(לה) וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃
1. Odeh means admit, referencing the fact that Yehudah will admit to the sin with Tamar later in Perek 38
(1) 'הפעם אודה לה, “this time I give thanks to the Lord;” she foresaw that her son Yehudah would admit having wronged Tamar and embarrassing himself greatly in the process. (Genesis 38,26) (She therefore decided to admit that she had been very wrong in deceiving Yaakov by posing as Rachel.)
2. He is called Yehudah as all will acknowledge his strength and knowledge
(א) על כן קראה שמו יהודה. ראתה ברוה״ק שכן יהיה הולד ראוי לאותו השם שהכל יודוהו בגבורתו ובחכמתו:
3. Yehudah represents the sense of smell, which we thank Hashem for (make a Beracha) unlike 3 other senses, referencing the first 3 sons
(ח) הפעם אודה את ד' עפ"י דרך המדרש יתכן כי על שלשה הרגשות ראיה שמיעה משוש אין שום ברכה לא על מראה נאה ולא על קול נעים רק על הרגשת הריח יליף מכל הנשמה תהלל דבר שהנשמה נהנית כו' לכן בראובן שמורה על ראיה ושמעון על שמיעה ולוי על משוש אין ברכה רק ביהודה שכתוב והריחו ביראת ד' כתוב הודי' ודו"ק.
4. This is a reference to David HaMelech who will praise Hashem in Tehillim. Odeh meaning praise
(לה) וְאִתְעַבָּרַת תּוּב וִילֵידַת בַּר וַאֲמָרַת הָדָא זִמְנָא אוֹדֵי קֳדָם יְיָ דְמִן בְּרִי דֵין עָתִיד לְמֵיפַּק מַלְכִין וּמִינֵיהּ יִפּוֹק דָוִד מַלְכָּא דְעָתִיד לְאוֹדוּיֵי קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן קְרָת שְׁמֵיהּ יְהוּדָה וְקָמַת מִלְמֵילַד
וכשנולד יהודה, שהוא סוד מגן דוד, שהוא בסוד הרגל הד', שהוא סוד הבן הרביעי, מה אמרה לאה? הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת (בראשית כט, לה). 'הפעם' בודאי ג, שהוא סוד פעם רביעית, רגל רביעית; 'אודה' שהוא דוד שרוה לאל בהודאות ותשבחות; 'ותעמוד מלדת',
(סב) ודוד המלך הוא אחוז במדת מלכות שהיא הרביעית זהו מגן דוד, ואז נשלם הכסא בד' רגלים. וכן פירש בזוהר (ח"א קנד, ב) על פסוק (בראשית כט, לה) ותעמוד מלדת, הכתוב בלידת יהודה, שמהלידה הזאת היתה עמידה להכסא שנעשו ד' רגלים לכסא, והחולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה, כי הכסא להשכינה שהיא רגל רביעי למעלה נעשה למטה ע"י מלכות בית דוד שהוא המרכבה אליה, והוא רביעי כי האבות הם ג' להיותן מרכבה, ודוד הוא רביעי, ואז נשלם שם ידו"ד, כי שורש קו החסד הוא יו"ד, ושורש קו הדין הוא ה"א ראשונה, וקו הרחמים הוא וא"ו, ובחסד ודין ורחמים נאחזים ג' האבות ונעשה מרכבה. וה"א אחרונה היא מלכות, ובה נאחז דוד למרכבה ואז השם שלם. וכשיהיה מלכות בית דוד בהתרוממות מעלה, דהיינו לעתיד כשיהיה לה' המלוכה ויתקיים (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, נרמז בסוף התיבות דוד. והסתכל בשם יהודה ותמצא נפלאות כי בו שם הויה בתוספות ד' הרומז על רגל רביעי ושעל כן נשלם השם במלכותו:
(62) King David held on to the קו המלכות, i.e. the fourth "line." This is what is commonly known as מגן דוד, the shield of David. [קוים is an expression used in Kabbalah to describe the conversion of concepts into a practical effect in our lives. The concept חסד becomes רחמים, i.e. applied חסד, by means of such a קו, line. Ed.] The Zohar (Sullam edition page 70), commenting on Genesis 29,35 "she stopped bearing children," explains that the word ותעמד is a reference to the establishment of this fourth leg of G–d's throne, and that anyone who challenges the kingdom of David is considered as challenging the שכינה, the reason being that the fourth leg of the throne is supplied by the kingdom of David on earth. David is the מרכבה, carrier of G–d's Glory down here in our domain. Once that fourth leg has been contributed to G–d's Throne, His name י-ה-ו-ה will be complete. The root of the line חסד is the letter יוד. The root of the line דין is the first ה"א in that Name, whereas the line רחמים is the letter ו"או. These three lines together, formed through the attributes of the patriarchs, form a מרכבה. By adding the last letter ה"א of the Ineffable Name, G–d's name is made complete, whole. Once the Kingdom of David will flourish as that of the Messiah, once the prediction: והיתה לה' המלוכה (Ovadiah 1, 21) will be realized, the other half of that prophecy ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד will be fulfilled also (Zachariah 14,9). The final letter in each of the last three words of that latter prophecy together spell דוד. A close look at the name יהודה will reveal some remarkable allusions. Firstly, it contains the letters of the Ineffable Name plus the letter ד. That letter, or rather the number 4 that it represents, is an allusion to the fourth leg of G–d's Throne.
5. Specifically Leah praised Hashem for Yehudah, because she saw that no one particularly bad would come from him unlike the first 3 sons.
יהודה אתה יודוך אחיך, אתה בשמך הודת אמך כשילדה אותך אמה הפעם אודה את ה' (בראשית כט לה), ומה ראתה להודות ביהוה, אלא ילדה לראובן, וראה דתן ואבירם ולא הודת בו, ילדה לשמעון וראתה זמרי ולא הודת בו, ילדה ללוי וראתה קרח ולא הודת בו, כיון שילדה ליהודה מיד הודת בו, שהוא הודה במעשה תמר, שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (שם לח כו), א"ל אביו אמך הודית בך ואת הודית, לפיכך אחיך יודו לו.
למה יודוך אחיך שכל ישראל יקראו על שמך יהודים, ולא עוד אלא שהמשיח יוצא ממך שהוא מושיע את ישראל, שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' (ישעיה יא א).
And what did she see to praise in Judah? It is simply that she had given birth to Reuben and foreseen Dathan and Abiram (in Numb. 16:1); so she had not given praise over him (i.e., Reuben). She had given birth to Simeon and foreseen Zimri; so she had not given praise over him. She had given birth to Levi and foreseen Korah; so she had not given praise over him. When she gave birth to Judah, she immediately gave praise (rt.: YDH) over him because he made a confession (rt.: YDH) in the Tamar incident, as stated (in Gen. 38:26): THEN JUDAH GAVE ACKNOWLEDGMENT AND SAID: SHE IS MORE RIGHTEOUS THAN I.61See Gen. R. 99 (another version):8 (= p. 1279 in the Theodor-Albeck edition). His father said to him: Your mother has given praise (rt.: YDH) over you, and you have made a confession (rt.: YDH). Therefore your brothers shall praise (rt.: YDH) you.62Although the Buber text has “him” here, the correct reading must be “you.” Why shall your brothers praise you? Because all Israel shall be called by your name, < i.e., > Jews.64Gen. R. 98(99):6. In Hebrew the word “Jews” is simply the plural of Judah, which in turn has the same root as the Hebrew verb meaning “praise.” And not only that, but out of you is coming the Messiah, who is saving Israel, as stated (in Is. 11:10): BUT A SHOOT SHALL COME FORTH FROM THE STEM OF JESSE….65Cf. Romans 15:12; Rev. 5:5.
6. We only thank for things that we don't deserve, since Leah deserved 1/4 of the tribes she only thanked Hashem at the 4th son.
Hodaah is only for things that we don't deserve ourselves.
The following sources clearly show that we only thank people for things that we don't deserve on our own merits.
This then puts into a new light the different times that we use the Lashon of Hodaah
(ב) ד"א הפעם אודה את ה'. משל למה הדבר דומה, לכהן שהלך לבית הגרנות לקבל תרומות ומעשרות, בזמן שנותן לו בעל [השדה] התרומה והמעשר לא משבח ליה, ואם מוותר ליה מדידיה מיד משבחו, כך לאה כיון שראתה שנתן לה הקב"ה יותר משלשה בנים, נתנה לו הודאה:
(יא) ...וכן תמצא בכל הודאה שההודאה תמיד על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך, מפני שנתן לנו החיים כאשר נתן לנו הארץ וכמו שאנו אומרים ברכה ועל חיינו וכו', לכך תקנו הודאה תחלה וסוף.... כי ברכה זאת היא ברכת הודאה ומודה לפני הש"י כי מה שעשה להם מן הטוב לא בזכות עצמם רק בשביל זכות האבות... כבר אמרנו כי ההודאה היא על דבר שאם לא היה הש"י נותן לו לא היה לו קיום, שכל הודאה כאשר הציל אותו מן הסכנה ומברכין הברכה היא על הטוב.
שפת אמת-חנוכה תרל"ז:
בהלל והודאה. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל שהם בחי' יוסף ויהודה. ביאור הענין כי הלל אינו מיוחד לנס זה דחנוכה רק היא מצוה כללית על כל גאולה כמבואר בדברי חז"ל. ופי' שבהלל נזכר איך בנ"י מיוחדין להקדוש ב"ה שגאלנו ממצרים להיות לו לעם נחלה והוא מדריגת בנ"י בעצמותם אך ע"י השעבוד מלכיות אין בכח בנ"י לבוא למקום המיוחד להם להתיחד לבורא עולם אך בעת שיש גאולה יכולין לקרוא ההלל. ואחר כך צריכין להודות להשי"ת על אשר זכינו להתקרב למדריגתינו וזה ענין יוסף ויהודה כי יוסף הי' נזיר אחיו והוא שורש הגאולה ואינו מרגיש הגלות לעולם. לכן כל זמן שידעו את יוסף לא התחיל השעבוד מצרים. ויהודה הוא עבר כל המקומות הקשים כענין שנאמר וירד מאת אחיו והיא בחי' הודאה כנ"ל. אמנם להוסיף ביאור כי זה עצמו ענין אמרם ז"ל מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. כי הנה מזוזה הוא עדות בכל בתי בני ישראל אשר הם מיוחדין אליו ית' והויא קביעא וקיימא תמיד. אך על ידי הנר חנוכה שהוא בחי' הודאה יכולין להתדבק בהארת המזוזה. פי' כי הלל הוא לשבח להשי"ת והוא סדר המיוחד מעת הבריאה כי הכל לכבודו ברא. ואף אם הי' כל אדם מתנהג ממש כרצון הבורא ית' ממנו. היה שייך ההלל. וכן הוא מצות מזוזה קבלת מלכותו ית' רמז לדבר מזוזה גי' הלל [ושם אדנות כידוע]. אמנם הודאה הוא לאשר אין עבודת התחתונים כראוי ולכך מתרחקין ממלכות שמים קצת אך כשהקב"ה ברחמיו עושה נסים לבנ"י מודין לפניו ית'. שע"י שנתרחקו ואח"כ מתקרבין מצד זה יש בחי' הודאה שמודה על דבר הנוסף כענין הפעם אודה שנטלתי יותר מחלקי. וזה משמאל. [רמז לדבר הודאה גי' שם אהי"ה שמשם הנסים. והלל והודאה שניהם גי' אלקים וכל זה ידוע בסוד מצות נר חנוכה] ועמ"ש לקמן:
שפת אמת-מקץ תרמ"ד:
וכפו לפרש להם התורה יונית ואמרו שהמה שייכים לתורה וע"י זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל. וכל זה לטובה כמש"ל וזה הברכה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור שניהם לטובה מה שהאור מסתלק בעת החושך. והקב"ה וב"ש הראה לבנ"י בנס זה דחנוכה שכל הסתרת הנסים שהי' שכבה נר מערבי הי' הכל בעבור היונים. לכן אף שנשאר זה הקלקול. ולא היה דולק אח"כ בנס. מ"מ בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה. ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה. ותיקנו הלל והודאה על ב' בחי' הנ"ל. הלל על הארת הנסים שחזרו והודאה על שנסתר שער של הנסים בעת שליטת הרשעים כדאיתא בזוה"ק בפרשה זו ד' קצ"ה אין טוב באינון דלא אתעבידו כדקא יאות רק למיהב הודאה כו'. והלל והודאה הם ב' הדברים גולל חושך מפני אור. ואור מפני חושך הוא בחי' הודאה כנ"ל:
(ג) ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש.
(ד) עוד שצפתה ברוח הקודש שד' נשים יהיו ליעקב וכפי זה עולים לה כפי החשבון ג', וכשניתן לה בן ד' אמרה (ל"ה) הפעם אודה את ה' כי עד עתה היה עושה לה משפט הצריך אבל הפעם הזאת אין זה אלא הפלגת טובתו יתברך וברכה על רוב טובה:
(4) She also foresaw in her prophetic mind that Jacob would have four wives. Accordingly, she had fulfilled her destiny by bearing him three sons. When she bore Jacob a fourth son subsequently, she said: "this time I will thank the Lord" because up to now G'd had treated her on the basis of justice, i.e. she had borne one fourth of Jacob's sons. Now that she had borne him four sons she thanked G'd who had done more for her than was required by justice.
If what we said is true, then we have to appreciate that we don't deserve to have our Neshama returned to us every day
(א) מודֶה [מודָה] אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
(1) I offer thanks to You, living and eternal King, for You have mercifully restored my soul within me; Your faithfulness is great.
And we have to appreciate the land of Israel and the Torah and Yetziat Mitzraim to a much deeper level.
(א) נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.
(1) We thank thee, O Lord our God, because thou didst give as an heritage unto our fathers a desirable, good and ample land, and because thou didst bring us forth, O Lord our God, from the land of Egypt, and didst deliver us from the house of bondage; as well as for thy covenant which thou hast sealed in our flesh, thy Law which thou hast taught us, thy statutes which thou hast made known unto us, the life, grace and lovingkindness which thou hast vouchsafed unto us, and for the food wherewith thou dost constantly feed and sustain us on every day, in every season, at every hour.