(ו) אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף.
ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קס
[אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים כי אע"פ שטעה יצא ידי קריאה, דאמרי' במדרש מנין שאם קרא לאהרן הרן ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו שנא' ודגלו עלי אהבה פי' ושקר שלו, במשלי קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, בדינא לא לידגול פומיה, תלמ' חכמים המדגילין זה לזה בהלכה, וכן פרש רבנו יעקב מ"כ פ' אין מעמידין בע"ז דיגלא בחבריה ידע ואלו הן ראיותיו אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה שהוא כמחריב את העולם אין עצה ואין תבונה לנגד יי', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת].
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קפא
ואשר שאלתני ביישוב שיש שם מנין, ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמים, או יש כאן היודע אבל לא למד וחזר לידע לקרות? נראה דאפ"ה יקראו בתורה כמו שקורין בצבור בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא. ואע"פ שכתב הרמב"ם שאם טעה הקורא בדקדוק אחד מחזירין אותו, משמע קצת דאפילו בדיעבד לא יצא. הא כתב בטור א"ח דראבי"ה פליג אהא, וכתב דאין להכלימו ולהחזירו על כך, מייתי ראייה ממדרש דאם קרא לאהרן חרן יצא. ואותו מדרש מייתי נמי בהגה"ה באשירי בשם מהרי"ח פרק במה אשה. משמע בפשיטות דבשעת הדחק קורין לכתחילה בדרך זה, וכן ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים, וגם בפת"ח וקמ"ץ סגו"ל וציר"י, אע"פ שגערו בו קצת, מ"מ לא החזיר מהן. אמנם אם יש שם יודע לקרות בדקדוק ואינן מקפידין להשיאו כדי שילמוד לקרות, כה"ג לא יקראו בלא דקדוק כדאיתא בהגה"ה באשירי דלעיל, דהנ"מ דלית רבא למגמר עיין שם.
טור אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמב
כתב בעל המנהיג אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו טוב שלא להגיה עליו על שגגותיו ברבים שלא להלבין פניו דאף על פי שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא והרמב"ם ז"ל כתב קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק:
בית יוסף אורח חיים סימן קמב
א כתב בעל המנהיג (עמ' קס) אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו טוב שלא להגיה על שגגתו ברבים וכו' דאע"פ שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש (שה"ש רבה ב ד) שאם קרא לאהרן הרן יצא. התוספות כתבו בריש פרק אין מעמידין (ע"ז כב: ד"ה רגלא) פירוש אע"פ שלא קרא האל"ף: כתב מהר"י ן' חביב ז"ל זה שכתב שאם טעה הקורא אין מחזירין אותו קשה למה שכתב למעלה בשם הרא"ש שאין הציבור יוצאין בקריאת הבלתי יודע ויש לומר כי זה בדיעבד ודברי הרא"ש לכתחלה עוד יש לומר כי זה שכתב בעל המנהיג הוא בטעות שאין בו שינוי ענין ודברי הרא"ש בטעמים שהם פירוש הפסוק ממש:
והרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות תפלה (ה"ו) קרא וטעה וכו'. וכתבו הגהות מיימון (אות ד) שנראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) מנין לתרגום דכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר (תורת משה) [בתורת האלהים] וגו' ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל הם הטעמים ויבינו זה המסורת וא"ר יונה אע"ג דאיתמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו וכ"ש לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא. וה"ר מנוח (ספר המנוחה שם) הביא ראיה מדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין צט.) כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק אחד הרי זה בכלל דבר יי' בזה (במדבר טו לא) וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ע"כ ולי נראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי דמגילה (פ"ב ה"ב) אין מדקדקים בטעיותיה ומפרש כגון בין יהודים ליהודיים משמע דדוקא במגילה הקילו אבל בס"ת מדקדקים. ואח"כ מצאתי בהדיא דגרסינן בירושלמי דפרק הקורא את המגילה עומד (ה"ה) טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו אפילו טעה בין אם לואם: כתב הכל בו (סי' כ יא:) קרא וטעה אפילו באות אחת מחזירין אותו עד שיקרא בדקדוק והני מילי הקורא שבירך אבל על החזן אין לחוש אם לא קרא בדקדוק ע"כ. ואין טעם בדבריו דקריאה בציבור כתקנה לא תליא בברכה שהרי בימי חכמי התלמוד שהיה הראשון מברך ראשונה והאחרון ברכה אחרונה היעלה על הדעת שלא היו מקפידים בקריאת האמצעיים. ומיהו אפשר לקיים דבריו בטעות שאין המשמעות משתנה ואפילו בטעות כזה מחזירין לקורא וכן נראה מדברי ארחות חיים (הל' קרה"ת אות יח): כתוב בכתבי מה"ר ישראל (תרה"ד ח"ב) סימן קפ"א ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וגם בפתח וקמץ סגול וצרי אע"פ שגערו בו קצת מכל מקום לא החזיר מהן:
ב וכתב עוד שם בישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמיה נראה דאפילו הכי יקראו בתורה כמו שקורים בציבור בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא: כתוב בארחות חיים (שם) מנהג ספרד אחר קריאת התורה בשבת לומר והוא רחום יכפר עון לכפר על שגגת הטעיות במקרא עכ"ל והיום אין זכר למנהג זה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמב
דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק, ובו ב' סעיפים.
סעיף א
קרא וטעה, (א) אפילו בדקדוק אות אחת, * (ב) מחזירין אותו. הגה: וכן דין (ג) החזן הקורא; ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, * (ד) אבל אם טעה בנגינת הטעם א או בניקוד, * (ה) אין מחזירין אותו, אבל גוערין (ו) בו (ב"י ופסקי מהרא"י סימן קפ"א).
סעיף ב
וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, אפ"ה (ז) יקראו בתורה בברכה, (ח) כהלכתה. (ומפטירין בנביא ועיין בסמוך ריש סי' קמ"ג).
ביאור הגר"א אורח חיים סימן קמב
סעיף א
קרא כו'. ירושלמי פ"ד דמגילה טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו אפי' טעה בין אם לואם ואמרו שם דאפי' בטעה בתרגום מחזירין אותו וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דמגילה ס"ו וכ"ש בדקדוק דכולהו ילפי מחד קרא כמ"ש בפ"ק ויקרא בספר כו'. הג"מ ועוד ראיה ממ"ש בירושלמי דמגילה פ"ב אין מדקדקין כו' חד קרא יהודיים כו' משמע הא בתורה אף כה"ג מדקדקין וע' סי' תר"ץ סי"ד:
משנה ברורה סימן קמב
(ד) אבל אם טעה וכו' - וה"ה אם חיסר או הוסיף איזה אות במקום שאין הענין משתנה עי"ז כגון [ד] שקרא לאהרן הרן בפתח בלא אל"ף [ה] או למצרים מצריים וכדומה ונקט נגינה וניקוד משום דע"פ רוב אין הענין משתנה על ידם ובניקוד נמי [ו] אם אירע שהענין נשתנה עי"ז כגון יעשה בפת"ח קרא יעשה בציר"י או להיפוך או בחלב בחט"ף קרא בחלב בציר"י [ז] או יושב ישב וכל כיוצא בזה שהענין משתנה בודאי מחזירין אותו גם בניקוד ובספר שלחן עצי שטים הוסיף עוד דה"ה בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו (ודלא כמו שאומרים ההמון שאם קרא את השם אין מחזירין בטעה בנגינה):
(ז) יקראו בתורה בברכה - בלי נגון הטעמים ומשמע מכמה [ט] אחרונים דאפילו אם אין שם מי שיודע כלל ובודאי יטעו גם בכמה טעיות שהענין משתנה עי"ז אפ"ה התירו להם לקרות ובברכה כדי שלא תתבטל הקריאה לגמרי והפר"ח חולק בזה וכתב דכיון שיטעו בטעיות שמשתנה הענין כמו שבמקום חלב קורא חלב או מ זכר ל זכר ואין שם יודע שיוכל להחזיר הקורא מטעותו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא וע' בפמ"ג שגם הוא מצדד כן ודעתו דיש לקרות בלא ברכה:
ביאור הלכה סימן קמב
* אין מחזירין אותו - ובביאור הגר"א מפקפק אפילו במקום שאין הענין משתנה כגון מצרים מצריים וכדומה וכן אם טעה בין אם לואם נמי דעתו דמחזירין וכן פסק הפר"ח דאפילו במקום אהרן קרא הרן [בפתח אלא שחיסר האלף] ובמקום מצרים מצריים דאין הענין משתנה עי"ז נמי חוזר ומסיים מיהו אם לא טעה באותיות אלא בניקודם או בטעמם ואין הענין משתנה בשום דבר עי"ז אין מחזירין אותו רק גוערין בו עיי"ש ומסתברא דגם הגר"א מודה לזה. ובדה"ח הפריז על המדה ופסק דאפילו במקום שהענין משתנה מי שנוהג להקל שלא להחזיר אין למחות בידו והביא זה מא"ר ולא מסתברא להקל כ"כ בדבר שמעיקר הדין חוזר בכל גווני כמו שהוכיח הגר"א ודי לנו להקל במה שהקיל הרמ"א: