אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל (בראשית טו, ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'. אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם.
אמר רבי יצחק מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הַאי מַאן דְּמַדְכַּר בְּפוּמֵיהּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת דְּקָרְבָּנַיָא עִנְיָינָא וְתִקְרוּבְתָּא וִיכַוִּון בְּהוּ, בְּרִית כְּרוּתָה הוּא דְּאִנּוּן מַלְאָכַיָא דְּמַדְכְּרִין חוֹבֵיהּ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ דְּלָא יָכְלִין לְמֶעְבַּד לֵיהּ אִלְּמָלֵא טִיבוּ. וּמַאן יוֹכַח הַאי פַּרְשָׁתָא יוֹכַח, דְּכֵיוָן דְּאָמַר והִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, מַהוּ עָלָיו, לְעַיֵּין בְּדִינֵיהּ, כֵּיוָן דְּחָמָא נִשְׁמָתָא דְּצַּדִּיקַיָא כָּךְ, מַה כְּתִיב וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה וגו'. מַהוּ הָאֹהֱלָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וּמַהוּ אוֹמֵר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים, עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְנִשְׁמָתָא מִתְכַּוְּונְת בְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וּכְדֵין נַיְיחָא לְהוּ ולָא יָכְלִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ.
וכתב עוד האגור בשם מהר"י מולין דנשים מברכות ברכת התורה אע"פ שאינן חייבות ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות זהו בתורה שבע"פ אבל לא תורה שבכתב ואע"פ שלשון ברכה לעסוק בדברי תורה משמע תורה שבע"פ מ"מ אין לשנות מטבע הברכות ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד קרבנות תקנום והן חייבות בתפלה ואם כן חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות וכל שכן לדברי סמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן ע"כ.
וה"ר יונה כתב בפ"ק דברכות אהא דתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה ויש לשאול מה בא להשמיענו ותירץ ה"ר שלמה מן ההר דאתא לאשמועינן שאע"פ שדברים שבכתב לא ניתנו לאומרם ע"פ ק"ש יפול לקרות ע"פ ואע"פ שאיני קורא אותה לשם חובה דכיון שניתנה לאמרה ע"פ לחובה יכול לאמרה אפי' שלא לחובה כל הפעמים שירצה ומזה הטעם התקינו לומר פרשת הקרבנות ע"פ בכל יום מפני שהיא חובה כדאמרינן במדרש אמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה כלומר באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך אמר ליה בזכות הקרבנות שנאמר קחה לי עגלה משולשת וכו' תינח בזמן שבית המקדש קיים כזמן שאין בית המקדש קיים מאי יאמרו לפני פרשת הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו בנו ב"ה והקריבו עליו קרבן ומזה הטעם אומרים בהרבה מקומות פרשת ברכת כהנים דכיון שחובה לומר בכל יום ברכת כהנים ע"פ בשעת נשיאת כפים יכול לאמרה אפי' שלא במקום חובה ומזה הטעם אמרו ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ דכיון שהוא מענין הקרבנות ומצינו שמצוה לומר פ' הקרבנות על פה כדאמרינן לעיל לא חששו בקריאתה אפילו כשאינו לחובה כללו של דבר כל פסוק שניתן למצוה או לחובה לאמרו על פה יכול לאומרו כמה פעמים שירצה אפילו בשעה שאין בו מצוה כלל ואין בזה משום דברים שבכתב לא ניתנו לאומרם ע"פ הואיל וניתנו לאומרם פעם אחת ע"כ.
ואומר ברכת כהנים לפני פרש' צו כדי להזכיר ברכתן של ישראל לפני התמידין ואומר פרשת צו ואחר כך אומר משנת איזהו מקומן שהיא שנויה בזבחים ומה שתקנו לקרות בענין הקרבנות יותר מדברים אחרים לפי שכל האומרם בכוונת הלב כאלו מקריבן. ועוד לפי שהתפלה נתקנה כנגדן כמו שאמרנו ותקנו לומר משנת פרק זה יותר מהמשניות אחרות לפי שהיא כלה בלא מחלוקת התנאים. ועוד שהיא סדר הקרבנות ומה שקבעו אחריה בריתא דר' ישמעאל של י"ג מדות משום הא דאמרינן בפ"ק דקדושי' אמ' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. ומקשי ומי ידע כמה חיי ומתרץ לא בריכא אלא ליומי כלומר שצריך בכל יום ללמוד משלשתן וכך אנו נוהגין בתחלה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואחר כך מדרש של ברית דר' ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ועוד לפי שהיא תחלת תורת כהנים שהיא ראש לכל הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות. וא"ת היאך קורין פרשת צו ופסוקי הזמירות וק"ש על פה והא קיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. ויש מתרצים שכל דבר שרגילין בו ושגור בפי הכל אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. והר"ף כת' דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פי אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל אחד לעצמו מותר. וכן כת' הרא"ש ובירוש' אומ' דהא דאמרי' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה שהוא בקורא בתורה שמא יאמרו חסר משם אבל בתפלות אין לחוש.
(ה) טוב לומר פ' העקדה ופ' המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם: הגה ודוקא ביחיד מותר לומר י' הדברות בכל יום אבל אסור לאומרם בצבור (תשו' הרשב"א סימן קפ"ד):
(ו) פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום. (וע"ל סי' מ"ז סעיף י"ג):
(ז) כשיסיים פרשת העולה יאמר יהר"מ שיהא זה חשוב ומקובל כאלו הקרבתי עולה וכך יאמר אחר פ' המנחה והשלמים מפני שהם באים בנדבה:
(ח) יאמר עם הקרבנות פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה':
(ט) יש נוהגין לומר פ' הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו.
(5) It is good to recite the passage of the Binding (Genesis 22:1-19), the passage of the Manna (Exodus 16:4-36), the Ten Commandments (Exodus 20:2-13), and the passages of the burnt-offering (Leviticus 1:1-17), tribute-offering (Leviticus 2:1-13), peace-offering (Leviticus 3:1-17), sin-offering (Vayikra 4:27-35), and guilt-offering. Rem"a: But only in private is it permissible to recite the Ten Commandments each day: it is forbidden to recite them in congregation (Rashb"a Responsum 144).
(6) One should not recite the passages of the sacrifices except by day. (See below, section 47, paragraph 13)
(7) When one finishes the passage of the burnt-offering, he should say: "May it be [Your] will that this should be considered and accepted as if I had brought a burnt-offering." He should say similarly after the passages of the tribute-offering and the peace-offering, because they are offered voluntarily.
(8) One should recite along with the sacrifice passages the verse: "And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord...." (Leviticus 1:11).
(9) Some have the custom to say the passage of the Laver (Exodus 30:17-21), and afterwards the passage of the removal of the ashes (Leviticus 6:1-6), and afterwards the passage of the continual-offering (Numbers 28:1-8), and afterwards the passage of the Incense Altar (Exodus 30:7-10) and the passage of the spices of the Incense and its preparation (Exodus 30:34-36).
אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ובו סעיף אחד:
הגה ואומרים פרשת התמיד וי"א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו' ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ' התמיד לבד עם הצבור ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה [טור]: בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת אבל לא בר"ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף: הגה וי"א שמזכירין גם מוסף ר"ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר"ח וכן הוא לקמן סי' תכ"א [טור] ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך [אבודרהם].
שו״ת מהרי״ל החדשות, סימן מה, אות ב
... ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו...
(א) התמיד - והיא במקום הקרבת קרבן התמיד שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בה"מ קיים ואין יכולין להקריב קרבנות מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבום ולכך יש אומרים ג"כ סדר המערכה מטעם זה והוא מה שנתפשט המנהג בימינו לומר בכל יום אביי הוי מסדר וכו' ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא כל העוסק בפרשת עולה וכו' הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד. כתב המ"א פרשת הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיה בעמידה ועיין בש"ת בשם כמה אחרונים שחולקין ע"ז ובפרי מגדים כתב דמ"מ בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם. גם מה שכתב בבה"ט בשם דרך חכמה שיזהר לומר פרשת התמיד בצבור עם הש"ץ עיין בשע"ת שהשיג ע"ז. כתב הפמ"ג מה שכתוב בסידורים בנוסח היה"ר כאלו הקרבנו קרבן התמיד ויש גורסין הקרבתי אינו נכון כי הקרבתי בפרשת חטאת אבעלים קאי משא"כ בתמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור הגירסא כאלו קרב התמיד במועדו וכו' וזה נכון ובש"ת מיישב גם הגירסא שלנו.
שולחן ערוך הרב, או״ח מח:א
נהגו כל ישראל וקבעו חובה על עצמן לקרות פרשת התמיד בכל יום קודם התפילה שע״י הקריאה זו מעלה הקב״ה עליהם כאילו הקריבו קרבן תמיד במועדו כמו שנתבאר בסי׳ א. וטוב לומר גם פרשת הקטורת אחר פרשת התמיד כמו שנתבאר שם, ויש נוהגין לומר אביי הוה מסדר סדר המערכה וכו׳ ורבון העולם וכו׳...