ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה, השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול... סוף דבר אין שום ענין קדוש בעולם ויוחס לו העבודה והכניעה, רק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת ולו נאוה תהלה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד צווי שצוה הבורא לבנות משכן לעשות בו זבחים וקרבנות לשם הי"ת בלבד...
Do not think that the Sanctuary and the Tabernacle are sacred in and of themselves... God dwells amongst His children, and if they violate the covenant, all sanctity is removed from them and they become profane...To conclude: there is nothing holy in this world requiring worship or subservience, only God is holy in His very existence, and to Him [only] is it fit to praise and worship. All holiness comes from the Creator's command to build a Tabernacle in order to perform sacrifices and offerings to God alone.
Rabbi Kalomenous Kalman, Esh Kodesh (The Holy Fire), p. 25-26
[The Divine is not revealed] through prophetic revelaton alone, but only accompanied by the revelation by means of worship. Even if there are meditations for each mitzvah, nonetheless, any good comes only with the physical fulfillment of the Mitzvah...
The same was the case in the construction of the Tabernacle. Betzalel made it, for Moses... only commanded it, and Israel gave gifts for Betzalel and his men to construct it in actuality. Therefore, more was revealed to [Betzael regarding the details of the Tabernacle [than Moses].
...It is taught in the holy Zohar, "fortunate is the one who makes a dwelling for [the Divine Presence] in his heart..." And as it is explained in parashat Terumah, "I will dwell amongst them [betokham]" (Exodus 25:8). And the rabbis... explain "it does not say 'in it [betokho]..." that the holy One, blessed be He dwells amongst each and every Jew, not only for the benefit of the Jew, but also for the sake of the Divine Presence as well because of His great love for Israel. However since it is His will... to be revealed, and revelation is through action...
...(כתובות ק"י ב') שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים. והלשון דומה ר"ל שבדמיון הוא כן כי באמת ח"ו הלא מלא כל הארץ כבודו רק שהדמיון מטעה לאדם ואינו משיג זה שהשי"ת עומד נכחו בכל מקום שהוא. ובארץ ישראל גם הדמיון הוא נקי וכמו שאיתא (ב"ב ע"ה א') אוירא דארץ ישראל מחכים ונאמר (איוב כ״ח:כ״ח) הן יראת ד' היא חכמה.
“Anyone who dwells in the land of Israel is comparable [domeh] to one who has a God, and one who dwells outside the land of Israel is comparable [domeh] to one who does not have a God. As it is said, To give you the land of Canan to be a God for you” (Leviticus 25: 38). And the language [of the word] comparable [domeh] means to say that it is of the imagination [dimayon]. For really…is not the entire world filled with His glory? It is just that the imagination confuses the person, and he will not understand this [concept], that God, may He be blessed, stands before him wherever He is. And in the land of Israel, even the imagination is clean. And this [concept is found in the statement], the “air [avira] of the land [of Israel] makes one wise” (TB Bava Bathra 75a). And it says, The fear of God is wisdom (Job 28:28).
ע"י החשק הוא כלי קבול להשראת שכינת הש"י בקרב לבו. וזהו תרומת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו דנדיבות הלב דבנ"י עי"ז הוא בנין המשכן דשכינת הש"י בתחתונים ובזה הוא כל חד לפום מה דמשער בלבי' שאינו דומה הרגשת א' משכן הר"י בלבו לחבירו. כי כפי נדיבת לבבו בתגבורת חשקו להשיג כך הוא שכינת הש"י.
Through desire [man] can become a vessel for the resting of God's Presence in his heart. This is the the reason for the gifts for the Tabernacle from "Each person according to the giving of his heart" (Exodus 25:2), that through the giving of the heart of the Israelites comes the building of the Tabernacle, bringing God's Presence below. Thus it is according to what each person develops in their heart, as one person's feelings are not comparable to his fellow's. For according to the giving of the heart and strength of his desire to grasp is the dwelling of God.
(א) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ, אַל תַּעֲזֹבוּ אֶת הַמִּקָּח שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם ... וְיֵשׁ לְךָ מִקָּח שֶׁמִּי שֶׁמְּכָרוֹ נִמְכָּר עִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מָכַרְתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי, כִּבְיָכוֹל נִמְכַּרְתִּי עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ: בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא, לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא, זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לָכֶם אַל תִּטְלוּהָ אֵינִי יָכוֹל, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
Take for me gifts--this is as it is written, "for I have given you a good gift, do not abandon my Torah" (Proverbs 4:2)--do not abandon the gift that I gave you... And there is a gift [or taking] in which the seller is sold with it. Says the Holy One blessed be He to Israel: I sold you my Torah, as it were I am sold together with it, as it says [re-reading Exodus 25:2] take Me as a gift.
This can be compared to a king with a sole daughter. One of the kings came to take her, seeking to come to [the king's] land to take her for his wife. [The king] said to him: My daughter that I am giving you is my only one. I cannot remove myself from her; to tell you not to take her I cannot do either, since she is your wife. Rather, do a favor for me: for any place you go, make a room for me so that I can dwell with you, since I cannot leave my daughter. This is what the Holy One, blessed be He, says to Israel: I gave you my Torah. I cannot remove myself from her. Neither can I tell you not to take her. Rather, any place you go, make a house for me so I can dwell there, as it says, "make Me a sanctuary" (Exodus 25:8).
אך הענין שבאמת בשעת מתן תורה שכששמעו ישראל דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם... אז לא היה כלל חילוק מחנות רק כל מחנה ישראל שהיה מוקף בענני כבוד היה נקרא מחנה שכינה שהשי"ת שוכן בלב ישראל בלב כל אחד ועל זה נאמר ויקחו לי כביכול נמכרתי עמה... וכתוב כי לקח טוב נתתי לכם והיינו לכל אחד מישראל ... ועל זה נאמר ויקחו לי כנ"ל אבל לאחר שחזר יצר הרע למקומו אז אמר השי"ת ועשו לי מקדש שבכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שיהיה מקום מיוחד לשכינה. וכבר אמרנו דהוא בעולם שנה ונפש מקום המקדש בעולם. ויום שבת בשנה שאז השי"ת שוכן בלב ישראל ונעשה הלב הר קדשי שהשי"ת משפיע דברי תורה בלב כל אחד מישראל ... ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו ודמיין לשבתות ... ונעשה הלב הר קדשי. והם מקדש בנפש. ועל אלו השלשה כתיב ועשו לי מקדש שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה שהעשייה מצד ישראל ...
…when Israel heard [the first commandment], the Torah became embedded in their hearts… At that point, there was no distinction between their various camps, rather every camp in Israel was enveloped by the clouds of glory…since God dwelled in the heart of every Israelite. Regarding this, it is said “take Me”—as it were, I am purchased together with [the Torah]…
However, after the evil inclination returned to its place, then God said, “make Me a sanctuary,” that wherever you go make Me a house where I will dwell, that there should be a singular place for the Divine Presence. And we have said that He is in the world [space], the year [time], and the soul. The space of the Sanctuary in the world, and Shabbat in the year, when God dwells in the heart of of Israel and the heart becomes “the mount of My sanctuary.” And the scholar [has the sanctity of the soul]…
Regarding these three it is written “Make Me a sanctuary,” since every Jew has a portion in it as it is constructed by Israel.