י לבין הסברו של הרשב"ם לתמיהה בסדר המילים "עולים ויורדים"?
**
4. האם הסברו של הרמב"ם באגרתו לר' חסדאי הלוי (בסוף דבריו: כי האדם נברא בחמר הארץ...) על סדרם התמוה של "עולים ויורדים" זהה לפירושו של הרשב"ם או לא?
5. במה שונה בכור שור בפירושו הראשון מכל האחרים?
| ב. "עליו" - על מי? |
"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו"
And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed.
ר' חייא רבה ורב ינאי: חד אמר "עליו" – על הסולם, וחד אמר "עליו" – על יעקב". מאן דאמר "עליו" – על הסולם – ניחא, אך למאן דאמר "עליו" – על יעקב, מאי שנא "והנה ה' נצב עליו"? מתקיים עליו. אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלוהיהם (בראשית מ"א) "ופרעה חולם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים – אלוקיהם מתקיים עליהם, שנאמר "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם..."
... ... Rabbi Yochanan said: The wicked, their existence depends on their gods. As it says "And Pharaoh dreamt; and he was standing upon the river" (Genesis 41:1). But the righteous, their G-d's existence depends on them. As it says "Behold G-d stood upon him" (Genesis 38:13). Rabbi Shimon ben Lakish said: The patriarchs they themselves were the Divine Chariot, As it says "And G-d ascended from upon Abraham" (Genesis 17:22). "And G-d ascended from upon him" and "Behold G-d stood upon him".
פירוש יפה תואר, למדרש רבה:
הרשעים מתקיימים על אלוהיהם – צריכים לעמוד ולשמור את אלוהיהם, אבל הצדיקים, אלוקיהם מתקיים עליהם לשמרם.
הרשעים מתקיימים על אלוהיהם – צריכים לעמוד ולשמור את אלוהיהם, אבל הצדיקים, אלוקיהם מתקיים עליהם לשמרם.
... ... Rabbi Yochanan said: The wicked, their existence depends on their gods. As it says "And Pharaoh dreamt; and he was standing upon the river" (Genesis 41:1). But the righteous, their G-d's existence depends on them. As it says "Behold G-d stood upon him" (Genesis 38:13). Rabbi Shimon ben Lakish said: The patriarchs they themselves were the Divine Chariot, As it says "And G-d ascended from upon Abraham" (Genesis 17:22). "And G-d ascended from upon him" and "Behold G-d stood upon him".
פירוש מתנות כהונה, למדרש רבה:
אלוקיהם מתקיים עליהם על דרך שאמרו חז"ל: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה.
אלוקיהם מתקיים עליהם על דרך שאמרו חז"ל: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה.
רש"י:
ד"ה נצב עליו: לשמרו.
ד"ה נצב עליו: לשמרו.
1. כיצד יש להכריע בשאלה התחבירית של "עליו" לפי לשון הכתובים על דרך הפשט?
**
2. השווה את דברי הרמב"ם ורש"י במקטע א' והסבר כיצד תלויה הכרעתם בשאלה "עליו – על מי?" בתפישתם את החלום כולו?
**
3. מהו ההבדל בין פירוש בעל יפה תואר לבין מתנות כהונה למדרשנו?
| ג. שאלות בטעמי המקרא |
"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ"
And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it.
בפסוק באים ארבעה פעלים (המתייחסים כולם לנושא אחד). פרט לפועל הראשון, כולם קשורים ל"אבן". לפי ניתוח זה היינו מצפים לצירוף טעמים אחר. (או חלוקת הפעלים לפי 2:2 או חלוקתם לפי 3:1). מדוע פיסקו בעלי הטעמים כפי שפיסקו?
"וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם.. "
And Laban arose early in the morning, kissed his sons and daughters, and blessed them; and then Laban went and returned to his place.
גם כאן נראה שלכאורה "וינשק" קשור יותר אל "ויברך" ולא "וישכם" אל "וינשק".
מדוע מתחלקת הצלע אחרי הפועל השני (היינו אחרי המילה "ולבנותיו")?