ט"ו בשבט - גלגוליהן של פרקטיקות אדם-ארץ

מקורות למנהגי אשכנז לט"ו בשבט

*חמישה עשר בשבט זגט מן קיין תחינה דז מורגן... מן פפלעגט אליר לייא אופש צו הבן, דען עש איז ראש השנה צו דען באומין". (חמישה עשר בשבט אין אומרים תחינה בשחרית... נוהגים לאכול כל מיני פירות, כי הוא ראש השנה לאילנות)

*פורים ובחמישה עשר באב ובשבט המה יומי דמפגרי בהו רבנן, ובפרט חמישה עשר ול"נ בעומר, למלמדים ותלמידיהם. באותן ימים בטלו בית המדרש של המלמדים ואין הנערים באים לבית רבן ללמוד. והמלמד מחויב לתת לתלמידים ביציאתו מבית הכנסת בשחרית, בחמישה עשר ובל"ג בעומר יין שרף ולק"ח טוב [עוגה מתוקה] מכיסו, לא מכיס התלמידים, כי כן המנהג.

*חמישה עשר [בשבט] אומרים תחינה אפילו בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, שהוא יום משתה ושמחה למלמדים, והמלמדים נוהגים לתת לתלמידים יין שרף ולשמוח עמם, וכן בחמישה עשר באב"

מובאים במאמרו של אברהם יערי

מתוך "חמדת ימים", פרק ג

ט״ו בשבט ר״ה לפירות האילן וסוד התקון הנעשה בו

א) יום ט״ו בשבט אף כי הוא מימי השובבי״ם אין בו תענית כי הוא ראש השנה לפירות האילן, ובתקון המעשה אשר יעשה היום על הפירות בו נעשה תקון צדיק חי העולמים... ראוי להרבות פירות בט״ו בשבט ולומר עליהן שירות ותשבחות

ב) ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי, ועם כי בדברי כתבי הרב זלה״ה לא נמצא מנהג זה מכל מקום לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר.

ג) כי הנה הובא בירושלמי פרק עשרה יוחסין ז״ל, ישמעו ענוים וישמחו אמר ר׳ איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדש ע״כ, וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן מפני שעל ידי הברכה גורם להמשיך שפע עליון על ידי כח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית, ולכן הנהנה בלא ברכה גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה וכילה ומנע כח ההוא מן העולם והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה, והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה בידו ולכן נקרא גזלן...

ט) והענין כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות דחשבינן להו שנה מט״ו בשבט דהואיל וירדו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמצאו פירות חונטים מעתה, כן דוגמתו למעלה ראש השנה לפירות האילן העליון להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו הם הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם, ומעשה ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה בכח הברכות ואשר ילוה אליהם הגות סוד שורשן תתעוררנה בקומתם וצביונם למעלה...

יא) ומורי ז׳׳ל היה אומר לכוין באכילת פירותיהן לתקון חטא אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן, כי אף כי כל ימי שנה כל כוונותינו לתקון זה מכל מקום חביבה מצוה בשעתה זה היום תחלה וראש לפירות האילן...

יז) ומצות היום בפירות האילן בלבד ואין מהחיוב לחזר אחר פירות האדמה, ומכל מקום אם יסדרם עם שאר הפירות ויברך עליהם נכון הדבר לכוין לעץ הנחמד בן ישי ח״י על האד״מה.

לשון חכמים. לר' יוסף חיים ב"ר אליהו מבגדאד, ירושלים תרס"ה, סימן ל"ו:

ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.

"ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצו לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה אלוהים את מעשיך [קהלת ט', ז']. (ויאמר): באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים [שיר השירים ה', א']. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי

זאב יעב"ץ, על דבר החנוך לילדי האכרים בארץ ישראל

ידיעת הנטעים לתולדותיהם למקומותם צריכה להיות מקצוע גדול בתורת ערך הארץ של בית ספר האכרים, כי היא היא המדע הנאה המזומן לו מששת ימי בראשית. למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נתן ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג על יפים, יש לבית הספר לעשות יום טוב, את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, את חמשה עשר בשבט, לערות בו במערכת ברב חן והדר את העצים, הנטעים, השושנים והפרחים ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי.

מתוך יומנו של הרצל בזמן ביקורו בארץ (מובא כאן):

שלוש וחצי נסעתי עם וולפסון ובודנהיימר והמתיישב ברוזה אל המושבה יפת הנוף אך הענייה עדיין מאד מוצא, שם החל הצעיר האמיץ הזה, לפני ארבע או חמש שנים, לעבד את

הקרקע הנידחת והנוקשה הזאת. כבר הוא רואה את פרי חריצותו חסרת הפשרות, כבר הוא קוצר את יבולו. הנסיעה מירושלים למוצא בדרך הציורית הזאת, המזכירה קצת את

הפירינאים, חלפה בקלות, תוך האזנה לסיפורו של המתיישב ברוזה על התלאות של תקופת הראשית. פעם, כאשר הנצו הגפנים, באו איילות וחיסלו את הניצנים. אזי לן בחוץ שלושה לילות עם רובהו, למרות שלעתים באים לכאן צבועים, ולא עצם עין מפחד הצבועים. אימתי כבשו קרקע בחירוף נפש שכזה? במוצא, על חלקתו של ברוזה, על צלע הגבעה נטעתי ארז צעיר. וולפסון נטע דקל קטן. ערבים אחדים סייעו לנו, וגם המתיישבים ברוזה וכץ. שבנו לירושלים בחשכת הליל.

מתוך אתר מועצת יש"ע:

ברחבי יהודה ושומרון מתקיימים בימים אלו טקסי נטיעות לרגל ט"ו בשבט בסימן המשך הבנייה והצמיחה בהתיישבות לנוכח גזירות הקפאת הבנייה והמהלכים המדיניים.

אירועי הנטיעות החלו בשבוע החולף בטקסי נטיעות באריאל ובגוש עציון לשם הגיע גם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש מועצת גוש עציון שאול גולדשטיין אמר בטקס כי "בעוד שנה נעמוד שוב בפני נטיעות. אני מקווה שנוכל לחזור ולנטוע, כפי שאתה עצמך הבטחת, בית חדש באדמת ארץ ישראל כולה, כתה וגן, יישוב לבן ממשיך ובת חוזרת, מולדת לעולים מארצות רחוקות".

מתוך האתר של החברה להגנת הטבע

ט"ו בשבט הוא גם החג לאיכות הסביבה, נושא המקבל יותר ויותר משמעות ככל שהארץ הולכת ומתפתחת ונבנית. זו הזדמנות להתייחס לפעילות ולמאבק של החברה להגנת הטבע,לא רק בחג אלא כל השנה, לשמירה על הטבע ועל הסביבה במובן הרחב ביותר- זיהום אוויר ומים, פליטת חומרים מסוכנים, הכחדת מינים ושטחים ירוקים, שמירת חופי הים ועוד.

ט"ו בשבט – ראש השנה להתבוננות הרב רא"ם הכהן:

מסכת "ראש השנה" פותחת בפירוט ארבעה ראשי שנים שמצויים בלוח השנה היהודי. שם גם מופיעה מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי על תאריכו של ראש השנה לאילן– האם הוא בא' בשבט, או בחמישה עשר בו. סביב משנה זו קיימות בימינו חגיגות רבות, ועם ישראל כולו יוצא ונוטע נטיעות לרגל ראש השנה לאילן. ברם, אותה המשנה דווקא אומרת שראש השנה לנטיעות אינו בשבט, אלא בא' בתשרי; על פי הסבר המקורות, משמעות "ראש השנה לאילן" היא שבזמן זה מגיע שלב ההבשלה המוקדם של הפירות, הנקרא "חנטה", ותאריך זה משמעותי לענייני תרומות ומעשרות. רובו של החורף כבר יצא, רוב הגשמים ירדו, והפירות מתחילים להבשיל. זמן זה גם לא מתאים לנטיעת רוב העצים, בגלל הקור הרב. ראש השנה לנטיעה, שהוא בא' בתשרי, נמצא דווקא לפני תחילת החורף: בשלב זה של השנה, במהלך חודש אלול, עובד החקלאי בשדה ומכין את הקרקע לקראת הגשם שעתיד לרדת. זהו הזמן שבו מתחילים לחרוש, ובסופו זורעים ונוטעים.

חודש שבט, המסמל את תחילת סוף החורף, וחודש אלול, המבטא את ההכנה אל החורף, מכוננים תנועות נפשיות שונות והפוכות. באלול החקלאי יצא אל השדה ומחרשתו בידו: הוא יוצא לעבוד, לממש את הכוחות ואת הכישורים שלו. בשבט, לעומת זאת, הוא יוצא מביתו אל העולם הרטוב שבחוץ, מתפעל מהגשם שירד ושהשקה את שדותיו, ומחפש את הפירות שיצאו מהכח אל הפועל. בעוד שבאלול האדם פעל ויצר מכוחו, בשבט הוא עומד אל מול המימוש של מה שהיה גנוז בטבע ופרח בהשגחה האלוהית…

יש לזכור כי בצד הערך בפעולת האדם, יש ערך וחשיבות עצומה ועמוקה לשפע האלוהי הגנוז, הנגלה ברצון ה'. בצד כיבוש הטבע, קיימת חשיבות גם בהתמזגות עימו. בחודש שבט, בו אנו נמצאים, יש דווקא לזכור את אפסות האדם ולהדגיש את הענווה ואת ההתבטלות האנושית על מול השפע האלוהי בטבע. בימים אלה של גשם ושל ראשית פריחה, נזכור כולנו כי ללא השפע האלוהי, מולו אנו עומדים אובדי עצות ואחוזי פליאה, אין כלום.