י) יכולין בני עיר לתקן בהסכמה ובחרמות עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם מעתה ועד עולם לעשות פורים יום להם שנעשה להם נס ואפ' אם הולכים לשכון בעיר אחרת לא תסור מעליהם התקנה ההיא עד עולם. הר"מ אלשקאר סי' מ"ט והר"א קאפסאלי והרדב"ז בתשו' כ"י. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' מ"א סק"ה. ואם הנס נעשה באדר א' יעשו באדר א' ובאדר ב' יעשו באדר ב' עו"ש שם. ועיין לעיל סימן תקס"ח או' ע"ד:
(מא) מי שאירע לו נס וכ"ש בני עיר יכולין לתקן בהסכמה וקללה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים
(41) Whoever has had a miracle occur for them, and all the more so the inhabitants of a city, can establish, by popular agreement, for themselves and those who come after them to make that day into a “Purim”. And it seems to me that the meal which they make to commemorate the miracle is considered at the level of a seudat mitzvah [meal with halachic weight] ... So, too, do we practice regarding the miracle which was performed for us in the year 5564, the night of the 16th of Kislev. There was death in the courtyard in which I live because of a conflagration which started from gunpowder. Several houses in the courtyard fell, including one house that was mine. In the room where my whole family was located, two half-walls and one beam fell ... Not a single one (i.e. member of the family) did not shed at least some drops of blood. G-d in His mercy and kindness considered for us the blood like a sacrifice to atone, and saved us, and all of us remained alive. Even though I suffered a great loss of several hundred adumim (a currency), G-d in His kindness substituted blood for money [lit. damim for damim]. Aside from us, there were killed, in our many sins, in my courtyard, 31 people ...
MISHNA: One who sees a place where miracles occurred on Israel’s behalf recites: Blessed…Who performed miracles for our forefathers in this place. One who sees a place from which idolatry was eradicated recites: Blessed…Who eradicated idolatry from our land.
שו"ת מהר"מ אלשקאר - שאלה מ"ט
(א)יכולים בני העיר לתקן תקנה והיא מחייבת את אנשי העיר, (ב)לדורות, (ג) גם אם גלו ממקומן.
(א) ב"ק פרק השותפין - רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל הפועלים. ואפילו להפקיע ממון , ואין צריכין שיהיה ביניהם אדם חשוב אלא בני העיר כבית הדין (!). וכל תקנה זו אפילו אינה תקנה עפי התורה.
קל וחומר אם לפרסום הנס,
תיקנו בגמרא (ברכות) "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" .
(ב) והראיה בפלגש בגבעה שאסרו על עצמם "איש ממנו לא ייתן את ביתו לבנימין לאשה" - ואלמלא לא דרשו ממנו ולא מבנינו (יש נוחלין) היה אסור גם לדורות - משמע שאם היו אומרים בסתם - היה אסור לדורות גם כן.
ועוד ראיה מגזירת יהושוע על יריחו "ארור האיש אשר יקים ויבנה את יריחו" ונתקיימה גזירתו לאחר כמה דורות אפילו שהיתה בסתם.
וכן כתב הרמבן בספר 'משפט החרם' ומביא ראיה מהר סיני ומגילה וצומות.
ואפילו אם נהגו בני העיר בלא תקנה חייבים בה (בפסחים פ' מקום שנהגו)
אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא ואמר ליה כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה
מתני׳ מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם
בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:
ובדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל והתניא אמר רבי אלעזר (בן) צדוק אני (הייתי) מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה
רש"י:
אין משלימין - תענית בחנוכה וראש חדש להתענות כל היום
מבני סנאב בן בנימין - משפחה היא משבט בנימין שנפל להן גורל לקרבן עצים בי' באב בימי עזרא ויו"ט היה להם לעולם כדתנן בפרק בתרא דתענית