עיין גם גיליון משפטים תשי"ב.
| א. המאחד את פסוקינו |
מה המאחד את הפסוקים כ"ב כ'-כ"ו, ומה הקשר בינם לבין הפסוקים (או הפסוק) שלפניהם?
| ב. העונש על עינוי גר |
"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
If thou afflict them in any wise—for if they cry at all unto Me, I will surely hear their cry—
ד"ה אם ענה תענה אותו: הרי זה מקרא קצר, גזם ולא פירש עונשו. כמו (בראשית ו' ט"ו) "לכן כל הורג קין" גזם ולא פירש עונשו, אף כאן: "אם ענה תענה אותו" – לשון גזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? "כי אם צעוק יצעק אלי וגו'" – אשמענו ואנקמנו.
אם ענה תענה אתו IF THOU AFFLICT THEM IN ANY WISE — This is an elliptical phrase — the text threatens but breaks off and does not specify immediately the punishment which will fall upon those who do this. We have the same in, (Genesis 4:15) “Therefore whosoever slayeth Cain …” it threatens but does not specify the punishment. So, here, too: “If thou afflict them in any wise”, — this is a threat, as much as to say: “in the end you will get your deserts!” Why are you certain to get them? “Because (כי) if (אם) they cry at all unto Me, I will surely hear their cry”.
ד"ה עם ענה תענה אותו: (מביא דברי רש"י כדלעיל) ואיננו נכון! וגם העד שהביא לא העיד כן, אבל יתכן שיהיה "כי" במקום הזה כמו "אם", שהוא אחד משימושין שלו (כך בכתב-יד, ובספרים שלנו: ''ממשמשין שלו''*). אמר: אם יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו, והכפל לנחוץ הענין וחיזוקו, כדרך (שמות י"ד י'א) "המבלי אין קברים במצרים"; (במדבר י"ב ב') "הרק אך במשה".
והנכון בעיני, כי יאמר: רק אם צעוק יצעק אלי בלבד, מיד אשמע צעקתו, איננו צריך לדבר אחר כלל, כי אני אושיענו ואנקום אותו ממך; והטעם: כי אתה לוחץ אותו, מפני שאין לו מושיע מידך, והנה הוא נעזר יותר מכל אדם, כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעום ואחרי עוזרים לנקום נקמתם, ואולי לא יועילו והצל לא יצילו, וזה בצעקתו בלבד נושע בה', וינקום ממך, כי נוקם ה' ובעל חימה (המליצה מנחום א' ב'). ויבוא כענין זה בכתובים רבים, כגון מה שאמר (משלי כ"ב כ"ג) "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם..." ואמר: אל תגזול דל בעבור שהוא דל ואין לו עוזרים ואל תדכא העני אשר בשעריך, כי ה' יריב בעבורם. וכן אמר (משלי כ"ג י') "ובשדה יתומים אל תבוא, כי גואלם חזק... ה' צבאות שמו, שיש להם גואל חזק וקרוב יותר מכל אדם. אף כאן אמר, כי בצעקתו בלבד יושיע.
וכמוהו (ישעיה נ"ה י'-י"א) "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כן יהיה דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי", בשניהם יאמר, שלא יעשו דבר אחר, כי אם שירווה את הארץ מיד, וכן כי אם שיעשה מה שחפצתי, והנה הוא כטעם "אלא", וכן (במדבר י' ל') "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".
והשווה דברי רש"י, בראשית ד' ט"ו:
ד"ה לכן כל הורג קין: זה אחד מן המקראות שקיצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין – לשון גערה כה יעשה לו, כך וכך עונשו ולא פירש עונשו.
ד"ה לכן כל הורג קין: זה אחד מן המקראות שקיצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין – לשון גערה כה יעשה לו, כך וכך עונשו ולא פירש עונשו.
לכן כל הרג קין VERILY, WHOSOEVER SLAYETH CAIN — This is one of the verses where the construction is elliptical (literally, which abbreviate their statements), which give only a suggestion and do not fully explain. “Verily, whosoever slayeth Cain” express a threat, suggesting the consequence — “thus shall be done to him”, “thus and thus shall be his punishment”, without explicitly explaining what the punishment would be.
והשווה דברי רש"י, בראשית ד' ט"ו:
ד"ה שבעתים יקם: איני רוצה להנקם מקין עכשו. לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתו ממנו, שיעמוד למך מבני בניו ויהרגנו. וסוף המקרא שאמר "שבעתים יוקם" והיא נקמת הבל מקין היא למדנו שתחילת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה') "ואמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור" ולא פירש מה יעשה לו. אבל דיבר הכתוב ברמז: כל מכה יבוסי ויגע בצינור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העיורים וגו' וגם אותם יכה, על אשר אמרו העיור והפיסח: לא יבואו דוד אל תוך הבית – המכה את אלה אני אעשנו ראש ושר. כאן קצר דבריו, ובדברי הימים (דבה"י א', י"א ו') פירש "יהיה לראש ולשר".
ד"ה שבעתים יקם: איני רוצה להנקם מקין עכשו. לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתו ממנו, שיעמוד למך מבני בניו ויהרגנו. וסוף המקרא שאמר "שבעתים יוקם" והיא נקמת הבל מקין היא למדנו שתחילת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה') "ואמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור" ולא פירש מה יעשה לו. אבל דיבר הכתוב ברמז: כל מכה יבוסי ויגע בצינור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העיורים וגו' וגם אותם יכה, על אשר אמרו העיור והפיסח: לא יבואו דוד אל תוך הבית – המכה את אלה אני אעשנו ראש ושר. כאן קצר דבריו, ובדברי הימים (דבה"י א', י"א ו') פירש "יהיה לראש ולשר".
שבעתים יקם VENGEANCE SHALL BE TAKEN SEVENFOLD — God says, I do not wish to take vengeance on Cain now, but at the end of seven generations I will execute my vengeance upon him, that Lamech, one of his descendants, will arise and slay him. The end of this verse which states, “vengeance shall be taken in the seventh generation” — which is the vengeance taken on Cain for Abel — teaches us that the first part of the verse is a threat made in order that no creature might injure him. A similar elliptical expression is the following: (2 Samuel 5:8) “And David said, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter” — but it does not explicitly state what would be done to that person. Scripture, however, here speaks by a suggestion only, meaning, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter and approacheth the gate and conquereth it and the blind etc. … slaying also them (the blind and the lame) because they said, “there are the blind and the lame: David cannot come into the house” — he who smiteth these, I shall make him chief and captain. Here (in the Book of Samuel) it abridges the narrative, but in Chronicles (1 Chronicles 11:6) it explicitly states, “he shall become chief and captain.”
והשווה גם דברי הרמב"ן, בראשית ד' כ"ד:
ד"ה ויאמר למך לנשיו: אבל פירוש כל הורג קין כפשוטו: שאמר ה': לכן כל אשר יהרוג את קין, שבעתים יוקם ממנו, כי אני אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטתי את קין שלא יהרוג בעבור יראתו אותי והתוודותו לפני.
ד"ה ויאמר למך לנשיו: אבל פירוש כל הורג קין כפשוטו: שאמר ה': לכן כל אשר יהרוג את קין, שבעתים יוקם ממנו, כי אני אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטתי את קין שלא יהרוג בעבור יראתו אותי והתוודותו לפני.
1. רש"י ורמב"ן נתקלים שניהם בקושי לשוני בפסוקנו. מה הוא?
2. נוסף על הקושי הלשוני, הרמב"ן מיישב גם קושי ענייני. מה הוא?
3. העתק את פסוקנו פעמיים, וסמן בסימני פיסוק פעם לפי פירוש רש"י ופעם לפי פירוש הרמב"ן!
4. רבים מקשים על רש"י:
ולמה לו לפרש שגזם ולא פירש עונשו. ושמא המילים הכתובות בפסוק הבא (כ"ג) הן העונש "וחרה אפי והרגתי..."?
ולמה לו לפרש שגזם ולא פירש עונשו. ושמא המילים הכתובות בפסוק הבא (כ"ג) הן העונש "וחרה אפי והרגתי..."?
יישב קושייתם, והסבר מה הכריחו לרש"י לפרש כך.
**
5. מה ראה רש"י ללכת אף בבראשית בדרך זו, ולמה לא יפרש "שבעתיים יוקם" כעונשו, ללא צורך לומר "גזם ולא פרש עונשו"?
*
6. למה לא קיבל הרמב"ן את דעת רש"י גם במקומנו וגם במקום "העד שהעיד"?
*
7. מה ההבדל בין פירוש הרמב"ן הראשון "אבל יתכן" ובין פירושו השני "והנכון בעיני"?
8. מה משמעות הצעקה לדעת הרמב"ן?
9. לשם מה מביא הרמב"ן בפירושו הראשון את הפסוקים מתוך שמות י"ד ובמדבר י"ב, ובפירושו השני את משלי כ"ב כ"ב ומשלי כ"ג י' - מה רצה להוכיח בעזרתם?
*
10. במה שונה פירושו של הרמב"ן למשלי כ"ב כ"ב מן הפירוש הרגיל?
11. נראה ברור שהרמב"ן ציטט את משלי כ"ג י' מן הזיכרון ולא מן הספר. מה ראיה לדבר?
12. מה רצה הרמב"ן להוכיח ע"י הפסוק מישעיה נ"ה?
13. היכול היה הרמב"ן להביא במקום הפסוק מישעיה כסעד מן התורה את הפסוק בראשית י"ח ט"ו "ויאמר לא כי צחקת" (רש"י: לא כדברך הוא אלא צחקת...)?
* בחומשים חורב שוקן נפלה טעות דפוס גסה וכתוב: "שהוא אחד ממשמשין שלא אמר...", וצריך להיות: "ממשמשין שלו".
| ג. צעקת היתום או האלמנה |
"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי..."
אם ענה תענה אתו IF THOU AFFLICT THEM IN ANY WISE — This is an elliptical phrase — the text threatens but breaks off and does not specify immediately the punishment which will fall upon those who do this. We have the same in, (Genesis 4:15) “Therefore whosoever slayeth Cain …” it threatens but does not specify the punishment. So, here, too: “If thou afflict them in any wise”, — this is a threat, as much as to say: “in the end you will get your deserts!” Why are you certain to get them? “Because (כי) if (אם) they cry at all unto Me, I will surely hear their cry”.
ואמר "צעק יצעק" על היתום וכן דין האלמנה, רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו האלמנה.
If you wrong them – and here comes the punishment. If a person oppresses and there is no helper, the punishment comes to everyone. That is why after this verse comes ‘My anger shall blaze and I will kill you – all of you. And it says ‘I will heed his cry as soon as he cries out to Me’ – this refers to the orphan, but it is obviously the case with the widow. Just that one imagines that the orphan would be a minor and not be aware of the situation, but this is not the case with the widow.
1. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב?
2. יש סוברים שפסוק ישעיהו א' י"ג סותר דעתו. כיצד?
| ד. שימושה של "אם" |
"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע"
אם ענה תענה אתו IF THOU AFFLICT THEM IN ANY WISE — This is an elliptical phrase — the text threatens but breaks off and does not specify immediately the punishment which will fall upon those who do this. We have the same in, (Genesis 4:15) “Therefore whosoever slayeth Cain …” it threatens but does not specify the punishment. So, here, too: “If thou afflict them in any wise”, — this is a threat, as much as to say: “in the end you will get your deserts!” Why are you certain to get them? “Because (כי) if (אם) they cry at all unto Me, I will surely hear their cry”.
קאסוטו, בפירושו לשמות עמ' 203:
המלה "אם" שבתחילת פסוק כ"ב משמשת כאן כשימושה בלשון השבועה: רעה תבוא עליך אם ענה תענה אותו, כלומר את כל מי ששייך לסוגים מסויימים שנזכרו במפורש למעלה, הזהר מלענותו, יען "כי אם צעק יצעק אלי" המעונה, "שמוע אשמע צעקתו", כפי ששמעתי את צעקתכם כאשר עינו אתכם המצרים (שמות ג' ז').
המלה "אם" שבתחילת פסוק כ"ב משמשת כאן כשימושה בלשון השבועה: רעה תבוא עליך אם ענה תענה אותו, כלומר את כל מי ששייך לסוגים מסויימים שנזכרו במפורש למעלה, הזהר מלענותו, יען "כי אם צעק יצעק אלי" המעונה, "שמוע אשמע צעקתו", כפי ששמעתי את צעקתכם כאשר עינו אתכם המצרים (שמות ג' ז').
האם מסכים קאסוטו עם פירושו של רש"י או של הרמב"ן לפסוקנו, או קרוב הוא לאחד מהם, או בחר לו דרך אחרת לגמרי?
| ה. העונש "והרגתי אתכם וכו'" - שאלות ברש"י |
"וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים"
My wrath shall wax hot, and I will kill you with the sword; and your wives shall be widows, and your children fatherless.
ממשמע שנאמר "והרגתי אתכם" איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים?! אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא, והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו, אם נשבו.
והיו נשיכם אלמנות AND YOUR WIVES SHALL BE WIDOWS [AND YOUR CHILDREN FATHERLESS] — From what is implied in the words, “I will kill you with the sword” do I not know that “your wives shall be widows and your children orphans”? But the explanation of the latter words is not that implied by your question; it is quite a different curse: that the wives will be “fettered” for life — “as living widows” (Rashi is imitating a Biblical phrase, II Samuel 20:3, used in a somewhat similar sense) — that there will be no witnesses who can testify to the death of their husbands, and so they will be forbidden to re-marry. In which case the children will be destitute orphans, for the court will not allow them to take possession of the chattels of their fathers, since they do not know whether they have died or have only been taken captives (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:23; Bava Metzia 38b).
1. התוכל ליישב את קושייתו של רש"י בדרך אחרת, כדרך שפירשו פשטנים?
2. השווה דברי רש"י כאן לדבריו שמות א' י"ז ד"ה ותחיינה את הילדים (ועיין עלון ההדרכה). מהו המשותף לדרכו (שהיא דרך חז"ל) ביישוב הקושי בשני המקומות?