פרשת קרח תשכ"ז - קרח ועונשו
א. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה אל אלוקי הרוחות: יודע מחשבות, אין מידתך כמידת בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא. לפיכך כשהוא כועס, נפרע מכולם. אבל אתה – לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא.
אל אלהי הרוחות O GOD, THE GOD OF THE SPIRITS [OF ALL FLESH] — i.e., “[O God] who knowest the thoughts of every man”. Thy nature is not like that of human beings: an earthly king against whom part of his country commits an offence, does not know who the sinner is, and therefore when he becomes angry he exacts punishment from all of them. But Thou — before Thee all human thoughts lie open and Thou knowest who is the sinner (Midrash Tanchuma, Korach 7).
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. בעל גור אריה סובר שרש"י מפרש כאן מה שפירש על סמך יחזקאל כ' ל"ב. הסבר במה עשוי הפסוק ההוא לסייע לפירושו של רש"י!
ד"ה האיש אחד: הוא החוטא ואתה על כל העדה הקצוף. אמר הקב"ה: יפה אמרתם, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא.
האיש אחד means, THE ONE MAN IS THE SINNER, and על כל העדה תקצוף YOU ARE ANGRY WITH ALL THE CONGREGATION?! Whereupon the Holy One, blessed be He, replied, “You have spoken well; I know and shall make known who has sinned and who has not sinned” (Midrash Tanchuma, Korach 7).
א. מה קשה לו?
ב. מה ראה רש"י לפרש "יחטא" – "החוטא" בבינוני, ואילו "תקצוף" השאירו בלשון עתיד – "תקצוף"?
**
ג. מה ראה רש"י צורך להביא את דבריו האחרונים (אמר הקב"ה) שהם דברי מדרש תנחומא, והלא לא בא רש"י אלא ליישב את הפסוקים (וע' דברי רש"י בראשית ג' ח' ד"ה וישמעו).
ד"ה העלו: כתרגומו: הסתלקו מסביבות משכן קרח.
העלו GET YOU UP [FROM ABOUT THE DWELLING OF KORAH] — Understand this as the Targum does: withdraw from the vicinity of Korah’s dwelling.
א. מה ראה רש"י להביא כאן את תרגום אונקלוס?
**
ב. מה ראה רש"י לאמר במקום "מסביב למשכן" – "מסביבות משכן" – מה תיקן בזה?
ד"ה יצאו ניצבים: בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו (שמואל א' י"ז) "ויתייצב ארבעים יום" דגלית.
יצאו נצבים [AND DATHAN AND ABIRAM] CAME OUT, STATIONING THEMSELVES [AT THE ENTRANCE OF THEIR TENT] — The word נצבים suggests that they stood with erect stature in a challenging attitude, ready to revile and to curse. The phrase is similar in meaning to (I Samuel 17:16) “And he stationed himself (ויתיצב) there for forty days”, which occurs in the story of Goliath (Midrash Tanchuma, Korach 3).
**
מניין לו לדרוש מילת ניצבים לגנאי, והלא גם על ישראל בעברם בברית נאמר (דברים כ"ט) "אתם ניצבים היום כולכם" ואצל אברהם נאמר (בראשית י"ח) "והנה שלושה אנשים נצבים".
ד"ה לעשות את כל המעשים: שעשיתי על פי הדיבור, לתת לאהרון כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי.
לעשות את כל המעשים האלה [HEREBY YE SHALL KNOW THAT THE LORD HATH SENT ME] TO DO ALL THESE THINGS — i.e. that I have acted by the Divine Command in giving Aaron the High Priesthood, and in making his sons second in rank in the priesthood and Elzaphan prince of the Kohathites.
בעל גור אריה, מקשה:
מה הוצרך להוסיף "ובניו סגני כהונה..." אף על גב שלא הוזכר זה בכתוב?
ישב קושייתו!
ד"ה לא ה' שלחני: אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי.
לא ה' שלחני [IF THESE MEN DIE THE COMMON DEATH OF ALL MEN] … THEN THE LORD HATH NOT SENT ME. but I have done everything of my own accord and he (Korah) is therefore right in rebelling against me.
ד"ה ואם בריאה: חדשה. יברא ה': להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה. ומה היא הבריאה?
ואם בריאה BUT IF A CREATION — i.e. an entirely new one. יברא ה׳ THE LORD WILL CREATE, to slay them by a kind of death by which no man has hitherto died — and what is this new creation?
**
א. מה קשה לו, מה תיקן בזה?
ב. מה ראה רש"י להוסיף כאן את המילים "ומה היא הבריאה", וכי איך עלולים היינו להבין את הפסוק ללא שהביא מילים אלה?
ד"ה ופצתה האדמה את פיה: ותבלעם, אז וידעתם כי ניאצו הם להקב"ה ואני מפי הגבורה אמרתי.
ופצתה האדמה את פיה THAT THE EARTH OPEN WIDE HER MOUTH AND SWALLOW THEM, then וידעתם כי נאצו YE SHALL KNOW THAT THEY HAVE PROVOKED the Holy One, blessed be He, and that I have spoken only by authority of the Almighty. Our Rabbis, however, gave the following explanation: ואם בריאה, if there has been a creation, i.e., if there was already a mouth to the earth from the six days of Creation, well and good! but if not, יברא ה׳ the Lord will create one now (Sanhedrin 110a; Nedarim 39b).
א. ר' אליהו מזרחי משווה וי"ו של "וידעתם" לוי"ו של (ויקרא כ"ו ד') "ונתתי גשמיכם בעתם". הסבר מהו הדמיון.
*
ב. מה ראה רש"י להוסיף את המילים "ואני מפי הגבורה אמרתי"?
ב. "האיש אחד" - לשון תימה
"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"
And they fell upon their faces, and said: ‘O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation?’
תרגום אונקולוס, (בשני דפוסים עתיקים):
הגברא חד יחוב ועל כל כנישתא... יהא רוגזא.
שד"ל, "אוהב גר" על תרגום אונקלוס:
בה"א התימא, וכן נכון לפי העניין ואם לא לפי הניקוד.
1. במה אין שד"ל מסכים עם פירוש רש"י?
**
2. מה המריצו לפרש כך, אע"פ שהוא נגד הניקוד?
ג. כבודו של משה (1)
"וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"
And Moses rose up and went unto Dathan and Abiram; and the elders of Israel followed him.
משה עצמו לא קרא אותם לכבודו, משום שראה עדה גדולה מקילים בכבודו ושמחים בכשלונו, וכסבור היה, אולי הזקנים גם כן רוח אחרת בקרבם, משום הכא מפרש הכתוב, כי הלכו אחריו זקני ישראל, כדרך הנשיא מהלך וזקנים אחריו; וראוי לדעת, כי נשתנה מנהג הכבוד ממה שהיה בימי האבות...
1. מה הקושי שאותו רצה ליישב?
**
2. במה נשתנה מנהג הכבוד ממה שהיה בימי האבות?
ד. כבודו של משה (2)
"וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים"
And he spoke unto the congregation, saying: ‘Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye be swept away in all their sins.’
אחר שהוכיחם ולא הטו אוזן, או כאשר ראה שכל כך העיזו שלא יצאו לקבל פני משה והזקנים כפי דרך ארץ, שוב ידע שאין תקוה מהם.
מה קשה לו? (ועיין רש"י כ"ה ד"ה ויקם משה).
ה. בביאור "ופצתה האדמה את פיה"
"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ"
But if the LORD make a new thing, and the ground open her mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into the pit, then ye shall understand that these men have despised the LORD.’
ד"ה ופצתה האדמה את פיה: כמו ופתחה; וכן (איוב ל"ה ט"ז) "ופצה פיהו". וכבר רמזתי בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה (=אמצעית בין מה שלמטה ממנה, דומם, צומח, חי ובין מה שלמעלה ממנה, מלאכים שאין להם גוף) תדבר על הגבוהים ממנה כדרך ארמונה, שהוא הגוף, וכן על השפלים ממנה, להבין השומעים.
מהי הפליאה בכתוב דלעיל שרצה ליישב?
ו. "ואם בריאה יברא ה'"
"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'"
But if the LORD make a new thing, and the ground open her mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into the pit, then ye shall understand that these men have despised the LORD.’
לפי דעת מדרשי התורה לקדוש אנשלמה אשתרוק (במאה ה-16) נראה מפסוק זה, שמסתמך משה כאן על הבטחה שהבטיחו הקב"ה כבר לפני כן.
**
1. לאיזו הבטחה הוא מתכוון?
*
2. מה אילצו לפרש כך?
ז. חלוקה בין שני נושאים
"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ"
And the earth opened her mouth and swallowed them up, and their households, and all the men that appertained unto Korah, and all their goods.
ופתחת ארעא ית פומה ובלעת יתהון וית אנש בתיהון...
ד"ה ואת-בתיהם: שם כולל לנשיהם ובניהם וטפם.
ד"ה ואת כל-האדם אשר לקרח: קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו מצריים וכושיים וכנעניים קניין כספו ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם. ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים ונמשכו אחר עצתו ונענשו כי איננו רומז לזרעו, דכתיב "ובני קרח לא מתו"...
And all the people belonging to Korach. This refers to the male and female servants he owned, for he had household members who were Egyptians, Ethiopians, and Canaanites that he had purchased. They were punished because they were part of his possessions, for they were purchased both monetarily and physically. Another possible explanation: There were proselytes and residents from Bnei Yisroel in his home as well, and they were punished because they followed his false views. However, the verse does not refer to his seed, as it says (26:11), “But the sons of Korach did not die.” This is because they were adults, righteous and good, and their merit protected them. And he had no children of minor status, because the verse does not mention “infants” concerning Korach.
ד"ה וכל האדם אשר לקרח: ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו, שלא נגררו אחריו בזה.
כל האדם אשר לקרח, all the people who had made common cause with Korach in this rebellion. Seeing that this is the meaning of the these words, we need not be surprised to be told that Korach’s sons did not die, as they did not “belong” to their father spiritually or philosophically.
נושאו של הפסוק הוא אחד: "הארץ", אך יש בו שני נשואים:
א) ותפתח,
ב) ותבלע.
פסוקים מעין אלה מתחלקים בדרך כלל בין שני הנשואים.
למשל:
"וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה"
And Jacob blessed Pharaoh, and went out from the presence of Pharaoh.
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
And the magicians did in like manner with their secret arts, and brought up frogs upon the land of Egypt.
והנה בפסוקנו אינה באה החלוקה בין שני הנשואים, אלא היא מתאחרת.
1. מדוע אינו מתחלק הפסוק בין שני הנשואים?
2. הסבר, מדוע מתחלק הפסוק במקום הזה דווקא?
3. מה הניע את תרגום אונקלוס וראב"ע לפרש "את-בתיהם" כפי שפירשו?
4. רמב"ן מביא שני פירושים, מהו ההבדל ביניהם?
5. מדוע לא הסתפק בפירושו הראשון? (ראה גם ספורנו)
6. האם נוכל לומר, שהטעמים נוטים לסייע לאחד מהם?