לומדים על אהבה- רוני בן עמי וליה חדש

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:

Any love that is dependent on something, when that thing perishes, the love perishes. But [a love] that is not dependent on something, does not ever perish. What's [an example of] a love that is dependent on something? That's the love of Amnon and Tamar. And [a love] that is not dependent on something? That's the love of David and Jonathan.

לחצו על הטקסט ממסכת אבות פרק ה' משנה ט"ז. (שאתם במצב תזוגה ולא עריכה)

  • היכנסו ל"פרשנות" ובחרו את ברטנורא.
  • העלו את פרשנותו לדף המקורות.
  • ברטנורא מביא דוגמאות לאהבה "שאינה תלויה בדבר"- כתבו אותם כאן.
    הביאו גם אתם דוגמא מתאימה.
  • מדוע לדעת ברטנורא אהבת אמנון לתמר היא אהבה התלויה בדבר? מהו הדבר?


כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר בָּטֵל. שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּשֶׁיִּתְבַּטֵּל הַדָּבָר שֶׁהָיָה סִבָּה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה, גַּם הָאַהֲבָה בְּטֵלָה. וְכָל אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר בָּטֵל אֶלָּא בְּדָבָר קַיָּם, כְּגוֹן אַהֲבַת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא סִבָּה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה אֵינָהּ בָּטֵל, כָּךְ אֵין הָאַהֲבָה בְּטֵלָה:

"because against your will you were created": As the soul does not want to exit from [behind] the curtain - the holy place where the souls repose - and to enter the innards of a woman in an impure place. And an angel comes and brings it out against its will and places it in the innards of the woman.

לפי ברטנורא, אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה של צדיקים וחכמים כיוון שחכמה אינה יכולה להתבטל כלומר הדבר שבו תלויה האהבה לא יכול להתבטל, ומשום כך האהבה לא מתבטלת.

כמו שלמדנו בשיעור על אהבתם של רחל ,נכדתו של כלבא שבוע, ורבי עקיבא שהתנאי לחתונתם היה שרבי עקיבא ילמד. והיא חיכתה לו כל זמן שלמד, והוא חזר אליה לאחר 24 שנה.

אהבת אמנון ותמר אינה אהבת אמת, כלומר אהבה שתלויה בדבר לפי ברטנורא מהסיבה הבאה:

אמנון רצה לאנוס את תמר- הדבר בו הייתה תלויה אהבתו היא קשר מיני.

אם הוא היה אוהב את תמר באמת, הוא היה מכבד ומעריך אותה ולא מתייחס אליה כאל אמצעי לסיפוק עצמי.

(יא) וַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶק־בָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽי׃

(יב) וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל־אָחִי֙ אַל־תְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹא־יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽל־תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת־הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וַאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶת־חֶרְפָּתִ֔י וְאַתָּ֗ה תִּהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּר־נָ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ׃

(יד) וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ׃

(1) This happened sometime afterward: Absalom son of David had a beautiful sister named Tamar, and Amnon son of David became infatuated with her. (2) Amnon was so distraught because of his [half-]sister Tamar that he became sick; for she was a virgin, and it seemed impossible to Amnon to do anything to her. (3) Amnon had a friend named Jonadab, the son of David’s brother Shimah; Jonadab was a very clever man. (4) He asked him, “Why are you so dejected, O prince, morning after morning? Tell me!” Amnon replied, “I am in love with Tamar, the sister of my brother Absalom!” (5) Jonadab said to him, “Lie down in your bed and pretend you are sick. When your father comes to see you, say to him, ‘Let my sister Tamar come and give me something to eat. Let her prepare the food in front of me, so that I may look on, and let her serve it to me.’” (6) Amnon lay down and pretended to be sick. The king came to see him, and Amnon said to the king, “Let my sister Tamar come and prepare a couple of cakes in front of me, and let her bring them to me.” (7) David sent a message to Tamar in the palace, “Please go to the house of your brother Amnon and prepare some food for him.” (8) Tamar went to the house of her brother Amnon, who was in bed. She took dough and kneaded it into cakes in front of him, and cooked the cakes. (9) She took the pan and set out [the cakes], but Amnon refused to eat and ordered everyone to withdraw. After everyone had withdrawn, (10) Amnon said to Tamar, “Bring the food inside and feed me.” Tamar took the cakes she had made and brought them to her brother inside. (11) But when she served them to him, he caught hold of her and said to her, “Come lie with me, sister.” (12) But she said to him, “Don’t, brother. Don’t force me. Such things are not done in Israel! Don’t do such a vile thing! (13) Where will I carry my shame? And you, you will be like any of the scoundrels in Israel! Please, speak to the king; he will not refuse me to you.” (14) But he would not listen to her; he overpowered her and lay with her by force. (15) Then Amnon felt a very great loathing for her; indeed, his loathing for her was greater than the passion he had felt for her. And Amnon said to her, “Get out!” (16) She pleaded with him, “Please don’t commit this wrong; to send me away would be even worse than the first wrong you committed against me.” But he would not listen to her. (17) He summoned his young attendant and said, “Get that woman out of my presence, and bar the door behind her.”— (18) She was wearing an ornamented tunic, for maiden princesses were customarily dressed in such garments.—His attendant took her outside and barred the door after her. (19) Tamar put dust on her head and rent the ornamented tunic she was wearing; she put her hands on her head, and walked away, screaming loudly as she went. (20) Her brother Absalom said to her, “Was it your brother Amnon who did this to you? For the present, sister, keep quiet about it; he is your brother. Don’t brood over the matter.” And Tamar remained in her brother Absalom’s house, forlorn. (21) When King David heard about all this, he was greatly upset. (22) Absalom didn’t utter a word to Amnon, good or bad; but Absalom hated Amnon because he had violated his sister Tamar. (23) Two years later, when Absalom was having his flocks sheared at Baal-hazor near Ephraim, Absalom invited all the king’s sons. (24) And Absalom came to the king and said, “Your servant is having his flocks sheared. Would Your Majesty and your retinue accompany your servant?” (25) But the king answered Absalom, “No, my son. We must not all come, or we’ll be a burden to you.” He urged him, but he would not go, and he said good-bye to him. (26) Thereupon Absalom said, “In that case, let my brother Amnon come with us,” to which the king replied, “He shall not go with you.” (27) But Absalom urged him, and he sent with him Amnon and all the other princes. (28) Now Absalom gave his attendants these orders: “Watch, and when Amnon is merry with wine and I tell you to strike down Amnon, kill him! Don’t be afraid, for it is I who give you the order. Act with determination, like brave men!” (29) Absalom’s attendants did to Amnon as Absalom had ordered; whereupon all the other princes mounted their mules and fled. (30) They were still on the road when a rumor reached David that Absalom had killed all the princes, and that not one of them had survived. (31) At this, David rent his garment and lay down on the ground, and all his courtiers stood by with their clothes rent. (32) But Jonadab, the son of David’s brother Shimah, said, “My lord must not think that all the young princes have been killed. Only Amnon is dead; for this has been decided by Absalom ever since his sister Tamar was violated. (33) So my lord the king must not think for a moment that all the princes are dead; Amnon alone is dead.” (34) Meanwhile Absalom had fled. The watchman on duty looked up and saw a large crowd coming from the road to his rear, from the side of the hill. (35) Jonadab said to the king, “See, the princes have come! It is just as your servant said.” (36) As he finished speaking, the princes came in and broke into weeping; and David and all his courtiers wept bitterly, too. (37) Absalom had fled, and he came to Talmai son of Ammihud, king of Geshur. And [King David] mourned over his son a long time. (38) Absalom, who had fled to Geshur, remained there three years. (39) And King David was pining away for Absalom, for [the king] had gotten over Amnon’s death.

הנערה בשיר, "והפעם שיר אהבה"- מתלבטת "מה זה מסתתר בתוך לבך"?
האם האהבה של הנער היא אהבה תלויה בדבר? מהו הדבר אם כן?

בואו נעזור לה. כתבו כאן:
האם לפי הסימנים בשיר כדאי לה להיעתר לחיזוריו?

אהבתו של הנער לנערה, היא חד משמעית תלויה בדבר. הוא אינו אוהב אותה אהבת אמת, והדבר היחידי (לפי דעתינו) שניתן להבין מן השיר שהוא רוצה ממני זה רק קשר גשמי, ולא קשר אפלטוני.

לפי דעתינו, לנערה בשיר לא כדאי להיות עם הבחור כיוון שלא ניתן לסמוך עליו.

הוא מציין כי אהבה זו כמעט קללה אצלו - הוא מעוניין בה אבל לא מהסיבות שהיא רוצה שהוא יהיה.

אהבה אפלטונית זו אהבה נפשית ואילו קשר גשמי זהו קשר פיזי- הבחור אומר במפורש שהוא לא מעוניין בקשר נפשי ורוצה יחסים פיזיים ואילו הנערה אומרת כי עד שלא יהיה קשר נפשי בינהם היא לא תיתן לו להתקרב פיזית.

כלומר אין להם את אותם המניעים לזוגיות ולכן הם לא צריכים להיות ביחד.

ספור אהבה מן התלמוד

רבי עקיבא היה רועה של בן כלבא שבוע [אדם מפורסם ועשיר],

ראתה אותו [רחל] בתו של בן כלבא שבוע שהיה צנוע ומעולה,

אמרה לו:" אם אתקדש לך, תלך לבית המדרש [ללמוד תורה]"?

אמר לה, "כן".התקדשה לו בצנעה.

שמע אביה, הוציא אותה מביתו והדירה הנאה [נדר שלא תהנה] מכל נכסיו.

  • מדוע נמשכה רחל לרבי עקיבא?

בימות החורף היו ישנים במתבן, היה מלקט תבן מתוך שערותיה.

אמר לה:" אילו היה בידי הייתי נותן לך ירושלים של זהב" [תכשיט יקר]

אמרה לו:" לך ולמד בבית המדרש"!

(מתוך נדרים דך נ, עמוד ב)

הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש.

כאשר בא [לביתו בחלוף שתים עשרה שנה]

הביא עמו שנים עשר אלף תלמידים.

  • על מה מעיד מספר התלמידים?

שמע (רבי עקיבא) זקן אחד שאומר לה: "עד מתי את מתהלכת אלמנות חיים"?

אמרה לו: "אם הוא שומע לי ישב שתים עשרה שנים נוספות".

אמר [לעצמו] רבי עקיבא: "ברשות אני עושה".

חזר, הלך וישב שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.

  • רבי עקיבא נמנע מלפגוש את רחל. מה זה מלמד על הקשר ביניהם?

כשבא [בפעם השניה] באו איתו עשרים וארבעה אלפי תלמידים.

שמעה אשתו, ויצאה לפניו.

אמרו לה השכנות : "שאלי כלים [בגדים יפים] ללבוש והתכסי".

אמרה להן: "יודע צדיק נפש בהמתו". (משלי יב, י)

  • מדוע רחל הייתה בטוחה שרבי עקיבא יזהה אותה וימשיך לאהבה, גם כאשר היא מוזנחת?


כשהגיעה אצלו, נפלה על פניה והייתה מנשקת לו רגלו
,

דחפו אותה תלמידיו.

אמר להם:" עזבוה, שלי ושלכם - שלה הוא"!

שמע אביה שבא אדם גדול למקום אמר:" אלך אצלו, אולי הוא יפר לי נדרי"?

אמר לו (רבי עקיבא): "על דעת [לו ידעת] שהוא אדם גדול האם נדרת?

אמר לו:"רבי, אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת."

אמר לו: "אני הוא".

נפל על פניו, נשקו ברגלו ונתן לו מחצית ממונו.

מה הביא לשינוי ביחסו של בן כלבא שבוע לבתו?

רחל נמשכה לרבי עקיבא כיוון שהיה צנוע ומעולה, תכונות אופי, אף על שהייתה עשירה והוא היה עני - כלומר אישיותו הייתה יותר חשובה לה מהדברים הגשמיים.

מספר התלמידים הגדול שחזר עם רבי עקיבא מעיד על כך שהוא חכם גדול בתורה ורבים רוצים ללמוד ממנו.

העובדה שרבי עקיבא נמנע מלפגוש את רחל (כדי לרצות ולשמח אותה)מעידה על כך שאהבתם אינה תלויה בגשמיות וביחסים פיזיים.

רחל לא השקיעה במראה החיצוני כיוון שאהבתם של רחל ורבי עקיבא אינה תלויה בדבר כלומר הוא ימשיך לאהוב אותה לא משנה איך היא תראה.

השינוי ביחסו של בן כלבא שבוע לביתו היה כאשר הוא הבין שהאיש החכם (רבי עקיבא) הוא הבעל של ביתו, ולכן יחסו השתנה כלפי ביתו.

רחל היא זו שזיהתה את חוכמתו של רבי עקיבא ושלחה אותו ללמוד- בזכותה הוא אדם גדול.

דף ללימוד בחברותא

אהבת רבי עקיבא ורחל {כתובות ס"ב ע"ב}

* לאחר קריאת הסיפור חברו בבקשה דף מיומנה של רחל או

לחילופין נסחו את מכתבו של רבי עקיבא לרחל.

קטע ממכתבו של רבי עקיבא לרחל

יום שני, ד' באב, 6 אוגוסט שנת 67

רחל יקירתי!

_____________________________

_____________________________

_____________________________

_____________________________

_____________________________

שלך באהבה,

עקיבא

יום ראשון, ח' טבת 21 דצמבר שנת 60

שלום יומני!

חלפו כבר שבע שנים מאז הפרידה מעקיבא...

________________________________

________________________________

________________________________

________________________________

________________________________

שאלות להרחבה והעמקה

  • מיהו לדעתכם גיבור הסיפור?
  • מה הקריבה רחל בשל אהבתה? האם המחיר ששילמה, "מוצדק" לדעתכם?
  • האישה נשארת לטפל בבית, בעבודות הפיזיות והבעל מתעסק בתחום הרוחני. האין פה מסר בעייתי לגבי היחס לתפקידי האיש והאישה בחיי הנישואים?
  • האם אפשר לקיים זוגיות בריאה ללא שותפות ותמיכה פיזיים ורוחניים?
  • האם "רחוק מהעין רחוק מהלב"? או שמא דווקא הגעגועים לאהבה משמרים אותה?
  • מהם הקשיים של כל אחד מבני הזוג?
  • האם אהבת רבי עקיבא ורחל הנה אהבה התלויה בדבר?
  • מהו סוד הצלחת אהבתם של רבי עקיבא ורחל?

"רחוק מהעין קרוב אל הלב"

יש הרואים במערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בין דוד ופולה

בן-גוריון ביטוי מודרני לאידיאל אהבתם של רחל ורבי עקיבא.

מה דעתכם?

"שוה ציטוט"

  • מצאו את הציטוטים ממסכת יבמות בתלמוד הבבלי ומשיר השירים

במאגר המקורות של ספריא. והעלו אותם לדף המקורות שלכם.

  • הביאו לכל ציטוט פרשנות שמצאה חן בעינכם מהמאגר בספריה.
  • העלו לדף המקורות כל מקור:
    שיר, סרטון, תמונה, יצירת אומנות שמתייחסת לציטוט.
  • הסבירו בהעמקה ובהרחבה את הקשר לציטוט.

מכתב מרבי עקיבא אל רחל:

רחל עברו כבר שמונה עשרה שנים מאז שנפרדנו.

אני ממלא את רצונך ובקרוב מסיים שתים עשרה שנים נוספות בלימודי תורה.

אני רוצה שתדעי שבכל יום שעובר אני רק אוהב אותך ומתגעגע אלייך יותר.

אני יודע שבוודאי קשה לך לבד, את מבצעת את כל עבודות הבית ללא בעל וחבר ובטח מרגישה בודדה.

אני מקווה שהמכתבים שאני כותב לך מצליחים למלא את החסר ושאת זוכרת כמה את חשובה לי.

אני אומר לך שוב- את חשובה יותר מהלימודים, אם תבחרי שאחזור אלייך אעשה זאת.

שלך, עקיבא.

שאלות להרחבה והעמקה-

*לפי דעתינו רבי עקיבא הוא גיבור הסיפור.

*רחל הקריבה בשביל אהבתה 24 שנה שבהן "התהלכה באלמנה חיה" וחיכתה לשובו של עקיבא. היא עסקה בעבודות הבית וחיה לבדה.

*אין מסר בעייתי לגבי ניהול הבית ומערכת יחסים כיוון שסיפור זה ישן וזוהי הצורה שפעם בה משפחות היו מתנהלות - האבא למד ועבד והאמא הייתה עקרת בית.

*זוגיות חייבת לכלול שותפות ותמיכה פיזיים ורוחניים.

אלו שני דברים מאוד חשובים שמוכרחים להתקיים בקשר.

*הפתגם "רחוק מהעין רחוק מהלב" לא מתאים לסיפור של רחל ועקיבא, משום שלמרות שלא ראתה אותו הרבה מאוד שנים היא לא הפסיקה לאהוב אותו וגם לרגע לא שכחה אותו.

*לרחל היו קשיים רבים-

היא הייתה צריכה לעשות לבד הרבה מאוד עבודות בית ועבודות פיזיות , והקושי של עקיבא (וגם של רחל) היה ששניהם לא ראו הרבה מאוד שנים כל אחד את בן\בת זוגתו.

*אהבתם של רחל ועקיבא הייתה אהבה שאינה תלויה בדבר- כיוון שהם אהבו את האופי אחד של השני.

*סוד ההצלחה של אהבתם של רחל ועקיבא היה ששניהם "תרמו" לקשר שלהם,

היא הייתה אהבת אמת שלא הייתה אהבה חומרית.

ויזינדור, 14 ביוני 1918

יקירתי,

קיבלתי היום את מכתבך מיום 11 ב יוני. את חושבת, יקירתי, שאילו אהבתי אותך יותר לא הייתי מתנדב ללגיון. מדוע את מכירה אותי כל כך מעט? לאהוב אותך יותר משאני אוהב אותך עכשיו, לאחר שלקחת על עצמך העול הכבד ביותר שאישה יכולה לקבל על עצמה בגלל איש שהיא אוהבת, איני יודע אם יש בעולם איש שיכול לאהוב יותר. אם אהבה גדולה, עמוקה, יש ביכולתה להביא אושר - אז פולה יקרה, תהיי את המאושרת ביותר. אני אגאל אותך מהכאבים שלך עכשיו. איני יכול לנחם אותך עכשיו בצערך ובסבלך. אני יודע איזה מחיר את משלמת בנעורייך ובאושרך למעני, למען האידיאל שלי. המחיר הוא גדול, נורא גדול, ואיני יודע אם אוכל לגמול לך כראוי, אבל זוהי האכזריות של אהבה עמוקה, ואילו הייתי נשאר עכשיו איתך, לא הייתי ראוי שאת תלדי ילד שלי, וכל חיינו היו חיי חולין ופעוטים וחסרי טעם - לא חיים כאלו אני רוצה לחיות איתך, לא בזול כזה, באפסות כזו, בקטנות כאלה.

שמרי בריאותך, חזקי גופך ורוחך, כי עתיד גדול רב אור ומאושר מחכה לך.

לעולם שלך

דוד בן גוריון, מכתבים לפולה

עיין ערך אהבה

אהבה נ', חיבה עזה, רגש של משיכה גדולה או חשק למישהו או למשהו. אהבה אפלטונית, אהבה רוחנית טהורה, אהבה שאינה חושנית. אהבה זרה, אהבה הנוגדת את המוסר הרשמי והמקובל. אהבה חפשית, יחסי אהבים בין שני המינים שלא לפי חוקי הדת או המדינה בענייני אישות ונישואין. אהבה עצמית, אנכיות אגואיזם.

מילון אבן שושן

כוח האהבה

האהבה היא תגובה רגשית חיובית כלפי הזולת, שבלעדיה לא תיווצר ולא תתקיים כל חברה אנושית. קיום החברה בכל צורותיה ומוסדותיה, למרות המשברים הקשים העוברים עליה מדי פעם בפעם, מאשר את הדיעה כי כוח האהבה חזק מכל כוחות ההריסה...המאיימים על קיומה והוא מתגבר על כולם

מתוך האנציקלופדיה העברית ערך אהבה

רוצים לקבל לא מוכנים לתת (בפורמט עיתון)

בניסיון לעמוד על הגורמים לאחוז הגירושים הגבוה, נערך בעיר ניו יורק שבארה"ב סקר מקיף אשר בחן את השאלה מהן הסיבות לגירושין? עורכי הסקר הופתעו לגלות כי אחד הגורמים המרכזיים להתפרקות המשפחה היה הצפיות מחיי הזוגיות. הללו נעו בין הרצון לקבל - 80% לעומת הרצון לתת רק 20%.

מן העיתונות

השוואה בין אהבתם של רבי עקיבא ורחל לאהבתם של דוד ופולה בן גוריון:

בשני המקרים האישה נשארת בבית ומקריבה את האושר שלה ואת תקופת הנעורים שלה בשביל שהבעל יגשים את האידיאל שלו. בתמורה לכך הערכת הגברים אל נשותיהן מוזכרת פעמים רבות בשני הסיפורים. השוני בין שני הזוגות הוא שרחל שלחה את רבי עקיבא ואילו דוד בן גוריון התגייס על דעת עצמו.

"שווה ציטוט"