| א. בביאור צורת הפועל "גנובתי" |
"גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה"
That which was torn of beasts I brought not unto thee; I bore the loss of it; of my hand didst thou require it, whether stolen by day or stolen by night.
ד"ה גנבתי יום וגנבתי לילה: גנובת יום או גנובת לילה הכל שילמתי.
גנבתי יום וגנבתי לילה WHETHER STOLEN BY DAY OR STOLEN BY NIGHT — everything I paid back.
ד"ה גנבתי: כמו (איכה א') "רבתי בגויים, שרתי במדינות"; (ישעיה א') "מלאתי משפט"; (הושע י') "אוהבתי לדוש".
גנבתי As regards the suffix י it is similar to the י in (Lamentations 1:1) “great (רבתי) among the nations, princess (שרתי) among the provinces”; (Isaiah 1:21) “that was full of (מלאתי) justice”; (Hosea 10:11) “that loveth (אהבתי) to thresh”.
שד"ל, המשתדל ("והוא פירוש על קצת מקומות מן התורה"), וינא 1847:
ד"ה אחטנה: אונקלוס לא תרגם כמשמעו, רק פירש: מה שהיה חסר מן המנין מידי תבקשנו. ובמקום "גנובתי יום" אמר אונקלוס: "שמרתי ביום ושמרתי בלילה". ונראה לי כי שמע אונקלוס את ההמון מקשים בי"ד שנים הראשונות מהיכן היה לו לשלם? והלא לא היה לו כלום? ואע"פ שאפשר להשיב, שהיה ממעט במאכלו ובלבושו, מכל מקום אונקלוס השמיט עצמו מן הקושיה ופירש, שמתוך שהיה לבן מבקש הטריפה מיעקב והיה גוער בו בחימה ויעקב לא היה לו לשלם, היה מוכרח לשמור ביום ובלילה; וענין זה אמנם הוא נכלל בדברי הפסוק שאחר זה. גם נראה לי, כי להיות מילת גנֻבתי כתובה בלא וי"ו, יתכן שהיה אונקלוס קורא: "גָנַבתי (גמ"ל קמץ, נו"ן פתח) יום, גנבתי לילה". והכוונה, אני הייתי משלם הטריפה ומידי תבקשנה והיה הענין כאילו אני הוא הגונב, בין אם נאבדה ביום, בין אם נאבדה בלילה. ואונקלוס לא רצה להשמיע אל העם המליצה הזאת, שלא היו מבינים אותה ותרגם לפי הענין: שמרתי ביום ושמרתי בלילה, כי אחר שהיה מעלה עליו לבן כאילו הוא גנב, הוצרך יעקב לשמור יפה, בין ביום בין בלילה. ואיננו רחוק שקריאת "גנובתי" אינה אלא תקנת סופרים, שהחכמים הראשונים התקינו שתהיה הקריאה כך, כדי להרחיק המליצה התמוהה "גָנַבתי יום וגנבתי לילה" (גמ"ל בקמץ, נו"ן בפתח).
ד"ה אחטנה: אונקלוס לא תרגם כמשמעו, רק פירש: מה שהיה חסר מן המנין מידי תבקשנו. ובמקום "גנובתי יום" אמר אונקלוס: "שמרתי ביום ושמרתי בלילה". ונראה לי כי שמע אונקלוס את ההמון מקשים בי"ד שנים הראשונות מהיכן היה לו לשלם? והלא לא היה לו כלום? ואע"פ שאפשר להשיב, שהיה ממעט במאכלו ובלבושו, מכל מקום אונקלוס השמיט עצמו מן הקושיה ופירש, שמתוך שהיה לבן מבקש הטריפה מיעקב והיה גוער בו בחימה ויעקב לא היה לו לשלם, היה מוכרח לשמור ביום ובלילה; וענין זה אמנם הוא נכלל בדברי הפסוק שאחר זה. גם נראה לי, כי להיות מילת גנֻבתי כתובה בלא וי"ו, יתכן שהיה אונקלוס קורא: "גָנַבתי (גמ"ל קמץ, נו"ן פתח) יום, גנבתי לילה". והכוונה, אני הייתי משלם הטריפה ומידי תבקשנה והיה הענין כאילו אני הוא הגונב, בין אם נאבדה ביום, בין אם נאבדה בלילה. ואונקלוס לא רצה להשמיע אל העם המליצה הזאת, שלא היו מבינים אותה ותרגם לפי הענין: שמרתי ביום ושמרתי בלילה, כי אחר שהיה מעלה עליו לבן כאילו הוא גנב, הוצרך יעקב לשמור יפה, בין ביום בין בלילה. ואיננו רחוק שקריאת "גנובתי" אינה אלא תקנת סופרים, שהחכמים הראשונים התקינו שתהיה הקריאה כך, כדי להרחיק המליצה התמוהה "גָנַבתי יום וגנבתי לילה" (גמ"ל בקמץ, נו"ן בפתח).
אליהו בן אמוזג, אם למקרא (ליוורנא תרכ"ב 1862):
ד"ה אנכי אחטנה: המשתדל עיקם לנו את הכתוב ואמר שהקריאה הנכונה גָנַבתי יום וגנבתי לילה (גימ"ל בקמץ, נו"ן בפתח) ופירושו תאר לו כמדרש רחוק. וכל הדוחקים יתבטלו, כשנפרש "מידי תבקשנה" דבק עם "גנובתי וגו'". ועל הטרפה אמר "אנכי אחטנה", ועל הגנובה אמר "מידי תבקשנה". ונוסף הכינוי קודם השם כמו (שמות ב') "ותראהו את הילד", כאילו אמר: מידי תבקשנה הגנובה ביום והגנובה בלילה. וכינה לעצמו הגנובה, כי כן יאות, כי כמו שיאמר על הגונב "גנֵבָתוֹ" (גימ"ל צירי), כמו (שמות כ"ב ב') "ואם אין לו ונמכר בגנבתו", כן יאמר על הנגנב "גנובתו".
ד"ה אנכי אחטנה: המשתדל עיקם לנו את הכתוב ואמר שהקריאה הנכונה גָנַבתי יום וגנבתי לילה (גימ"ל בקמץ, נו"ן בפתח) ופירושו תאר לו כמדרש רחוק. וכל הדוחקים יתבטלו, כשנפרש "מידי תבקשנה" דבק עם "גנובתי וגו'". ועל הטרפה אמר "אנכי אחטנה", ועל הגנובה אמר "מידי תבקשנה". ונוסף הכינוי קודם השם כמו (שמות ב') "ותראהו את הילד", כאילו אמר: מידי תבקשנה הגנובה ביום והגנובה בלילה. וכינה לעצמו הגנובה, כי כן יאות, כי כמו שיאמר על הגונב "גנֵבָתוֹ" (גימ"ל צירי), כמו (שמות כ"ב ב') "ואם אין לו ונמכר בגנבתו", כן יאמר על הנגנב "גנובתו".
1. מה הם הקשיים שבפסוקנו שאותם הם מיישבים?
2. מה ראה שד"ל לדחות את הניקוד של נקדנינו?
3. מהו ההבדל בין פירושו של רש"י לבין פירושו של בן אמוזג?
4. מה פירוש המילים המסומנות בקו בפירוש בן אמוזג, ומהי ראייתו שמביא הוא משמות ב' ו'?
| ב. "גנובתי יום וגנובתי לילה" |
"אנכי אחטנה מידי תבקשנה" אני הייתי חוטא על הארי, שכך גזר הקב"ה על הארי, שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום; ואם תאמר, שאם היה רועה אחר (=אף הוא) היה מצילן? ת"ל: (ישעיה ל"א) "כאשר יהגה הארי והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקום לא יחת ומהמונם לא יענה".
"גנובתי יום וגנובתי לילה" – קריין לי גנבא ביממא וגנבא בלילה.
מדרש החפץ, (כ"י מתוך כשר תורה שלמה: בראשית ל"א סימן צ"ב בבאור שם):
"גנובתי יום וגנובתי לילה" נגנבו ימי עם לילותי ואבדו בשירותך.
"גנובתי יום וגנובתי לילה" נגנבו ימי עם לילותי ואבדו בשירותך.
לדברי בראשית רבה מעיר מתנות כהונה:
ד"ה גנבא ביממא: הבריות קורין אותו כן, שחשדוהו שלקח משל אחרים למלאות מספר הצאן, מפני שראו שלא חסר ממנינו כלום ועוד פרצו לרוב, שלא כמנהג.
ד"ה גנבא ביממא: הבריות קורין אותו כן, שחשדוהו שלקח משל אחרים למלאות מספר הצאן, מפני שראו שלא חסר ממנינו כלום ועוד פרצו לרוב, שלא כמנהג.
ובספר חצי מנשה (פירושים על התורה מחכמי ספרד, צרפת ואשכנז, נעתקו מכתב יד לונדון אוקספורד לידען ומינכן מאת מנשה גראוסברג מטרעסטינא - לונדון תרפ"א), מביא משה ר"י יונגיליני:
ונראה לי לשון גנובתי: לפי שהקב"ה שם חוק לאריות לטרוף (תהלים ק"ד) "תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער הכפירים שואגים לטרף" ומבקשים טרפה, ואני הייתי גונב מן הראוי להם בלילה, וגם מן היום הייתי גונב להם הראוי להם, כי לא יאספון עד שתזרח השמש ורשאים עוד לטרוף מעלות השחר עד הנץ חמה, ולא היו טורפים.
ונראה לי לשון גנובתי: לפי שהקב"ה שם חוק לאריות לטרוף (תהלים ק"ד) "תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער הכפירים שואגים לטרף" ומבקשים טרפה, ואני הייתי גונב מן הראוי להם בלילה, וגם מן היום הייתי גונב להם הראוי להם, כי לא יאספון עד שתזרח השמש ורשאים עוד לטרוף מעלות השחר עד הנץ חמה, ולא היו טורפים.
מנחת יהודה, לטהעאדר-אלבעק, ברלין תרפ"ו:
לדעתי צריך לומר: "קריין לי גנבי" בלשון רבים, והכוונה שהגנבים קורין אותו ביום ומעירין אותו משנתו בלילה, כי צריך הוא לעמוד על המשמר כל היום וכל הלילה.
לדעתי צריך לומר: "קריין לי גנבי" בלשון רבים, והכוונה שהגנבים קורין אותו ביום ומעירין אותו משנתו בלילה, כי צריך הוא לעמוד על המשמר כל היום וכל הלילה.
1. מה ההבדל בין שני המדרשים בפירוש המילה "גנובתי"?
2. כשר, (תורה שלמה בביאורו לדברי בראשית רבה הנ"ל):
המתנות כהונה דחוק... ולי נראה דיש לפרש ע"פ מה שנאמר בס' חצי מנשה.
המתנות כהונה דחוק... ולי נראה דיש לפרש ע"פ מה שנאמר בס' חצי מנשה.
הסבר, למה יש לבכר את הפירוש השני על הראשון?
| ג. ברית יעקב ולבן (1) |
"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה
אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה
וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה"
This heap be witness, and the pillar be witness, that I will not pass over this heap to thee, and that thou shalt not pass over this heap and this pillar unto me, for harm.
נראה לי לפרש שיתחייבו בבוא רעה צרה וצוקה לאחד מהם, שהאחד יבוא לעזרו ולהצילו הימנה, כדרך האחים הנאמנים שאח לצרה יולד... "לרעה" – ר"ל להיות רעה לאחד ממנו, שהאחר יבוא לעזור ולהציל את חברו ולכן אמר "אם אני לא אעבור" "ואם אתה לא תעבור" בלשון שולל, כי יהיה אז הגל והמצבה עדים על רשעתו.
ויהיה כפי זה הפירוש האמתי "לרעה" כמו (קהלת ה' י"ב) ו"עושר שמור לבעליו לרעתו", שפירושו שהוא שמור לו כדי שבו ינצל מרעתו.
1. במה שונה אברבנאל מן הפירוש המקובל לפסוקנו?
2. מה המריצו לפרש בדרך זו?
3. במה שונה הוא בפירושו מן הפירוש המקובל לקהלת ה' י"ב?
| ד. ברית יעקב ולבן (2) |
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו"
And Jacob said unto his brethren: ‘Gather stones’; and they took stones, and made a heap. And they did eat there by the heap.
ד"ה ויאמר יעקב לאחיו: לאחי לבן אשר באו עמו, כי לא רצה לומר כן לחמיו, שהיה נוהג בו כבוד, וכן (נ"ד) "ויקרא לאחיו לאכול לחם" – לאחי לבן, ולא קרא ללבן דרך כבוד, כאילו הכל ברשותו והכל שלו. ודומה להם (מ"ז ג') "ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם"...
(אחרי הביאו דברי רמב"ן הנ"ל) ואולי היה מדרך העברים להקים מצבה, והיה מדרך הארמיים להקים גל. ולפיכך יעקב הקים מצבה ואמר לאחי לבן שיעשו גל. ואולי הארמיים היו נוהגים להקים גל של אבנים הרבה, סימן לאלוהות הרבה שהיו עובדים, והעברים התרחקו ממנהגם והקימו מצבה שהיא אבן אחת, סימן לאל יחיד שהיו עובדים.
2. מהי הפליאה בפסוק נ"ב שמיישב שד"ל בפירושו?
| ה. עבודה זרה בתרגום אונקלוס |
"לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי"
And now that thou art surely gone, because thou sore longest after thy father’s house, wherefore hast thou stolen my gods?’
– למה נסיבת את דחלתי.
"עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ"
With whomsoever thou findest thy gods, he shall not live; before our brethren discern thou what is thine with me, and take it to thee.’—For Jacob knew not that Rachel had stolen them.—
– אתר דתשכח ית דחלתך
"לֹא יִחְיֶה"
"לֹא יִחְיֶה"
With whomsoever thou findest thy gods, he shall not live; before our brethren discern thou what is thine with me, and take it to thee.’—For Jacob knew not that Rachel had stolen them.—
- לא יתקיים.
השווה:
"עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים"
And when the people saw that Moses delayed to come down from the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him: ‘Up, make us a god who shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him.’
– עיביד לנו דחלן.
"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב"
And the LORD said unto Moses: Thus thou shalt say unto the children of Israel: Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven.
– דחלן וכסף ודחלן דזהב.
"הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר"
Then Jacob said unto his household, and to all that were with him: ‘Put away the strange gods that are among you, and purify yourselves, and change your garments;
– ית טעות עממיא דביניכון.
"וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם"
take heed to thyself that thou be not ensnared to follow them, after that they are destroyed from before thee; and that thou inquire not after their gods, saying: ‘How used these nations to serve their gods? even so will I do likewise.’
– דלמא תיתבע לטעותהון.
**
מה ראה לפרש כאן אלוהים "דחלן" (=יראה) ולא כפי שמפרש עבודה זרה – טעוַן.