Unit 10 - Rabbi Yohanan and Resh Lakish: Amora'im of the Land of Israel

ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו:

Kiddushin 29b:14-15

...

תענית כ״א א:ב׳-ד׳

אילפא ור' יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון אזלו אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי ריפתא אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא לי שעתא אמר ליה רבי יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ר' יוחנן הדר אילפא לא הדר עד דאתא אילפא מליך רבי יוחנן

Taanit 21a:2-4

...

בבא מציעא פ״ד א:י״ב-י״ח

יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה

Bava Metzia 84a:12-18

...

יומא פ״ו ב:ג׳

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה

Yoma 86b:3

And yet, Reish Lakish said: Repentance is great, for intentional sins are made for him into virtues, as it says (Ezekiel 33:19), "And when the wicked turneth from his wickedness, and doeth that which is lawful and right, he shall live thereby." Rabbi Yitzhak said: "They said in the West in the name of Rabbah, son of Mari: 'Come and see that God's character is not like that of (a person of) flesh and blood. This is the character of (a person of) flesh and blood: If one mocks his fellow with words, it is doubtful whether that person can be appeased by him or not. And even if you say he can be appeased, it is doubtful whether he can be appeased merely with words or not. But God, if a man commits a transgression in secret, is appeased by him merely with words. As it is said: "Take with you words, and return to the Lord." (Hosea 14:3) And not only that, God considers a good deed! As it is said: "Accept that which is good." (ibid.) And not only that, Scripture exalts him as if he had sacrificed bulls. As it is said: "We will offer the bulls of our lips." (ibid.) In case you say that bulls are obligatory, Scripture says: "I will heal their backsliding, I will love them freely." (Hosea 14:5)

ברכות ח׳ א:ו׳-ז׳

אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי א"ר אחא ברבי חנינא מאי קרא (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים.

Berakhot 8a:6-7

What means that which is written, 'But as for me, let my prayer be unto Thee, O God, in an acceptable time' (Ps. Ixix. 14)? When is an 'acceptable time'? At the time when the congregation prays." R. Jose b. R. Hannina derived it from the following : "Thus saith the Lord, In an acceptable time have I answered thee" (Is. xlix. 8). R. Aha b. R. Hannina[7] derived it from the following : "Behold, God despiseth not the mighty" (Job xxxvi. 5)[1]; and it is written, "He hath redeemed my soul in peace so that none came nigh me ; for they were many with me" (Ps. Iv. 19)[2]. There is a teaching to the same effect : R. Nathan said : Whence is it that the Holy One, blessed be He, does not reject the prayer offered by many[3]? As it is said, "Behold, God despiseth not the mighty"; and it is written, "He hath redeemed my soul in peace so that none came nigh me ; for they were many with me." The Holy One, blessed be He, said, "Whoever occupies himself with Torah, practises benevolent acts and prays with the congregation, I ascribe it to him as though he had redeemed Me and My son [Israel] from [exile] among the peoples of the world." R. Simeon b. Lakish said : Whoever has a Synagogue in his town, and does not enter it to pray, is called "an evil neighbour"; as it is said, "Thus saith the Lord, As for all Mine evil neighbours, that touch the inheritance which I have caused My people Israel to inherit" (Jer. xii. 14). More than that, he causes exile to come upon himself and his sons ; as it is said, "Behold, I will pluck them up from off their land, and will pluck up the house of Judah from among them" (ibid.). It was said to R. Johanan[4], "There are old men to be found in Babylon." He was astonished and exclaimed, "It is written 'that your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land' (Deut. xi. 21); but not outside the land [of Israel] !" When they told him [that the old men are in the Synagogue early and late,] he said, "It is this which helps them [to live long]." This is like what R. Joshua b. Levi said to his sons : Rise early and stay up late to enter the Synagogue, so that you may prolong your life. R. Aha b. R. Hannina[5] asked, What is the Scriptural authority for this ? "Happy is the man that hearkeneth to Me, watching daily at My gates, waiting at the posts of My doors" (Prov. viii. 34), after which it is written, "For whoso findeth me findeth life" (ibid. v. 35). Rab Hisda said : A man should always enter two doors in the Synagogue and then pray ; as it is said, "Waiting at the posts of My doors[1]." "Two doors" [literally], dost imagine ! But say [the meaning is], A man should penetrate into the Synagogue a distance which equals the width of two doors, and then offer prayer[2]. "For this let every one that is godly pray unto Thee in the time of finding" (Ps. xxxii. 6). R. Hannina said: "In the time of finding" refers to [the choice of] a wife ; as it is said, "Whoso findeth a wife findeth a great good" (Prov. xviii. 22). In the West[3] when a man marries, they say to him, "Masa' or Mose' ?" — Masa', as it is written, "Whoso findeth [masa'] a wife findeth a great good"; Mose', as it is written, "And I find [mose'] more bitter than death the woman" etc. (Eccles. vii. 26). R. Nathan[4] said : "In the time of finding" refers to Torah; as it is said, "For whoso findeth me findeth life, and obtaineth favour of the Lord" (Prov. viii. 35). Rab Nahman b. Isaac said : "In the time of finding [meso']" refers to death ; as it is said, "The issues [tosa'ot] of death" (Ps. Ixviii. 21). There is a teaching to the same effect : Nine hundred and three varieties of death have been created in the world ; as it is said, "The issues of death." Tosa'ot has that numerical value[5]. The severest of them all is croup, and the lightest is the kiss of death. Croup is like a thorn in a ball of clipped wool which tears backwards[6]. Others say it is like the whirling waters at the entrance of a canal[7]. The kiss of death is like taking a hair out of milk[8]. R. Johanan said : "In the time of finding" refers to burial. R. Hannina' said: What is the Scriptural authority for this? "Who rejoice unto exultation and are glad, when they can find the grave" (Job iii. 22). Rabbah b. Rab Shela said : Hence the popular saying : "Let a man pray for peace even to the last shovelful of earth[2]." Mar Zotra said : "In the time of finding" refers to a privy[3]. In the West, they said that the interpretation of Mar Zotra was the best of all. Raba said to Rafram b. Pappa : Let the master tell us some of those excellent things which thou reportest in the name of Rab Hisda, relating to the Synagogue. He replied, Thus said Rab Hisda : What means that which is written, "The Lord loveth the gates of Zion [Siyyon] more than all the dwellings of Jacob" (Ps. Ixxxvii. 2)? The Lord loveth the gates distinguished [mesuyyanim] for Halakah more than Synagogues and Houses of Study. That agrees with what R. Hiyya b. Ammi said in the name of 'Ulla : Since the day the Temple was destroyed, there is left to the Holy One, blessed be He, in His Universe the four cubits of Halakah alone[4]. And Abbai said ; At first I used to study at home and pray in Synagogue, but after hearing the statement of R. Hiyya b. Ammi in the name of 'Ulla — "Since the day the Temple was destroyed, there is left to the Holy One, blessed be He, in His Universe the four cubits of Halakah alone" I only pray where I study. R. Ammi and R. Assi, although there were thirteen[5] Synagogues in Tiberias[6], used to pray only between the pillars where they studied. R. Hiyya b. Ammi said in the name of 'Ulla : Greater is he who enjoys the fruit of his labour than the fearer of Heaven ; for with regard to the fearer of Heaven it is written, "Happy is the man that feareth the Lord" (ibid. cxii. 1), but with regard to him who enjoys the fruit of his labour it is written, "When thou eatest the labour of thy hands, happy shalt thou be, and it shall be well with thee" (ibid, cxxviii. 2) — "happy shalt thou be" in this world, "and it shall be well with thee" in the world to come[1]. It is not written, "and it shall be well with thee" about the fearer of Heaven. R. Hiyya b. Ammi also said in the name of 'Ulla : A man should always reside in the same place as his teacher, for so long as Shimei the son of Gera[2] lived, Solomon did not marry the daughter of Pharaoh. But there is a teaching : A man should not reside [in the same place as his teacher]! There is no contradiction ; the former referring to the pupil who submits to his master, the latter to him who does not[3]. Rab Huna b. Judah stated that R. Menahem said in the name of R. Ammi : What means that which is written, "They that forsake the Lord shall be consumed" (Is. i. 28)? This refers to one who leaves a Scroll of the Law [unrolled][4] and goes out [from the Synagogue]. R. Abbahu used to go out between man and man[5]. Rab Pappa asked : How is it between verse and verse [may one go out]? The question remains [unanswered]. Rab Sheshet used to turn his face [away from the Scroll] and study, saying, "We with ours, they with theirs[6]." Rab Huna b. Judah stated that R. Menahem said[7] in the name of R. Ammi : A man should always finish his Parashah with the congregation, twice the Hebrew text and once the Targum[8] —

יומא ט׳ א:א׳-ו׳

לפי ששלח בכל גבולי ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד מעשר ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא מעשר שני נפרשו ונסקו וניכלוהו בירושלם אמר עולא מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותן כל י"ב חדש ואומרים להן מכרו בזול מכרו בזול לא אטרחונהו רבנן מאי פרהדרין פורסי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזיון קדשים גלוי עריות דכתיב (שמואל א ב, כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד ואע"ג דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך

Yoma 9a:1-6

...

כתובות קי״א א:כ׳

א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא

Ketubot 111a:20

...

יומא ט׳ ב:ט״ו-ט״ז

ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב (שיר השירים ח, ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול

Yoma 9b:15-16

...

סנהדרין כ״ד א:י״ב-י״ח

א"ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה (זכריה יא, יג) ויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושנים זיתים עליה אלו ת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית (זכריה ה, ט) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחת כל העולם כולו אין לבבל נחית ואישתרבובי דאישתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש"מ והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות תורה דכתיב (שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר ר' יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד מאי בבל א"ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל:

Sanhedrin 24a:12-18

...

קידושין ל׳ א:ט׳-י׳

אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב (דברים ו, ז) ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי יודע כמה חיי לא צריכא ליומי

Kiddushin 30a:9-10

one [of them] says

תוספות על קידושין ל׳ א:ל״ט:א׳

לא צריכא ליומי - פירש בקונטרס ימי השבת כלומר שני ימים מקרא ושני ימים משנה ושני ימים גמרא ולא נהירא דא"כ אכתי הוה מצי למיפרך מי ידע כמה חיי ונ"ל לפרש בכל יום ויום עצמו ישלש על כן תיקן בסדר רב עמרם גאון כמו שאנו נוהגים בכל יום קודם פסוקי דזמרה לומר מקרא ומשנה וגמרא ור"ת פי' שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת בבל בלול מכולם: