| א. שאלות לשון וסגנון |
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו"
And Jacob called unto his sons, and said: ‘Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days.
מלבי"ם:
ויקרא א' א': ויקרא אל משה: ודע כי פעל 'קרא' ישמש בג' לשונות: במלת אל או במלת את או בלמ"ד השימוש. ר"ל שלפעמים יאמר: 'קרא אל פלוני', ולפעמים יאמר: 'קרא את פלוני', ולפעמים יאמר: 'קרא לפלוני'. וחוקרי הלשון נפוצו איש לדרכו לתת הבדלים ביניהם; והיטב דברו בזה האחרונים שקריאה לפלוני מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושולח אחריו שיבוא אליו. וכן כשאומר "קרא את פלוני". מלבד מה שמצאתי הבדל דק בין 'קרא לפלוני' ובין 'קרא את פלוני', שקריאה שאחריו "את" מורה שהזמינו לעניין גדול מיוחד. אבל בכל מקום שאומר "קרא אל פלוני" מורה שהקרוא עומד לפני הקורא או קרוב אליו, והקריאה הוא דרך כבוד וחיבה שמזמינהו אל הדיבור (=שמזמינהו לשמוע את דיבורו של הקורא) וכלל זה בדוק בכל מקום. ואשר עוררו עליו הנוקפים ממה שנאמר (שמות ח' כ"א) "ויקרא פרעה אל משה ולאהרן" – נשיב להם, כי משה היה נמצא אז אצל פרעה ולא אהרן, כמו שבמכת חשך אומר (י' כ"ד) "ויקרא פרעה אל משה" מפני שהיה לפניו, וביתר המכות (ח' ד'; ט' כ"ז; י' ט"ז; י"ב ל"א) כתיב "ויקרא למשה ולאהרן" מפני שקראם מביתם.
ויקרא א' א': ויקרא אל משה: ודע כי פעל 'קרא' ישמש בג' לשונות: במלת אל או במלת את או בלמ"ד השימוש. ר"ל שלפעמים יאמר: 'קרא אל פלוני', ולפעמים יאמר: 'קרא את פלוני', ולפעמים יאמר: 'קרא לפלוני'. וחוקרי הלשון נפוצו איש לדרכו לתת הבדלים ביניהם; והיטב דברו בזה האחרונים שקריאה לפלוני מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושולח אחריו שיבוא אליו. וכן כשאומר "קרא את פלוני". מלבד מה שמצאתי הבדל דק בין 'קרא לפלוני' ובין 'קרא את פלוני', שקריאה שאחריו "את" מורה שהזמינו לעניין גדול מיוחד. אבל בכל מקום שאומר "קרא אל פלוני" מורה שהקרוא עומד לפני הקורא או קרוב אליו, והקריאה הוא דרך כבוד וחיבה שמזמינהו אל הדיבור (=שמזמינהו לשמוע את דיבורו של הקורא) וכלל זה בדוק בכל מקום. ואשר עוררו עליו הנוקפים ממה שנאמר (שמות ח' כ"א) "ויקרא פרעה אל משה ולאהרן" – נשיב להם, כי משה היה נמצא אז אצל פרעה ולא אהרן, כמו שבמכת חשך אומר (י' כ"ד) "ויקרא פרעה אל משה" מפני שהיה לפניו, וביתר המכות (ח' ד'; ט' כ"ז; י' ט"ז; י"ב ל"א) כתיב "ויקרא למשה ולאהרן" מפני שקראם מביתם.
השווה לפסוקנו את הפסוקים הבאים:
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ"
And Isaac called Jacob, and blessed him, and charged him, and said unto him: ‘Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan.
"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ"
And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: ‘If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt.
2. התוכל להסביר את שינויי הלשון ע"פ כללו של המלבי"ם?
| ב. "כחי וראשית אוני" |
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"
Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power.
ד"ה כחי: פרי כחי, כמו (בראשית ג') לא תוסף תת כחה לך.
ד"ה אוני: וכן (דברים כ"א י"ז) "כי הוא ראשית אונו" – הבן הבכור לאביו נקרא "ראשית אונו" – כלומר: ראשית פרי כחו, הפרי הראשון אשר יצא מכוחו.
1. לשם מה אומר יעקב מלים אלה לראובן – הלא הדבר ידוע לו?
**
2. לשם מה מדגיש שד"ל בפירושו את המושג "פרי"?
| ג. "יתר שאת" |
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה
כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי
יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ..."
Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power.
...יתר על אחיך היה לך שאת ויתר עז היה לך למלוך על אחיך אבל פחיזה ובהלה שהיה לך כמים הנשפכין, לכן אל תותר אל הבכורה ולא המלכות, כי עלית משכבי אביך, וכן כתוב בדברי הימים (דה"י א', ה' א'-ב') "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף".
What Yaakov is referring to is that although Reuven as the first-born was entitled to a double portion of his father’s estate, his conduct resulted in his forfeiting this advantage and forfeiting his chance of being the leader among his brothers. פחז כמים, having been unstable like water, you will no longer enjoy your excellence, i.e. יתר שאת, neither the rights of the first-born nor the claim to be king over the tribes.
הגר"א, אדרת אליהו:
יתר שאת: היה לך יתר התנשאות ויתר עז.
יתר שאת: היה לך יתר התנשאות ויתר עז.
Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power.
הגר"א, אדרת אליהו:
ד"ה פחד כמים אל תותר: ר"ל נתרוקן ממך ולא נותר מהם כלום, כמים הממהרים ללכת ממקום שנשפך ולא נותר בהם כלום. כי השמן הנשפך נשאר דבוק, והיין שנשפך נשאר ריחו. וקאי "פחז" על השאת ועל העז, וכן "אל תותר" שהיא לא נשארה. ולא אמר שיטול ממנו השאת והעז אלא היתר על אחיו.
ד"ה פחד כמים אל תותר: ר"ל נתרוקן ממך ולא נותר מהם כלום, כמים הממהרים ללכת ממקום שנשפך ולא נותר בהם כלום. כי השמן הנשפך נשאר דבוק, והיין שנשפך נשאר ריחו. וקאי "פחז" על השאת ועל העז, וכן "אל תותר" שהיא לא נשארה. ולא אמר שיטול ממנו השאת והעז אלא היתר על אחיו.
1. לפי פירוש הרשב"ם יש להשלים בפסוקנו (כדי שדבריו יהיו מובנים יותר) – בשלושה מקומות מילות יחס. אילו הן?
2. מה ההבדל בין שני הפירושים בתפישתם הדקדוקית את פסוקנו?
3. מה ההבדל ביניהם בפירוש הדימוי למים?
4. לכאורה נראה שיש בפסוק מדברי הימים סתירה: "לא נתנה הבכורה ליוסף להתיחש לבכורה" – "והבכורה ליוסף". יישב את הסתירה.
| ד. "יתר שאת ויתר עז" |
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר"
ד"ה יתר שאת ויתר עז: אתה פחז כמים אל תותר על אחיך בענין "יתר שאת" שהיא קבלת חלק יתר בכהונה ובבכורה, אע"פ שאתה ראשית אוני והיה ראוי לך משפט הבכורה, כאומרו (דברים כ"א י"ז) "כי הוא ראשית אונו וכו'".
יתר שאת ויתר עז, פחז כמים אל תותר; you are as unstable as water; you will therefore not enjoy an advantage over your brothers, the advantage which would have consisted of יתר שאת, enhanced social position and the entitlement to the firstborn’s extra share in the inheritance as well as the status of priesthood. Even though you are biologically, ראשית אוני, and as such would have been entitled to privileges involving an extra share in my inheritance, (based on Deuteronomy 21,17) as well as
ד"ה ויתר עז: גם כן לא תותר במעלת העז, שהוא המלך שהוא יותר עז ותקיף מכל אחר זולתו במלכותו. כאומרם ז"ל: אין "עז" אלא מלכות, וזה גם כן יאות לבכור, כאומרו (דה"י ב', כ"א ג') "ואת הממלכה נתן ליהורם, כי הוא הבכור".
יתר עז enhanced political clout by supplying the kings of the Jewish nation from your tribe, you have forfeited all this by having displayed character weakness. (compare Chronicles II 21,3 where the claim to the throne by Yehoram was based on his being the firstborn).
*
התוכל להוכיח מספרי נביאים ראשונים ונביאים אחרונים כי התקיימו דברי יעקב אלה בשבט ראובן?
| ה. "פחז כמים" |
"פַּחַז כַּמַּיִם"
פחז כמים The impetuosity and the precipitance with which you so hastily showed your wrath, just like water that rushes headlong in its course — therefore
רש"ר הירש:
יש להצטער ששורש "פחז" הוא כה נדיר במקרא. מלשון הכתוב ((שופטים ט' ד')) "אנשים ריקים ופוחזים" נראה, כי הוא מציין ליקוי אופי, אך ליקוי זה אין לדעת מה הוא. למזלנו הרע, הרי "פחז" סמוך כאן למים. אך כמעט אין לך דבר, שהוא רב משמעות כמים: מים חסרים יציבות פנימית. הוה אומר חסר יציבות כמים. מים יורדים ונוזלים כלפי מטה, שואפים למקום נמוך. מים הם נוזלים ומתקדמים במהירות וכו' בלשון חז"ל אנחנו מוצאים "איפחז צלוחיתו" – המים עברו על גדותיהם. התכונה הכללית ביותר המציינת כל נוזל באשר הוא נוזל היא חוסר כח אחיזה. הוה אומר: חוסר יציבות.
יש להצטער ששורש "פחז" הוא כה נדיר במקרא. מלשון הכתוב ((שופטים ט' ד')) "אנשים ריקים ופוחזים" נראה, כי הוא מציין ליקוי אופי, אך ליקוי זה אין לדעת מה הוא. למזלנו הרע, הרי "פחז" סמוך כאן למים. אך כמעט אין לך דבר, שהוא רב משמעות כמים: מים חסרים יציבות פנימית. הוה אומר חסר יציבות כמים. מים יורדים ונוזלים כלפי מטה, שואפים למקום נמוך. מים הם נוזלים ומתקדמים במהירות וכו' בלשון חז"ל אנחנו מוצאים "איפחז צלוחיתו" – המים עברו על גדותיהם. התכונה הכללית ביותר המציינת כל נוזל באשר הוא נוזל היא חוסר כח אחיזה. הוה אומר: חוסר יציבות.
*
הסבר, מה הסיבה הלשונית שמפרשים כמה מפרשים את דימוי המים לצד המהירות והבהילות?
| ו. "כי עלית משכבי אביך" |
"כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה"
Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father’s bed; Then defiledst thou it—he went up to my couch.
...בחטא ראובן לדעתי הוא שקראה בשם פילגש (ל"ה כ"ב) יראה שאין מילת "חללת" כאן כענין (ויקרא י"ט כ"ט) "אל תחלל את בתך להזנותה", שנתחללה בביאת איסור על יעקב, כמו שיחשבו המפרשים, אבל "חללת" הוא כענין (איכה ב', ב') "חלל ממלכה ושריה", (תהלים פ"ט מ') "חללת לארץ נזרו", שעניינם הורדת דבר מיקרו וחשיבותו (העראבזעצען, העראבווירדיגאן) וכן מלת "עלית" אינה העלייה לשכיבה – רק ענינו הסתלקות והרחקה. (זיק ערהעבען, ענטפערנאן) כמו (יחזקאל ט') "נעלה מעל הכרוב", ואין זה יוצא (=מתרחק) ועיקר לשון העלאה, כי ענינו שמעלה מחשבתו למעלה מן הדבר, ואינו חושש לדייק בו (אריבער וועג) כמו שיתבאר זה בלשון "מעילה" (ויקרא ה' ט"ו) וכענין (במדבר כ"ב) "כי התעללת בי", שהוא לשון שחוק ובזיון.
ויהיה טעם המקרא: לא שמת על לבך לחוש על כבוד מעלתה שהיא באמת אשתי, ובלשונך הרע הורדת חשיבות מעלתה לקרותה בשם פילגש.
הכתב והקבלה:
ל"ה כ"ב, ד"ה וילך ראובן וישכב: ...וכמו שלשון קימה יורה על הגדולה והכבוד כמו (שמואל א' ב') "מקים מעפר דל" (אויפריכטען), ככה יורה לשון שכיבה על היפוכו והוא הורדת הביזיון והשפלות כעניין (ירמיהו ג' כ"ה) "נשכבה בבשתנו". וכבר מצאנו לשון שכיבה על הירידה וההשפלה מלמעלה למטה, כמו (איוב ל"ח) "ונבלי שמים מי ישכיב" שפירושו יוריד וישפיע גשמי שמים...
ל"ה כ"ב, ד"ה וילך ראובן וישכב: ...וכמו שלשון קימה יורה על הגדולה והכבוד כמו (שמואל א' ב') "מקים מעפר דל" (אויפריכטען), ככה יורה לשון שכיבה על היפוכו והוא הורדת הביזיון והשפלות כעניין (ירמיהו ג' כ"ה) "נשכבה בבשתנו". וכבר מצאנו לשון שכיבה על הירידה וההשפלה מלמעלה למטה, כמו (איוב ל"ח) "ונבלי שמים מי ישכיב" שפירושו יוריד וישפיע גשמי שמים...
**
1. מהי הזרות הלשונית בל"ה כ"ב שהביאה אותו להוציא מלת "וישכב" ו"עלה על יצוע" ממשמעם?
**
2. כיצד הוא מפרש את סוף פסוקנו "עלה"?
(ועיין עלון ההדרכה.)
| ז. "אז חללת יצועי עלה" |
"אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה"
Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father’s bed; Then defiledst thou it—he went up to my couch.
1. מהו הקושי התחבירי במלים אלה?
**
2. מצאנו במפרשים ארבע דרכים שונות ליישוב הקושי. אילו הם?