Hanukkah Sources

ByRobert Gamer

ספר מקבים א א׳:י״ח-כ״ה

(יח) ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות.

(יט) ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד.

(כ) וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים.

(כא) וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד.

(כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה.

(כג) ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם.

(כד) וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו.

(כה) ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז.

The Book of Maccabees I 1:18-25

(18) Now when the kingdom was established before Antiochus, he thought to reign over Egypt that he might have the dominion of two realms.

(19) Wherefore he entered into Egypt with a great multitude, with chariots, and elephants, and horsemen, and a great navy,

(20) and made war against Ptolemee king of Egypt: but Ptolemee was afraid of him, and fled; and many were wounded to death.

(21) Thus they got the strong cities in the land of Egypt and he took the spoils thereof.

(22) And after that Antiochus had smitten Egypt, he returned again in the hundred forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude,

(23) And entered proudly into the sanctuary, and took away the golden altar, and the candlestick of light, and all the vessels thereof, And the table of the shewbread, and the pouring vessels, and the vials, and the censers of gold, and the veil, and the crown, and the golden ornaments that were before the temple, all which he pulled off.

(24) He took also the silver and the gold, and the precious vessels: also he took the hidden treasures which he found.

(25) And when he had taken all away, he went into his own land, having made a great massacre, and spoken very proudly.

ספר מקבים א א׳:ל״ה-ס״ב

(לה) ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה.

(לו) וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה.

(לז) ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים.

(לח) וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה.

(לט) מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל.

(מ) שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין,

(מא) ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה.

(מב) ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו.

(מג) ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך.

(מד) ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת.

(מה) וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ.

(מו) לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים.

(מז) לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה.

(מח) ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם.

(מט) וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.

(נ) אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח.

(נא) וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם.

(נב) ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.

(נג) ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב.

(נד) ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש.

(נה) וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך.

(נו) כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים.

(נז) ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'.

(נח) והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך.

(נט) את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם.

(ס) ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא.

(סא) ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו.

(סב) ויהי קצף גדול על כל ישראל.

The Book of Maccabees I 1:35-62

(35) Then builded they the city of David with a great and strong wall, and with mighty towers, and made it a strong hold for them.

(36) And they put therein a sinful nation, wicked men, and fortified themselves therein. They stored it also with armour and victuals, and when they had gathered together the spoils of Jerusalem, they laid them up there,

(37) and so they became a sore snare: For it was a place to lie in wait against the sanctuary, and an evil adversary to Israel.

(38) Thus they shed innocent blood on every side of the sanctuary, and defiled it: Insomuch that the inhabitants of Jerusalem fled because of them: whereupon the city was made an habitation of strangers, and became strange to those that were born in her; and her own children left her.

(39) Her sanctuary was laid waste like a wilderness, her feasts were turned into mourning, her sabbaths into reproach her honour into contempt.

(40) As had been her glory, so was her dishonour increased,

(41) and her excellency was turned into mourning.

(42) Moreover king Antiochus wrote to his whole kingdom, that all should be one people,

(43) And every one should leave his laws: so all the heathen agreed according to the commandment of the king.

(44) Yea, many also of the Israelites consented to his religion, and sacrificed unto idols, and profaned the sabbath.

(45) For the king had sent letters by messengers unto Jerusalem and the cities of Juda that they should follow the strange laws of the land,

(46) And forbid burnt offerings, and sacrifice, and drink offerings, in the temple; and that they should profane the sabbaths and festival days:

(47) And pollute the sanctuary and holy people: Set up altars, and groves, and chapels of idols, and sacrifice swine’s flesh, and unclean beasts:

(48) That they should also leave their children uncircumcised, and make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation: To the end they might forget the law, and change all the ordinances.

(49) And whosoever would not do according to the commandment of the king, he said, he should die.

(50) In the selfsame manner wrote he to his whole kingdom, and appointed overseers over all the people, commanding the cities of Juda to sacrifice, city by city.

(51) Then many of the people were gathered unto them, to wit every one that forsook the law; and so they committed evils in the land;

(52) And drove the Israelites into secret places, even wheresoever they could flee for succour.

(53) Now the fifteenth day of the month Casleu, in the hundred forty and fifth year, they set up the abomination of desolation upon the altar, and builded idol altars throughout the cities of Juda on every side;

(54) And burnt incense at the doors of their houses, and in the streets. And when they had rent in pieces the books of the law which they found, they burnt them with fire.

(55) And whosoever was found with any the book of the testament, or if any committed to the law, the king’s commandment was, that they should put him to death.

(56) Thus did they by their authority unto the Israelites every month, to as many as were found in the cities.

(57) Now the five and twentieth day of the month they did sacrifice upon the idol altar, which was upon the altar of God.

(58) At which time according to the commandment they put to death certain women, that had caused their children to be circumcised.

(59) And they hanged the infants about their necks, and rifled their houses, and slew them that had circumcised them.

(60) Howbeit many in Israel were fully resolved and confirmed in themselves not to eat any unclean thing.

(61) Wherefore the rather to die, that they might not be defiled with meats, and that they might not profane the holy covenant: so then they died

(62) And there was very great wrath upon Israel.

סידור אשכנז, ימי חול, מעריב, עמידה, מודים ג׳

(ג) לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Maariv, Amidah, Thanksgiving 3

In the days of Matityahu, the son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean and his sons, when the wicked Hellenic government rose up against Your people Israel to make them forget Your Torahand violate the decrees of Your will. But You, in Your abounding mercies, stood by them in the time of their distress. You waged their battles, defended their rights, and avenged the wrong done to them. You delivered the mighty into the hands of the weak, the many into the hands of the few, the impure into the hands of the pure, the wicked into the hands of the righteous, and the wanton sinners into the hands of those who occupy themselves with Your Torah. You made a great and holy name for Yourself in Your world, and effected a great deliverance and redemption for Your people Israel to this very day. Then Your children entered the shrine of Your House, cleansed Your Temple, purified Your Sanctuary, kindled lights in Your holy courtyards, and instituted these eight days of Chanukah to give thanks and praise to Your great Name.

שבת כ״א א:י״ב-כ״א ב:א׳

אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ורב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה אמר רבי זירא אמר רב מתנה ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה

Shabbat 21a:12-21b:1

Rav Huna said: Those wicks and oils with which the Sages said that one may not light the lamp on Shabbat, one may not light the lamp with them on Hanukkah either; both when it falls on Shabbat and when it falls during the week. Rava said: What is the reason for Rav Huna’s statement? He holds that if the Hanukkah light becomes extinguished, even though one lit it properly, one is bound to attend to it and relight it so that it will burn properly. Therefore, one must ensure that the wick burns properly from the outset. And utilizing the light of the Hanukkah lamp is permitted during the week. Consequently, in order to prevent him from inadvertently sinning on Shabbat, he must ensure from the outset that the wick burns well, lest he come to adjust the flame on Shabbat. Those wicks and oils do not burn well at all. And Rav Ḥisda said: Those same oils and wicks with which the Sages prohibited to light on Shabbat, one may light with them on Hanukkah during the week, but not on Shabbat. He holds that if the Hanukkah light is extinguished one is not bound to attend to it. Therefore, there is no reason to make certain from the outset to light it with materials that burn well, as even if it is extinguished, he is not required to relight it. However, he also holds that it is permitted to use its light. As a result, he must ensure that the wick burns well on Shabbat; if not, he is liable to come to adjust the flame in order to use its light. The third opinion is that which Rabbi Zeira said that Rav Mattana said, and others say that Rabbi Zeira said that Rav said: The wicks and oils with which the Sages said one may not light on Shabbat, one may, nevertheless, light with them on Hanukkah, both during the week and on Shabbat. Rabbi Yirmeya said: What is Rav’s reason? He holds that if it is extinguished, one is not bound to attend to it and relight it, and it is prohibited to use its light. Therefore, even on Shabbat, there is no concern lest he come to adjust the wick, as it is prohibited to utilize its light.

שבת כ״א ב:ג׳-ד׳

וכבתה אין זקוק לה ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה: עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי:

Shabbat 21b:3-4

With regard to the opinion that one need not rekindle the Hanukkah light if it is extinguished, the Gemara asks: And is it true that if the Hanukkah light is extinguished one is not bound to attend to it? The Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita: The mitzva of kindling the Hanukkah lights is from sunset until traffic in the marketplace ceases. Does that not mean that if the light is extinguished, he must rekindle it so that it will remain lit for the duration of that period? The Gemara answers: No, the baraita can be understood otherwise: That if one did not yet light at sunset, he may still light the Hanukkah lights until traffic ceases. Alternatively, one could say that this is referring to the matter of its measure. One must prepare a wick and oil sufficient to burn for the period lasting from sunset until traffic ceases. If he did so, even if the light is extinguished beforehand, he need not relight it. The expression until traffic in the marketplace ceases is mentioned here, and the Gemara asks: Until when exactly is this time? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Until the traffic of the people of Tadmor [tarmoda’ei] ceases. They sold kindling wood and remained in the marketplace later than everyone else. People who discovered at sunset that they had exhausted their wood supply could purchase wood from them.

שבת כ״א ב:ה׳-ח׳

תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו

Shabbat 21b:5-8

The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights. Ulla said: There were two amora’im in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot: Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There were two Elders in Sidon, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Shammai, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Hillel. Each provided a reason for his actions: One gave a reason for his actions: The number of lights corresponds to the bulls of the Festival. And one gave a reason for his actions: The number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. The Sages taught in a baraita: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp at the entrance to one’s house on the outside, so that all can see it. If he lived upstairs, he places it at the window adjacent to the public domain. And in a time of danger, when the gentiles issued decrees to prohibit kindling lights, he places it on the table and that is sufficient to fulfill his obligation.

שבת כ״א ב:ט׳

אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא אף על גב דאיכא מדורה צריך נר אחרת:

Shabbat 21b:9

Rava said: One must kindle another light in addition to the Hanukkah lights in order to use its light, as it is prohibited to use the light of the Hanukkah lights. And if there is a bonfire, he need not light an additional light, as he can use the light of the bonfire. However, if he is an important person, who is unaccustomed to using the light of a bonfire, even though there is a bonfire, he must kindle another light.

שבת כ״א ב:י׳

מאי חנוכה דתנו רבנן בכה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה

Shabbat 21b:10

The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.

שבת כ״ב א:א׳

נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי: ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

Shabbat 22a:1

A Hanukkah lamp that one placed above twenty cubits is invalid, just as a sukka whose roofing is more than twenty cubits high, and just as an alleyway whose beam, its symbolic fourth partition in order to place an eiruv, is more than twenty cubits high, are invalid. The reason is the same in all three cases: People do not usually raise their heads and see objects at a height above twenty cubits. As there is a requirement to see all of these, they are deemed invalid when placed above that height. And the Gemara cites another statement that Rav Kahana said that Rav Natan bar Manyumi taught in the name of Rav Tanḥum: What is the meaning of the verse that is written with regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it” (Genesis 37:24)? By inference from that which is stated: And the pit was empty, don’t I know that there was no water in it? Rather, why does the verse say: There was no water in it? The verse comes to emphasize and teach that there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it.

שבת כ״ב א:ב׳

אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב שמואל מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין:

Shabbat 22a:2

Rabba said: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp within the handbreadth adjacent to the entrance. The Gemara asks: And where, on which side, does he place it? There is a difference of opinion: Rav Aḥa, son of Rava, said: On the right side of the entrance. Rav Shmuel from Difti said: On the left. And the halakha is to place it on the left so that the Hanukkah lamp will be on the left and the mezuza on the right. One who enters the house will be surrounded by mitzvot (ge’onim).

שבת כ״ב א:ג׳

אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו הכא נמי שלא יהו מצות בזויות עליו:

Shabbat 22a:3

Rav Yehuda said that Rav Asi said that Rav said: It is prohibited to count money opposite a Hanukkah light. Rav Yehuda relates: When I said this halakha before Shmuel, he said to me: Does the Hanukkah light have sanctity that would prohibit one from using its light? Rav Yosef strongly objected to this question: What kind of question is that; does the blood of a slaughtered undomesticated animal or fowl have sanctity? As it was taught in a baraita that the Sages interpreted the verse: “He shall spill its blood and cover it with dust” (Leviticus 17:13): With that which he spilled, he shall cover. Just as a person spills the blood of a slaughtered animal with his hand, so too, he is obligated to cover the blood with this hand and not cover it with his foot. The reason is so that mitzvot will not be contemptible to him. Here too, one should treat the Hanukkah lights as if they were sacred and refrain from utilizing them for other purposes, so that mitzvot will not be contemptible to him.

שבת כ״ב א:ה׳

איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה

Shabbat 22a:5

It was stated in a dispute between amora’im that Rav said: One may not light from one Hanukkah lamp to another lamp. And Shmuel said: One may light in that manner. The Gemara cites additional disputes between Rav and Shmuel. Rav said: One may not untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment. And Shmuel said: One may untie them from one garment and affix them to another garment. And Rav said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging, as Rabbi Shimon permitted dragging objects on Shabbat, even if, as a result, a furrow would be dug in the ground, as it was not the person’s intent to dig that hole. Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging.

שבת כ״ג א:א׳-ג׳

עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומדליקה אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה הדלקה עושה מצוה שמע מינה והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס: אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי:

Shabbat 23a:1-3

A lantern that continued to burn the entire day of Shabbat, at the conclusion of Shabbat one extinguishes it and lights it again as a Hanukkah light. Granted, if you say that lighting accomplishes the mitzva, the requirement to extinguish the lantern and relight it in order to fulfill the mitzva of kindling the Hanukkah light works out well. However, if you say that placing accomplishes the mitzva, this statement, which stated that one extinguishes it and lights it, is imprecise. According to this opinion, it needed to say: One extinguishes it and lifts it from its place and sets it down and lights it, as only by placing the lamp in an appropriate place could one fulfill the mitzva of the Hanukkah light. Furthermore, there is additional proof that lighting accomplishes the mitzva. From the fact that we recite the following blessing over the mitzva of kindling the Hanukkah light: Who has made us holy through His commandments and has commanded us to light the Hanukkah light, the Gemara suggests: Conclude from this that lighting accomplishes the mitzva, as it is over lighting that one recites the blessing. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this. And, the Gemara remarks, now that we say that lighting accomplishes the mitzva, there are practical ramifications. If a deaf-mute, an imbecile, or a minor, all of whom are of limited intellectual capacity and not obligated in mitzvot, kindled the Hanukkah light, he did nothing in terms of fulfilling the mitzva, even if an adult obligated in mitzvot subsequently set it down in its appropriate place. That is because placing a lit lamp does not constitute fulfillment of the mitzva. The lighting must be performed by a person with full intellectual capacity, obligated in mitzvot. However, a woman certainly may light, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in lighting the Hanukkah light, as they too were included in that miracle of being saved from the decree of persecution. Rav Sheshet said: A guest is obligated in lighting the Hanukkah light in the place where he is being hosted. The Gemara relates that Rabbi Zeira said: At first, when I was studying in the yeshiva, I would participate with perutot, copper coins, together with the host [ushpiza], so that I would be a partner in the light that he kindled. After I married my wife, I said: Now I certainly need not do so because they light on my behalf in my house.

שבת כ״ג א:ד׳

אמר רבי יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי טפי כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי

Shabbat 23a:4

Rabbi Yehoshua ben Levi said: All the oils are suitable for the Hanukkah lamp, and olive oil is the most select of the oils. Abaye said: At first, my Master, Rabba, would seek sesame oil, as he said: The light of sesame oil lasts longer and does not burn as quickly as olive oil. Once he heard that statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, he sought olive oil because he said: Its light is clearer.

שבת כ״ג א:ו׳

אמר רב חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך שלש מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס נס כל יומי איתיה

Shabbat 23a:6

Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: One who lights a Hanukkah light must recite a blessing. And Rabbi Yirmeya said: One who sees a burning Hanukkah light must recite a blessing because the mitzva is not only to kindle the light but to see the light as well. Therefore, there is room to recite a blessing even when seeing them. Rav Yehuda said: On the first day of Hanukkah, the one who sees burning lights recites two blessings, and the one who lights recites three blessings. From there on, from the second day of Hanukkah, the one who lights recites two blessings, and the one who sees recites one blessing. The Gemara asks: What blessing does he omit on the other days? The Gemara answers: He omits the blessing of time: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. The Gemara asks: And let us omit the blessing of the miracle: Who has performed miracles. The Gemara answers: The miracle is relevant on all of the days, whereas the blessing: Who has given us life, is only pertinent to the first time he performs the mitzva each year.

שבת כ״ג א:ז׳

מאי מברך מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך

Shabbat 23a:7

And what blessing does one recite? He recites: Who has made us holy through His commandments and has commanded us to light the Hanukkah light. The Gemara asks: And where did He command us? The mitzva of Hanukkah is not mentioned in the Torah, so how is it possible to say that it was commanded to us by God? The Gemara answers that Rav Avya said: The obligation to recite this blessing is derived from the verse: “You shall not turn aside from the sentence which they shall declare unto you, to the right, nor to the left” (Deuteronomy 17:11). From this verse, the mitzva incumbent upon all of Israel to heed the statements and decrees of the Sages is derived. Therefore, one who fulfills their directives fulfills a divine commandment. Rav Neḥemya said that the mitzva to heed the voice of the Elders of Israel is derived from the verse: “Ask your father, and he will declare unto you, your Elders, and they will tell you” (Deuteronomy 32:7).

שבת כ״ג א:י׳

אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות (ואמר) רבא לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך מאי טעמא אילימא משום חשדא חשדא דמאן אילימא חשדא דעלמא אפילו ברוח אחת נמי ליבעי אי חשדא דבני מתא אפילו משני רוחות נמי לא ליבעי לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק בהך פיתחא נמי לא אדליק

Shabbat 23a:10

Rav Huna said: A courtyard that has two entrances requires two lamps, one lamp at each entrance, so that it will be obvious that the residents of this courtyard light properly. And Rava said: We only said this in a case where the two entrances face two different directions. However, if they both face in the same direction one need not light at more than one entrance. The Gemara clarifies Rava’s statement: What is the reason for this? If you say that it is because those who see the entrance without a lamp burning will harbor suspicion lest he does not kindle the Hanukkah light, whose suspicion concerns us? If you say that the concern is with regard to the suspicion of people who do not live in the city and are unfamiliar with the courtyard’s tenants, even when both entrances face the same direction let them be required to light at both entrances because visitors are unaware that there are two entrances to that courtyard. And if the concern is with regard to the suspicion of the residents of that city, even when the two entrances face two different directions let them not be required to light at both entrances. The local residents know that only one person lives in the courtyard and will assume that if he did not light at one entrance he surely lit at the other. The Gemara answers: Actually, say that it is because of the suspicion of the residents of that city, and sometimes they pass this entrance and do not pass that one, and they say: Just as he did not light in this entrance, in that second entrance he also did not light. In order to avoid suspicion, it is preferable to light at both entrances.

שבת כ״ג ב:ב׳

אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה:

Shabbat 23b:2

Rav Yitzḥak bar Redifa said that Rav Huna said: Lighting an oil lamp that has two spouts, with one wick placed in each of the spouts, is considered to have fulfilled the obligation of kindling the Hanukkah light for two people. Similarly, Rava said: One who filled a bowl with oil and placed wicks all around it, if he overturned a vessel on top of it, it is considered to have fulfilled the obligation of lighting the Hanukkah light for several people, corresponding to the number of wicks. By overturning a vessel atop the bowl, each wick appears to be burning independently. If one did not overturn a vessel on top of it, he thereby made it appear like a type of bonfire. From afar, the light from all of the flames appear to be a single flame. And it is not even considered to have fulfilled the obligation of lighting the Hanukkah light for one person because the mitzva is specifically to light a flame and not a bonfire.

שבת כ״ג ב:ג׳-ד׳

אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא: אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא נפק מינייהו רב שיזבי

Shabbat 23b:3-4

Rava said: It is obvious to me that there is a fixed list of priorities. When a person is poor and must choose between purchasing oil to light a Shabbat lamp for his home or purchasing oil to light a Hanukkah lamp, the Shabbat lamp for his home takes precedence. That is due to peace in his home; without the light of that lamp, his family would be sitting and eating their meal in the dark. Similarly, if there is a conflict between acquiring oil to light a lamp for his home and wine for the sanctification [kiddush] of Shabbat day, the lamp for his home takes precedence due to peace in his home. However, Rava raised a dilemma: When the conflict is between oil for a Hanukkah lamp or wine for kiddush of Shabbat day, what is the ruling in that case? Does kiddush of Shabbat day take priority because it is frequent, i.e., it is performed every week, and there is a principle: When there is a conflict between a frequent practice and an infrequent practice, the frequent practice takes precedence? Or, perhaps the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle? After he raised the dilemma, he then resolved it on his own and he ruled that, in that case, the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle. Rav Huna said: One who is accustomed to kindle lights on Shabbat and Hanukkah will be rewarded and have children who are Torah scholars, who will disseminate the light of Torah. One who is meticulous in performing the mitzva of mezuza merits a beautiful house on which to affix his mezuza. One who is meticulous in performing the mitzva of ritual fringes merits a beautiful garment. One who is meticulous in performing the mitzva of kiddush of the day merits and fills jugs of wine. The Gemara relates: Rav Huna was accustomed to pass by and teach at the entrance of the house of Rabbi Avin the carpenter. He saw that Rabbi Avin was accustomed to kindle many lights in honor of Shabbat. Rav Huna said: Two great men will emerge from here. Indeed, Rav Idi bar Avin and Rav Ḥiyya bar Avin, his two oldest sons, emerged from their family. On a similar note, the Gemara relates: Rav Ḥisda was accustomed to pass by and teach at the entrance of Rav Sheizvi’s father’s family home. He saw that Rav Sheizvi’s father was accustomed to kindle many lights in honor of Shabbat. Rav Ḥisda said: A great person will emerge from here.Indeed, Rav Sheizvi emerged from them.

דברים י״ז:ח׳-י״א

(ח) כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (ט) וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ (י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ (יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃

Deuteronomy 17:8-11

(8) If a case is too baffling for you to decide, be it a controversy over homicide, civil law, or assault—matters of dispute in your courts—you shall promptly repair to the place that the LORD your God will have chosen, (9) and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, (10) you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the LORD chose, observing scrupulously all their instructions to you. (11) You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left.

דברים ל״ב:ז׳

(ז) זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דּוֹר־וָד֑וֹר שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ׃

Deuteronomy 32:7

(7) Remember the days of old, Consider the years of ages past; Ask your father, he will inform you, Your elders, they will tell you:

שפת אמת, בראשית, לחנוכה א׳:ה׳

(ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:5

...

רמב"ן על במדבר ח׳:ב׳:א׳

בהעלתך "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה. ולא נתברר לי, למה ניחמו בהדלקת הנרות, ולא ניחמו בקטורת בקר וערב, ששיבחו בו הכתוב (דברים לג י): "ישימו קטורה באפך", ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו? ועוד: מה טעם לחלישות הדעת הזו? והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים! ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח - גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה! אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו. וראיתי עוד ב"ילמדנו" (תנחומא בהעלותך ה), וכן בבמדבר רבה טו ו: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם. ור' אברהם אמר, כי "נסמכה זאת הפרשה, להודיע כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה". וזה איננו ככה על דעת רבותינו, שאמרו (מכילתא בא א) "והלא לא נדבר עמו אלא ביום". ואלו ידע ר' אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, לא חשב כן. והוא מה שאמר הכתוב (במדבר יב ו): "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה", שאין נבואתו בחלום, כי החלום בלילה ממש. אבל הסדור בפרשיות האלה הוא, כאשר פירשתי (בתחלת הספר), כי בא הכתוב בספר הזה להשלים תורת הקרבנות וכל המחוייב לעשות באהל מועד. והנה: אמר מתחלה (שמות כז כ): "ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד", ולא הזכיר שם המנורה, והיה במשמע שידליקו במנורה בהימצאה כמו שאמר בעשייתה (שמות כה לז): "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה", אבל אם אולי תאבד או תישבר, ידליקו בלתי מנורה, ואין המנורה מעכב ההדלקה, כי המצוה להעלות נר תמיד לעולם. ואחר כן הוסיף וצוה מיד ולדורות (ויקרא כד ב): "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך", ואמר "על המנורה הטהורה יערוך את הנרות", שלא יערוך אלא במנורה הטהורה. ובכאן, כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן, השלים עוד כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעת הנרות כולן דולקות לדורות אל מול פני המנורה, כאשר הזכיר במעשה המנורה "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה", לא בלתי מנורה, ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה. ולא הזכיר בפרשה הזאת "באהל מועד", ללמד שיהיה גם כן במקדש. אולי יחשב, כי בעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת, אבל במקדש, שיהיו שם (מלכים א ו ד): "חלוני שקופים", לא יצטרך כן, לפיכך לא הזכיר בכאן "באהל מועד".

Ramban on Numbers 8:2:1

...