The Priests kept their land

(יח) וַתִּתֹּם֮ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ׃ (יט) לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃ (כ) וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה׃ (כא) וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ׃ (כב) רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃

(18) And when that year was ended, they came to him the next year and said to him, “We cannot hide from my lord that, with all the money and animal stocks consigned to my lord, nothing is left at my lord’s disposal save our persons and our farmland. (19) Let us not perish before your eyes, both we and our land. Take us and our land in exchange for bread, and we with our land will be serfs to Pharaoh; provide the seed, that we may live and not die, and that the land may not become a waste.” (20) So Joseph gained possession of all the farm land of Egypt for Pharaoh, every Egyptian having sold his field because the famine was too much for them; thus the land passed over to Pharaoh. (21) And he removed the population town by town, from one end of Egypt’s border to the other. (22) Only the land of the priests he did not take over, for the priests had an allotment from Pharaoh, and they lived off the allotment which Pharaoh had made to them; therefore they did not sell their land.

1. He let the powerful people keep their land so that there would be no rebellion and they would support him and control the people

(א) רק אדמת הכהנים השרים כמו כהן מדין. לא קנה פן יתגרו במלך

(1) רק אדמת הכהנים, “only the soil belonging to the priests (Joseph did not transfer to Pharaoh).” They therefore would not have any reason to start a rebellion against Pharaoh.

רלב"ג - תועלות:

התועלת השמיני הוא במידות, והוא שראוי למושל, כשירצה מעמו דבר יקשה להם, שיפייס גדולי עמו באופן שיסכימו בזה. שאם לא יעשה זה בזה־האופן, אולי ימרדו בו. ולזה תמצא כי כשקבץ יוסף תבואת הארץ לפרעה בשבע שני השבע, לבד המצטרך לאכול אז לאנשי הארץ, התנה פרעה לתת לשרי הארץ המצטרך להם לאוכלם בשבע שני הרעב, וזה היה סיבה שהיה יכול למכור לעם הארץ לפי רצונו בשבע שני הרעב, כי לא היה ירא שימרדו העם ויגזלו ממנו התבואה, או שימיתוהו ויקחו התבואה, לפי שיד הגדולים היתה עימו.

2. He owed the priests a favour after saving him with the court case of Potiphar's wife

(כב) לְחוֹד אַרְעָא דְכוּמְרְנַיָא לָא זַבָּן מִן בִּגְלַל דְחָמוּן לֵיהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דִבְעָא רִבּוֹנֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִין קְטוֹל וּבְרַם אֲרוּם חוּלְקָא אָמַר לְמִיתְיַהֲבָא לְהוֹם מִלְוַות פַּרְעה וְאָכְלִין יַת חוּלַקְהוֹן דִיהַב לְהוֹן פַּרְעה בְּגִין כֵּן לָא זַבִּינוּ יַת אַרְעֲהוֹן

(22) Only the land of the priests he bought not because they had considered him innocent at the time when his master was seeking to put him to death, and they had delivered him from the judgment of death: and besides he had said that a portion should be given them from Pharoh. So they ate the portion which Pharoh gave them, and sold not their land.

(א) רק אדמת הכהנים ... ד״‎א לפי שדנוהו לזכות כמו שפי׳‎ למעלה גבי ויתנהו אל בית הסהר.

(1) רק אדמת הכהנים, “only the soil belonging to the priests ... A different reason given for Joseph’s preferential treatment of the priests is as we explained already, that the priests had suggested a method by which to test if Joseph or the wife of Potiphar had spoken the truth, as a result of which, Joseph instead of being hanged had only been put in ;jail.

(א) כי חק לכהנים מדרש לכך השיב להם יוסף זו שסייעוהו בדינו כשרצו מצרים להמליכו ואמרו היאך נמליך עלינו איש ששכב עם אשת אדוניו. אמרו הכומרים לכו וראו היכן בגדו קרוע אם הוא קרוע מאחוריו בידוע שלא רצה לבא עליה אלא כשברח היא תפסתו בבגדו מאחוריו לעכבו והוא עזב בגדו בידה לפי שנשמט ממנה. ולכך נקרע מאחריו ואם הוא קרוע מלפניו בידוע שרצה לבא עליה והיא לא רצתה וקרעתו בבגדו מלפניו. ובדקו ומצאו הקרע מאחריו שבא גבריאל והפכו. דאיכא מאן דאמר בפ"ק דסוטה שרצה יוסף לשכב עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו והמליכוהו עליהם:

(א) רק אדמת הכהנים. ... וי"מ מפני שדנו אותו כשצעקה אשת פוטיפר עליו שבא לאונסה ואמרו אם הקרע הוא לפנים אז הדין עמה שהוא קרעו ואם הוא לאחוריו אז הדין עמו ונמצא לאחוריו. ולא יקשה עליך מה שכתוב כי חוק לכהנים מאת פרעה כי על ידי יוסף הי' להם החוק מפרעה. וי"מ כהנים השרים כמו ובני דוד כהנים היו:

(1) רק אדמת הכהנים, “only the land-holdings of the priests, etc.” ... Other commentators attribute Joseph’s showing preference to the priests to the tradition that it had been the priests who had to sit in judgment deciding if the accusation of Potiphar’s wife that Joseph had attempted to rape her was true or not had ruled in Joseph’s favour basing themselves on the manner in which his garments had been torn. Had the tears occurred in the frontal part of the garments this would have been incriminating. The fact that the tears were in the rear indicated to them that Joseph had fled from her and not vice versa. ...

(ה) רק אדמת הכהנים לא קנה וגו' (שם מז, כב). צריך אדם שלא להיות כפוי טובה וישלם טובה תחת טובה, אפילו לגוי הכומרים של מצרים עשו טובה ליוסף כשהיה דינו בפניהם בענין מעשה דאשת פוטיפרע, כאשר הבחינו שהאמת אתו הצילו אותו ממות כדאיתא בדברי רז"ל כו' (תרגום יונתן בראשית לט, י), על כן עתה גם כן הטיב עמהם. הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תהלים קכה, ד):

(5) רק אדמת הכהנים לא קנה . Gratitude is a virtue which must be practiced even with pagans. The Egyptian clergy had saved Joseph when he was brought to trial before them accused of the attempted rape of Potiphar's wife. When these clergymen realized that the tear in the garment Joseph left behind was in the front, they realized that Joseph was innocent [based on ספר הישר Ed.] As a result, Joseph now repaid them in kind.

3. Because Potiphar was a Cohen On

(א) רק אדמת הכהנים. י"מ בשביל פוטיפרע אמרו שהי' כהן און....

(1) רק אדמת הכהנים, “only the land-holdings of the priests, etc.” Some commentators believe that Joseph favoured the priests because his former master Potiphar was now a priest in the monastery of On. ...

4. They didn't own fields so there was no need to take them

(א) רק אדמת הכהנים וגו׳. שדות לא היו להם אבל אדמתם בחצרות הי׳ הרבה:

5. This was the law in Egypt that priests don't pay taxes, therefore Yosef had to abide by this

(ב) לא מכרו: לא הוצרכו למכור. גם הירודוט וגם דיהודורוס כתבו כי אדמת הכהנים במצרים היתה פטורה מכל מס. ...

6. The priests were such disgusting and corrupt people that Yosef was worried that if he moved them they would be able to influence those in their new area to attack the Jews. Therefore he left them where they were as everyone knew how bad the local priest was

קהלת יצחק - ריטבורד:

עניין הוא בזה הוא כן, דהנה ידענו שיש אנשים רבים אשר יש להם משמרת פקודה [=תפקיד] במקומות הגבוהים ולוקחים שכר הרבה חלף עבודתם ובכל זאת יש להם נושים הרבה ומצבם דל ורע. הסיבה לזה: כי אף שיש להם שכר גדול...אך הוצאותיהם רבה מאוד וטרם שיגיעו לשכירות הם יתחייבו על זה כפליים כי הסכינו בדברים יתרים ועל כל דבר הבל הם יוציאו ממון ויש שיתנו בכוס עיניהם ואל כל בתי מרזח באים...לזאת הם רובצים תחת משא בעלי חובות ועול נושים וחלק מאלה האנשים היו גם כן כהני מצרים. אף כי אכלו לחם חוקם מאת פרעה, בכל זאת כילו כספם ומכרו מקניהם על דברים יתרים שהורגלו בהם. וזאת היא שרמזה לנו תורתנו הקדושה 'רק אדמת הכהנים לא קנה' רצונו לומר: מקניהם וכספם באו ליד יוסף רק אדמתם לבד לא באה. וזאת הייתה מחכמת יוסף עליו השלום ומצדקתו כאשר נאמר [להלן]. זאת ידוע, שבכל גוי ולשון מנהלי ומנהיגי העדה הם כוהני הדת אליהם ישמעון ולדבריהם ייחלון [=יצפו] וכל הגה אשר יצא מפיהם קדוש יאמר לו. והנה, כהני מצרים היו אנשים נשחתים [מושחתים] מאוד כנ"ל, רעים בגופם וחטאים בממונם ושנאו לכל בני דתות אחרות בכלל ולבני ישראל היו שונאים בתכלית השנאה בפרט כמובן. ובאמת היו יכולים ולהרע להזיק לעם ישראל לא מעט, כי יסיתו את ההמון עליהם לשללם ולבוזזם ועוד ועוד, אך להצלחת ישראל ולאשרם לא היו דבריהם נשמעים לבני עמם, יען כי ידעו אותם לאנשים נשחתים מפירי חוק ומפירי מוסר וראש מפירי דבריהם הנם [הם] בעצמם, יוכיחו את העם על הזנות והם עצמם בראש כל נואפים, יעירו למוסר אזנם על אונאה וגזל וגנבה וכדומה והם עצמם פרצו בזה במידה נפרזת מאוד וכן בכל דבר. לזאת לא היו [העם ]באים לשמוע דרשותיהם רק לפנים [=לפעמים] ובקרבם שמו תהילה עליהם ועל דבריהם וזאת הייתה הסיבה שלא יכלו כוהני מצרים להשחית ולחבל את ישראל.

וכאשר ראה יוסף את זאת התבונן, דאין טובה להזיז את הכוהנים ממקומם משום שהם יושבים על מקומם ואנשי המקום מכירים אותם לאנשי תוך ומרמה לא יפעלו דבריהם על ההמון מאומה ולא יוכלו להרע לישראל כנ"ל, אולם אם יבואו למקום שאין מכירים אותם יוכלו לטעות בהם ולחשבם לאנשים ישרים אשר ברכה בקרבם ויוכלו לבלע ולהשחית חלילה לעם ישראל שנואי נפשם, לזאת אמר יוסף שאין טוב רק להשאירם על מקומם לכן קנה אדמתם ולא המישם [הזיזם] ממקומם.. ..[כי] אם יגלו למקום אחר אולי היו בושים שם לעשות תועובותיהם .. בהיותם במקום החדש מעונים ושפלים ...יכולים לטעות בהם ....אכן כהני ורבני ישראל שהם צדיקים וטובים להם אדרבה טוב להחליף לפעמים מקומתם לזרות דעת ותבונה במקומות שונות כמו שעשה שמואל הנביא עליו השלום שסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט כמו שכתוב בשמואל [א פרק ז] 'לכן אל ירע לבכם של עזבי את מקומכם ואלך למקום אחר'..".