| א. יעקב, יוסף והאחים |
1. פעמיים שלח יעקב אבינו מתנה כדי לפייס כעסו וזעמו של מי שפחד מפניו. יש הבדל רב בין שתי המתנות. הסבר את ההבדל בטיב המתנות בהתאם להבדל שבנסיבות שבהן נשלחו המתנות.
2. מה הגורמים שהשפיעו על יעקב לקבל את הצעת יהודה בפרקנו ולמה לא נתרצה לדברי ראובן בפרק הקודם (מ"ב ל"ו)?
3. מה ראה יוסף להזמינם לסעודה ולשבת לשתות ולשכר עמהם, מה היתה כוונתו בכל המעשה הזה?
| ב. מדוע משנה יעקב את דעתו |
מדרש הגדול (מ"ג י"ג) "ואת אחיכם קחו":
מעשה בשני חסידים שפרשו בים הגדול לדבר מצוה, עמד עליהם נחשול בים וביקש לטבעם, אמר חד מינהון (= אחד מהם): "לית ביש מן דא" (= אין רע מזה!). אמר לו חברו: "אית (= יש) ביש רב מן דא!" אמר לו: "אנו על שערי מיתה, ואית לך ביש מן הדא? (=ויש לך רע מזה?!)" אמר לו: "הן!" אמר לו: "ואיזה זה?" "זה יום שבנו אומר לו: תן לי פת ואין לו מה יתן לו". תדע לך, הרי יעקב אבינו, כל זמן שהיתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר: "לא ירד בני עמכם". כיון דחסלת אמר: "ואת אחיכם קחו" והתחיל מתפלל עליהם: "ואל שדי יתן לכם רחמים".
מעשה בשני חסידים שפרשו בים הגדול לדבר מצוה, עמד עליהם נחשול בים וביקש לטבעם, אמר חד מינהון (= אחד מהם): "לית ביש מן דא" (= אין רע מזה!). אמר לו חברו: "אית (= יש) ביש רב מן דא!" אמר לו: "אנו על שערי מיתה, ואית לך ביש מן הדא? (=ויש לך רע מזה?!)" אמר לו: "הן!" אמר לו: "ואיזה זה?" "זה יום שבנו אומר לו: תן לי פת ואין לו מה יתן לו". תדע לך, הרי יעקב אבינו, כל זמן שהיתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר: "לא ירד בני עמכם". כיון דחסלת אמר: "ואת אחיכם קחו" והתחיל מתפלל עליהם: "ואל שדי יתן לכם רחמים".
מה בדברי יהודה השפיע – לדעת המדרש - על יעקב לשנות את עמדתו?
| ג. "לו לבדו... ולהם לבדם... ולמצרים...לבדם" |
"וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"
And they set on for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians, that did eat with him, by themselves; because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews; for that is an abomination unto the Egyptians.
ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא,
ארי בעירא דמצראי דחלין לה עבראי אכלין.
They served to him by himself, and to them by themselves, and to the Egyptians eating with them by themselves because Egyptians cannot eat bread with Hebrews for the domesticated animals that the Egyptians worship, the Hebrews eat
ד"ה כי תועבה היא: דבר שנוא הוא למצרים לאכול את העברים; ואונקלוס נתן טעם לדבר.
כי תועבה היא FOR THAT IS AN ABOMINATION — it is a hateful thing to the Egyptians to eat together with the Hebrews. Onkelos states a reason for this.
ד"ה וישימו לו לבדו: שלא ירגישו אחיו שהוא עברי.
וישימו לו לבדו, in order that his brothers should not notice that he too was a Hebrew.
ד"ה כי לא יוכלון המצרים: לפיכך לא אכל הוא עם אחיו ולא הוא ולא אחיו עם המצרים.
כי לא יוכלון המצרים, this is why he did not eat together with his brothers, and neither he nor his brothers ate with the Egyptians.
באור, (ר' שלמה דובנא):
ד"ה כי לא יוכלון המצרים: ...לפי מה שמסופר בבראשית רבה הושיב את בנימין אצלו בסעודה אמר: "הוא – אין לו אם, ואני – אין לי אם, ישב אצלי", ולא חשש לעשות זאת לפני המצרים להושיב בנימין אצלו, אף כי תועבה היא להם, כי המושל יעשה מה שלבו חפץ בדבר שאינו מחוקי הארץ ההיא ומידותיהם אשר גם המלך לא יעבור עליהם. אבל שלא לאכול עם העברים לא היה זה לחוק או דת, רק תועבה להם בבחירתם, כנראה מלשון הכתוב. אבל מה שנראה לי הוא זה: לפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו ולא עם אחיו לכבוד מצרים, ואכל עם בנימין, כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה. והראה יוסף לאחיו כי לא יחשוש לאכול עם העברים, אבל לסיבת חשיבותו יפרד מכולם, גם מן המצרים, מלאכול עמהם.
ד"ה כי לא יוכלון המצרים: ...לפי מה שמסופר בבראשית רבה הושיב את בנימין אצלו בסעודה אמר: "הוא – אין לו אם, ואני – אין לי אם, ישב אצלי", ולא חשש לעשות זאת לפני המצרים להושיב בנימין אצלו, אף כי תועבה היא להם, כי המושל יעשה מה שלבו חפץ בדבר שאינו מחוקי הארץ ההיא ומידותיהם אשר גם המלך לא יעבור עליהם. אבל שלא לאכול עם העברים לא היה זה לחוק או דת, רק תועבה להם בבחירתם, כנראה מלשון הכתוב. אבל מה שנראה לי הוא זה: לפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו ולא עם אחיו לכבוד מצרים, ואכל עם בנימין, כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה. והראה יוסף לאחיו כי לא יחשוש לאכול עם העברים, אבל לסיבת חשיבותו יפרד מכולם, גם מן המצרים, מלאכול עמהם.
הכורם:
... הנראה לדעתנו שמדרך הגדולים ומושלים לאכול יחידי יום יום חוץ מימים קבועים בשנה, או אם באו אליו חשובים ממדינה אחרת ורוצה להזמינם על שולחנו, או מזמינם עם כל עבדיו היושבים ראשונה במלכות להיות מאוכלי שולחנו; ואם האורחים אינם חשובים כל כך שיהיו ראויים לאכול עם המלך בשולחן אחד, הם אוכלים בחדרו, אבל בשולחן אחר, עם שרי המלך. וזהו טעם "וישימו לו לבדם ולהם לבדם"... כלומר שכובדו לאכול בחדרו אבל לא כיבדם לאכול משולחנו, כי מה יאמרו אנשי ביתו: "מדוע עושה להם כל הכבוד הזה? והם באים על גמליהם לשבור בר כשאר עוברי אורח, ולא נראה בם שום גדולה ושררה יתירה, ודי להם לאכול בחדרו". אבל גם השרים היו אוכלים לבדם, אמר שלא היה מפחיתות כבוד, אבל מטעם כי לא יוכלון לאכול עם העברים...
... הנראה לדעתנו שמדרך הגדולים ומושלים לאכול יחידי יום יום חוץ מימים קבועים בשנה, או אם באו אליו חשובים ממדינה אחרת ורוצה להזמינם על שולחנו, או מזמינם עם כל עבדיו היושבים ראשונה במלכות להיות מאוכלי שולחנו; ואם האורחים אינם חשובים כל כך שיהיו ראויים לאכול עם המלך בשולחן אחד, הם אוכלים בחדרו, אבל בשולחן אחר, עם שרי המלך. וזהו טעם "וישימו לו לבדם ולהם לבדם"... כלומר שכובדו לאכול בחדרו אבל לא כיבדם לאכול משולחנו, כי מה יאמרו אנשי ביתו: "מדוע עושה להם כל הכבוד הזה? והם באים על גמליהם לשבור בר כשאר עוברי אורח, ולא נראה בם שום גדולה ושררה יתירה, ודי להם לאכול בחדרו". אבל גם השרים היו אוכלים לבדם, אמר שלא היה מפחיתות כבוד, אבל מטעם כי לא יוכלון לאכול עם העברים...
בן אמוזג:
ד"ה כי לא יוכלון המצרים לאכול: מצינו דברים באירודוטי (הרודוט) הסופר הקדמון ליוונים, שמהם יתבאר כוונת הכתוב. שהרי כתב בספר סעיף 41, כי המצרים לא יקרבו לנשק את היוונים, לא ישתמשו בכליהם, ולא בסכין שחתכו בו, ואפילו מבשר שנחתך בסכין היוונים אינם רשאים לאכול, (עד כאן דברי הירודוט). ומדברי אירודוטי נראה שכזה ויותר מזה היו נשמרים עם גויים אחרים. שאם בעובדי עבודה זרה כמותם כך, עם ישראל, הכופרים בעבודה זרה, על אחת כמה וכמה. וכפי זה יהיה הטעם ההרחק שהיו מרחקים כל מי שאינו מאומתם. ואולי בזה יתפרש למה לו לבדו ולהם לבדם, כי גם הוא לא היה מצרי.
ד"ה כי לא יוכלון המצרים לאכול: מצינו דברים באירודוטי (הרודוט) הסופר הקדמון ליוונים, שמהם יתבאר כוונת הכתוב. שהרי כתב בספר סעיף 41, כי המצרים לא יקרבו לנשק את היוונים, לא ישתמשו בכליהם, ולא בסכין שחתכו בו, ואפילו מבשר שנחתך בסכין היוונים אינם רשאים לאכול, (עד כאן דברי הירודוט). ומדברי אירודוטי נראה שכזה ויותר מזה היו נשמרים עם גויים אחרים. שאם בעובדי עבודה זרה כמותם כך, עם ישראל, הכופרים בעבודה זרה, על אחת כמה וכמה. וכפי זה יהיה הטעם ההרחק שהיו מרחקים כל מי שאינו מאומתם. ואולי בזה יתפרש למה לו לבדו ולהם לבדם, כי גם הוא לא היה מצרי.
1. מהם הפסוקים בתורה המסייעים לפירושי תרגום אונקלוס ורש"י?
2. במה שונים הפרשנים המאוחרים (הבאור, הכורם ובן אמוזג) מקודמיהם?
3. מה יש לטעון נגד פירוש ספורנו?
**
4. למי יש להביא סעד מטעמי המקרא?
| ד. "וישתו וישכרו עמו..." |
"וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ"
And portions were taken unto them from before him; but Benjamin’s portion was five times so much as any of theirs. And they drank, and were merry with him.
ד"ה וישכרו עמו: ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו (ע"פ בראשית רבה).
וישכרו עמו AND THEY DRANK WITH HIM — but from the day they sold him they had not drunk wine nor had he drunk wine. That day, however, they drank wine (Genesis Rabbah 92:5).
קשה, דלמה שתו עכשיו, כיון שלא ידעו שיוסף הוא, למה שתו עכשיו? ודוחק הוא לומר: מפני כבוד מלכות של יוסף עשו זה, ואם כן צריך אתה לומר שלא שתו עם איש נכבד עד היום. ועוד: כי יותר כבוד היה להם כשיאמרו מתאבלים אנחנו על אחינו ואין אנו שותים יין.
And became intoxicated. See Rashi. They believed he was testing them to see what they would reveal when drunk; therefore if they thought that if they refused, his suspicions would be strengthened.
א. מה רמז מצאו בפסוקנו לכך שלא הוא ולא הם שתו עד אז?
**
ב. התוכל לישב את קושית בעל גור אריה?
2. ר' אליעזר אשכנזי, ספר מעשה ה':
יפלא שאותם צדיקים ישתכרו ואביהם בצער ממאן להתנחם? ועוד יפלא: מה טעם הכתוב להודיע ששתו ונשתכרו שלא ברצונם? ולכך נאמר "וישכרו עמו" כפי המנהג שמשקים האנשים זה את זה ולא יאות לסרב. ולכך נשתכרו עמו, שגם הוא שתה כמותם והוכרחו לשתות מה שהוא היה שותה.
יפלא שאותם צדיקים ישתכרו ואביהם בצער ממאן להתנחם? ועוד יפלא: מה טעם הכתוב להודיע ששתו ונשתכרו שלא ברצונם? ולכך נאמר "וישכרו עמו" כפי המנהג שמשקים האנשים זה את זה ולא יאות לסרב. ולכך נשתכרו עמו, שגם הוא שתה כמותם והוכרחו לשתות מה שהוא היה שותה.
יצחק שמואל רגיו:
להיותם שמחים וטובי לב על דברי תנחומין שאמר להם האיש אשר על הבית ועל שהוציא אליהן את שמעון, שתו עמו יותר מן המנהג בשאר הימים, וגם יוסף שתה הרבה כי שמח על שהיו כל אחיו אצלו ונתקרב הזמן להתודע אליהם.
להיותם שמחים וטובי לב על דברי תנחומין שאמר להם האיש אשר על הבית ועל שהוציא אליהן את שמעון, שתו עמו יותר מן המנהג בשאר הימים, וגם יוסף שתה הרבה כי שמח על שהיו כל אחיו אצלו ונתקרב הזמן להתודע אליהם.
העמק-דבר:
נראה לומר, באשר היו חייבים להודות לה' שמלטם מחשד של מרגלים והרי השלטון הכיר כי כנים הם ופייסם, וכמו שהיה בבית המקדש נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה לפרסם הנס כדכתיב (תהילים קט"ז י"ז) "לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא", כך היה נהוג בעוד שלא היה עוד זה הקרבן לברך על כוס יין כדכתיב (תהילים קט"ז י"ג) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". ושתו ושכרו בחדוה ובשמחה של מצוה כדין תודה לה'.
נראה לומר, באשר היו חייבים להודות לה' שמלטם מחשד של מרגלים והרי השלטון הכיר כי כנים הם ופייסם, וכמו שהיה בבית המקדש נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה לפרסם הנס כדכתיב (תהילים קט"ז י"ז) "לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא", כך היה נהוג בעוד שלא היה עוד זה הקרבן לברך על כוס יין כדכתיב (תהילים קט"ז י"ג) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". ושתו ושכרו בחדוה ובשמחה של מצוה כדין תודה לה'.
א. מה ההבדל בין שלש הדעות הנ"ל?
ב. חגי א׳:ו׳
"זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב"
Ye have sown much, and brought in little, Ye eat, but ye have not enough, Ye drink, but ye are not filled with drink, Ye clothe you, but there is none warm; And he that earneth wages earneth wages For a bag with holes.
כיצד?
| ה. תחבולת הגביע |
"מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ"
And he commanded the steward of his house, saying: ‘Fill the men’s sacks with food, as much as they can carry, and put every man’s money in his sack’s mouth.
אברבנאל, מקשה על התנהגות יוסף:
למה ציוה יוסף לשים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בנימין, כי הנה הגביע היה צריך לענין התחבולה, אבל הכסף לא היה צורך בו, כי עוד מעט היו עתידין לחזור והוא יתודע אליהם, ואז יתן להם כסף וזהב כרצונו. אבל אין ספק שהיה שימת הכסף מזייף ומשקר תחבולת הגביע, כי יהיה מקום לאחיו לומר: "אם בנימין לקח הגביע בגניבה – הכסף מי שמו בפי אמתחתו סמוך ויחד עם הגביע? אלא שהכל היה תחבולה!" והרמב"ן כותב שהושם הכסף לעיניהם, ושאמר אליהם שהאדון היה עושה עמהם חסד על עמלם, אבל זה לא נזכר בכתוב, אבל בהיפך שאומרו "ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו" – מורה שהגביע והכסף הושמו כאחד, ושניהם בסתר.
למה ציוה יוסף לשים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בנימין, כי הנה הגביע היה צריך לענין התחבולה, אבל הכסף לא היה צורך בו, כי עוד מעט היו עתידין לחזור והוא יתודע אליהם, ואז יתן להם כסף וזהב כרצונו. אבל אין ספק שהיה שימת הכסף מזייף ומשקר תחבולת הגביע, כי יהיה מקום לאחיו לומר: "אם בנימין לקח הגביע בגניבה – הכסף מי שמו בפי אמתחתו סמוך ויחד עם הגביע? אלא שהכל היה תחבולה!" והרמב"ן כותב שהושם הכסף לעיניהם, ושאמר אליהם שהאדון היה עושה עמהם חסד על עמלם, אבל זה לא נזכר בכתוב, אבל בהיפך שאומרו "ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו" – מורה שהגביע והכסף הושמו כאחד, ושניהם בסתר.
**
1. מהו "ענין התחבולה" שלמענו נחוץ היה להחזיר את הגביע?
**
2. התוכל להסביר שענין שימת הכסף באמתחת כל האחים אינו "מזייף" כלל את "תחבולת הגביע", אלא להיפך – מחזק אותה?
**
3. התוכל למצוא סעד לדעת הרמב"ן שהכסף הוכנס הפעם לעיני האחים ולא כפי שהיה הדבר בפעם הראשונה שהוכנס הכסף בלי ידיעת האחים לאמתחותיהם?